ArtBus – המרוץ למוזיאון! אוטובוס האמנות הראשון בישראל, מוזיאון פתח תקווה לאמנות

CANON.01_35_32_00.Still001

לאופן שבו אנו נחשפים לאמנות, תפקיד חשוב במיוחד: איך אנו מדגישים את חשיבות האמנות   כמפתחת את הדימיון, מעצימה ווגורמת להנאה, ואיך מעצימים את חוויית המשתמש בהגיעו אל המוזיאון, ההיכל המקודש, "מקדש המוזות"!

חזון ילדות קסום, על אי דמיוני, אי של חלומות, דמיון וכיסופים, מתממש לו במוזיאון פתח תקווה לאמנות. לרגל פתיחת חופשת הקיץ ביום רביעי 5.7.2017, הושק ה-ArtBus, אוטובוס האמנות הראשון  בישראל בעיצובו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי (Charles Avery). האוטובוס מהווה התחלה של מסע המשלב דמיון ואמנות: נפתח באוטובוס האמנות, וממשיך במוזיאון פתח-תקוה לאמנות, בפעילות אמנותית חווייתית המיועדת להורים וילדים כאחד.

אייברי יצר אוטובוס אמנות מיוחד, אשר המעטפת שלו מהווה יצירת אמנות ניידת להסעת משפחות למוזיאון. העיצוב הייחודי של האוטובוס נובע מעבודה של אייברי, "אונומטופיאה", דגם גיאומטרי של נקודות בצבע כחול אולטרה מרין על רקע לבן העוטף ומכסה את האוטובוס כולו כמראה מנצנצת בתנועה. דגם זה מהווה המשך לרישומים ואובייקטים של אייברי, המספקים לצופה רמזים לצייד דמיוני המשוטט בעולם ייחודי – עולם של חלומות, אינטואיציה ודמיון השואבים השראה מחיי היום, בצד אלמנטים השאולים מהביוגרפיה האישית של האמן, בו שזורים התייחסויות לתולדות האמנות ולסיפורים מן המיתולוגיה.

IMG_8180

בפרויקט יוצר אייברי סיפור המשך לעבודות קודמות שלו – סיפור של נדודים בין דמיון לבין החיים הממשיים, סיפור בו הצייד מתחיל את מסעו באי הדמיוני, ממשיך אותו על אוטובוס הילדים/הורים ומסיים את המסע במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

היוזמה לפרויקט אוטובוס אמנות החלה במטרה לייצר חוויה משפחתית וקהילתית משותפת, ולאפשר למשפחות לבלות זמן איכות, תוך כדי חשיפה לתערוכות מרתקות והנאה מפעילויות חווייתיות מגוונות. הפעילות כוללת מסלול הרפתקאות בתערוכות המוצגות במוזיאון, המצאת משחקים, יצירת דגל משפחתי וסדנאות אמנות ייחודיות. מטרה חשובה היא להנגיש את האמנות לכל אחד במרחב הציבורי ולאפשר לציבור הרחב להנות מצריכת אמנות לכל.

בעשורים האחרונים שדה האמנות השתנה לחלוטין. אם בעבר הלא רחוק דובר על "הקובייה הלבנה", אותה גלריה מסורתית ניטרלית ומבודדת הנמצאת בחלל המוזיאלי המוסכם ובה מוצגות יצירות האמנות, הרי שתפיסה זו השתנתה, ואנו מוצאים חללים אלטרנטיביים כמו אלו באזור התחנה המרכזית ומתחם תחנת הכוח רידינג, בתל אביב, אצטדיון טדי בירושלים ועוד.

IMG_8189IMG_8204

אוטובוס האמנות משרת כאמור שתי פונקציות: היותו יצירת אמנות העומדת בפני עצמה, ובה בעת יצירת חוויה הורית-ילדית משותפת במוזיאון באמצעות הרחבת המרחב הפיזי והרעיוני של גלריה כחלל תצוגה נגיש לכל. עולות כאן  שאלות באשר למהות מרחב תצוגה (יחסי פנים/חוץ), מהו אובייקט (האוטובוס כיצירת אמנות), והאופן שבו אוטובוס האמנות מתווך בין המשתתפים לבין המוזיאון ובו בזמן משנה את תפיסת הצופה בנוגע אליו.

