עוצמה רכה ואמנות עכשווית בוותיקן

 

בברברה ז'אטה מנהלת המוזיאונים של הוותיקן, עסקתי באחד הפוסטים האחרונים שלי. ז'אטה מונתה לתפקיד זה במאי 2016. קודם לכן עבדה כעשרים שנה בספריית הוותיקן וניהלה את מחלקת ההדפסים החל מ-2010. היא נבחרה ממאגר של שישה מועמדים על ידי הנשיא והמזכיר הכללי של מחוז הוותיקן, הקרדינל ג'וזפה ברטלו ומונסיניור פרננדו וורגז אלזגה. (Cardinal Giuseppe Bertello and Monsignor Fernando Vérgez Alzaga). הומינוי שלה אושר על ידי האפיפיור.

שרשרת הפיקוד על המוזיאונים של הוותיקן קצרה להפליא. כמנהלת, ז'אטה כפופה לקרדינל ברטלו בלבד, והוא בתורו מדווח ישירות לאפיפיור פרנסיס. אין נאמנים, לא מועצות מנהלים או ועדות.כאשר אחד מאוצרי המוזיאונים רוצה לרכוש עבודת אמנות, הוא פונה לז'אטה. כשמדובר בפריטים יקרים יותר, ז'אטה מבקשת את הסכמתו של הקרדינל ברטלו. האפיפיור מתערב לפעמים בקבלת ההחלטות במוזיאונים.

בין הפרויקטים שנערכו לאחרונה, שחזור יצירת אמנות חשובה בסנטה מריה מג'ורה, אחת משלושת הבזיליקות האפיפיוריות ברומא הנמצאות מחוץ למדינת הוותיקן; הבזיליקות הן בבעלות ובניהול של הכס הקדוש, ונהנות מאותו מעמד חוץ-טריטוריאלי של שגרירויות זרות. הפרויקט נעשה באישור האפיפיור.

 מוזיאוני הוותיקן  מהווים מקבץ עצום זה של אוספים ומבנים; האוספים קובצו במהלך המאות ע"י האפיפיורים וכוללים אובייקטים אטרוסקיים, ציורים, מגורים אפיפיורים, חדרים שעוטרו ע"י רפאל וכמובן הקפלה הסיסטינית שעוטרה ע"י מיכאלאנג'לו ואמנים נוספים. הם משקפים את סדרי העדיפויות, האינטרסים ו והשאיפות הפוליטיות של האפיפיורים הקודמים ושל האפיפיור הנוכחי. האפיפיור פרנצ'סקו "בונה גשרים" ומדיניות החוץ השאפתנית שלו הביאה לקשר עם סין לאחר עשורים ביחסים מורכבים בשל ההכרה של הוותיקן בטאיוואן כמדינת לאום עצמאית, ועוד.

אמנות מהמוזיאונים של הוותיקן צריכה לשמש כ"כלי לשלום", אמר האפיפיור. העיקרון מעגן את היוזמה ההיסטורית שלפיה בתערוכות מקבילות שתפתחנה במארס יוצגו כ-40 יצירות סיניות מאוספי הוותיקן בעיר האסורה בבייג'ינג,  ו-40 יצירות מסין יוצגו במוזיאונים של הוותיקן. ז'אטה מסרבת להגיב על הפונקציה הפוליטית של המוזיאונים, אך אומרת שהיא "תומכת באופן מלא" בשימוש באמנות למטרות דיפלומטיה תרבותית. "האמנות יכולה וצריכה להיות בעלת התפקיד הזה", היא אומרת. ז'אטה גם יוזמת צעד גדול יותר אל האמנות העכשווית. בעוד שהמוזיאונים של הוותיקן אספו אמנות דתית משל אמנים מודרניים ועכשוויים מאז עשור 1970, הם מתכוננים כעת לתערוכה שתעניק להם פתח לעולם אמנות נרחב יותר מאי פעם.

בשנת 2019, לציון יום השנה ה-25 ליסוד מוזיאון אנדי וורהול בפיטסבורג, מוזיאוני הוותיקן ישתפו פעולה עם מוסד זה בתערוכה של יצירות דתיות של וורהול, כולל ציורים מהסדרות שלו בהשראת "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. התערוכה תתקיים בבראצ'יו די קרלו מגנו, שטח תצוגה של 1,000 מ"ר בכיכר סנט פטרוס בעיצובו של ז'אן לורנצו ברניני ובפיטסבורג. "אנחנו מאוד מעוניינים לחקור את הפן הרוחני של האמן", אומרת ז'אטה. "מאוד מאוד חשוב לנו לנהל דיאלוג עם האמנות העכשווית. אנחנו חיים בעולם של דימויים והכנסייה חייבת להיות חלק מהשיח הזה ".

warholsupper
Andy Warhol in front of a version of The Last Supper, in Milan in 1987 Photo by Giorgio Lotti/Archivio Giorgio Lotti/Mondadori Portfolio via Getty Images
andy_warhol_pope_1
Pope John Paul II with Andy Warhol Lionello Fabbri/SCIENCE SOURCE

ז'אטה אינה מסגירה נתונים על תקציבי המוזיאונים, העלויות וההכנסות. " פרויקטים רבים ממומנים ע"י חברי הארגונים שלנו בארה"ב ובאירופה", זה כל מה שהיא מוכנה לומר בנדון.

