חדרי המיניאטורות של הלנה רובינשטיין, אוצרת: גלית לנדאו אפשטיין, שימור מחלקת השימור בראשות ד"ר אסף אורון, מוזיאון תל אביב לאמנות, בניין ראשי

חדרי המיניאטורות של הלנה רובינשטיין (1965-1870) מייסדת אימפריית הקוסמטיקה, מעניקים חוויה של "מסע בזמן". חוויות שיש בהן מקסם הילדות, אופנות שאפיינו זמן ותקופה (של המערב על פי רוב), עיצוב בית וחפצים, מרחב פדגוגי ומורה נבוכים לניהול משק הבית "האידיאלי" על כל המשתמע בכך. עשרות חדרים ובהם עשרות אלפי חפצים מיניאטוריים (בין המאה השש עשרה ועד למאה העשרים) אשר רובינשטיין אספה במהלך חייה. אלה הוצגו בבתיה ובסלונים ליופי שלה בניו יורק ובפריז. המטרה היתה כפי שציינה גלית לנדאו אפשטיין אוצרת התערוכה במפגש עמה ועם ד"ר אסף אורון, המשמר הראשי של המוזיאון, "להדהים ולהקסים את הצופים שהתפעמו מפלא העולמות הממזערים".

חדר מגורים איטלקי בסגנון רנסנס, המאה ה־ 16 , אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות
חדר מגורים פריזאי בסגנון "בל אפוק", סוף המאה ה־ 19 , אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות

מטבח אוסטרי כפרי, המאה ה־ 19, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות
חדר אוכל אנגלי בסגנון המלכה אן, תחילת המאה ה-18, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנו ת

בתצוגה שבעה עשר חדרים קטנים מאוספיה של רובינשטיין במהלך חמישים שנה בקירוב. לשם כך שכרה רובינשטיין את אנשי מקצוע: האדריכלים הם שבנו את החדר הפיזי על מאפייניו השונים. הציירים עיטרו את הקירות בציורי קיר מיניאטוריים, והמעצבים והנגרים התקינו מטבחים, ארונות, מיטות עשויים  בעבודת יד נפלאה. בחדרים כאמור, מנעד סגנונות ואובייקטים מהמאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20: חדרי משפחה, סלונים, מטבחים, סטודיו במונמרטרה, פריז, העתק הסטודיו של אמדיאו מודליאני אותו העריצה רובינשטיין, בית ממכר עתיקות, חדר עכשווי ובו מספר פסלים מיניאטוריים באנלוגיה לגן הפיסול של מוזיאון תל אביב וכהנה וכהנה.

בית ממכר עתיקות אנגלי, אמצע המאה ה־ 19, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות

המקסם שהלכו החדרים המיניאטוריים על רובינשטיין החל בילדותה בפולין. היא זוקפת את החשיפה הראשונה אליהם לזכות סטאשק, הגנן בבית סבהּ וסבתהּ, שגילף ריהוט מעץ לבית בובות עבור הלנה ואחיותיה בעת ביקורן שם.[1]

בתי מיניאטורות (הידועים גם בשמות: Cabinet houses, Dollhouses, Baby  Houses), הופיעו לראשונה בהולנד ובגרמניה במאה השבע עשרה ושימשו כסמל סטטוס המפגין את עושרו ומעמדו של בעליהם. מקורם ב״חדרי הפלאות״ ההיסטוריים שקיבצו והציגו אוצרות נדירים לעיני אורחי הפטרון.[2] במרוצת השנים קיבלו חדרי המיניאטורות אופי של תחביב שנפוץ בקרב נשות המעמד הגבוה. רק במאה העשרים, לאחר תמורות חברתיות וכלכליות, עולה התפיסה של בתי בובות כצעצועים המיועדים למשחק ילדים (ואולי באיחור קמעה, אם אנו זוכרים את השינוי שחל בתפיסת הילד/ה כישות עצמאית העומדת בפני עצמה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה).

