יוסף שליין – יוסל ברגנר, על יונקים וציפורים, תערוכה, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, אלחריזי 9, תל אביב, אוצרת אירית לוין, 16.11.2019-24.10.2019

13.jpg

 

בחלל הגלריה בבית האמנים מוצגים פסלים ורישומים של יוסף שליין, יונקים, ציפורים וגם דמויות אדם בדיאלוג ובהרמוניה עם שלוש עבודות של יוסל ברגנר. עבודותיו של שליין, פסלים ורישומים כאחד, תמציתיות, ובחלק מהרישומים המוצגים היונק או הציפור מוצגים  בקו אחד או שניים בלבד.4

במפגש עמה סיפרה אירית לוין על שיתוף הפעולה בין שני היוצרים, שתחילתו בחברות קרובה ורבת שנים בין השניים (השניים הוצגו בתערוכה שעסקה בבעלי חיים ובעיקר בציפורים, בבית האמנים, ירושלים, 2001). יוסל ברגנר האמן והאדם! נהג לשתף פעולה ולטפח אמנים, וכך גם בנוגע לעבודותיו של חברו שליין, אנטומולוג, פרופ' לפרזיטולוגיה, המפסל מצעירותו. 16.jpg

במבט ראשוני התחושה שעולה מפסלי החיות של שליין, היא השראה מרוח הפיסול ה"כנעני", הן זה שרווח במקומותינו בשנות ה-40 של המאה ה-20, אך גם באנלוגיה לפיסול הכנעני הקדום. הפסלים נוצרו במגוון חומרים: עץ, אבן, ברונזה, אפוקסי ועוד. מבטו החוקר של שליין, הידע שרכש בנושא זה בעת שהותו בשטח, במדבר ובצפון הארץ והקשר העמוק לטבע, לחי ולצומח, ניכרים בעבודות.22.jpg

"פסלים קטנים-גדולים בעלי תנועה דינמית, החלטיות, נחישות פנימית". כתבה דורית קדר. "הטלפיים חזקים מאוד, ננעצים, מוכנים לתאוצה או לזינוק […] עיבוד תווי הפנים והגוף מלוטש ומופשט. בד בבד נשמר, כמובן מאליו, גרעין החיה המתוארת".[1] 11.jpg

"כשאתה מתבונן בפסלי החיות של יוסף שליין אינך יכול שלא להבחין ברגישותו לאינסטינקטים הפועלים בבעלי החיים האלה, וביכולתו לתרגם אותם ולתת להם צורה בחומר".[2]

ואכן בעבודותיו לוכד שליין את מהותה של החיה, את המתח בין תנועה לקיפאונה, את דריכות הגוף בעת יציאה לטרף, מגננה ומלכוד, את השאגה הכלואה הבאה לידי ביטוי בפה הפעור במעין יללה. היכרותו של האמן עם אנטומית הגוף אף היא ניכרת ביצירה – פירוק ובנייה אנליטית קפדנית של שלדיות הגוף, מבנהו ויציבתו.

יצירותיו של יוסל ברגנר מסדרת "חפצים כועסים" משנת 2001 הוצגו בעבר בתערוכה המשותפת לשליין ולו בבית האמנים ירושלים – רישומים על בד, מרביתם בפחם, שצוירו בתגובה על עבודותיו של שליין.IMG_20191113_125534.jpg

"מאחורי הדימוי החזותי מסתתר תמיד ה"מחקר" של ברגנר בנושא נפש האדם, אין דבר שקשור בהתנהגותם של בני אדם שאיננו מסקרן ואיננו נבחן בדקדקנות […] אם כי מתוך אמפתיה אנושית במעבדת הנפש שלו."[3] IMG_20191113_125629.jpg

בסדרה הצייר נוטל ממאגר הדימויים המוכר שלו – חפצים חסרי בית וציפורים הנמצאים בתנועה ובסחרור, חגים סביב חפץ אחד במרכז הקומפוזיציה לקראת התנגשות צפויה. דרך דימויים אלה ברגנר מתעד את עצמו בסביבתו.IMG_20191113_130511.jpg

חיותיו של שליין שונות מבעלי הכנף האבודים והמסויטים של ברגנר, ומפנות מקום להיכרות בחיה ללא האנשת יתר.IMG_20191113_130542.jpg14.jpg

תודה לאירית לוין, על המפגש ועל חומרי התערוכה

 

 

 

 

 

[1] דורית קדר, "חפץ, חיה ואדם: יוסף שליין. פסלים ורישומי דיות בגלריה אפרת," על המשמר",  17.02.92.

