"אווטאר" | יעל תורן – תערוכת יחיד; קנופי | תערוכה קבוצתית, אוצרת נועה שיזף, דורון פישבייך, "קלפי", חלון הראווה גלריה רונית ND עוזיאל 52, רמת גן, עד 12.4.2021. בחול המועד בימים ב'-ה מ15:00-19:00 * לשעות הבוקר יש לתאם מראש

בתערוכות המוצגות בגלריה זו אני נעה מהפרט אל הכלל ובחזרה אל הפרט; מתערוכת היחיד של יעל תורן ולאחריה התערוכה הקבוצתית "קנופי" ובחזרה אל עבודת הווידאו "קלפי" בחלון הראווה השייך לגלריה. באופן מפתיע או שמא לא, לאחר קריאה, לבטים תחושת הבטן שלי- שתי התערוכות אותן אוצרת נועה שיזף, נעות בין התחומים, בין המקודש לארצי ובין הספירות השונות.

"אוואטאר" | יעל תורן – תערוכת יחיד

התערוכה "אוואטאר" נעה בין הממדים – בין הממשי לווירטואלי, בין מדיה שונות – חומר (חימר – חֵמָר וחֹמֶר),[1] נייר ועבודת וידיאו. שם התערוכה "אוואטאר" העלה בזיכרוני את סדרת האנימציה בטלוויזיה בה נהגנו לצפות לפני למעלה מעשור. דמויות בעלות כוח טלקינטי והיכולת לנוע בין הממדים, זהויות וישויות והשפעה מרחוק, לצאת מהמציאות המדומה אל העולם הממשי. בתערוכה מוצגות שלוש עבודות: עבודת הווידאו טרה קוטה, "סאקרום", "אבק אדם".

 "טרה קוטה", בעבודת וידאו זו בונה תורן מציאות מדומה באמצעות עבודת אנימציה תלת-ממדית. האמנית מבודדת דימוי של חייל אחד מבין אלפי החיילים שבצבא חיילי הַטֶרָקוֹטָה של צ׳ין שה-חואנג, קיסרה הראשון של סין (260-210 לפנה"ס), ליד העיר שי-אן במחוז שאאנשי, ויוצקת בו חיים באמצעות תנועות נשימה המכניסות בהדרגה את הצופה למצב מדיטטיבי. לעבודה נלוות אוזניות המאפשרות לצופה להתמסר לפעולת השאיפה-נשיפה המכשפת.

יעל תורן -טרה קוטה - סטילס מתוך וידאו

"סאקרום", מודל תלת ממדי שתוכנן על ידי תורן למדפסת חֵמָר דיגיטלית באנלוגיה לעצם הסאקרום המצויה בגוף האדם. בדומה לעבודה הנראית במבט ראשוני כפיסול, כך גם המילה "סאקרום" נושאת עמה משמעות כפולה. סאקרום – sacrum: המילה sacra – מקודש/ת מלטינית ו"סאקרום" – עצם העָצֶה הממוקמת בגב התחתון. בנוסף, המודל התלוי על קרס דייגים, נע סביב הציר שלו, מתעתע בעין הצופה בהיותו נדמה ולו לרגע כמגלם בחובו פני אדם.[2]

"אבק אדם" היא סדרת עבודות נייר אשר אף הן מתעתעות בעין הצופה, נדמות בה בעת לבן אנוש/מעופף/דמות פרעונית? עבודה שיש בה מן פוטנציאל ההשתנות במהלך השנים, עת קורוזיה מאכלת את הנייר ומדמה אותו לאבק "אבק אדם".