האתגר הגדול ביותר שלה, היא אומרת, הוא "להתמודד עם כל כך הרבה משימות שונות בו בזמן". בראש הרשימה עומד ארגון ששה מיליוני המבקרים השנתיים, שרובם המכריע עושים את אותו המסלול אל הקפלה הסיסטינית. ז'אטה מתכננת לפתוח כניסה שנייה, על-מנת להסיט את התנועה לחלקים מוכרים פחות בוותיקן. היא גם עומדת לפקח על הסבתם של כ -350 מדריכים לחקור את המוצגים במוזיאונים.

קהל המבקרים והלכלוך שהם מייצרים מציב בעיה נוספת. שמירה על יצירות אמנות ללא אבק היא מאבק אדיר, בלתי נגמר. "הניקוי השנתי" של הקפלה הסיסטינית נמצא כעת בעיצומו, אומרת ז'אטה. בכל ערב לאחר סגירת המוזיאונים, צוות של רסטורטורים (קרוב למאה מועסקים במשרה מלאה) יסיר בזהירות בחודש הקרוב את האבק מהציורים של מיכאלאנג'לו.

287_mu_hm_vatican_01
Jatta became the first woman to lead the Vatican Museums last year Governatorato SCV-Direzione dei Muse

Ruiz, C (2018, February 5). Re: Soft power and contemporary art Vatican Museums director on fulfilling Pope Francis's vision. Retrieved from https://www.theartnewspaper.com/news/interview-with-vatican-museums-director-barbara-    jatta

Ruiz. C (2018, January 26). Re: The Vatican to host major Andy Warhol exhibition. https://www.theartnewspaper.com/news/vatican-to-host-major-andy-warhol-show

 

 

 

 

 

 

 

אישה מנהלת כעת את המוזיאונים של הוותיקן

25vatican1-superJumbo-768x512.jpg
Barbara Jatta, the first female director of the Vatican Museums, in the Hall of Animals of the Pio Clementino Museum this month. Credit Mattia Balsamini for The New York Times

Barbara Jatta, המנכ"לית הראשונה של מוזיאוני הוותיקן!

העיר ותיקן נשלטה ע"י גברים מאז כינונה כמדינה עצמאית ב-1929. שנה קודם, מכל מקום, חברה אישה לשורה העליונה: ברברה ז'אטה, המנהלת הראשונה של מוזיאוני הוותיקן. ב-12 החודשים מאז מינויה, גב' ז'אטה הטביעה את חותמה, בהליכה בנתיב שסללה לעצמה.

הגב' ז'אטה היתה האישה היחידה ברשימה ההתחלתית של ששה קרדינלים, ונבחרה ע"י האפיפיור פרנציסקוס. במסגרת תפקידה החל בינואר 2017, היא בחנה כ-200,000 אובייקטים ומוזיאונים, מגורי אפיפיורים, חצרות עם פסלים ועוד אתרים, כולל הקפלה הסיסטינית.

הקפלה הינה אחד ממעוזי הקדושה של הכנסייה הקתולית הרומית, בה מכריזים על האפיפיור החדש שנבחר (טכס הקונקלווה). המקום עמוס בקהל עצום מדי יום המגיע לראות את ציורי התקרה המפורסמים של מיכאלאנג'לו, ובפני המנכ"לית החדשה עומדת המשימה להעלות את מספר המבקרים מעל לששה מיליון – מספר סף שכבר הוצב והוגדר ע"י אנטוניו פאולוצ'י, שקדם לה בתפקיד.

לגב' ז'אטה שאיפות ניכרות עבור עצמה ועבור המוסד שהיא עומדת בראשו. בריאיון היא אמרה שעבדה כעשרים שנה בספריית הוותיקן, ניהלה את מחלקת ההדפסים במקום משנת 2010. כששמעה על מינויה לתפקיד מנהלת מוזיאוני הוותיקן, היא אמרה "זה הלם עבורי, לעמוד בפני שינוי כה גדול". בנוגע להיותה אישה, גב' ז'אטה אמרה שלא הבינה מה משמעות הדבר עד שהחלה בתפקיד. "בכל מקום בו אני משתתפת בוועידות או באירועים ציבוריים, נשים רבות פונות אלי ואומרות "אנו כה גאות, וגם את, בדרך מסוימת מייצגת אותנו".

המשרד שלה שניבט אל כיפת סנט פטרוס שעוצבה ע"י מיכאלאנג'לו, מלא בתמונות משפחה, צילום ממוסגר של האפיפיור פרנציסקוס, ופורטרט בבסט של הפסל הניאו קלסי אנטוניו קנובה, המנהל הראשון של המוזיאונים האפיפיוריים.

גב' ז'אטה אמרה שאמנות שיחקה תפקיד ניכר במשפחתה: אמה ואחותה הינן רסטורטוריות של אמנות; סבתה, שהגיעה במקור מרוסיה, היתה ציירת; וקודמיה ייסדו מוזיאון ארכיאולוגי על שם משפחתה ב-Ruvo di Puglia, בדרום איטליה.

Eike Schmidt, המנהל הגרמני של גלריית האופיצי בפירנצה, אמר שמינויה של גב' ז'אטה היה סימן חיובי. "בסביבה הנשלטת ע"י גברים בוותיקן, מינוי מעין זה של אישה היה חדשות טובות מאוד", הוא אמר, בהוסיפו שהוא מקווה שיהיו מינויים נוספים מעין אלה בעולם התרבות.

Maurizio Sannibale, מהמוזיאון האטרוסקי גריגוריאני, אחד מהאוצרים העובדים כעת עבור גב' ז'אטה, אמר שהוא מכיר אותה מאז שהיו סטודנטים באוניברסיטת ספיינצה ברומא. הוא תיאר אותה כ"חביבה, החלטית ואמפתית", והוסיף שהיא "יודעת איך להציב אתגרים לעצמה".