[2] כרמלה רובין, יוסל ברגנר: רישומים על בד; יוסף שלין: פסלים (קטלוג התערוכה; ירושלים: בית האמנים, 2001). אוצרת: אירית לוין.

 

[3] רובין, שם.

4.jpg

והספינה עדיין שטה, אמנים: אריה ברקוביץ/ דבורה מורג/ חוה ראוכר / טלי אמיתי-טביב/ טליה טוקטלי/ פאטמה אבו רומי/ רונית ברנגה/ שוקה גלוטמן בית האמנים, אלחריזי תל אביב, אוצרת: דליה דנון 2,5.2019 – 25.5.2019

 

התערוכה ״והספינה עדיין שטה״ המוצגת בבית האמנים עוסקת בייצוגים של חפצי מעבר, במשמעות הזיכרון האישי, בפרשנות שאנו מעניקים לזיכרונות, ובאופן שבו הם מתורגמים ליצירות אמנות.

גל הרמט כותבת בטקסט התערוכה: "איזו טביעת רגל יש לחפצים בעקבות מעברים ותמורות? מה השתנה בהם והאם הם משתנים אתנו?

התערוכה 'והספינה עדין שטה' עוסקת בייצוגים ובתרגומם לעבודת אמנות  של הקונספט הפסיכואנליטי על פי ד. ויניקוט לחפצי מעבר, דרך שיט במסעות החיים, תלאות הזמן והמקום".

חפץ מעבר, אותו חפץ ילדי, מגן, תומך ועוטף מקבל פרשנויות שונות ביצירות האמניות והאמנים המוצגות בתערוכה. נקודת המוצא היא מן האישי, הפרטיקולרי אל האוניברסלי והמהלך אותו נוקטים האמנים/יות בתערוכה נעשה תוך כדי התבוננות אחורה אל העבר, לחרדות, מצוקות, מאבקים ופרידות, וגם השלמה.

IMG_20190521_131558_BURST1.jpg

יצירות האמניות והאמנים המוצגים בתערוכה עוסקות במגוון מדיה: ציור, צילום, מיצב, וידיאו, פיסול  וקראפט.

טלי אמיתי-טביב יוצרת מחדש באמצעות צילום את הזיכרון שלה מחדר העבודה של הדוד הסופר מרדכי טביב. בילדותה, כשנסעה לבקר בבית הדודה חנה והדוד מרדכי נהגה לשבת בחדר ששימש כחדר האורחים וגם כחדר העבודה של הדוד. אמיתי-טביב מתארת את המהלך הקורה לרבים מאיתנו עת עוברות השנים, שכן בזיכרונה החדר הכיל ספריה עצומה בגודלה שהרשימה עד מאוד את כל רואיה. טביב עוסקת, במבט מאוחר, בהתגמדותה ועליבותה של הספרייה, של חדר הילדים ושל החדר של סבא ועומדת על הפער בין ילדות ובגרות, זיכרון ומציאות, חדש וישן והדרך שבה הסתכלה על חפצים אז והיום.

IMG_20190521_131354.jpg

IMG_20190521_131243.jpg

אריה ברקוביץ מציג מיצב מורכב מרישומים, פסלים וצילום משנות ה 70. בתהליך רפלקטיבי על יצירת עבודות עץ  כחפץ מעבר מטאפורי  מספר ברקוביץ: ״בילדותי בעיירה קטנה ברומניה, נהגתי להרכיב לעצמי את המשחקים והצעצועים. על עץ הפקאן שבחצר הבית הרכבתי נדנדה, ועליה עליתי עם הקורקינט המאולתר שלי, וכמובן שהרעיון הסוריאליסטי הזה הסתיים בנפילה, פירוק הקורקינט וחדירת המסמר שחיבר את שני חלקיו לתוך הרקה שלי. למזלי הצלחתי לשלוף את המסמר לעצור את הדם ובכך לצאת בחיים. טראומה זו מלווה אותי כל חיי.  ובאה לידי ביטוי בעבודות האמנות שלי שיש בהן את מוטיב העץ שאמור לסמל יציבות וביטחון אבל בגד בי כשהנדנדה שעל הענף שלו הפילה אותי. העבודות בתערוכה מהדהדות לחוסר יציבות, שיווי משקל, פירוק והרכבה, ילדיות וטראומה, בחינת גבולות ותוצאותיה…