נועה שיזף: "ראשי הנייר המרכיבים את הסדרה נוצרו בסדנת נייר בגליל בטכניקה מסורתית שמקורה לפני כ 300 שנה. רגע לפני הכנסתם של הראשים למכבש, אז עוד היו חלקים ומושלמים בצורתם, הפעילה עליהם יעל שתי פעולות פולשניות המשחיתות את הפנים החלקות. פעולה אחת  מידית – צילוק פני השטח הלבנים. בפעולה השנייה יצקה יעל כבר תהליך הפקת הנייר אבקה שנוצרה מריסוק שאריות מתכות בהן נעשה שימוש בתעשיית הנשק; פעולה אלימה וסמויה מעין המתבונן שתבוא לידי ביטוי רק בעוד שנים רבות, כאשר החלודה ״הזוחלת״ לאיטה בין סיבי הנייר תכרסם את הפנים הלבנות. תהליך אנימטיבי נצחי כמעט, נוכח-לא נוכח, אוצר בתוכו את פוטנציאל הבעבוע הרוחש מתחת לפני השטח". (ציטוט מהטקסט של נועה שיזף)


 [1]  האקדמיה ללשון העברית – רבים משתמשים במילה חֵמר במשמעות clay, אדמה המשמשת לקדרות – במקום במילה חומר. https://hebrew-academy.org.il/2011/03/23/%D7%97%D6%B5%D7%9E%D6%B8%D7%A8-%D7%95%D7%97%D6%B9%D7%9E%D6%B6%D7%A8/

[2]  בדת הרומית הקדומה "סאקרה" sacra היתה קשורה לפולחן האלים. אם כי היו גם "סאקרה פריבטה" sacra private וכן "סאקרה פובליקה" sacra publica. בהתייחס  לתועלתו של הפרט, משפחתו, מולדתו….

קנופי | תערוכה קבוצתית ג'ולי אבישר | צביקה אלטמן | יאיר ברק | אסף גברא| ליטל דורצ'ין | אפרים ווסה | אורה כהן | דבורה נצר גרינברג | דורון עובד | אידית פישר כץ | נועה שיזף | נעה שחף שמחיוף | לימור תמיר

 גוף, עור, הנראה והסמוי מן העין כל אלה משמשים יחדיו בתערוכה "קנופי". בעבודות בתערוכה במדיה שונות מופיע הגוף על מופעיו השונים, הגוף הטורסו (אפרים ווסה), הגב המיוסר (דורון עובד), היד המנהלת דיאלוג משל עצמה (יאיר  ברק), הגוף המתעתע בנראות שלו בין הנשי לגברי להרמפרודיטס (אורה כהן), עולם הצומח, האדמה הים כל אלה מופיעים בתערוכה "קנופי", ששמה נגזר מארונות קבורה במצרים הקדומה, ומתהליכי החניטה שהיו נהוגים בה על מנת להבטיח את דרכם של אלה שאינם. וכל זאת בעבודות צילום, וידאו, ספרים, המזמנות מן הצופה להתקרב ולגלות.

אפרים ווסה – ללא כותרת- הזרקת דיו על נייר ארכיוני – 2018_1

אסף גברא – מזוודה – הזרקת דיו על נייר ארכיוני- 2020
מדריך לנערה המתבגרת- אידית פישר כץ- 2020

נועה שיזף, האוצרת: "התערוכה קנופי מתבוננת על הדיבור שבין הפנים והחוץ של הגוף; מתחקה אחרי המרחב שבין מח העצם – ליבת הגוף, אל פני השטח של העור שבא במגע עם החלל אותו מפלח הגוף בתנועתו. העבודות המוצגות בה מזמנות מבטים שונים על השפה שמנסח הגוף מול עצמו לבין העולם; גוף אנושי או וירטואלי, פניו של שד (Jinn), הספר כגוף, גבר/אשה/גבר, גופו של צמח או גופם של האדמה והים; כולם אוצרים בתוכם משהו, סודי או גלוי, הבא לידי ביטוי באמצעות שפת סימנים אישית, פרטית שמדבררת את המשהו הזה החוצה". (ציטוט מהטקסט של נועה שיזף)

דימויי הגוף המצוי בין הנגלה לעין המתבונן לבין מרכיביו השונים, העלה במחשבתי את הפילוסופיה הניאו-פלטוניסטית בה עסקתי בזמנו בהקשר לרנסנס האיטלקי, לאקדמיה הפלטוניסטית של פירנצה ולדמויות שהיו בה: קריסטופורו לנדינו, פיקו דלה מירנדולה, אנג'לו פוליציאנו וכמובן ההערצה למרסיליו פיצ'ינו, אותו מורה נבוכים לסנדרו בוטיצ'לי ולעבודות שלו העוסקות באידיאה השמיימית, ברוח וביצר, המגולמים בין השאר בגוף ובחלקיו המשויכים לרוח ואלו הקשורים ליצר, לארציות, לאדמה ולחומר.

