הילכו יחדיו נוירו-אסתטיקה ואנשי מוזיאון?

download.jpg
Anila Quayyum Agha, All the Flowers Are for Me, 2017. Courtesy of Peabody Essex Museum

מאז שלהי המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20, אופן תליית היצירות בסגנון סלוני היה נוהל תצוגה דומיננטי באירופה. אך תליית ציורים והצגתם בצפיפות, בחלל הגלריה איבדה מכוחה הן משום שזה מנע מהצופים להתרכז ביצירה אחת, אך בעיקר בשל עליית התפיסה המודרניסטית של הצגת היצירות במרחב מסוג אחר, ב"קובייה לבנה". הקובייה הלבנה" הוא כינוי למרחב התצוגה האופייני לאמנות המודרנית; מרחב תצוגה ניטרלי ו"נקי" עם כמה שפחות הפרעות:  קירות צבועים בלבן, רצפת עץ או בטון, תאורה ומיזוג הנחבאת בתקרה.

אך למה בדיוק? הסבר לכך הוא שלמרחב התצוגה ולאופן העמדת והצגת העבודות בו, יש השפעה ניכרת על יחסי מוצג-צופה. אופן השמת האובייקט, המיקום, שלו מכוון לכך שהצופה יוכל לפרש את הנושא ולהעניק לו משמעות.

 

800px-Giuseppe_Castiglione_-_View_of_the_Grand_Salon_Carré_in_the_Louvre_-_WGA4552
     Giuseppe Castilione, View of the Grand Salon Carré in the Louvre, 1861. Wikimedia  Commons

הסיבה יכולה להיות כנראה בנוגע לדרך שבה מוח האדם מתנהל – וזו הינה התשובה לכך שבאחד המוזיאונים הזמינו נוירולוגית לחבור לקבוצה שלהם: "ברמה ההתנהגותית, זה יכול להיות מסיח דעת ללכת בחדר ולהיות חשוף להמון דברים שיש להסתכל בהם", אומרת דר' טדי אשר, שחברה מוקדם בשנה זו ל-Peabody Essex Museum, in Salem Massachusetts למינוי בן שנה כנוירולוגית חוקרת.

דר' אשר הסבירה את טענתה באמצעות התיאוריה של sensory suppression שאומרת ש"מטר" של תמריץ תחישתי – כמו תלייה בסגנון סלון –  "מקהה" את הכלי האופטי – נוירולוגי של הצופה.

היא ממחישה את טענתה בהצביעה על הסלולרי החכם שלה ועל עט הפלסטי. "אם מוצגים לפניך אובייקטים רבים באותו מרחב, הרי שנוירונים מסוימים יגיבו לטלפון ואחרים יגיבו לעט", היא אמרה. "מה שהתברר הוא שנוירונים שהגיבו לאחד מנסים לדכא באופן אקטיבי את הנוירונים שהגיבו לאחר. הייצוג של האובייקטים במוח נראה כמוחלש ברגע שיש 'מתקפה' של אובייקטים רבים".

המינוי של שאשר הינו חלק מקמפיין נרחב יותר ע"י Dan Monroe,  רוז מארי מהמוזיאון וEijk van Otterloo Director and CEO, כדי לנצל את מדע המוח לשירות עיצוב תערוכות.

מוזיאון זה מצפון לבוסטון הידוע באוספיו הנרחבים באמנות אסיאתית וימית, כבר זכה להכרה לאומית בתערוכות מסוג אחר. בכניסה לתערוכה "אסיה באמסטרדם": תרבות הפאר בתור הזהב" Asia in Amsterdam: The Culture of Luxury in the Golden Age" המבקרים כובדו בתבלינים – מסמרי מאכל, קינמון , פלפל שחור ועוד שהבטיחו המשכיות של הזיכרון וזאת על-ידי פניה לחושים נוספים.  עבור התערוכה Rodin: Transforming Sculpture" קבוצת רקדנים יצרה בלבול באשר לציפיות מ"הקובייה הלבנה".