IMG_20190521_131446.jpg

 

2Z3A8218צילומי חלל אלה ברקוביץ.jpg

רונית ברנגה  העבודות השבריריות של ברנגה מספרות ספור המורכב מהגופניות של כלי הקיבול, החפצים  הדוממים (הבובה, הקומקום) כמו מתעוררים ומקבלים "חיים" כמו בסיפור אימה. הגוף- חפץ הדומם נמחץ בידיים החובקות והצובטות אותו, ונוצרת אינטראקציה גופנית כמעט בולימית של טשטוש גבולות בין מה שנתפס כחפץ או כגוף, תעתוע של העין.

Hollowed Lady squeezing a kettles #3 02.jpg

IMG_20190521_130710.jpg

שוקה גלוטמן  /  בים הגדול.  גלי השיר ימשיכו לערסֶל את הילד לתוך שנת חלום עמוקה, ועוד ילדים אינספור יירדמוּ כך לנצח… תווי פניו של מחבר השיר ילכו ויִימוגו, ומילותיו ישובו וישמעו לעד בפי אימהות עייפות. הצלילים יחזרו ויעוררו רוחות עָבר, עִמם נשוּט הרחק אל האופק. ואם תִּרצו… אין זוֹ אלא אגדה.  2Z3A8211צילומי חלל אלה ברקוביץ.jpg

גלוטמן מבקש לחבר אותנו לזיכרונות מעורפלים של ינקות, אל חלום רחוק אישי, אינטימי ועם זאת אוניברסלי. אנחנו שטים אתו אל האופק ותוהים לעצמנו ממה עשויים זיכרונות ילדות, צלילים, חלומות, תקוות ופחדים. מה אנו נושאים אתנו, איך החפצים טומנים בחובם זיכרונות ומספרים סיפור אודות מעברים, טקסי מעבר וחוויות.

IMG_20190521_131312.jpg

דבורה מורג

חוט ומחט

חיי רקומים בחוט שני.

תפירה ורקמה הם שפת אם עבורי

בילדותי כיסיתי בדים בתפרים קטנים וצפופים:

תך שרשרת, תך מילוי, תך גבעול ותך מכונה.

להרטיב את החוט עם לשוני

להשחיל את החוט לקוף המחט

למולל באצבעותיי קשר בקצהו,

לדקור את הבד מלמעלה למטה ומלמטה למעלה,

וכשדקרתי את כרית האצבע

אימא אמרה שזה סימן שהרקמה תצא מרהיבה.

כשבגרתי חיברתי בדים בתפר נסתר.

בחוטים אדומים תפרתי את החלקים שהם חיי.

השביל והחיבור כאחת.

את חוט הדיבור משכתי מפי / מלשון אימא

מילים לבתי רקומים / כתובים בחוטים אדומים

הנמשכים מתוך גרוני.

IMG_20190521_131423.jpg

IMG_20190521_130941.jpg

טליה טוקטלי שבה אל זיכרונות בית אביה בווינה, ממקמת את הבית על מפה שיצרה על קיר חלל התערוכה בבית האמנים בתל אביב. טוקטלי מציבה אובייקטים רקומים שירשה ושבבוא היום יעברו לילדיה ולנכדיה. שמירתם ואגירתם של החפצים  משמשים אותה כחומרי גלם והיא יוצרת חפצי מעבר ישנים-חדשים המשקפים את הזיכרונות שלה כתמונה המקפיאה אותם בזמן מסוים. זיכרונות של אז כפי שהם נחווים הרגע, עבר שנחווה כהווה.

IMG_20190521_130741.jpg

טליה טוקטלי - פרט מתוך מיצב

פאטמה אבו רומי, משחזרת זיכרונות משפחתיים של אביה בציורים בהם השטיח והאב מתאחדים ונפרדים, נפרמים ונארגים מחדש ויוצרים מעין חפץ מעבר בין הילדה של אבא לאישה הבוגרת שמתבוננת בו באהבה וחמלה, אך גם כמשטח המאפשר וחוסם במקביל. אבו רומי רוקמת סיפורי חקר על מעברים משפחתים מאב לביתו, מאם לביתה, מחוטי כותנה, צמר, עץ ,חימר, צילומים זיכרונות וחששות.