מחירון – רשימת עבודות

פרויקט סרט לילה – קלפי, דורון פישביין –בסרט ״קלפי״, המוקרן בחלון הראווה של הגלריה במסגרת פרוייקט ״סרט לילה״ דורון פישביין מבצע  פעולות שונות באמצעות קלפי ישנה אותה מצא לאחר אחת ממערכות הבחירות האחרונות. תחילה הוא מדמה את הקלפי לסדין, ולאחר מכן מציב אותה על כן תווים ומדמה אותה למעין פרטיטורה, ובהמשך תולה אותה על קיר הסטודיו ומשתמש בה כמסך עליו מוקרן הסרט ״לה דולצ'ה ויטה״ של פדריקו פליני. בשיאו של המהלך הופכת הקלפי למצע ציורי עליו הוא מבצע פעולות אקספרסיביות המקצינות את נראותו של סמל של המדינה המודפס במרכזה.

תודה לרונית רוט חדד ולנועה שיזף על השיחה עמן ועל חומרי התערוכה


  

[2]  בדת הרומית הקדומה "סאקרה" sacra היתה קשורה לפולחן האלים. אם כי היו גם "סאקרה פריבטה" sacra private וכן "סאקרה פובליקה" sacra publica. בהתייחס  לתועלתו של הפרט, משפחתו, מולדתו….

ורדה כרמלי, 'דימוי העומד בפני שינוי' פוטו ישראל, כיכר המדינה, תל אביב 21.11.2020-9.11.2020 PHOTO IS:RAEL

3. Placard

האמנית ורדה כרמלי מציגה בPHOTO IS:RAEL, צילומים של החוטונגים (אזורים עתיקים) בבֵּייְגִ'ינְג (פקינג), בירת הרפובליקה העממית של סין. התצלומים המוצגים בתערוכה הם דימויים אייקונים של בייג'ינג. כרמלי צילמה בשכונות חוטונג רבות ועיבדה עיבוד דיגיטאלי לשם יצירת תמונה במבט פנוראמי המאפשר לנו לראות את התמונה כולה; בעין המצלמה שלה היא חושפת את רוח המקום, את ההווי וחיי היום-היום רגע לפני התרחשות השינוי.

"בביג'ינג", מספרת כרמלי, "שימשו לי הבניינים החדשים שנבנו כבמה, הפלקטים שכיסו אותם כתפאורה ועוברי האורח לשחקנים המתנהלים ברחובות עירם בתוך הנוף המשתנה".

התצוגה בפסטיבל

דימוי עם הסבר 7. קולי

"הטרנספורמציה הדרסטית שאירעה בעיר בייג'ינג לקראת אולימפיאדת 2008 סקרנה אותי מאוד.

הגעתי לבייג'ינג באביב 2007 במטרה לצלם ולתעד את התהליך המתרחש בשכונות ה'חוטונג' העתיקות, בעלות מסורת, תרבות והווייה המיוחדות למקום מזה מאות בשנים.

בתקופת שהותי בעיר עברו רוב החוטונגים תהליך הריסה אינטנסיבי כדי להכשיר מקום לבניית מגדלי יוקרה שיקבלו את פני המבקרים הרבים בעיר.

במסע מרתק הנצחתי במצלמתי מקומות ואנשים לפני ובמהלך תהליך ההריסה, המפגשים היו מגוונים ולעתים אף נדרשה התמודדות מול צבא ומשטרה".

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

"תצלומי הפנורמה מורכבים מצילומים אייקונים שצילמתי בשכונות רבות ברחבי בייג'ינג, אשר צורפו וחוברו דיגיטלית לכדי יצירת תמונה רחבה, פתוחה ואלגורית של נופים אורבניים המציגים לצופה את פני המקום העתיקים ואורחות החיים המסורתיים, המדגישים צורת חיים שהוקפאה, עולם ישן שנשתמר עד ימינו אנו, רגע לפני ובזמן התרחשות השינוי".

