אלברטו ג'אקומטי, רטרוספקטיבה בטייט מודרן, 10 במאי-10 בספטמבר 2017

n05939_10
Alberto Giacometti Man Pointing 1947 Tate © Alberto Giacometti estate / ACS+DACS in the UK, 2017

בתמיכת מרים ואדוארד איסלר ובתמיכה נוספת מחוג התומכים של תערוכת אלברטו ג'אקומטי, פטרונים של הטייט, קרן טייט אמריקה וחברי טייט. אוצר פרנסס מוריס, מנהל הטייט מודרן

הטייט מודרן מציג את הרטרוספקטיבה העיקרית הראשונה של אלברטו ג'אקומטי (1901-1966) בעשרים השנה האחרונות. ג'אקומטי נודע כפסל, צייר ורשם, אשר הדמויות הדקיקות שלו הינן בין היצירות הניתנות מיידית לזיהוי באמנות המודרנית. התערוכה מצהירה על מקומו של ג'אקומטי כאחד הציירים-פסלים הגדולים במאה ה-20  לצדם של מאטיס, פיקסו ודגה. באמצעות גישה לאוסף יוצא הדופן ולארכיב של קרן אלברטו ואנט ג'אקומטי, פריס, התערוכה השאפתנית ובעלת הטווח הניכר של הטייט מודרן מציגה מעל 250 עבודות. היא כוללת יציקות גבס שהוצגו נדירות ורישומים שמעולם לא הוצגו קודם לכן וכן מציגה את ההתפתחות המלאה של הקריירה של ג'אקומטי במהלך חמישה עשורים, מעבודות מוקדמות כמו "ראש אישה (פלורה מיו)",  1926 ועד לפסלי הברונזה האייקונים כמו איש הולך מס' I   1960.

ג'אקומטי נולד בשוויץ ב-1901, עבר לפריס בעשור 1920 אזי יצירותיו מושפעות מהקוביזם, ומאוחר יותר ב-1931, חבר לקבוצה הסוריאליסטית. יצירות ידועות כמו "אישה עם גרון חתוך" 1932, מציגות את עיסוקו של ג'אקומטי בסוריאליזם כשם שאת המחקרים רבי הכוח שלו באשר לברוטליות וסדיזם. בתערוכה מוצג טווח נרחב מפסליו בסקלה גדולה בצד הרישומים שלו וספרים. יצירות אחרות כמו "ללא כותרת (מסכה)" 1934 מציגות את עיסוקו באמנויות הדקורטיביות, בעוד ש"איש" (אפולו) 1929 ו"המרכבה" 1950 מורים על עיסוקו באמנות מצרית ואפריקאית. התערוכה מציגה את האופן שבו ג'אקומטי, אפשר אף יותר מכל אמן אחר בזמנו, מיזג ישן ומודרני, וביטל  את ההבחנות בין האמנויות הדקורטיביות לבין האמנויות היפות.

Walking Woman I 1932-3-1936, cast 1966 by Alberto Giacometti 1901-1966
Alberto Giacometti, Walking Woman I 1932–3–1936, cast 1966, Tate. © The Estate of Alberto Giacometti (Fondation Giacometti, Paris and ADAGP, Paris), licensed in the UK by ACS and DACS, London 2017

 

ג'אקומטי עזב את פריס ב-1941, התיישב בג'נבה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו החל לעבוד על פסלים קטנים יותר ובסגנון ריאליסטי יותר כמו "דמות מאוד קטנה" 1937-9 בקירוב. לאחר המלחמה וחזרתו לפריס, ג'אקומטי החל ליצור את הדמויות המאורכות שבשלן הוא נודע. הוא עבד מתוך התבוננות, והעיסוק שלו בדמות המנוכרת והמבודדת הפך למוטיב חשוב, המכיל את האווירה שלאחר המלחמה ותחושת הייאוש הקיומי. התערוכה כוללת מבחר יצירות מופת מעין אלה כולל "איש מצביע" 1947, "איש נופל" 1950 ו"היד" 1947 כשם שרבים מציוריו החשובים של ג'אקומטי כמו "דייגו יושב" 1948 ו"קרולין בשמלה אדומה" 1964-5 בקירוב.