IMG_20190521_131220.jpg

2Z3A8199 (1).jpg

בדיוקן עצמי בתוך סרקופג יוצרת חוה ראוכר אובייקט מעבר בין מצב של חיים למצב של מוות. רגע שעוזר לה, לדבריה "להתיידד  עם המוות ולנהל אתו דיאלוג". בתוך כך, נוצרת אשליה אופטית בתוך האובייקט הקעור, שגורמת לדימוי להראות כמו בתנועה, להיכנס ולצאת  כאילו משוחח עם הצופה.

IMG_20190521_131340.jpg

ולסיכום, פתחנו בהתבוננות בחפץ אישי של האוצרת דליה דנון באזור הכניסה לחלל התערוכה! בחירה מאתגרת ומרגשת באמירה האישית שבה. משם המשכנו במהלך בציר הסירקולציה משמאל לימין, השתהיתי לראות ממה עשויים הזיכרונות הטווים בחוטיהם עבודות אלה המנהלות דיאלוג עם חפצי מעבר כשברקע מהדהד שירו של נתן יהונתן "אותה דוגית נוסעת" המלווה את התערוכה. שאפו על ההצבה היפה והמעניינת בחלל!

תודה לאוצרת דליה דנון ותודה לגל הרמט על הטקסט

 

בית הגפן, חיפה, אוצרות החלל הדס זמר בן-ארי ויעל מסר. 28.3.2019-12.7.2019

IMG_20190425_123807.jpg

בית הגפן השוכן בשכונת ואדי ניסנאס, חיפה, הוא מרכז ערבי-יהודי לתרבות, חברה, נוער וספורט. בית הגפן, חיפה פתח חלל אמנות  נוסף בתחילת דצמבר 2018. המרחב השלישי: חלל לאמנות וחינוךIMG_20190425_123907

50850150_2259057080773622_4498615128844926976_n.jpg

IMG_20190425_124011.jpg

50504687_2259057284106935_3524684999024443392_n.jpg

IMG_20190425_124823.jpg

IMG_20190425_124718.jpg

IMG_20190425_124801.jpg

בסיור טרום פתיחה אליו הוזמנתי בתחילת דצמבר 2018, שמענו על הפעילויות המתוכננות, האירועים ועל הדגש על שיח בין תרבויות ואמנות במרחב הציבורי.

בין העבודות – שטיח תבלינים – לורן מארשל, 'מדאפה' – חלל אירוח ובו פינות ישיבה בעיצובו של רמי טאריף, ציורי קיר ורצפה במרחב החיצוני – ברוקן פינגאז, צילום- אמירה קסאם זיאן, מיצב וידיאו של פאטמה שנאן, עבודות של אמי ספרד, שלומית אתגר, ענת רוזנסון בן חור, למיס שחות, ודיה הוג'יראת כעביה ועוד.

IMG_20190425_125253.jpg

IMG_20190425_125008.jpg

אמנים: איה אורבך, ברוקן פינגאז, לוראן מארשל, רמי טריף, אמי ספרד פאטמה שנאן, הדיל אבו- ג'והר, אשרף פואח'רי, אמירה זיאן, אלעד לרום, שוקה גלוטמן, אניסה אשקר ובני וודו.

55901991_2269322616446754_7943485651096174592_n

פסלו של סימס, אבי הגינקולוגיה שערך ניסויים בשפחות, הוסר

anarcha3-67b6293f378c18ebc2ce5215ba6dab6f9cf24a10-s800-c85.png
Illustration of Dr. J. Marion Sims with Anarcha by Robert Thom. Anarcha was subjected to 30 experimental surgeries.
Pearson Museum, Southern Illinois University School of Medicine

 

העיר ניו יורק הסירה את פסלו של ג'י מריון סימס, גניקולוג בן המאה ה-19 שערך ניסויים בשפחות, מהפדסטל בסנטרל פארק.

הפסל יועבר לבית הקברות בברוקלין, היכן שסימס, שלעתים נקרא "אבי הגניקולוגיה", קבור. לוחית מידע חדשה תיווסף הן לפדסטל הריק והן לפסל שהועבר, והעיר עומדת להזמין יצירת אמנות חדשה שתקף את הסוגות שהועלו בעקבות "המורשת" של סימס.