ניהול המוזיאונים של הוותיקן הינו תפקיד עצום. גב' ז'אטה אחראית לשימור, תצוגה והפצת ידע של כל האוצרות שנאספו ע"י האפיפיורים במהלך המאות, כולל אוספים מצריים ואטרוסקיים עצומים, פסל ה"לאוקון"  מהמאה הראשונה לפנה"ס, ו"סט. הירונימוס" ציור מידי ליאונרדו דה וינצ'י.

כל הסקציות של המוזיאונים עוברות חידוש שהוזמן ע"י מר אנטוניו פאולוצ'י Antonio Paolucci, שר התרבות לשעבר שניהל את המוזיאונים במשך תשע שנים ובעבר ניהל את המוזיאונים של פירנצה. החידוש כולל עבודה בחצר הציבורית בת המאה ה-16 הידוע כ-Cortile della Pigna (אחד מהפרויקטים הרבים שנתמך ע"י פטרוני האמנויות במוזיאונים של הוותיקן.

התיירים מתיירים, במוזיאונים במקום, ובוותיקן בכללותו. מבין 100 מיליון יורו, או כ-119 מיליון דולר, בתקציב השנתי, כמחצית בקירוב עוברת למדינה, בהקשר למר פאולוצ'י.

זה הופך למורכב את תפקידו של מנהל באשר הוא. העובדה שלרבים מהאתרים במוזיאונים  יש חשיבות אמנותית ודתית כאחד – וראשית כל הקפלה הסיסטינית.

ששה ימים בשבוע, ובימי ראשון האחרון בכל חודש, אלפי מבקרים גודשים את החדרים בהם יש יצירות משל טיציאן קרווג'יו, רפאל ואחרים בדרכם לקפלה של מיכאלאנג'לו. השומרים משגיחים על המבקרים, מהסים את הפטפטנים, ומנסים למנוע צילום במקום.

זיעת ונשימות של מבקרים והאבק שהם מביאים עמם, מסכנים את ציורי הפרסקו בקפלה. קבוצת המשמרים בוותיקן הציגה תכנית שמר פאולוצ'י הגה בזמנו לסיור וירטואלי בקפלה הסיסטינית באמצעות רפליקה בגודל מלא או סימולציה דיגיטלית בה יכול הקהל להתנסות. הוא גם הכריז שביקור במקום יהיה מוגבל עד לששה מילון איש בשנה. מנקודה זו אמר, כרטיסים ימכרו מראש באתר. אך מר פאולוצ'י עזב בלא לקדם את תכניותיו.

גב' ז'אטה שעבדה תחת מר פאולוצ'י החלה את תפקידה כמנהלת במחצית 2016, והיא מסרה שהיא היתה נגד הגבלת גישה למוזיאונים, אף שנראה שתהיה עליה במספר המבקרים. "אם אתה מבקר הרוצה לראות את הקפלה הסיסטינית ואתה מגיע לרומא ואז נאמר לך שלא תוכל להיכנס, מה תעשה?" שאלה. "אנו גם מוזיאון בעל ערך מוסרי ורוחני. הקפלה הסיסטינית הינה גם קפלה, וזה משהו שאסור לשכוח".

גב' ז'אטה מסרה שהיא מתכננת כניסה שנייה למוזיאונים של הוותיקן שיציעו מסלולים אלטרנטיביים דרך "חלקים של המוזיאונים בהם מבקרים פחות", כגון המוזאון האתנולוגי. כמוסד הקרוב לליבו של האפיפיור פרנציסקוס, המוזיאון האתנולוגי יפתח מחדש עם תצוגות נרחבות של 80,000 האובייקטים בהם הוא מחזיק, רבים מהם נשלחו מרחבי העולם לתערוכה שאורגנה ע"י האפיפיור פיוס ה-11 ב-1925.

גב' ז'אטה הוסיפה שהיא מתכוונת להעלות את שעות הפתיחה במוסדות אחרים כמו המוזיאון האטרוסקי כדי להגביר את תנועת המבקרים.

בקפלה הסיסטינית על-שם האפיפיור סיקסטוס ה-4 אנו מוצאים 32 ציורי פרסקו בחלק התחתון מידי אמנים בני המאה ה-15:  פייטרו פרוג'ינו, סנדרו בוטיצ'לי, קוזימו רוסלי, לוקה סיניורלי ועוד. התקרה עוטרה במקור באזכור לשמי על – כוכבי זהב על רקע כחול, ולאחר סדקים שנבעו בה, הוזמן מיכאלאנג'לו ע"י האפיפיור יוליוס ה-2 לצייר בתקרה – והתוצאה מחזור ציורי פרסקו העוסקים בתמות תנכ"יות. מאוחר יותר בשנת 1534 אילץ האפיפיור קלמנס ה-7 את מיכלאנג'לו לצייר את קיר המזבח של הקפלה הסיסטינית. התוצאה, "יום הדין האחרון".

25vatican4-superJumbo-768x512.jpg
A terrace overlooking the dome of St. Peter’s Basilica. Credit Mattia Balsamini for The New York Times

Nayer, F. (2017, December 24). Re: A Woman Now Leads the Vatican Museums, And She's Sahking Things Up.  Retrieved from http://www.vatican-patrons.org/a-woman-now-leads-the-vatican-museums-and-shes-shaking-things-up-5104

בורסו ד'אסטה, נסיך מטיב לעמו

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל, 1467-1470

ספרות ואמנות הרנסנס עוסקות בשליט המטיב עם בני עמו, בעיר האידיאלית, במעלות השלטון הטוב ובמגרעות השלטון הרע!