יש לציין שבספרות הילדים, בפולקלור ובשירה, אנו נחשפים לסיפורים ואגדות אודות יצורים מיניאטוריים כגון "אצבעוני", או "גוליבר בארץ הגמדים" של ג'ונתן סוויפט, "אליסה בארץ הפלאות" וכמובן שוב אפשר לאזכר את הקבינטים של הטבע וחדרי הפלאות והמוזרויות שביקשו להעניק מודל קטן של עולם ומלואו והמתרחש בהם כטקסט הניתן לקריאה.

החדרים שלפנינו הוצגו לראשונה בסלון ביתה של רובינשטיין ב־ 1935 כחלק מרכזי מאוסף האמנות העצום שלה; שילוב ומיזוג של גדולי האמנים המערביים במאה העשרים עם אמנות שבטית מאפריקה ומאוקיאניה. החדרים מעוצבים בקפידה תוך דייקנות בפרטים, גודש ועושר חומרי הכולל בין היתר: שנהב, אם הפנינה, כסף, בדולח, מהגוני, בדיל ומשי.

מאפיינים אלו ניכרים במלוא עוצמתם בשחזור של חפצים כגון הנברשת בחדר האוכל הוויקטוריאני, הכיריים במטבח האוסטרי, פסנתר הכנף בסטודיו במונמרטר, ותיבת האוצר בבית ממכר העתיקות הלונדוני. החדרים המגוונים משייטים בין תקופות היסטוריות שונות ובין שפע סגנונות שתאמו את אופייה הססגוני של האספנית.

החדרים נתרמו לאוסף המוזיאון מתוך עיזבונה של האספנית. הם הוצבו בשנת 1968 בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת־זמננו בשד׳ תרס״ט, ולאחר מכן עברו רסטורציה, והועברו לתצוגת קבע בבניין הראשי של המוזיאון. התצוגה הנוכחית פרי מאמץ של מחלקת השימור של מוזיאון תל אביב שבראשה עומד ד"ר אסף אורון  עוצבה כאחד מהרחובות הטיפוסיים לעיר תל אביב. אנו פוסעים ומביטים מבעד לחלונות בנייניו של הרחוב, אל קפסולות זמן מרהיבות וייחודיות המאפשרות הצצה נדירה אל חיי היום־יום שהתקיימו לפני יותר ממאה שנה, עולם שהיה ואיננו עוד.

ד"ר אורון שהצטרף לשיחה מספר על האתגר בהצגת חדרים מעין אלו בחלל התצוגה במוזיאון. לפעולת השימור שהחלה לפני ארבע שנים, קדמה חשיבה באשר לפעולות שנדרשו לאחסון החדרים על הפריטים שבהם, ולמהות השימור. ארגון החדרים וסידורם התבסס על תיעוד מצולם מהעבר. בחינת החומרים – דבקים, צבע וכדומה. איך מתחזקים את החדרים, ניקוי אבק, והחלפת תאורה למנורות לד להן יכולות ניכרות; מאירות היטב ואינן מתחממות, ובנוסף, בקרה להדלקה ולכיבוי התאורה. כמו כן הוחלט על מערכת שמרוקנת אוויר למספר שעות והצבה של קיר כפול כך שהוויטרינות אינן צמודות לקירות, וניתנות לשליפה.

בספרה האוטוביוגרפי חיי למען היופי, כתבה הלנה רובינשטיין: ״מומחים ומבקרי אמנות מארצות רבות באו לראות את החדרים המיניאטוריים שאספתי, אבל אני חושבת שיותר מכול נהניתי להראותם לילדים״.

תודה לגלית ולאסף על המפגש עמם. תודה על הדימויים.


[1] שמה המקורי של הלנה רובינשטיין היה חיה רובינשטיין. בת בכורה במשפחה יהודית בת שמונה ילדים, פולין. בשלב מאוחר יותר עברה לאוסטרליה, בה החלה בשגרת טיפוח בהשראת אמה שהקפידה על כך. את הסלון הראשון שלה היא פתחה בשנת 1902 באוסטרליה, כשהיא בת 32. בהמשך עברה לארה"ב ונעה בעסקיה במקומות נוספים כפריז, לונדון ועוד.