שאלות חשובות העולות בפרויקט זה מתייחסות לסוגה המעסיקה אנשי חינוך במוזיאון באשר למהות הקשר בין צופה לבין יצירת האמנות, איך אנו רואים יצירה, איך אנו יוצרים חווית משתמש ובכלל איך מנגישים אמנות בעידן בו הכול מהיר ונגיש בלחיצת כפתור.

הפרויקט הינו ביוזמתה של דרורית גור-אריה, המנהלת והאוצרת של מוזיאון פתח-תקוה לאמנות המכירה את האמן ואת הרעיונות שלו משנים קודמות. יזם לצידה והפיק, חזי לביא. גור-אריה אמרה כי "יוזמת ה- ArtBus בניצוחו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי מביאה אתה רוח רעננה לעיר, ולנוף האמנות בישראל. אני מאמינה כי הפעילות הייחודית שמחברת דרך מסע מופלא בין ההורים לילדים תעורר הדים ותביא קהלים חדשים למוזיאון".

על האמן – ריאיון עם צ'רלס אייבורי 7.7.2017 תל-אביב

האמן הבריטי צ'רלס אייבורי (יליד סקוטלנד, 1973), חי ופועל בלונדון. אייבורי, רשם, צייר ופסל,  יצר בשנת 2004, אי בדיוני הנקרא "the Island", ומתייחס לכך בגוף היצירה שלו  באמצעות ציורים, רישומים, פסלים וטקסטים.

01
Charles Avery
Untitled (Study for Tondus enclosure zoo, Onomatopoeia)
2016
Pencil, acrylic, gouache, watercolour, ink and collage on paper 
136 x 192 cm | 53.5 x 75.6 in

העבודה שלעיל נלקחה מאתר גלריה Grimm, אמסטרדם https://grimmgallery.com/artists/charles-avery/

במפגש בוקר מרתק, אייבורי סיפר על חיבתו לפילוסופיה ועל עניינו בפילוסופים היוונים הקדומים שקדמו לסוקרטס ואפלטון, על תיאורית הקוונטים ועל אטומים. אייבורי דיבר על ילדותו ועל כך שמקטנותו אהב לרשום. הוא סיפר על האי ועל המשמעויות שבו: האי קשור מחד לביוגרפיה האישית שלו, לאי Mull בסקוטלנד; ומאידך, על האי, כמהות פילוסופית, כטריטוריה של רעיונות, וכמייצג אותם. אייברי תיאר את אנשי אי בדיוני זה ואת הטיפולוגיה, והקוסמולוגיה של כך, את העיר הראשית Onomatopoeia ואת היער הנצחי שבו מצאה לה כמשכן חיה לא ידועה בשם the Noumenon. ניתן לקרוא פרויקט מעניין וחלוצי זה כחשיבה על מספר תמות מרכזיות בפילוסופיה של עשיית אמנות, ובאשר לעולם האידיאות; אף שלדידו, אין מדובר באוטופיה או דיסטופיה.

אייבורי סיפר על העניין שיש לו בפילוסופיה של המדע, בלייבניץ ובתיאוריה של הקוונטים, ובאופן שבו אנו מתייחסים ליקום. הוא סיפר שרצה לעשות משהו מאוד טהור ואוניברסלי, והגה את ה-Perfect forms – הנקודות המופיעות על האוטובוס, ומושתתות על דגם גיאומטרי. דגם הנקודות הינו הרחבה מעבודות הרישום והאובייקטים של האמן, ויש בהן קשר לעולם של חלומות כשם שלחיי היום יום. בזמן נסיעה נוצר מתח בין תנועה לאי-תנועה, השתקפות מעין מראה, ומעין  אזכור לגשם של יהלומים.