בעיר פררה מצוי ארמון סקיפנויה ובו מחזור ציורי פרסקו שכוון להביע הערצה לנסיך בורסו ד'אסטה ולשלטונו בעבודות המתארות את 12 חודשי השנה.

משפחת אסטה Este שלטה בפררה החל מהמאה ה-13; הם קיבלו תוקף חוקי לשלטון בה ומונו לנציגי האפיפיור. האמנות בפררה התרכזה בחצר, ואמנים הגיעו אליה לעבוד עבור השליט.
הנסיך הראשון, ליאונלו ד'אסטה (1450-1407) היה בעל טעם מוגדר בספרות; הוא העדיף ספרות עתיקה. הוא היה קרוב להומניסט הנודע גווארינו דה וורונה ולאמנים ואדריכלים כאלברטי ופיזנלו, שהיה האמן האהוב עליו.

אחיו בורסו ד'אסטה (1471-1413) היה זה שהעלה את פררה לשיא גדולתה. בורסו, שלא כליאונלו לא היה הומניסט, אך היה איש רעים להתרועע, בעל מזג נעים, אוהב חיי נוחות וראווה. בורסו נחשב לשליט מטיב בקרב בני עמו. הוא העניק חסות להומניסטים אף שלא ידע לטינית. הוא אהב ואסף ספרים יפים, והפך לפטרון של עושי מיניאטורות. הזמנה חשובה היתה תנ"ך בשני כרכים (1466-1455) שעוטר ע"י תדיאו קריוולי Crivelli עם מספר אמנים נוספים.

תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנך של בורסו ד'אסטה.jpg
תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנ"ך של בורסו ד'אסטה, 1455 בקירוב

בורסו ד'אסטה האמין באסטרולוגיה. בשנת 1467 ערך שינויים בארמון סקיפנויה (Schifanoia) בפררה לארמון נוספה קומה ראשונה, והמבנה הוסב לארמון מגורים לעונת הקיץ. בכניסה לארמון הוצב שלט בית אסטה עם סמלו האישי של בורסו, החד קרן. האולם המרכזי בארמון כוסה בציורי פרסקו בין השנים 1470-1467 ע"י האמנים קוסימו טורה, פרנצ'סקו דל קוסה, ארקולה דה רוברטי ואחרים. הנושאים בעיטורי האולם המרכזי "חדר החודשים" הם שנים עשר חודשי השנה. הקירות חולקו ל-12 חלקים, וכל אחד מהם חולק לשלושה אזורים; הנושאים המוצגים עוסקים באסטרולוגיה, מיתולוגיה, ובהווי החצר הפררזית.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו.jpg
פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו, 1467-1470

בציורים מוצג בורסו כשליט מיטיב לנתיניו. מתוארים בהם חיי עיר אידיאלית באותה תקופה. בחלקם העליון של העיטורים מופיעים האלים המיתולוגיים המשתייכים לחודשים השונים. בפנל המרכזי של החודשים מופיע סמל הזודיאק והדקאנים. בפנל התחתון מוצגים אירועים אשר אירעו בחצרו של בורסו.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס

הדוכס בורסו מופיע בחודשים שנה נוספים.

הדימוי הפותח פרט מחודש אפריל, חלק עליון, גבירות וקבליירים

המתואר לעיל הינו חלק מעבודת המחקר שלי "פטרונות האמנויות באיטליה במאה ה-15 בארבע נסיכויות – אורבינו, פררה, מנטובה, רימיני, יוני 1990.

Images Retrieved from http://www.artecultura.fe.it/159/museo-schifanoia

האפיפיור פרנציסקוס שואף לחזור לתהילת העבר! האמצעי- אמנות!

pope_francis_1050x700
Pope Francis at the Sistine Chapel  via The Pope's Instagram

פטרונים הם אנשים הנושאים באחריות אישית או קולקטיבית ליצירות אמנות. עיקר הגדרת הפטרון בתמיכתו ובעידודו של אדם או מוסד כלשהו ליצור עבודת אמנות.[1]

לעתים פעלו פטרונים שונים בתפקידים חופפים, ולא פעם לקחו חלק בפטרונות משותפת של גילדות או מוסדות אזרחיים ואף פעלו באופן ציבורי פרטי כפטרונים של הכנסיה, נסיכויות או הבורגנות הגבוהה.

ספרות הרנסנס דנה רבות ביחסי פטרון-אמן הן בחברות החצרוניות (בתיאוריהם של אריוסטו Ariosto וקסטיליונה Castiglione והן בחברות האריסטוקרטיות פחות (למשל בתיאוריהם של בוקצ'יו Boccaccio ומקיוואלי Macchiavelli.

באחד ממכתביו האחרונים לפרנצ'סקו דה קררה אדון פדובה מעלה פטררקה את דמות הנסיך האידיאלי בעיניו: גישה המוצאת הד גם בדמות "הנסיך" של מקיוואלי. "הנסיך" של פטררקה ממונה על הכול: החל בבניית ארמונות ציבור וכנסיות וכלה במפעלים קטני-ממדים. עליו להקים בתי-חולים ובתי-מחה ליתומים, להעניק הגנה ולספק חברה למשכילים נבחרים וכל זאת על מנת לזכות בתהילת עולם.[2]

צבירת הכוח המחודשת של האפיפיורים בוותיקן, החלה בשנת 1420, כשהאפיפיור מרטין ה-5 העביר בחזרה את הכס האפיפיורי לרומא, וכך גם התחדשה פטרונות האמנות והארכיטקטורה של האפיפיורים פול ה-2, סיקסטוס ה-4 והפטרונות המדוברת והמתוקשרת בין האפיפיור יוליוס ה-2 לבין אמנים כרפאל, מיכאלאנג'לו, ואחרים.