[2] ההגדרה האנציקלופדית של פליניוס הזקן שכל דבר בטבע מהדמיוני, לאקזוטי, לפשוט, שווה אזכור, עמדה בבסיס האוספים בחדרי הפלאות (שלהי מאה 15-מאה 18), בצד שימור ידע והפצת דוקטרינת תעמולה של הפטרון שברשותו חפצים נדירים כל כך. המטרה היתה ליצר מודל של טבע אוניברסלי, מיקרוקוסמוס בבעלות פרטית ובעל נגישות מוגבלת. בין האוספים ניתן היה למצוא: ציור, פיסול, הדפס, גמות, אבנים, מינרלים, תבלינים, מתכות, פוחלצים ועוד. האספנות הפכה לפעילות של בחירה בקרב האליטה החברתית והמלומדת, ברכישת ידע אודות האובייקטים, ודרך הצגתם, מהדמיוני לאקזוטי, לפשוט.

סְפֶרָה Sphere מירב הימן ואילת כרמי, תערוכה, גלריה שכטר, מרכז נווה שכטר, אוצרת שירה פרידמן 13.4.2018-27.5.2018

התערוכה סְפֶרָה פרי שיתוף פעולה זו הפעם השלישית[1] של מירב הימן צלמת ואמנית וידיאו ואילת כרמי, ציירת, מוצגת בגלריה שכטר,  מרכז נווה שכטר, תרבות ואמנות יהודית עכשווית.

בתערוכה המבקשת לבחון את המינוחים "זמן", "זמן נשי", "זמן גברי", מעגליות, נשיות, יחסי כוח והיררכיה, נחשפים הצופים הנכנסים למרחב הגלריה לקול ולדימוי בסרט ווידיאו המוקרן על הקיר. מקהלה בת חמש נשים חן, סמירה, עינב, נעם, אלמה משמיעה יצירה "תלויה בזמן" Time specific, אשר נוצרה בתגובה על מצוות "ספירת העומר". הנשים המוצגות על רקע של חממה נעות ומסתובבות על מתקן שנבנה עבורן.

IMG_20180720_105302.jpg

"ספירת העומר" מתייחסת למצווה שמקורה בספר ויקרא "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה – שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה". ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ט"ו-ט"ז. ספירת ארבעים ותשעת הימים שבין חגי האביב היהודיים: פסח ושבועות.

על היצירה סְפֶרָה  והקשרה בזמן, זמן נשי ושיח פמיניסטי, כותבות האמניות הימן וכרמי: היצירה נוצרה כמענה להדרת נשים מן המצווה, ותוך כדי התייחסות לתופעה של הדרת שיר נשים במרחב התרבותי הישראלי כיום. כמו ב"ספירת העומר", כל אישה מבין הנשים השרות, משלימה ארבעים ותשעה סיבובים תוך כדי ספירה מ-1 עד 49 בשפות עברית, ערבית, אמהרית ואנגלית. המנגינה שהן שרות מבוסס על "מוזיקת הספירות" – התייחסות לאמונה שרווחה ביוון העתיקה שגרמי השמיים – השמש, הריח והכוכבים משמיעים צלילים תוך כדי תנועתם ברקיע. על בסיס אמונה זו יצרה המלחינה מעיין צדקה את 'שירת הספירות' שבפי הדמויות.

IMG_20180720_105237.jpg

המקום בו מתרחשת שירת המקהלה הינו מקום מגונן המצוי מעבר לזמן הרגיל. בספרה זאת מתרחשת ספירת הנשים, המעלה על הדעת הן את הקשר לעולם הביולוגי הנשי ואת העולם שמסביב. בנשים השרות ניכרים בבירור אותות המאמץ, ההתמודדות עם הספירה והשירה תוך כדי הנעת הגלגל".[2]

על הגלגל[3] שנבנה כחלק מהפרויקט בן שלוש השנים, מורכבת מצלמה. הנשים מסובבות עצמן בעזרתו, ותוך כדי כך שרות, פעולה הדורשת מאמץ ניכר בצד מיומנות ווקאלית. המצלמה, מתעדת את המסע שעוברת כל אישה בעת הסיבוב והספירה. הנשים מוצגות על רקע חממה במעין אנלוגיה לרחם מקיף ומגונן. מקום המאפשר את שירת הנשים ללא כחל ושרק.