בייג'ינג ידועה באוצרות האמנות שלה, בארמונות והמקדשים, הגנים והאוניברסיטאות שבה אשר מיצבו אותה כמרכז תרבות ואמנות בסין. וגם בשכונות – החוטונגים אשר נבנו בסגנון סיני עתיק. מרבית המבנים נהרסו עוד קודם  שהותה של כרמלי בעיר (שהות בת חודש בשנת 2007), שינוי מסיבי שעברה בייג'ינג עת גורדי שחקים מודרניים החליפו את המבנים והשכונות הישנות, וגם כחלק מהמאמץ של הקמת האצטדיון הלאומי "עין הציפור"[1] לקראת האולימפיאדה של שנת 2008 שנערכה בעיר.

4. Placard

5. Placard

כרמלי צילמה צילומים רבים וחיברה ביניהם חיבור אשר לא נראה לעין הצופה. אפקטים של אור וצל לא היו משמעותיים בצילומים אלו בשל מזג האוויר האפרפר (בשל זיהום האוויר). הצילומים, במקור במידות של 2.70 מ' X 0.50 מ', מוצגים בתערוכה בממדים מוקטנים יותר.

6. Placard

תודה לאמנית ורדה כרמלי על השיחה עמה, הטקסט והצילומים


[1]  ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A6%D7%98%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%99%D7%92%27%D7%99%D7%A0%D7%92

מרכז פומפידו עומד לפתוח סניף בשנחאי

23c0cef770683968ef502370a2a4fa91_90fa93ef30bf6ac1ce22e5b2b0c94bed1000x667_quality99_o_19uprtq5b1to0nc71q6gesa1hjja
ShanghART is among the institutions that have already opened in West Bund 

בעשור האחרון אנו שומעים על התרחבות והתפשטות של מוזיאונים מובילים בצרפת ובארה"ב הן במדינות נוספות במערב – ראו מקרה מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, והן במזרח התיכון – שלוחות של הגוגנהיים באבו דאבי, ושל הלובר באבו דאבי.

מרכז פומפידו פתח  שלוחה בעיר הספרדית של מלגה בתחילת 2015, וכעת המרכז עומד לארגן  תצוגות במשכן הנוסף החדש בשנחאי כחלק מ"עסקה" בת חמש שנים.

גורמים רשמיים אישרו שמוזיאון פריס מרחיב את שטחיו והתכנית היא לפתוח שלוחה בשנחאי. מעל 20 תצוגות מאוספי מרכז פומפידו תוצגנה  בשנחאי, תחת השם Le Centre Pompidou Shanghai West Bund. המוזיאון החדש המתפרש על 25,000 מ"ר, תוכנן ע"י הארכיטקט הבריטי דיוויד צ'יפרפילד. המוזיאון עומד להיפתח בשלהי 2018, בעוד שהשלוחה החדשה של פומפידו תפתח בתחילת 2019.

במרץ האחרון דווח שהפרויקט קודם ע"י הממשל המקומי של Xuhui  יחד עם קבוצת West Bund Development. הקבוצה שמקום מושבה בשנחאי, בונה ומנהלת נדל"ן באזור. Xuhui  השקיעו לאחרונה סכומי עתק בהסבת אזור תעשייתי לשעבר "cultural corridor" על ה-Huangpu River. מוזיאון הווסט בונד  כפי שהוא נקרא, יכלול מוזיאונים כגון the Long Museum ו-the Yuz Museum.

חוזה סופי בין הנציגויות הצרפתית והסינית, שניתן לחידוש לאחר חמש שנים, עומד להיחתם לפני סוף שנה זו. התשלום השנתי למכון הפריזאי מוערך ב-1.5 מיליון יורו (1.6 מילון דולר), בנוסף לתשלום שיש לשלם על שירותים, פרויקט הווסט בונד התממש כעשור לאחר התכנית להקים מרכז פומפידו בשנחאי, ב-2007.