download (1).jpg
Bosoma Dance Company perform in "Rodin: Transforming Sculpture' at the Peabody Essex Museum. Photo by Swong95765, via Flickr

ב- Peabody Essex Museum עומדים ליישם את עקרונות הנוירו אסתטיקה – סינתזה של מדע הניאורולוגיה והאסתטיקה לשם הצבה מחדש של האוסף הקבוע של המוזיאון שיתרחש בחמש השנים הבאות. יישום של יוזמה זו הינו תודות למענק של 130,000 דולר מקרן באר מבוסטון, וכל זאת לאור  הגילוי שיש ירידה משמעותית בארה"ב בביקור במוזיאונים.

בהמשך מסופר על נושא הראיה ועל הקשר בין החושים והתפיסה – פרספציה. גומבריך בספרו אמנות ואשליה מספר לנו אגדה פיתגוריאנית באשר לענן שנדמה לקנטאור או לאנטילופה…). וישנו הספר של Eric Kandel נוירולוג זוכה פרס נובל באוניברסיטת קולומביה Reductionism in Art and Brain Science: Bridging the Two Cultures (2016). "מה הולך בדיוק בראשו של הצופה כשהוא מתבונן ביצירת אמנות? זה נושא למחקר. זה עדיין ברמות הראשונות של כך אך בעל פוטנציאל מעניין וחשוב למדי". בשנים האחרונות Kandel עלה כמקדם של השיח של חקר אינטרדיסציפלינרי, ועל הרצון לתקן את השבר בין אמנות ומדע של המוח" כפי שג'ונתן גילמור, פרופסור עוזר ב-CUNY Graduate Center and Baruch College  כתב ב-2006. "חלק מחוקרי תולדות האמנות נלהבים אודות נוירו אסתטיקה וחלק חושבים שזה מגוחך", אמר קנדל, שכן זה מבקש לכאורה לחשוב שיש לכך הסבר ביולוגי;  אך אין לדאוג נוירולוגיה אינה עומדת להחליף את הגישה של תולדות האמנות אלא להעשיר אותה.

דר' אשר מודעת לכך שהמינוי שלה הינו אירוע מכונן – אך היא גם נלהבת להפיץ בשורה זו.

לאחר הריאיון המראיין והנוירולוגית דר' אשר נכנסו לראות את המיצב של       Anila Quayyum Agha's, All the Flowers Are for Me, מיצב שבו הקובייה הלבנה הפכה למומרת לחדר אור עם דיגום עלווה המוקרן על הרצפה, הקירות והתקרה. דר' אשר מתייחסת גם לאופן שבו ההתנסות שלנו במיצב מאפשרת לנו לחוש כמלוטפים ע"י האור.

"ההתנסות שלך במיצב זה תלויה במה שזה מזכיר לך", היא אומרת. "כשאתה מעלה זיכרון, אזורי הקורטקס שלך שמעבדים חושים שונים הופכים לפעילים. כך שאם אתה מתבונן באימז' של מעיל פרווה, תוכל לחוש כאילו שאתה יכול לגעת בפרווה, וזה משום שחלק מהמוח שלך שיכול לעבד את ההתנסות המישושית הופך להיות מופעל ע"י הזיכרון".

אך כמובן, היא הוסיפה, "זה הכול במוח שלך"!

Snow Hopkins, C.(2017, June 27). Re: This Art Museum Hired a Neuroscientist to change the Way We Look at Art. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-art-museum-hired-neuroscientist-change-way-art

ArtBus – המרוץ למוזיאון! אוטובוס האמנות הראשון בישראל, מוזיאון פתח תקווה לאמנות

CANON.01_35_32_00.Still001

לאופן שבו אנו נחשפים לאמנות, תפקיד חשוב במיוחד: איך אנו מדגישים את חשיבות האמנות   כמפתחת את הדימיון, מעצימה ווגורמת להנאה, ואיך מעצימים את חוויית המשתמש בהגיעו אל המוזיאון, ההיכל המקודש, "מקדש המוזות"!