אייברי ייצג את סקוטלנד בביאנלה ה-52 בוונציה, 2007

ההצגה המקיפה ביותר של הפרויקט The Islanders, הוצגה ב-Parasol Unit Foundation for Contemporary Art, London, 2008 ומשם הגיעה לגלריה הסקוטית הלאומית לאמנות מודרנית, אדינבורו, ולמוזיאון Boijmans Van Beuningen, רוטרדם, 2009. תערוכות נוספות בהקשר הוצגו במרכזים ומוזיאונים בפירנצה, הנובר, פריז והאג.

תודה לצ'רלס אייברי, דרורית גור-אריה, חזי לביא

לינק לוידאו

קלאס אולדנבורג וקוז'ה ואן ברוחן: הגשר שמעולם לא היה…

 

ב-1996, גשר ארסמוס [1]ברוטרדם נחנך באופן רשמי בטכס בנוכחותה של המלכה ביאטריקס מהולנד. מדובר בעיצוב יפהפה, מודרני ומלוטש המעוגן בכבלים מצדו האחד, ועמוד פלדה המעגן את הגשר מצדו השני, ומקשר בין שני חלקי העיר רוטרדם.

ועדיין, ישנה יצירת אמנות נוספת שיכלה לעמוד במרחב זה, כזו שיכלה לגרום הנאה להולכי רגל ונוסעים בחוש ההומור הביזרי שבכך

ב-1977, האמן קלאס אולדנבורג ואשתו ושותפתו קוז'ה ואן ברוגן הגישו הצעה לגשר שכוון להימתח באותו נהר הניווה מאס ברוטרדם. מלכתחילה, ההצעה היתה תיאורטית אך הזוג יצר רישומים, תכניות ואף מודל בתקווה לשכנעה את הממשלה לבצע זאת בפועל.

הפרויקט נקרא the "Screwarch Bridge" והוא היה בדיוק כך – עיצוב של שני ברגים מסיביים, אחד בכל חוף בצורת קשת כך שהחודים הצרים יכלו להיפגש בנקודת העוגן במרכזו של הגשר.

אולדנבורג שהינו כעת בן 87 שנה נחשב אחד מאמני הפופ הגדולים, אך הקריירה האמנותית שלו החלה כילד המוקסם מרישום, ומשתמש בדמיונו וכישוריו לברוא את המרחב שלו עצמו. אולדנבורג נולד בשבדיה, אך גדל בשיקגו והפך לאזרח אמריקאי ב-1953.  לאחר שלמד ספרות בייל, חזר לאהבתו המוקדמת ונרשם למכון לאמנות של שיקגו. כשהחל להצליח כאמן, חבר לעולם הצומח של אמנות המיצג וההפנינג ששלטו ברמה בשלהי עשור 1950 ותחילת עשור 1960.

לאורך הקריירה הארוכה שלו, אולדנבורג התנסה בצורות אמנות שונות, שהתמזגו לעתים קרובות זו בזו.

בתחילת עשור 1960, החל יוצר את "הפסלים הרכים" שלו, אובייקטים גדולים עשויים מחומרים גמישים כמו וויניל ואריג דמוי עור שהיו בממדים דומים לפסלים המסורתיים, אך היו נתונים לשינוי מתמיד. הוא השתמש בטכניקות חדשניות אלה ליצירת יצירות כמו "Floor Hamburger" וחתיכת "Floor Cake", "Three-Way Plug" ועוד כולם היו חפצים רגילים, אך קיבלו ממדים עצומים וצבעוניות רבת חיות. אולדנבורג תכנן את יצירות האמנות, בעוד שאשתו הראשונה, Patty Mucha, עזרה לתפור את האובייקטים ולהפכם לממשיים.

מכאן אולדנבורג החל לגלות עניין ביצירות אמנות ציבוריות ובפסלים בסקלה גדולה. הראשונה ביצירות אלה היתה "Lipstick (Ascending) on Caterpillar Tracks",[2] מונומנט שהוצב בייל ונתפס ע"י הסטודנטים כחלק מהמחאה שלהם כנגד מלחמת וייטנאם. ביצירה זו שנוצרה ב-1969, מיכל מסיבי דמוי ליפסטיק ורוד/אדום מוצב על מתקן מעין טנק שחור.

