אתי גדיש דה לנגה | "התגלמות " – אורגניזם מעולמות חדשים, אוצר: אדריכל ירי דה לנגה, גלריה BY5, בר יוחאי 5, תל אביב 30.7.2022-7.7.2022

אתי גדיש דה לנגה

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם[1]. ביקור בתערוכתה של אתי גדיש דה לנגה "התגלמות" – אורגניזם מעולמות חדשים מעלה בדעתי אזכורים שונים, ימים עברו וציוויליזציות קדומות, נפילים אשר מלאו את הארץ, גלמים, פקעות ייצוגים אורגניים המתנשאים אל על, מוצגים על הקיר, מנהלים שיח אחד עם משנהו, חבוקים, שרועים.

אתי גדיש דה לנגה
אתי גדיש דה לנגה

ייצוגים אורגנים אלה עשויים פורניר אותו קולעת האמנית בקליעה ספונטנית ומעמד ברזל שהעלה חלודה. גדיש דה לנגה יוצאת מחלל הפסל ובונה אותו מן הפנים אל החוץ. בשיחה עמה סיפרה על תהליך העבודה: בונה תחילה שלד מלייסטינג, וברגע שהשלד עומד על כנו, עוטפת באין-סוף שכבות פורניר. זהו הרגע בו "רואה" לאן פניה מועדות – גורעת, מוסיפה, הכל באופן אינטואיטיבי למדי. לעתים, בעבודה על סדרה של אובייקטים/פסלים – מנסה לקבוע איך יהיה הפסל המוגמר, אך משנה תוך כדי עבודה. [2]

אתי גדיש דה לנגה
אתי גדיש דה לנגה

הברזל החלוד חומר שעבר בליה, מתלווה אל הפורניר כשלד המאפשר ליפוף החומר סביבו, כעזר תמיכה והכלה. הברזל החלוד אהוב על האמנית המוצאת בו יופי פואטי, והנו מוכר מעבודותיה הקודמות, למשל ב"סירות".

שאריות פורניר וחלודה מסיימים לכאורה את תפקידם, אך בעבודותיה של האמנית "קמים לתחייה" מחדש. "בעבודות שלי", ציינה בשיחה עמה בעבר, "ברוב המקרים קיים דיאלוג או מתח בין עץ וברזל חלוד." שניהם מנהלים שיח מעניין; הברזל החלוד, נושא, תומך, הפורניר נישא ונתמך. הפורניר קל לשינוע, אך שביר ופגיע. באופן ההצבה שלהם יחדיו כמקבץ של פריטים בסדר גודל שונה, יוצרת גדיש דה לנגה "מקום" שיש בו מן האזכור לימים עברו, לפולחנים קמאיים, ומהדהד אפשר אל העתיד.

אתי גדיש דה לנגה

הפורניר המכיל/מוכל מוצג לעתים משויף, מתוח, בוהק ויש שיש בו מן הקריעה והקצוות החדים, במעין אזכור ל"פצע".

אתי גדיש דה לנגה

מעבר לכך ההצבה מעלה על הדעת מחזורי חיים – מפסלים/אובייקטים קטנים ועד לגדולים והמגושמים קמעה שבהם, הנראים כמרקדים על עוגני הברזל הדקים. כל אלה מאתגרים את מרחב התצוגה, ואת המבקרים בה.

אתי גדיש דה לנגה

מסה ואנטי-מסה, פוזיטיב ונגטיב, הפנים כרִיק והחוץ כמעטפת חוברים להם יחדיו כקופאים בזמן, או כפי שכותב גסטון בשלר "דומה שלהפוך את הפנים למוחשי ואת החוץ לרחב, אלה המשימות הראשונות, הבעיות הראשונות באנתרופולוגיה של הדמיון".[3]

אתי גדיש דה לנגה

אוצר התערוכה ירי דה לנגה כותב בטקסט התערוכה: "בתהליכי עבודתה דה לנגה עוטפת, כולאת אויר ו חללים פנימיים נסתרים כאשר בחיבור בין גופי הפורניר לעוגני הברזל הדקים היא יוצרת מפגש סימביוטי בו לא ברור מי מחיה את מי ומה מהותם?

בהצבה בחלל גלריה BY5 דה לנגה מזמינה את המבקרים להיכנס לתוך המיצב, לנוע בין האובייקטים המהווים המשך למסע אישי, נשי, פנימי. באמצעות נוכחותם העצומה של הגופים, אך בו זמנית תחושת חוסר שיווי המשקל והארעיות שלהם, היא תוהה אודות  מחזורי חיים: חומרים שקיבלו חיים חדשים, עולם חדש ישן עטוף שכבות סוגרות-נפתחות שרוצה לפרוץ החוצה, ובריאה של תצורות/עולמות לא ידועים. מהיכן הם הגיעו? מה מכסות השכבות? מה יגיח או יתפתח מתוכן?"[4]

*הפורניר בתערוכה בחסות מפעל בירמן קדמת גליל


[1] קטגוריה: במדבר, י"ג, ל"ג   https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%99%D7%92_%D7%9C%D7%92

נפילים הם יצורים מיתולוגיים מקראיים, בעלי גודל או צורה חריגה, שעל פי המסופר בפרק ו' של ספר בראשית ובכמה ממדרשי חז"ל אם מקבלים את התיאור כפשוטו, היו מלאכים או צאצאי זיווג של בני-אלוהים או מלאכים עם בנות אדם.  https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C 

[2] הפורניר (מגרמנית: Furnier או Wood veneer מאנגלית), הוא ציפוי העשוי משכבת עץ דקה מאוד (פחות מ-1 מ"מ) של עץ, המודבקת על לוחות עץ מעובד: סיבית, שבבית, עץ לבוד וכדומה. ציפוי בפיסות עץ דקות היא אומנות המוכרת כבר ממצרים העתיקה, שבה נהגו לצפות ארונות קבורה ופרטי ריהוט של הפרעונים  בפיסות עץ דקות במיוחד מעצים יקרי ערך שהובאו ממרכז אפריקה. את הפורניר ניתן ללטש ולצבוע כמו כל עץ טבעי. על ידי שימוש בפורניר מסוגי עץ שונים והנחת פיסות הפורניר בצורות שונות ניתן לעצב אובייקט, רהיט ועוד.

פורניר https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%A8

[3] גסטון בשלאר, הפואטיקה של החלל, תרגמה מצרפתית והוסיפה הערות והאחרית דבר: מור קדישזון, תל אביב: הוצאת בבל, עורכת: עמית רוטברד, 2020, עמ' 308.

[4] ציטוט מטקסט התערוכה