Bust of Diego 1955 by Alberto Giacometti 1901-1966
Alberto Giacometti, Bust of Diego 1955, Tate. © The Estate of Alberto Giacometti (Fondation Giacometti, Paris and ADAGP, Paris), licensed in the UK by ACS and DACS, London 2017

בעוד שג'אקומטי ידוע מאוד בשל דמויות הברונזה שלו, הטייט מודרן מציג אותו כאמן בעל עניין ניכר בחומרים וטקסטורות, בעיקר גבס וחמר. האלסטיות והחוזק של חומרים אלה אפשרו לו לעבוד ולהתנסות בגבס וליצור פני השטח בעלי הטקסטורה המובחנת.  מספר גדול של עבודות גבס שבירות אלה שמוצאות ממקומן לעתים נדירות מוצג לראשונה בתערוכה הכוללת את "נשות ונציה" 1956 הידועות של ג'אקומטי.  עבודות אלה נוצרו עבור הביאנלה של ונציה, והן בין העבודות החשובות שמוצגות יחדיו לראשונה מעת עשייתן.

בנוסף, התערוכה חוקרת ומתייחסת לדמויות מפתח בחיי האמן שהיו חיוניות ליצירתו וביניהן, אשתו אנט ג'אקומטי, אחיו דייגו ומאוחר יותר את פילגשו קרולין. קשרים אישיים היו בעלי השפעה ניכרת על ג'אקומטי במהלך הקריירה שלו והוא השתמש באופן קבוע בחברים ובבני משפחה כמודלים. חדר אחד בתערוכה מוקדש במיוחד לפורטרטים של דייגו ואנט המצהירים על ההתבוננות האינטנסיבית של ג'אקומטי בפניהם ובדמויות של בני אנוש.

1720_24.jpg
Giacometti painting in his Paris studio, in the foreground "La Grande Tête", 1958

Tate Modern presents the UK’s first major retrospective of Alberto Giacometti for 20 years http://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/giacometti

אניש קאפור זוכה בפרס בראשית לשנה זו

kapoora_2208-jpg
מראת השמיים, מנהטן, ניו יורק
candles-burn-memorial-shoes-remembrance-holocaust-victims
במלאת 70 שנה לשחרור אושוויץ, סדרת הנרות

אניש קאפור, הינו הזוכה בפרס "בראשית" לשנה זו, על כך הכריזה קרן הפרס. הפרס השנתי המוכר גם בשם "נובל היהודי", ניתן לאדם שתרם תרומה משמעותית למדיניות והתרבות היהודית, והינו בסך מיליון דולר. קאפור שאמו הינה יהודייה, יצר יצירות ציבוריות מונומנטליות חשובות, אשר מאפיין בולט בחלק מהן הינו השתקפויות.

היצירה  "שער העננים" הוצבה ב-15 במאי 2006 בפארק המילניום בשיקגו והפכה לסמל של העיר.  בשנת 1999 נבחרה הצעתו של קאפור לפסל שעתיד היה להיות מוקם בפארק המילניום. בין ההצעות היתה גם זו של האמן ג'ף קונס. בין השנים 2002-2004 הוכנו לוחות הפלדה המרכיבים את הפסל באוקלנד שבקליפורניה, וההרכבה הסופית בוצעה בפארק המילניום בשיקגו.

בשנת 2005 התעוררה מחלוקת בנוגע לצילום מסחרי של יצירה זו, וזאת לאחר שנאסר על צלם מקצועי לצלם את הפסל, שכן בשל חוק זכויות היוצרים בארצות הברית נאסר צילום מסחרי של יצירות אמנות ציבוריות. פסל פופולרי הפך למוקד תיירותי מוביל, ולאחד האתרים המצולמים ביותר בעיר. ראש העיר שיקגו הכריז על התאריך ה-15 במאי 2006 – יום הצבת הפסל כ"יום שער העננים".  נגן הג'אז ארברט דיוויס, אף כתב יצירה על שם הפסל.