חזון ילדות קסום, על אי דמיוני, אי של חלומות, דמיון וכיסופים, מתממש לו במוזיאון פתח תקווה לאמנות. לרגל פתיחת חופשת הקיץ ביום רביעי 5.7.2017, הושק ה-ArtBus, אוטובוס האמנות הראשון  בישראל בעיצובו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי (Charles Avery). האוטובוס מהווה התחלה של מסע המשלב דמיון ואמנות: נפתח באוטובוס האמנות, וממשיך במוזיאון פתח-תקוה לאמנות, בפעילות אמנותית חווייתית המיועדת להורים וילדים כאחד.

אייברי יצר אוטובוס אמנות מיוחד, אשר המעטפת שלו מהווה יצירת אמנות ניידת להסעת משפחות למוזיאון. העיצוב הייחודי של האוטובוס נובע מעבודה של אייברי, "אונומטופיאה", דגם גיאומטרי של נקודות בצבע כחול אולטרה מרין על רקע לבן העוטף ומכסה את האוטובוס כולו כמראה מנצנצת בתנועה. דגם זה מהווה המשך לרישומים ואובייקטים של אייברי, המספקים לצופה רמזים לצייד דמיוני המשוטט בעולם ייחודי – עולם של חלומות, אינטואיציה ודמיון השואבים השראה מחיי היום, בצד אלמנטים השאולים מהביוגרפיה האישית של האמן, בו שזורים התייחסויות לתולדות האמנות ולסיפורים מן המיתולוגיה.

IMG_8180

בפרויקט יוצר אייברי סיפור המשך לעבודות קודמות שלו – סיפור של נדודים בין דמיון לבין החיים הממשיים, סיפור בו הצייד מתחיל את מסעו באי הדמיוני, ממשיך אותו על אוטובוס הילדים/הורים ומסיים את המסע במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

היוזמה לפרויקט אוטובוס אמנות החלה במטרה לייצר חוויה משפחתית וקהילתית משותפת, ולאפשר למשפחות לבלות זמן איכות, תוך כדי חשיפה לתערוכות מרתקות והנאה מפעילויות חווייתיות מגוונות. הפעילות כוללת מסלול הרפתקאות בתערוכות המוצגות במוזיאון, המצאת משחקים, יצירת דגל משפחתי וסדנאות אמנות ייחודיות. מטרה חשובה היא להנגיש את האמנות לכל אחד במרחב הציבורי ולאפשר לציבור הרחב להנות מצריכת אמנות לכל.

בעשורים האחרונים שדה האמנות השתנה לחלוטין. אם בעבר הלא רחוק דובר על "הקובייה הלבנה", אותה גלריה מסורתית ניטרלית ומבודדת הנמצאת בחלל המוזיאלי המוסכם ובה מוצגות יצירות האמנות, הרי שתפיסה זו השתנתה, ואנו מוצאים חללים אלטרנטיביים כמו אלו באזור התחנה המרכזית ומתחם תחנת הכוח רידינג, בתל אביב, אצטדיון טדי בירושלים ועוד.

IMG_8189IMG_8204

אוטובוס האמנות משרת כאמור שתי פונקציות: היותו יצירת אמנות העומדת בפני עצמה, ובה בעת יצירת חוויה הורית-ילדית משותפת במוזיאון באמצעות הרחבת המרחב הפיזי והרעיוני של גלריה כחלל תצוגה נגיש לכל. עולות כאן  שאלות באשר למהות מרחב תצוגה (יחסי פנים/חוץ), מהו אובייקט (האוטובוס כיצירת אמנות), והאופן שבו אוטובוס האמנות מתווך בין המשתתפים לבין המוזיאון ובו בזמן משנה את תפיסת הצופה בנוגע אליו.

שאלות חשובות העולות בפרויקט זה מתייחסות לסוגה המעסיקה אנשי חינוך במוזיאון באשר למהות הקשר בין צופה לבין יצירת האמנות, איך אנו רואים יצירה, איך אנו יוצרים חווית משתמש ובכלל איך מנגישים אמנות בעידן בו הכול מהיר ונגיש בלחיצת כפתור.