הפסל מעשור 1890 הוצב באזור האקדמיה הניו יורקית לרפואה ב-1934, עם לוחית המללת את "ההישג הנפלא" של סימס. סימס ערך ניסויים פולשניים ואכזריים בשפחות שחורות וזאת על מנת למצוא פתרונות לבעיות וגינליות בקרב נשים לבנות בנות המעמד הבינוני. הניסויים בוצעו ללא הרדמה, וללא משככי כאבים שכן כפי שטען "נשים שחורות אינן חשות בכאב כמו אנשים לבנים".

בינואר, ועדה עירונית שבחנה את המונומנטים הקונטרוברסליים בעיר ניו יורק המליצה שפסלו של סימס יועתק למקום אחר.

gettyimages-947575824_wide-23e13e4a3ab9e1bfb94a0bba90f18cf38a7f2930-s800-c85
A statue of surgeon J. Marion Sims is taken down from its pedestal in Central Park on Tuesday. A New York City panel decided to move the controversial statue after outcry, because many of Sims' medical breakthroughs came from experimenting on enslaved black women without anesthesia.
Spencer Platt/Getty Images

Domonoske, C. (2018, April 17). RE: 'Father of Gynecology, 'Who Experimented on Slaves, No Longer on Pedestal in NYC. Retrived From https://www.npr.org/sections/thetwo-way/2018/04/17/603163394/-father-of-gynecology-who-experimented-on-slaves-no-longer-on-pedestal-in-nyc?utm_source=Breakfast+with+ARTnews&utm_campaign=ec9f78bbcd-EMAIL_CAMPAIGN_2018_04_17&utm_medium=email&utm_term=0_c5d7f10ceb-ec9f78bbcd-293489733

ונדליזם, הושחתה המזרקה של ניקול אייזנמן במינסטר

Nicole Eisenman, Sketch for a Fountain (2017). Photo: Henning Rogge

בירה, כיכרות לחם, ומטבח וסטפלי מסורתי הינם חלק מהדרכים שבהן תושבי מינסטר אוספים כסף על מנת לרכוש את פסל החוץ משל ניקול אייזנמן שהפך לסצנת פשע במהלך תערוכת פרוייקט הפסול בשנה שחלפה.

קבוצת תושבים בעיר מינסטר, גרמניה, בראשותה של דילרית האמנות מריה גלן והפסלת סנדרה סיברנגל, מנסים לאסוף 1.2 מיליון יורו לפרויקט הפיסול של ניקול איזנמן, מחצית הסכום נאספה מתושבים מקומיים. העבודה הוצגה בפרק המרכזי במהלך פרויקט פיסול הנערך אחת לעשור במינסטר, והסתיים ב-1 באוקטובר 2017 ומנה יותר מ-650,000 מבקרים.

מבשלת שיכר מקומית, Pinkus Müller, פיתחה Fountain beer" מיוחדת בעיצובה של אייזנמן. על כל ארגז שנמכר, מועבר יורו לקרן המזרקה והחברה תעשה "מצ'ינג" של כך. "רצינו לעשות משהו שיעלה את המודעות ויגרום לאנשים לדבר", אמרו במבשלה.

בזו הפעם השנייה, המזרקה של ניקול אייזנמן לפרויקט הפיסול במינסטר- Skulptur Projekte Münster הושחתה. האמנית והמגזין המקוון Alles Münster דיווחו שעל העבודה, Sketch for a Fountain, 2017, מזרקה מגבס וברונזה העשויה מקבוצת דמויות אנדרוגיניות, רוססו בצבע צלב קרס, פאלוס ותיאורים נוספים בערב ששי. המשטרה חוקרת.

בדף הפייסבוק הפרטי שלה, אייזנמן הציגה הערה העוסקת באירוע בהקשר לעליית הימין הקיצוני בגרמניה. המסר שלה שהועבר לARTnews  לשם פרסום אומר:

"בלילה שעבר היצירה שלי בפרויקט הפיסול מינסטר רוססה בצבע עם דימויים של צלב קרס ואחרים, ובנוסף שברו את משאבות המזרקה. זאת בסמוך מאוד לבחירות בגרמניה בהן צפוי שמפלגת הימין הקיצוני AFD תכנס לפרלמנט הגרמני… נאצים ממשיים ברייכסטאג הגרמני לראשונה מאז קץ מלחמת העולם השנייה".