מכאן שרצונו של האפיפיור פרנציסקוס לחזור להוד וההדר של האפיפיורות בתקופת הרנסנס, אינו מתמיה כלל. מסמך שפורסם לאחרונה ומתבסס על ספרו מ-2015 של האפיפיור פרנציסקוס My Idea of Art מאיר את הדרכים והאופן שבהם האפיפיור פרנסיס מקווה לחזור להדר והפאר של איטליה הרנסנסית וזאת על ידי שימוש באמנות עכשווית ככלי אוונגליסטי. פרנציסקוס שנבחר כאפיפיור ה-266 של הכנסייה הרומית קתולית, מגדיר מחדש את האפיפיורות בדרכים ייחודיות.

מספר חודשים לאחר הכתרתו של האפיפיור פרנציסקוס, Roland Flamini  התייחס לגישתו של האפיפיור למשרה שלו ולאימז' המשתנה של הכנסייה הקתולית. פלמיני החל בכך שציין אחדות מהדרכים הרבות והקטנות שהאפיפיור בחר לשבור באופן מיידי את המסורת, כולל החלטתו לא לנעול את הנעליים האדומות (ובמקום זאת שמר על נעליו השחורות), דחה את השכמייה האדומה או mozetta, ובחר ללבוש את צלב הברזל שלו במקום לשדרג לאחד מזהב שהוצע לו. פלמיני מסביר, "הבחירות של המלתחה של האפיפיור היו בדיוק ההתחלה של מה שהפך להמשכיות של שינויים אמיצים שהוא עשה בנוגע לדפוסים מקובלים בהתנהגות אפיפיורית". שבירה נוספת של מסורת מתייחסת להחלטתו להשאר בבית ההארחה Domus Santae Marthae, במקום לעבור לדירות האפיפיוריות הגדולות והמלכותיות יותר בארמון האפוסטלי. הוא גם בחר לאכול את "מרבית הארוחות שלו בחדר האוכל של המלון יחד עם אורחים אחרים".

התנהגות זו זוכה לאישור גם בשל בחירת השם שלו, עפ"י פרנצ'סקו הקדוש מאסיסי", קדוש הידוע באנושיות ובפשטות שלו, ובדאגתו לעניים". פלמיני כותב, "בתקופת זמן קצרה להפליא, האפיפיור הישועי הראשון הגדיר את עצמו באמצעות מסר פשוט של התחדשות רוחנית וזאת ע"י דאגה לעניים ומשוללי אזרחות".

franc02.jpg
Giotto, Legend of St Francis: St. Francis Giving his Mantle to a Poor Man, 1297-1299, Fresco Upper Church, San Francesco, Assisi

בשל הצניעות והפשטות שלו, רבים תהו באשר לאמצעי ההבטחה של "האוצרות האמנותיים" של הוותיקן תחת האפיפיור החדש. פלמיני תיאר איך הוותיקן דואג לנכסים יקרי הערך, ומה עושה האפיפיור. ונראה שלאחר ארבע שנים בהנהגתו של האפיפיור פרנציסקוס, האמנות מוערכת ומכובדת, אין דאגה שימכרו אותה או שתיתפס כאיוולת. בראיון של האב Antonio Spadaro מ-2013 הם שוחחו על "אהבת האמנות של האפיפיור פרנציסקוס, והאפיפיור מנה יצירות ספציפיות בספרות, מוזיקה, ציורים וסרטים, שעזרו לעצב אותו והשרו עליו השראה : היצירות של קרווג'יו, "הקריאה לסט. מתיו", ושל מרק שגאל, "הצליבה הלבנה", יצירות מוזיקליות משל פוצ'יני, טורנדוט, מוצרט ובטהובן, ואת "הפסיון" של באך, וכן את דוסטוייבסקי ו- Hôlderlin וסרטיו של פליני, לה סטרדה La Strada ורומא Rome. [3]

 

 

[1] הציטוטים שלעיל הם חלק מעבודת המסטר שלי בנושא פטרונות בארבע נסיכויות באיטליה במאה ה-15 בהנחייתו של פרופ' אברהם רונן, החוג לתולדות האמנות, יוני 1990                                                                                                                                                              D.S. Chambers, Patrons and Artists in the Italian Renaissance, London, 1970 pp. xxii-xxxv.

[2] Macchiaveli, Il Principe, Operette storiche e Politiche, Verona, 1950, p.51

[3]  Caldwell, Ellen c.(2017, August 6). Re: How Pope Francis will Redefine Art at the Vatican.  Retrieved from https://daily.jstor.org/how-pope-francis-will-redefine-art-at-the-vatican/

 

דיוויד רוקפלר, נדבן אמנות ובנקאי, מת בגיל 101

03-17_NW_DRockefeller_1.jpg

Richard Serra, left, and David Rockefeller, Sr. in 2015 at the Museum of Modern Art’s Party in the Garden.  ©PATRICK MCMULLAN COMPANY

 

דיוויד רוקפלר, פילנתרופ שהעניק יצירות חשובות למומה – המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ואשר שימש בשנותיו כיו"ר (מ-1948) ולאחר מכן כיו"ר כבוד של הדירקטוריון, והגדיל באופן ניכר ביותר את נכסי המוזיאון, מת בביתו בפוקנטינו הילס, ניו יורק, בן 101 שנה.