בשלהי עשור 1960, אולדנבורג גם החל לעסוק בקשרי הגומלין שבין אמנות וארכיטקטורה. בסדרת עבודות להן קרא the "proposed Colossal Monument", הוא יצר רישומים של מונומנטים נפלאים שהיו קשורים למיקומים ספציפיים. מאוורר ענק ב-Staten Island בדומה לפסל החירות; תחנת רכבת בפירנצה הותוותה בצורה של שעון יד; וטדי בר עצום הוצב באמצע הסנטרל פרק.

פרויקטים אלה לא יצאו אל הפועל, אך הם הובילו לסדרות של פסלי אמנות במרחבים ציבוריים שאולדנבורג ממשיך בהם עד ימינו, והם משמרים בחובם חוש הומור הקיים במכלול יצירתו, ומגיבים לסביבה, ובו בזמן מנהלים דיאלוג עם  עבודות הרדי מייד של מרסל דושאן.

הראשון בפסלים אלה היה "אטב כביסה" בן 45 רגל שנוצר ב-1976 והוצב בין שני בניינים בכיכר בפילדלפיה.

באותה שנה,  אולדנבורג מספר שהוא החל להבחין – הוא ואשתו שניה ושותפתו לעשייה, ואן ברוחן, בנוסעם ברחבי הולנד – שהקשתות של הגשר הינן תמונת מראה של בורג. הם יצרו תכניות לגשר בניסיון לממש זאת בפועל, ולאחר שלמדו שרוטרדם מתכננת לבנות גשר חדש, הם בחרו את מרכז העיר כמיקום לכך. "כמובן הבנו עד כמה לא מתקבל על הדעת שגשר גדול פרי התכנון שלנו יבחר עבור העיר, אך המשכנו בכך כאילו זה יכול לקרות", כתב אולדנבורג בהצהרה על הפרויקט.

בנוסף להמשך עבודה על סדרת עבודות אמנות ממשיות ותיאורטיות בסקלה גדולה הקשורות לסביבות שלהן, פרויקט ה-Screwarch Bridge" הנו גם בעל משמעות אישית לזוג.

אולדנבורג סיפר ש"Van Bruggen"  פירושו "of bridges" בהולנדית, ושבני הזוג גם הבחינו שהאות "B" כשהיא מונחת על בסיסה נדמית לגשר.

הרישומים והתכניות לגשר זה הובילו לתחריטים בשחור ולבן והן בצבע. אך התרומה הגדולה ביותר לפרויקט לא ממומש זה היתה ב-1978 כשאולדנבורג וואן ברוחן נבחרו להשתתף בתערוכה במוזיאון Boymans van Beuningen ברוטרדם.

לתערוכה שלהם הם אספו את כל החומרים שהם הכינו ל-"Screwarch Bridge", ויצרו מודל שולחן חדש ופסל אלומיניום גדול של "Screwarch" בגובה 3.86 מטר, או מודל שיכול לשמש לגשר.COURTESY OF TATE MUSEUM

הפרויקט כוון להיות רעיון פנטסטי – כזה שהינו מלא בתקווה, אך לא מומש. יש גשרים יוצאי בעולם, ויש כמובן את גשר דה וינצ'י בנורבגיה[3], גשר המבוסס על תכנון של ליאונרדו מ-1502 עבור "קרן הזהב" באיסטנבול, שרשויות נורבגיה אמצו לעצמם.

אפשר "Screwarch Bridge" ייהנה מגורל דומה מתי שהוא?

49441015-cached
Courtesy of Tate Museum

Mcnearney, A. (2017, January 1). Re: Claes Oldenburg and Coosije van Bruggen's 'Screwarch': The Pop Art Bridge That Never Was. Retrieved from http://www.thedailybeast.com/articles/2017/01/01/claes-oldenburg-and-coosje-van-bruggen-s-screwarch-the-pop-art-bridge-that-never-was.html

[1] דסידריוס ארסמוס מרוטרדם תיאולוג והומניסט ידוע https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%93%D7%9D

[2] על כך בפוסטים הבאים

[3] http://news.walla.co.il/item/135622