מושג הזמן, זמן כתודעה שבאמצעותה מייצרים סדר חברתי, נורמות, משטור ואבחנה בין "זמן נשי" לבין "זמן גברי" עומד בלב היצירה. האמניות  מבקשות לבחון את מושגי הזמן המעגלי המיתי המיוחס לעתים ל"זמן הנשי" ואת הזמן הלינארי, ההיסטורי והרציונלי המיוחס לעתים ל"זמן הגברי" במרחב נשי אוטונומי כחלק מתהליך אקטיביסטי תרבותי נשי.

הימן וכרמי מתייחסות למשמעות הדואלית של המילה סְפֶרָה ביוונית עתיקה; מחד, מובנה כדור, ומאידך מסמלת אזור שבו מתרחשת פעילות מסוימת. ועל כך הרציונל של היצירה: הסְפֶרָה המוצגת בתערוכה היא סְפֶרָה נשית, שאינה אוטופית, שכן במרחב הציבורי יש לאפשר לנשים להיכנס למרחבים טקסיים, להשתתף ולהשפיע.

יש לציין שיש המפרשים מצווה זו כ"מצוות עשה שהזמן גרמה" ולכן על פי ההלכה נשים פטורות מלספור. הדעות חלוקות באשר לכך ואזכיר דעה אחת, דעת הרמב"ן  שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות לספור.[4]

בעבודת החלון, דרך יפו, מוצגות שתי מדעניות זהות בפעולת מדידה. הן יוצרות תמונת מראה בלבן/שחור בעודן ניצבות על גבי שעון אסטרונומי עתיק יומין. הדמויות מוצגות בתוך טבע המהדהד באופן שונה לכל אחת מהן. אדם, חי ופאונה חוברים יחדיו בעבודה זו היוצרת אנלוגיה לעבודת ויטראז'. ענפי הצמחייה וציפור חודרים ודוקרים את הדמויות. פנים וחוץ הופכים לישות אחת; החוץ – חודר אל הפנים ומשתקף בקרני שמש המגיעות המטילות צללים על רצפת הגלריה ומשנות את מהלך היצירה במהלך שעות היום. מכאן שמושג הזמן המסומל באמצעות השעון, אך גם באמצעות האור והחושך, קרני השמש והצללים המסמלים מישכה של היממה, בא אף הוא לידי ביטוי ביצירה זו.

IMG_20180720_105341.jpg

IMG_20180720_105406.jpg

עבודה נוספת, מוצגת בחלל הקטן והיפהפה המאזכר קפלה.

IMG_20180720_105437.jpg

בשיחה עמה, דיברה כרמי על חשיבות הצגת היצירה שהמוטיב המרכזי שבה הוא שירת הנשים במרכז נווה שכטר, המזוהה עם זהות יהודית".

תודה לאילת כרמי על המפגש ועל הטקסט

[1] הימן וכרמי עובדות יחדיו על פרויקט גדול שנקרא "שביל ישראל"; התערוכה הנוכחית הינה חלק מהפרויקט.

[2] מטקסט התערוכה

[3] הגלגל בעבודתן של הימן וכרמי, העלה בראשי מחשבות על קתרינה הקדושה מאלכסנדריה או בשמה האחר קתרינה הקדושה של הגלגל (גלגל העינויים שעמו היא מזוהה בנצרות).

[4] חידושי הרמב"ן, מסכת קידושין דף ל"ג, ספירת העומר, ויקיפדיה;  https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8

 

חוקרים בוותיקן גילו ציורים חדשים משל רפאל ב"חדרו של קונסטנטין"

Sala_di_costantino_giustizia.jpg
The allegory of Justice, by Raphael. Photo: Wikimedia Commons

 

לגלות ציורים משל רפאל אין זה דבר שבשגרה, אף שהכל אפשרי. במהלך רסטורציה שנעשתה במקום גילו מומחים שלרפאל יש תפקיד בציור שבוצע בחדרו של קונסטנטין במגורי האפיפיורים, ושלמעשה מדובר בציורים מעשה ידיו. בעבר סברו שחדר הקבלה צויר ע"י אנשי הסדנה של האמן על פי סקיצות שהתווה רפאל באופן כללי, שכן סברו שהאמן מת קודם השלמת החדר. כעת סוברים המשמרים בוותיקן שאין זה המקרה.