פסל ידוע נוסף הוא "מראת השמיים" המוצב בשני מקומות שונים – בנוטינגהם, בריטניה, ובמנהטן, ניו יורק. תיאטרון נוטינגהם יזם את הצבת הפסל במימון הלוטו הלאומי בבריטניה. צורת הפסל שנעשה בפינלנד – מראה קעורה מפלדת אל חלד שקוטרה שישה מטר. משקל הפסל – עשרה טון. המראה פונה אל השמים ומשקפת אותם. הפסל הוצב באפריל 2001. הפסל השני בשם זה, שהינו גרסה מוגדלת של הפסל בנוטינגהם, הוצב במרכז רוקפלר, ניו יורק בספטמבר 2006. קוטרו של הפסל 10.6 מטר, גובהו כשלוש קומות, ומשקלו 23 טון. פסל זה המשקף גורדי השחקים של ניו יוק מטרתו כדברי קאפור "להוריד את השמיים אל הארץ".

במוזיאון ישראל, מוצב בחוץ פסלו של אניש קאפור "היפוך העולם, ירושלים", באשר לכפל המשמעות שבין קדושה לחולין, ובין גבוה לנמוך.

קאפור, אשר זכה בעבר בפרס טרנר הבריטי היוקרתי, שהה בצעירותו בארצנו, ולבסוף השתקע בבריטניה. לאחרונה היה אחראי לעבודה לזכר השואה בבית הכנסת היהודי הליברלי בלונדון; ובשנת 2015, במלאת 70 שנה לשחרור אושוויץ, קאפור תכנן סדרות של נרות זיכרון לזכר קורבנות השואה.

קאפור מסר שהוא יעביר את כספי הפרס לעזרה לפליטים הסוריים, ועל כך ידון בפירוט בחודש יוני.

Stan Polovets, יו"ר הקרן ומייסד שותף אמר בהודעתו: "אנו מעריצים במיוחד איך, בתקופה המאופיינת בציניות ואדישות, אניש ממשיך לפעול למען המקופחים – מאתגר את כונו לעשות יותר ולעזור בכל מקום בו אנו יכולים".

Anish Kapoor's Cloud Gate, on a winter and foggy afternoon in Chicago.jpg
שער העננים, פרק המילניום, שיקגו

Greenberger, A. (2017, February 6). Re: Anish Kapoor Wins $1 M. Genesis Prize, Will Put Money Toward Helping Syrian Refugees. Retrieved from http://www.artnews.com/2017/02/06/anish-kapoor-wins-1-m-genesis-prize-plans-to-put-money-toward-helping-syrian-refugees/

http://anishkapoor.com/210/cloud-gate

http://www.nottinghamplayhouse.co.uk/about-us/sky-mirror/

https://www.publicartfund.org/view/exhibitions/5775_sky_mirror#&gid=1&pid=2

http://www.ibtimes.co.uk/holocaust-memorial-candles-created-by-anish-kapoor-light-britain-january-1480486

אולפור אליאסון בוורסאי

download

Installation view of “Olafur Eliasson” at Château de Versailles, Versailles (2016). Photo by Anders Sune Berg, courtesy of Château de Versailles. Courtesy of the artist; neugerriemschneider, Berlin; Tanya Bonakdar Gallery, New York. © Olafur Eliasson 2016

larger

Installation view, Palace of Versailles, 2016

Ice Watch Paris, Pantheon, Paris, 2015

Eliasson Olafur, Ice Watch Paris, Pantheon, Paris, 2015

אולפור אליאסון, האמן ממוצא דני-איסלנדי התפרסם בפרויקטים גדולים הפונים אל החושים באמצעות כלים ייחודיים – אור, צבע, ערפל, מים בהשראה מאמנות אדמה, והניעות בין טבע לתרבות. בתערוכה שלו בארמון ורסאי, הכוללת טריפטיך ופרויקטים הקשורים למים בגני הארמון, הוא מקווה לעורר מודעות באשר לאקלים ולשינויים החלים בו.