מוקדם ביולי 2017, העבודה של אייזנמן, המוצבת בטיילת הסואנת של העיר, הושחתה, וראשה של אחת הדמויות הוסר. ביום שני השבוע הקבוצה מאחורי פרויקט הפיסול במינסטר התייחסה להשחתה לאחרונה, והצהירה, "אנו מתעבים ביותר אלימות מעין זו ומבינים שזו התקפה כנגד ערכים אותם מייצגת היצירה" – שעוסקת בדעות והתייחסויות ל"פוליטיקות גוף דו-משמעיות ולא נורמטיביות". הם גם הצהירו שפסלה של המשוררת הפמיניסטית בת המאה ה-18 –  Annette von Droste-Hülshoff המוצב בסמוך כוסה בגרפיטי.

"שתי העבודות נחשפו לצורה פשיסטית של אלימות, אלימות שהומואים, טרנס, ודו-מיניים נאלצים לעמוד ולהתמודד עמה בחיי היום יום הממשיים במקומות שונים", נאמר בהצהרה. "אנו מבטאים את הסולידריות שלנו עם אנשים מכל זהות מינית או צבע ואנו מגנים את התעמולה הרצחנית של כל מפלגות הימין".

ניקול אייזנמן הינה אמנית יהודיה אמריקאית הידועה בציוריה המנכסים יצירות אמנות קאלסיות ומודרניות כאחד. בעבודותיה מופיעה התייחסויות לקומיקס, מיניות, פרסומות ועוד.

Hickley, C.(2018, March 14). Re: Beer and bread rolls for a vandalized sculpture in Münster. Retrieved from https://www.theartnewspaper.com/news/beer-and-bread-rolls-for-a-vandalised-sculpture-in-muenster

 

אלברטו ג'אקומטי, רטרוספקטיבה בטייט מודרן, 10 במאי-10 בספטמבר 2017

n05939_10
Alberto Giacometti Man Pointing 1947 Tate © Alberto Giacometti estate / ACS+DACS in the UK, 2017

בתמיכת מרים ואדוארד איסלר ובתמיכה נוספת מחוג התומכים של תערוכת אלברטו ג'אקומטי, פטרונים של הטייט, קרן טייט אמריקה וחברי טייט. אוצר פרנסס מוריס, מנהל הטייט מודרן

הטייט מודרן מציג את הרטרוספקטיבה העיקרית הראשונה של אלברטו ג'אקומטי (1901-1966) בעשרים השנה האחרונות. ג'אקומטי נודע כפסל, צייר ורשם, אשר הדמויות הדקיקות שלו הינן בין היצירות הניתנות מיידית לזיהוי באמנות המודרנית. התערוכה מצהירה על מקומו של ג'אקומטי כאחד הציירים-פסלים הגדולים במאה ה-20  לצדם של מאטיס, פיקסו ודגה. באמצעות גישה לאוסף יוצא הדופן ולארכיב של קרן אלברטו ואנט ג'אקומטי, פריס, התערוכה השאפתנית ובעלת הטווח הניכר של הטייט מודרן מציגה מעל 250 עבודות. היא כוללת יציקות גבס שהוצגו נדירות ורישומים שמעולם לא הוצגו קודם לכן וכן מציגה את ההתפתחות המלאה של הקריירה של ג'אקומטי במהלך חמישה עשורים, מעבודות מוקדמות כמו "ראש אישה (פלורה מיו)",  1926 ועד לפסלי הברונזה האייקונים כמו איש הולך מס' I   1960.

ג'אקומטי נולד בשוויץ ב-1901, עבר לפריס בעשור 1920 אזי יצירותיו מושפעות מהקוביזם, ומאוחר יותר ב-1931, חבר לקבוצה הסוריאליסטית. יצירות ידועות כמו "אישה עם גרון חתוך" 1932, מציגות את עיסוקו של ג'אקומטי בסוריאליזם כשם שאת המחקרים רבי הכוח שלו באשר לברוטליות וסדיזם. בתערוכה מוצג טווח נרחב מפסליו בסקלה גדולה בצד הרישומים שלו וספרים. יצירות אחרות כמו "ללא כותרת (מסכה)" 1934 מציגות את עיסוקו באמנויות הדקורטיביות, בעוד ש"איש" (אפולו) 1929 ו"המרכבה" 1950 מורים על עיסוקו באמנות מצרית ואפריקאית. התערוכה מציגה את האופן שבו ג'אקומטי, אפשר אף יותר מכל אמן אחר בזמנו, מיזג ישן ומודרני, וביטל  את ההבחנות בין האמנויות הדקורטיביות לבין האמנויות היפות.