בהון שנצבר הן בשל ירושה והן בשל עבודה כבנקאי חשוב בצ'ייס מנהטן בנק, רוקפלר השתמש במעמדו בחברתי להבאת כסף מאספנים ומידוענים – אף שהוא עצמו גם כן, היה פעיל בהגדלת התרומות למוזיאון. ב-2005, הוא העניק 100 מיליון דולר – מענק היסטורי שאפשר סיוע לתוכניות החינוך של המוזיאון. הוא גם תרם 77 מיליון דולר לתוכנית החידוש של המומה.

רוקפלר היה בעל טעם באספנות ונודע כרוכש יצירות ממסטרים מודרניסטיים. באוסף שלו היו ציורים, רישומים והדפסים מידי פול סזאן, אנדרה דרן, וילם דה קונינג, פול גוגין, הנרי מאטיס, ג'ורג'יה אוקיף ופבלו פיקסו ואחרים.

חלק מהיצירות ניתנו למומה כ תרומה מצטברת לאורך זמן, מסיבות מיסוי. ב-1994, האוסף של רוקפלר ואשתו פגי, הוצג בתערוכה במומה.

Greenberger, A.(2017, March 20). Re: David Rockefeller, Avid Collector and Honorary MoMA Chairman, Dies at 101. Retrieved from http://www.artnews.com/2017/03/20/david-rockefeller-avid-collector-and-honorary-moma-chairman-dies-at-101/

 

מעט על אוסף הצ'ייס מנהטן בנק

התאגיד, בקניית אמנות והצגתה מבין את האפשרויות שבהשגת הכרה ציבורית ויוקרה. בנק צ'ייס מנהטן , ניו יורק, היה בין הראשונים לרכוש אמנות למשרדים בפרק אווניו 410. הצלחת המאמץ הראשוני, 1959, הובילה להצעה להציג יצירות אמנות במשרדים הראשיים והחדשים בוול סטריט. דויד רוקפלר היה זה שהרחיב את השימוש באמנות לכלל סביבות העבודה, תפיסה שדרשה מאות יצירות אמנות וצוות מיומן. מומחי אמנות מוכרים ביניהם אלפרד באר מהמומה וג'יימס ג'ונסון סוויני מהגוגנהיים, וראשי הנהלת הבנק , נרתמו  להצלחת התוכנית החדשה. בעצתו של אלפרד באר, העוזרת שלו דורותי מילר הפכה ליועצת האמנות התאגידית הראשונה. וכך נולד האוסף התאגידי הראשון.

 

מכון אמנות למאבק בנציונליזם, וונציה

download

Rendering of V-A-C Venice palazzo. Image courtesy of V-A-C

download (1).jpg

Renderings of V-A-C Venice palazzo. Image courtesy of V-A-C

בוונציה לא חסרים אוספי אמנות פרטיים: ישנם ה-Punta Della Dogana ופלאצו גראסי, השייכים לפרנסוא פינו הצרפתי, ואוסף פגי גוגנהיים. אך במאי 2017, יפתח בעיר מוסד אמנות פרטי הממוקם בארמון בן המאה ה-18, ובו האמביציה לשיתוף פעולה גלובלי.

קרן Moscow's V-A-C   השייכת לליאוניד מיכלסון Leonid Mikhelson, שלאחרונה הוכרז כאיש העשיר ביותר ברוסיה, עומדת לפתוח תערוכה ומשכן לאמנים (בן ארבע קומות) ב-Palazzo delle Zattere ב-Dorsoduro, תחילה לקהל מצומצם, ולאחר מכן למבקרים בזמן הביאנלה של ונציה. המקום לא ישמש כמאחז המוקדש להצגת אמנות רוסית; חלל ה-V-A-C  יוגדר ע"י האפשרויות שהוא מציע לשיתופי פעולה בין תערוכות חדשות וניו-יורק – ע"י אמנים, אוצרים, ומבקרים מכל העולם.

חזון זה לדיפלומטיה תרבותית מוטמע בחלל ה-V-A-C . בסיור בארמון, מנהלת הקרן, Teresa Iarocci Mavica, מדברת על שנותיה בעולם האמנות הרוסי ועל החזון שמועסקי הקרן משקפים אותו באג'נדה הרב תרבותית שלו. הקרן שכרה חברת ארכיטקטים מקומות APML , שהמייסד והמנהל שלהם Alessandro Pedron נולד והתחנך בוונציה, ויטפל ברסטורציה המורכבת של הפרטים ההיסטוריים בפלאצו והסבתו לחלל תערוכה ומרכז תרבותי.