"שיתוף פעולה תרבותי זה (עם קבוצת ווסט בונד) יאפשר למרכז פומפידו להציג אמנות סינית עכשווית בפריז", הוצהר ע"י נציגי מרכז פומפידו. חללי תצוגה אחרים של פומפידו מתוכננים בדרום קוריאה ובריסל. בשנה שעברה, מרכז פומפידו הציג תערוכה (7.10.2016-15.1.2017) במרכז התצוגה בשנחאי,  ובה יצירות מופת של אמנים כפיקסו, דושאן ואמנים חשובים נוספים מאוסף מרכז פומפידו מהשנים 1906-1977.

אף שכפי שצוין לעיל שיתוף הפעולה אמור להיות הדדי, יש לזכור שהארכיטקט והמשרד הינם מערביים, והאוספים שיוצגו הינם מערביים. קולוניאליזם במסווה שיתופי?

 

Harris, g & Adam, G.(2017, July 19). R: Centre Pompidou will pop up in Shanghai's West Bund cultural corridor. Retrieved from http://theartnewspaper.com/news/centre-pompidou-will-pop-up-in-shanghai-on-city-s-west-bund-cultural-corridor/

"להטיל ספק ולא לקבל דבר כמובן מאליו" איי וויווי אולי, אולי לא, תערוכה במוזיאון ישראל

AI Weiwei © Ai Weiwei Studio
AI Weiwei © Ai Weiwei Studio

אתמול האחד ביוני נפתחה התערוכה" איי וויויי  אולי , אולי לא" במוזיאון ישראל, ירושלים. בתערוכה מוצגים מיצבים מונומנטליים בצד עבודות קטנות במחווה למלאכות היד המסורתיות בסין ועבודות 'רדי מייד'. העבודות מייצגות מספר עשורים בעשייתו של האמן ועוסקות צנזורה, הגירה, עבר והווה בסין, מחיקת המסורת בשל הפתוח המואץ, תנאי עבודה וייצור.

איי יליד 18 במאי 1957, בייג'ין, סין, אקטיביסט פוליטי ותרבותי פעיל במדיומים רבים – פסול, מיצב, קולנוע, ארכיטקטורה.

אביו Ai Qing היה משורר סיני שהוקע והואשם בזמן שלטונו של מאו, וב-1958 המשפחה כולה נשלחה למחנה עבודה ב-Xinjiang. אי ווי ווי היה אז בן שנה וחי ב-Shihezi כ-16 שנה. לאחר מות מאו המשפחה חזרה לבייג'ין. בהיותו בן שנה הוגלה עם משפחתו למחנה עבודה לשם "חינוך מחדש", בשל דעותיו של אביו. ב-1976, כאשר איי היה בן 18, זוכתה משפחתו והורשתה לחזור לבייג'ינג.. בין השנים 1981-93 חי בארה"ב ובעיקר בניו-יורק.

איי ידוע כמתנגד פוליטי למשטר בסין. מראשית דרכו האמנותית ביקר את עמדות הממשל הסיני באשר לדמוקרטיה וזכויות אדם, ושילם בשל כך מחיר כבד. הוא הואשם בניאוץ השלטון בין היתר בשל העבודה המגיבה לרעידת האדמה שהיתה ב-Sichuan, 2008. ב-2011, נעצר בנמל התעופה של בייג'ין, ונאסר על ידי הרשויות בסין ללא משפט למשך כ-81 יום בשל מה שהשלטון הסיני כינה "פשעים כלכליים". הוא הוכה קשות  בידי שוטרים, והבלוג שלו נסגר.

באוקטובר 2011 מגזין Art Review הכריז עליו כאחד ממאה אישים משפיעים, החלטה שהתקבלה בביקורת מצד הממשל הסיני.  איי נשוי לאמנית Lu Qing. כיום הוא פועל בברלין, אך מגיע לעתים לסין. איי חבר לצמד האדריכלים מורון הרצוג בהקמת "קן הציפור" האצטדיון הלאומי בבייג'ין לרגל המשחקים האולימפיים 2008.