אולפור יבא 150 טון של רצפת גרניט קרחונית מגרינלנד כדי ליצור את אמנות האדמה * שלו Glacial rock flour garden, 2016; האפר המינרלי אפרפר שאליאסון תיאר כ"very alien", סודר סביב הפסל של פרספונה, אלת האביב, בחורשת הקולונדה. "פרספונה והקולונודה תורבתו, גם כן, כך שהעבודה גם מתייחסת לטבע ולאובדן המתחולל בו", אמר האמן בהודעה לעיתונות אודות התערוכה. בנובמבר 2015, בעת ועידת האומות המאוחדות בנוגע לשינויי האקלים, הציב אליאסון את Ice Watch Paris, סלע ענק מקרח לרגלי הפנתיאון של פריס.

במקום אחר בגנים, Fog assembly, 2016 של אליאסון פולט ענני ערפל, בעוד ש-Waterfall, 2016, הינו מפל של מים היורדים מעגורן בנייה באגן של הגרנד קנלה, תזכורת לארבעת מפלי המים שהאמן הציב ב-East River בניו יורק ב-2008. בוורסאי מכל מקום, העגורן הינו בפלדה צהובה, בקרבה לאותו טון של זהב כמו "מזרקת אפולו" שבגנים. שלא כמו העבודה הקונטרוברסלית של אניש קאפור Dirty Corner  2011, שהוצבה בורסאי בשנה האחרונה, טריו העבודות של אליאסון תואם יותר לשורות הנוף של אנדרה לה נוטרה André Le Nôtre’, של שבילי הליכה מותווים בעצים. ועם זאת האמן הציב ספין לא טבעי בתופעת טבע. "ב-21 ביוני, השמש תשקע ומפל המים יחשיך את השמש – זו הסיבה לכך  שזה גבוה". הסביר אליאסון באשר לעבודה המתנשאת כמעין מגדל.

בתוך שאטו דה ורסאי, אליאסון הציב סדרות של "התערבויות עדינות במרחב", בכך שהשתמש  במראות ואור. The curious museum, 2010, מתבסס על מראות שהוצבו מאחורי החלונות בחדר הרקולס, והן משקפות בחזרה למבקר את הקשתות שבחדר, בעוד שבסופו של אולם המראות, המשולש הרפלקטיבי של Your sense of Unity , 2016, נחתך ע"י מעגל למחצה ובו ריבוי של עיגולים מוארים. הגישה המעודנת של האמן ממשיכה בעבודה Solar compression, 2016 ראי תלוי שמסתובב לאט, מקצה אחד של כך נובע אור כתום. זה משקף את מעשה התשבץ של לוחות הרצפה מעץ והאח בחדר המשמר של המלך. היצירה המעודנת ביורת, הינה מן הסתם The gaze of Versailles, 2016, שני כדורי זהב, באזכור למשקפי הקריאה של אליאסון – הם הוצבו על שמשת חלון ב-Lower Gallery ניבטים מעבר לגנים.

הפרויקטים של אליאפור יליד 1967, חווייתיים ושכלתניים כאחד. עבודת המחקר בסטודיו שלו "המעבדה", באשר לאקלים, צבע, אור, מים, משלבת צוותים מתחומי ידע שונים – פיזיקה, אסטרופיזיקה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות, מדעי החברה ועוד, בצד ארכיטקטים ואנשי מקצוע כנגרים וחשמלאים. הוא יצג ב-2003 את דנמרק בביאנלה של וונציה, וקיבל פרסים שונים, ביניהם פרס וולף הישראלי.

  • אמנות אדמה או אמנות סביבתית 1960-1970 – אמנים שיצאו נגד תפיסת יצירת האמנות כסחורה, נטשו את העולם המוזיאלי הממוסד, ויצאו לעבוד בחיק הטבע, ששימש להם כמצע עם חומרים כסלעים, צמחים, מים ועוד. העבודות שנוצרו ארעיות מטבע מהותן, והונצחו באמצעות המצלמה.

Sansom, A.(2016, June 8). Re: Olafur Eliasson's Spectacular Versailles Takeover Stands Up to Climate Change. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-olafur-eliasson-s-spectacular-versailles-takeover-stands-up-to-climate-change