חלל ה-V-A-C אינו פרויקט הבנייה העיקרי שהינו בדרכו לביצוע, אלא חלק מקמפיין מוסדי שרואה בהגנה ושימור של ארכיטקטורה כעיקרית לשליחות. (הקרן עובדת גם עם סדנת הבניה של רנצו פיאנו להסבת תחנת כוח ההיסטורית במוסקבה לחלל תערוכות וחינוך מוביל, העומד להיפתח ב-2019). פדרון יצר מחווה לציורי הפרסקו תקרה שהתגלו במהלך מחקר ההיסטוריה של הארמון

הבנה של ניואנסים מעין אלה של זהות מקומית היתה מדגם מכריע במיזם חלל ה-V-A-C להבטחת החלל הפרמננטי הראשון של כך בוונציה. הקרן מארגנת תערוכות שנתיות מאז 2010, ותרמה למימון ביאנלות אמנות וארכיטקטורה מאז. הארמון שהינו רכוש הרשות העירונית הוונציאנית, שוחזר ומנוהל ע"י ה-V-A-C כזיכיון לזמן ארוך; במהלך תחרות ב-2012, Vavica  ו-Mikhelson קפצו על האפשרות לפתיחת עוגן תרבותי בארמון זה, בו ראו כאחד מהמרכזים החשובים של עולם האמנות העכשווית. "אנו היינו הארגון היחיד שלא למטרות רווח (שנכנס) – כל שאר המשתתפים היו בתי מלון", היא מספרת. הם ניצחו, היא אומרת, שכן "לא רצינו לעשות כסף, רצינו לבזבז כסף על מנת לאפשר תרבות בינלאומית בוונציה."

כעת, ה-Palazzo delle Zattere הינו אתר בנייה. הארמון חולק לחלל משרדים גנרי במהלך עשור 1970, ונשאר ככזה עד סגירתו לאחרונה. המטרה היא לתקן ולשחזר הרבה ככל האפשר מהאופי המקורי של הארמון, בעוד שבו בזמן הם יוצרים חללי  גלריה בעלות אופי של "הקובייה הלבנה" לשם הצגת אמנות עכשווית.

מאמצי העובדים נעים מהצלה ושיבוץ מחדש של דלתות העץ המונומנטליות המקורית בווסטיבול הכניסה ועד לחקר קפדני של שכבות צבע הקיר והחלטה מתי כל שכבה הושמה ואיזו מהן תישאר – ובהחלט יש כאן סיעור מוחות עם רשויות השימור בעיר. השאיפה היא שהפלאצו יכלול חנות ספרים, מסעדה וגן בקומת הקרקע וחללי תצוגה נרחבים בקומות השנייה והשלישית. משרדי ה-V-A-C, אולם הרצאות, וחמש דירות וחללי סטודיו למגורי אמנים מתוכננים לקומה הרביעית.

לעת עתה אורגנה תערוכה משותפת ע"י אוצרת ה-V-A-C – Ekaterina Chuchalina ו-Matthew Witkovsky מהמכון לאמנות של שיקגו. התערוכה תעסוק ב

מאה שנה למהפכה הרוסית, בפרספקטיבה גלובלית, כפי שמוויקה מציינת. "רצינו לעשות זאת מנקודת מבט אמריקאית", היא אומרת על התערוכה, אשר בחודש מאי 2017 תפתח פתח לדיאלוג חוצה תרבויות זה.

  Kats, A.(2016, July 6). Re: Russia's Richest Man is Building a Venice Art Institution to Combat Nationalism. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-russia-s-richest-man-is-building-a-venice-art-institution-to-combat-nationalism

מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון, פרויקט עתידי

2953

 Len Blavatnik is worth an estimated £13bn. Photograph: David M Benett/Getty Images

 

futureplan
FuturePlan Victoria and Albert Museum/ http://www.vam.ac.uk

מוזיאון ויקטוריה ואלברט, הידוע בכינויו ה- V&A, הוא מוזיאון בשכונת קנזינגטון ברובע קנזיגטון וצ'לסי שבמערב לונדון. המוזיאון מתמחה בעיצוב ואופנה. V&A   הוקם בשנת 1852, אז נקרא "מוזיאון דרום קנסינגטון", כהמשך לתערוכה הגדולה שנערכה בלונדון בשנת 1851, ביוזמת הנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1899 שונה שם המוזאון ל"מוזיאון ויקטוריה ואלברט".

בניין המוזיאון נבנה בסגנון אדוארדיאני וויקטוריאני, וב-145 הגלריות שלו (ששטחן הכולל 45,000 מ"ר) מוצגים כארבעה מיליון מוצגים.

בשנת 2001 השיק סר מארק ג'ונס מנהל המוזיאון  הקודם, תכנית הרחבה למוזיאון ויקטוריה ואלברט בשם FuturePlan . השלב הראשון של התכנית שעלותו היתה 120 מיליון לירות שטרלינג, הסתיים בשנת 2009. השלב השני נמצא בעיצומו והוא כולל בניית גלריה לתערוכות המרכזיות של המוזיאון, גלריות חדשות לצילום וריהוט, כניסה מרכזית נוספת מרחוב Exhibition Road ועוד.

הכניסה החדשה Exhibition Road במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון,  תקרא על שמו של הבריטי העשיר ביותר, לן בלווטניק, לאחר שהקרן שלו תרמה כסף שמהווה 95% מהתרומה לפרויקט בעלות 49.5 מיליון ליש"ט.  באשר לתרומה סוברים שהינה בגובה חמישה מיליון ליש"ט בקירוב, אף שאין לכך אישור מהנהלת המוזיאון.

במענק זה יש משום העזרה המבורכת ל-V&A, אך יש בכך גם מן הקונטרוברסיה, שכן אוניברסיטת אוקספורד ספגה ביקורת בשנה האחרונה על קבלת מענק בסך 75 מיליון ליש"ט מהביליונר יליד אוקראינה לבניית בי"ס לממשל ע"ש בלווטניק, ובין היתר הואשמו רשויות האוניברסיטה ב"מכירת המוניטין שלה והפרסטיז'ה שלה" לידידיו של ולדימיר פוטין.