הפרויקט הינו ביוזמתה של דרורית גור-אריה, המנהלת והאוצרת של מוזיאון פתח-תקוה לאמנות המכירה את האמן ואת הרעיונות שלו משנים קודמות. יזם לצידה והפיק, חזי לביא. גור-אריה אמרה כי "יוזמת ה- ArtBus בניצוחו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי מביאה אתה רוח רעננה לעיר, ולנוף האמנות בישראל. אני מאמינה כי הפעילות הייחודית שמחברת דרך מסע מופלא בין ההורים לילדים תעורר הדים ותביא קהלים חדשים למוזיאון".

על האמן – ריאיון עם צ'רלס אייבורי 7.7.2017 תל-אביב

האמן הבריטי צ'רלס אייבורי (יליד סקוטלנד, 1973), חי ופועל בלונדון. אייבורי, רשם, צייר ופסל,  יצר בשנת 2004, אי בדיוני הנקרא "the Island", ומתייחס לכך בגוף היצירה שלו  באמצעות ציורים, רישומים, פסלים וטקסטים.

01
Charles Avery
Untitled (Study for Tondus enclosure zoo, Onomatopoeia)
2016
Pencil, acrylic, gouache, watercolour, ink and collage on paper 
136 x 192 cm | 53.5 x 75.6 in

העבודה שלעיל נלקחה מאתר גלריה Grimm, אמסטרדם https://grimmgallery.com/artists/charles-avery/

במפגש בוקר מרתק, אייבורי סיפר על חיבתו לפילוסופיה ועל עניינו בפילוסופים היוונים הקדומים שקדמו לסוקרטס ואפלטון, על תיאורית הקוונטים ועל אטומים. אייבורי דיבר על ילדותו ועל כך שמקטנותו אהב לרשום. הוא סיפר על האי ועל המשמעויות שבו: האי קשור מחד לביוגרפיה האישית שלו, לאי Mull בסקוטלנד; ומאידך, על האי, כמהות פילוסופית, כטריטוריה של רעיונות, וכמייצג אותם. אייברי תיאר את אנשי אי בדיוני זה ואת הטיפולוגיה, והקוסמולוגיה של כך, את העיר הראשית Onomatopoeia ואת היער הנצחי שבו מצאה לה כמשכן חיה לא ידועה בשם the Noumenon. ניתן לקרוא פרויקט מעניין וחלוצי זה כחשיבה על מספר תמות מרכזיות בפילוסופיה של עשיית אמנות, ובאשר לעולם האידיאות; אף שלדידו, אין מדובר באוטופיה או דיסטופיה.

אייבורי סיפר על העניין שיש לו בפילוסופיה של המדע, בלייבניץ ובתיאוריה של הקוונטים, ובאופן שבו אנו מתייחסים ליקום. הוא סיפר שרצה לעשות משהו מאוד טהור ואוניברסלי, והגה את ה-Perfect forms – הנקודות המופיעות על האוטובוס, ומושתתות על דגם גיאומטרי. דגם הנקודות הינו הרחבה מעבודות הרישום והאובייקטים של האמן, ויש בהן קשר לעולם של חלומות כשם שלחיי היום יום. בזמן נסיעה נוצר מתח בין תנועה לאי-תנועה, השתקפות מעין מראה, ומעין  אזכור לגשם של יהלומים.

אייברי ייצג את סקוטלנד בביאנלה ה-52 בוונציה, 2007

ההצגה המקיפה ביותר של הפרויקט The Islanders, הוצגה ב-Parasol Unit Foundation for Contemporary Art, London, 2008 ומשם הגיעה לגלריה הסקוטית הלאומית לאמנות מודרנית, אדינבורו, ולמוזיאון Boijmans Van Beuningen, רוטרדם, 2009. תערוכות נוספות בהקשר הוצגו במרכזים ומוזיאונים בפירנצה, הנובר, פריז והאג.

תודה לצ'רלס אייברי, דרורית גור-אריה, חזי לביא

לינק לוידאו