Walking Woman I 1932-3-1936, cast 1966 by Alberto Giacometti 1901-1966
Alberto Giacometti, Walking Woman I 1932–3–1936, cast 1966, Tate. © The Estate of Alberto Giacometti (Fondation Giacometti, Paris and ADAGP, Paris), licensed in the UK by ACS and DACS, London 2017

 

ג'אקומטי עזב את פריס ב-1941, התיישב בג'נבה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו החל לעבוד על פסלים קטנים יותר ובסגנון ריאליסטי יותר כמו "דמות מאוד קטנה" 1937-9 בקירוב. לאחר המלחמה וחזרתו לפריס, ג'אקומטי החל ליצור את הדמויות המאורכות שבשלן הוא נודע. הוא עבד מתוך התבוננות, והעיסוק שלו בדמות המנוכרת והמבודדת הפך למוטיב חשוב, המכיל את האווירה שלאחר המלחמה ותחושת הייאוש הקיומי. התערוכה כוללת מבחר יצירות מופת מעין אלה כולל "איש מצביע" 1947, "איש נופל" 1950 ו"היד" 1947 כשם שרבים מציוריו החשובים של ג'אקומטי כמו "דייגו יושב" 1948 ו"קרולין בשמלה אדומה" 1964-5 בקירוב.

Bust of Diego 1955 by Alberto Giacometti 1901-1966
Alberto Giacometti, Bust of Diego 1955, Tate. © The Estate of Alberto Giacometti (Fondation Giacometti, Paris and ADAGP, Paris), licensed in the UK by ACS and DACS, London 2017

בעוד שג'אקומטי ידוע מאוד בשל דמויות הברונזה שלו, הטייט מודרן מציג אותו כאמן בעל עניין ניכר בחומרים וטקסטורות, בעיקר גבס וחמר. האלסטיות והחוזק של חומרים אלה אפשרו לו לעבוד ולהתנסות בגבס וליצור פני השטח בעלי הטקסטורה המובחנת.  מספר גדול של עבודות גבס שבירות אלה שמוצאות ממקומן לעתים נדירות מוצג לראשונה בתערוכה הכוללת את "נשות ונציה" 1956 הידועות של ג'אקומטי.  עבודות אלה נוצרו עבור הביאנלה של ונציה, והן בין העבודות החשובות שמוצגות יחדיו לראשונה מעת עשייתן.

בנוסף, התערוכה חוקרת ומתייחסת לדמויות מפתח בחיי האמן שהיו חיוניות ליצירתו וביניהן, אשתו אנט ג'אקומטי, אחיו דייגו ומאוחר יותר את פילגשו קרולין. קשרים אישיים היו בעלי השפעה ניכרת על ג'אקומטי במהלך הקריירה שלו והוא השתמש באופן קבוע בחברים ובבני משפחה כמודלים. חדר אחד בתערוכה מוקדש במיוחד לפורטרטים של דייגו ואנט המצהירים על ההתבוננות האינטנסיבית של ג'אקומטי בפניהם ובדמויות של בני אנוש.

1720_24.jpg
Giacometti painting in his Paris studio, in the foreground "La Grande Tête", 1958

Tate Modern presents the UK’s first major retrospective of Alberto Giacometti for 20 years http://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/giacometti

אניש קאפור זוכה בפרס בראשית לשנה זו

kapoora_2208-jpg
מראת השמיים, מנהטן, ניו יורק
candles-burn-memorial-shoes-remembrance-holocaust-victims
במלאת 70 שנה לשחרור אושוויץ, סדרת הנרות

אניש קאפור, הינו הזוכה בפרס "בראשית" לשנה זו, על כך הכריזה קרן הפרס. הפרס השנתי המוכר גם בשם "נובל היהודי", ניתן לאדם שתרם תרומה משמעותית למדיניות והתרבות היהודית, והינו בסך מיליון דולר. קאפור שאמו הינה יהודייה, יצר יצירות ציבוריות מונומנטליות חשובות, אשר מאפיין בולט בחלק מהן הינו השתקפויות.