העיתון האיטלקי La Stampa דיווח שהדמויות הנשיות האלגוריות המייצגות את המעלות הטובות של חברות וצדק הינן אכן מעשה ידיו של רפאל. "בבדיקת הציור, הבנו שזהו מעשה ידו של האמן הגדול רפאל", אמר המשחזר Fabio Piacentini. "הוא צייר בטכניקה ייחודית – בשמן על הקיר. ניקוי והסרת שכבות שחזור ממאות קודמות חשפו את המדגמים הציוריים האופייניים לאמן".

Arnold Nesselrath,חוקר אמנות וראש המחקר הטכני והמדעי במוזיאונים של הוותיקן, הוסיף, "אנו יודעים ממקורות בני המאה ה-16 שרפאל צייר שתי דמויות בחדר זה כבדיקה של טכניקת צבעי השמן קודם שמת. בהקשר למקורות, שתי דמויות מצוירות אלה הינן באיכות גבוהה יותר מאלה שמסביבן".

"רפאל היה הרפתקן גדול בציור וניסה כל הזמן דברים שונים", הוא הסביר. "כשהבין איך משהו עובד, הוא חיפש אחר אתגר אחר, חדש. וכך, כשהגיע לחדר הגדול ביותר במגורי האפיפיורים, הוא החליט לצייר בחדר זה בצבעי שמן, אך הצליח לצייר שתי דמויות בלבד, ועוזריו המשיכו בשיטה המסורתית, והשאירו רק שתי דמויות אלה ככתב יד מקורי של המסטר".

ב-1509, רפאל הוזמן לצייר ארבעה חדרים במגורים האפיפיוריים, כעת ידועים כחדרים של רפאל (הסטנצות של רפאל). החדר של קונסטנטין, הגדול ביותר – מתאר ארבע אפיזודות בחיי הקיסר הרומי הראשון שהכיר באמונה הנוצרית והעניק חירות פולחן למאמיניה. הציורים מתארים את תבוסת הפגניות ואת ניצחון הדת הנוצרית.

שני רישומים בגיר משל המסטר הרנסנסי האיטלקי נמכרו בסכומי עתק במכירות פומביות בכריסטיס ובסותבי'ס בשנים 2009 ו-2012.

Neuendorf, H. (2017, July 6). Re: The Vatican Discovers New Paintings by Raphael  Hidden in Plain Sight—Right on Its Walls. Retrieved from https://news.artnet.com/art-world/raphael-paintings-discovered-vatican-1015364

 

רפאל (רפאלו סאנציו), יליד אורבינו, 6 באפריל 1483- 6 באפריל 1520, רומא. צייר ואדריכל הוזמן בשנת 1508, ע"י האפיפיור יוליוס ה-2, שוחר האמנות והתרבות, לצייר במגורי האפיפיור בוותיקן (מוכרים כיום כחדרים של רפאל).

רפאל צייר ארבעה חדרים ובין היצירות הידועות, "אסכולת אתונה", "הפרנסוס", הדיספוטה" ועוד. החדר בו אנו דנים הוא "חדרו של קונסטנטין".

רפאל אשר ניחן במראה נאה וקסם אישי ניכר, היה אהוב על האפיפיור והסובבים אותו. הוא שהה 12 שנה ברומא עד למותו בה, שנים מלאות בעבודה.

cq5dam.web.1280.1280.png
The Room of Constantine in the papal apartments in the Vatican. Photo: courtesy of the Vatican Museum

d3ee7b3ae82122f0f4d5ee1d597eb21f-k1fG-U11003447007076BhG-1024x576@LaStampa.it.jpg
Musei Vaticani, ritrovati due dipinti di Raffaello durante un restauro
http://www.lastampa.it/2017/06/30/vaticaninsider/ita/news/musei-vaticani-ritrovati-due-dipinti-di-raffaello-yktj4hfDeBkJjsBjM7XIMI/pagina.html