בלווטניק, שההון שלו מוערך ב-13bn  ליש"ט, הנו הספונסר של האמנויות בבריטניה מזה שנים. הוא מימן תערוכות במוסדות כגון המוזיאון הבריטי והגלריה הלאומית ותרם לפרויקטים כגון The Tanks בטייט מודרן.

מרטין רות, מנהל מוזיאון V&A, אמר שהמוזיאון עובד בשיתוף פעולה עם הקרן של בלווטניק מזה זמן רב. "זהו קשר קרוב מאוד, ומתמיד".

מנהלת הפיתוח, Jane Lawson, אמרה שדרך קבלת התרומה היתה רחוקה מלהיות קלה. "למזלנו יש לנו אוספים גדולים, פרוגרמה גדולה כך שאנו עושים את המיטב שבאפשרותנו…

בלווטניק יצטרף לשמות של פילנתרופים ב-V&A כמו  Weston (the Weston Cast Court), Sackler (the Sackler Centre for Arts Education) and Porter (the Porter Gallery) . בגלריית פורטר יש תצוגות זמניות. וכך אולם הכניסה החדש של V&A, לכשיפתח ב-2017, יקרא אולם בלווטניק; על התרומה הוכרז כש-V&A מסרו עדכון על הפרויקטים השונים במוזיאון.

פרויקט The Exhibition Road הינו פרויקט עצום, והוא יוצר חלל תחתון חדש בן 1,200 מ"ר לתערוכות גדולות ומתחלפות. הפזה הבאה בפרויקט הותחלה עם יותר מ-14,500 מרצפות פורצלן שנוצרו בבית החרושת Royal Tichelaar בהולנד.

רות, מנהל המוזיאון,  אומר שהפרויקט "יעביר את ההתנסות של V&A למבקרים שלנו, יצור הקשרים נוספים עם המוזיאונים השכנים שלנו (מוזיאון לטבע, ומוזיאון להיסטוריה של הטבע) ויאפשר לנו להציג יותר מאוסף האמנות והעיצוב שלנו כשם שתערוכות עיצוב בינלאומיות בחלל הגלריה המרהיב החדש".

ה-V&A גם עובר למזרח לונדון. יחד עם Sadler's Wells, אוניברסיטת לונדון לאמנות, קולג' לונדון לאופנה ואוניברסיטת קולג' לונדון במקום הבריכה האולימפית לשעבר, שנקרא Olympicopolis ע"י ראש העיר של לונדון, בוריס ג'ונסון.

David Bickle, מנהל העיצוב, התערוכות ופיתוח עתידי החדש של V&A אמר שבלב הבניין החדש תעמוד האפשרות לענות במהירות לצרכים שוטפים, בכך שאפשר יהיה להשתמש באובייקטים מהאוסף העצום של המוזיאון.

V&A East יהיה בניין בן שבע קומות במרחב בן 18,000 מ"ר כנגד מרכז ספורט המים של זאהה חדיד. "זה יהיה לחלוטין סוג חדש של בניין אזרחי", אמר ביקל. "אנו נתמוך ברעיונות, בטכנולוגיה ובכישרונות החדשים ביותר לשם שיתוף פעולה של תכנית שנתית". מקווים לפתוח זאת בסוף 2021.

פרויקט The Exhibition מזמן למוזיאון כניסה חדשה, חצר וגלריה תחתית ייעודית לתצוגות זמניות. הארכיטקטים עובדים עם V&A בתהליך המשלב חקר האפשרות של הקמת חצר מרוצפת במרצפות קרמיקה לראשונה בבריטניה. בחירת החומר תואמת במיוחד למבנה הבניין המקורי ולאוספים שלו, שכוללים דוגמאות רבות של קרמיקה דקורטיבית מהמאה ה-19. החצר תשמש כמקום התכנסות למיצבים ולאירועים ויהיה בה בית קפה שחזיתו זכוכית.

הקמת הגלריה החדשה תאפשר גמישות גדולה יותר לתכנון תערוכה, וגם תספק אפשרות לחשוף ולשקם את החצרות המדהימות מהמאה ה-19 ששמשו לתערוכות זמניות.

מעבר לכך שיש כאן טווח נרחב של חללים ציבוריים חדשים בפנים וחוץ של המוזיאון, הפרויקט עומד לפתח את הקשר בין V&A, מוזיאון המדע והמוזיאון להיסטוריה של הטבע, ולאפשר מעבר בין האתרים השונים באופן קל יותר. הכניסה לחצר החדשה תהיה דרך הקשתות של Aston Webb Screen מהמאה ה-19. מסך זה, חלק אינטגרלי של הבניין המקורי של המוזיאון, הוסר והושם למשמרת בסוף 2013, לשם השמתו מחדש עם תום הפרויקט.

FuturePlan  הינה תכנית שאפתנית של פיתוח שמשנה את V&A, מעצבים עכשוויים יוצרים גלריות חדשות ומגוון אפשרויות למבקר, בעודם עוסקים בשיקום יופיו של המבנה המקורי. בשנים החולפות, מעל 70% של חללי המוזיאון הציבוריים שונו, אפשרו גישה וכן תצוגה אלגנטית יותר של האוספים. ע"י הכנסת התערבויות ארכיטקטוניות חדשות ואמיצות,  FuturePlanשואפת לקסום ולהשפיע על המבקרים.

 

Brown, M.(2016, April 21). Re: V&A Museum Project boosted by Billionaire's Donation. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/2016/apr/21/va-museum-project-boosted-by-russian-billionaires-donation