היצירה  "שער העננים" הוצבה ב-15 במאי 2006 בפארק המילניום בשיקגו והפכה לסמל של העיר.  בשנת 1999 נבחרה הצעתו של קאפור לפסל שעתיד היה להיות מוקם בפארק המילניום. בין ההצעות היתה גם זו של האמן ג'ף קונס. בין השנים 2002-2004 הוכנו לוחות הפלדה המרכיבים את הפסל באוקלנד שבקליפורניה, וההרכבה הסופית בוצעה בפארק המילניום בשיקגו.

בשנת 2005 התעוררה מחלוקת בנוגע לצילום מסחרי של יצירה זו, וזאת לאחר שנאסר על צלם מקצועי לצלם את הפסל, שכן בשל חוק זכויות היוצרים בארצות הברית נאסר צילום מסחרי של יצירות אמנות ציבוריות. פסל פופולרי הפך למוקד תיירותי מוביל, ולאחד האתרים המצולמים ביותר בעיר. ראש העיר שיקגו הכריז על התאריך ה-15 במאי 2006 – יום הצבת הפסל כ"יום שער העננים".  נגן הג'אז ארברט דיוויס, אף כתב יצירה על שם הפסל.

פסל ידוע נוסף הוא "מראת השמיים" המוצב בשני מקומות שונים – בנוטינגהם, בריטניה, ובמנהטן, ניו יורק. תיאטרון נוטינגהם יזם את הצבת הפסל במימון הלוטו הלאומי בבריטניה. צורת הפסל שנעשה בפינלנד – מראה קעורה מפלדת אל חלד שקוטרה שישה מטר. משקל הפסל – עשרה טון. המראה פונה אל השמים ומשקפת אותם. הפסל הוצב באפריל 2001. הפסל השני בשם זה, שהינו גרסה מוגדלת של הפסל בנוטינגהם, הוצב במרכז רוקפלר, ניו יורק בספטמבר 2006. קוטרו של הפסל 10.6 מטר, גובהו כשלוש קומות, ומשקלו 23 טון. פסל זה המשקף גורדי השחקים של ניו יוק מטרתו כדברי קאפור "להוריד את השמיים אל הארץ".

במוזיאון ישראל, מוצב בחוץ פסלו של אניש קאפור "היפוך העולם, ירושלים", באשר לכפל המשמעות שבין קדושה לחולין, ובין גבוה לנמוך.

קאפור, אשר זכה בעבר בפרס טרנר הבריטי היוקרתי, שהה בצעירותו בארצנו, ולבסוף השתקע בבריטניה. לאחרונה היה אחראי לעבודה לזכר השואה בבית הכנסת היהודי הליברלי בלונדון; ובשנת 2015, במלאת 70 שנה לשחרור אושוויץ, קאפור תכנן סדרות של נרות זיכרון לזכר קורבנות השואה.

קאפור מסר שהוא יעביר את כספי הפרס לעזרה לפליטים הסוריים, ועל כך ידון בפירוט בחודש יוני.

Stan Polovets, יו"ר הקרן ומייסד שותף אמר בהודעתו: "אנו מעריצים במיוחד איך, בתקופה המאופיינת בציניות ואדישות, אניש ממשיך לפעול למען המקופחים – מאתגר את כונו לעשות יותר ולעזור בכל מקום בו אנו יכולים".

Anish Kapoor's Cloud Gate, on a winter and foggy afternoon in Chicago.jpg
שער העננים, פרק המילניום, שיקגו

Greenberger, A. (2017, February 6). Re: Anish Kapoor Wins $1 M. Genesis Prize, Will Put Money Toward Helping Syrian Refugees. Retrieved from http://www.artnews.com/2017/02/06/anish-kapoor-wins-1-m-genesis-prize-plans-to-put-money-toward-helping-syrian-refugees/

http://anishkapoor.com/210/cloud-gate

http://www.nottinghamplayhouse.co.uk/about-us/sky-mirror/

https://www.publicartfund.org/view/exhibitions/5775_sky_mirror#&gid=1&pid=2

http://www.ibtimes.co.uk/holocaust-memorial-candles-created-by-anish-kapoor-light-britain-january-1480486