חזרה על אובייקטים נפוצה במיצבים של איי. את פני המבקרים בתערוכה במוזיאון ישראל מקדם מיצב גרעיני החמנייה אשר הוצג באולם הטורבינות של טייט מודרן בלונדון בעבר. 23 טונות של גרעיני חמנייה עשויים מחרסינה פוזרו על רצפתה של גלריה רחבת ידיים במוזיאון ישראל; איי נעזר בעבודותיו בבעלי מלאכה סיניים המתמחים בטכניקות סיניות מסורתיות. גרעיני החרסינה (חומר שהומצא במאה ה-14 בסין) נצבעו ידנית, על ידי 1,600 אומנים באנלוגיה לביטוי Made in China.

unnamed.jpg

העבודה "קיפה מורכבת מ-6,000 חלקי עץ שלוקטו על ידי איי מחורבותיהם של מקדשים עתיקים בסין  שהשלטון הקומוניסטי הרס לשם פיתוח תשתיות. אומן נגרות סינית, שהגיע במיוחד לתערוכה  במוזיאון ישראל, חיבר ושילב את פיסות העץ לפאזל גדול מחובר ללא מסמרים או דבק, מלאכת נגרות אופיינית לסין.

IMG_20170601_210856.jpg

שני עצי ברזל, שכל אחד מהם מתנשא לגובה של שבעה מטרים ושוקל 14 טון, "ניטעו" בגן האמנות של המוזיאון. שטיח המחקה באופן מדויק, אחד לאחד, 969 אריחי שיש מרצפת הגלריה לאמנות במינכן שנחנכה על ידי הנאצים – באורך 35 מטרים ובמשקל של שני טונות – נפרש באולם התערוכות המתחלפות, ניתן להלך עליו יחפים.

IMG_20170601_211625.jpg

IMG_20170601_211850

בתערוכה כאמור עבודות קטנות ועדינות המאזכרות מלאכות יד מסורתיות וגם מספר מחווה לדושאן בעבודת המזוודה. העבודות מרהיבות ומרגשות, ומבעד לפתיינות שבהן מובעת התביעה מכל אדם ואדם לפתח את חוש הביקורת, להטיל ספק ולא לקבל דבר כמובן מאליו.

IMG_20170601_212417.jpg

IMG_20170601_212033.jpg

במסגרת הקרנת הסרט " איוויווי – ללא מורא, ללא משוא פנים" בפסטיבל 'אפוס', פברואר 2012, התראיינתי ללונדון את קירשנבאום באשר לאיי האמן והאקטיביסט והאמנות הפוליטית שלו

ART021, שנחאי

larger

 

 He Yunchang, Dream Journey – From Fukuoka Asian Art Musuem to Mount Fuji 2009 Ink Studio

resize

ART021 2015. Photo courtesy of ART021

ART021 נקרא עפ"י קוד החיוג של העיר שנחאי והולם ל-T : צעיר, טרנדי ומאוד אופנתי. במהלך שלוש שנים קצרות, היריד הפך למשמעותי בלוח האירועים של שנחאי: עם ביתנים מ-75 גלריות.

ART021  נוסד ע"י PR honcho Bao Yifeng וע"י מנהל הגלריה הקודם Kelly Ying (מייסד שותף אחר, David Chau, הקים את קרן C.C  בפסטיבל האמנות העכשווי PIMO  בדיוק בשבוע זה). יש בו כעת סקציות רבות – גלריות ראשיות; פרויקטים בסקלה קטנה של 1+1; תערוכה מיוחדת ע"י אוסף Beijing Council; וסקציית פיסול חוץ, BEYOND Public Projects, ביניהם – כשם שסדרה של סימפוזיונים חינוכיים.

ART021 ממוקם כעת במרכז התערוכות של שנחאי במערך של ארכיטקטורה סובייטית ניאוקלסית. המיקום מרכזי, ומאוכלס בגלריות יוקרתיות ואמנים מדרגה ראשונה. מי שגונבת את ההצגה היא גלריה גגוזיאן במה שמציין לא רק את ההסתערות הראשונה שלה   ב-ART021, אלא גם חזרתה ליריד בסין לאחר הפסקה של עשור. הגלריה מציגה טרנדים נועזים כמו Big Foot, 2014, של אורס פישר Urs Fischer. מסביב לפסל מוצבות עבודות של Thomas Houseago, Albert,  Oehlen ביציקת ברונזה, וכן יצירה על נייר של ריצ'רד סרה.Xi Li מנהל גוגזיאן בהונג קונג, העריך ש-80% מהיצירות נרכשו ביום הפתיחה, ושיבח את הפתיחות של אספנים סיניים לרבגוניות של היצירות. נקודה מעניינת : המובייל The Last Night of the World, 2013 של Dan Colen המתאפיין בהומור שחור, עם ידי  מיקי מאוז, סיגריות וכרית שהיתה בין הראשונות להימכר.

גם Lehmann Maupin היו מרוצים. "זהו יריד צעיר שקוסם לאספנים חדשים – בעיקר מהמכורה סין ומקוריאה," ציינה רחל להמן, והללה את האנרגיה והאיכות של ART021. מושכת תשומת לב מיוחדת היא עבודה חדשה משל Robin Rhode שנקראת Dragon, ומורכבת מ-18 הדפסים צילומיים ושוויה 80,000 יורו. מכירות בסופם של שני ימי הפתיחה כללו ציור בגודל ניכר של Billy Childish (45,000 יורו) וצילום סינמטקי נפלא, וארומה של רטרו משל Alex Prager (45,000 יורו). Melle hendrikse, מייסד C-Space בייג'ין תיאר בנייה איטית אך יציבה של כך. הוא היה מרוצה ממכירה של שלוש יצירות מידי האמן הסיני הצעיר He Wei (CNY -10,000-30,000) – עם הטונים מעין תכשיט והצורות הגיאומטריות – והעיר על העלייה של ART021 ממה שהורגש כ"יריד בוטיק" ב-2013, לפורמט הבלוקבסטר העכשווי שלו.. במינוחים של המכורה סין וטווח השוק שקיים שם, הם עשו עבודה טובה בהבאת אספנים," אמר הנדריקסה. "כגלריה, מה שאנו עושים כאן זה "להטיל" אמנים צעירים במחיר כניסה  פחות או יותר לשוק צומח של אספנים צעירים."

דומה הינו Antenna Space של שנחאי. הם מכרו את העבודה של Li Ming's 370 (2015), אחת מסדרה של עבודות המבוססות על מצתי סיגריה ותנאי העבודה של עובדי בית חרושת בסין, ונציג הגלריה Zian Chen דיבר בחיוב על מה שמציין את ההשתתפות השלישית של הגלריה שלו ב-ART021. מה שמושך קהלים הינה עבודת הווידיאו בשלושה מסכים של Guan Xiao (מהדורה 4 מתוך 5) המורכבת מצילומי ווידיאו footage מקוטעים, מאוחדים בריתמוס. זה הוצג בפריז לונדון מוקדם יותר בשנה זו, והודות ל ICA London תצוגת יחיד ב-2016 – וכמובן פרס Hugo Boss Asia Art בשנה זו – זו אחת העבודות שלבטח יש לצפות בהן.

תופסת עמדה משמעותית במקסימום של אפקט הינה Ink Studio עם הניאון במיצג תיבה מעץ של Yang Jiechang, God created the World, the Rest is Made in China (2015). עבודה פוטוגנית ביותר זו משכה תשומת לב רבה ביותר. המנהלת האקזקוטיבית Nataline Colonnello הסבירה שהאמן שהתחנך בצרפת וגרמניה תופס מקום ניכר במערב, וגם תופס את תשומת הלב של אספנים מאסיה. תערוכת "מזוודה" showcase במטרופוליטן כחלק מ-Asian Contemporary Art Week בניו יורק עוררה עניין, עם העבודה  ..(CNY 19,600,000) וגם קוסמת למספר מוזיאונים בינלאומיים.

Arnold, F (2015, November 21). Re: ART021 Cements Its Place as the Chic Mainstay of the Chinese Art Market [Web log message]. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-art021-cements-its-place-as-the-chic-mainstay-of-the-chinese-art-market