אוצרות טבע, ייצוגי טבע בטקסטיל, תערוכה קבוצתית, אוצרות: אפי גן, ורה פלפול, קרן ויסהוז, הגלריה העירונית לאמנות, בית גורדון לונדון, ראשון לציון 28.7.2022-14.5.2022

לידה שרת מסד

בתערוכה "אוצרות טבע, ייצוגי טבע בטקסטיל", מוצגות עבודות טקסטיל מגוונות ושונות  האחת מרעותה, עשויות בחומריות פתיינית המבקשת מהצופה להתקרב ולגעת, מגוון חומרים, מארג חוטים שילוב בין תפירה לרקמה, לאריגה? הומאז'ים לשטיחי קיר משלהי ימי הביניים ותחילת הרנסנס, ובניעות מדו-ממד לתלת-ממד.

מודה, עבודות טקסטיל קוסמות לי, גם בשל עיסוקים שונים וקודמים, אך בעיקר בשל יופיין של העבודות הנפרש לעין המתבונן (מתבוננת, במקרה שלי).

אילנה אפרתי
אריה ברקוביץ
איתמר שגיא
אנה מילמן

מיתוסים שונים נקשרו במלאכת הטוויה והאריגה, אריאדנה, ארכנה, אלות הגורל… אלה נושאים אותנו לימים עברו, עת התפתחו מלאכות שונות שעניינן טקסטיל. ומכאן ייצוגיו בספרות, שירה,  אמנות, תיאטרון, תרבות חומרית, פריטים הנושאים עמם משמעויות דתיות ופולחניות (הפרוכת, הטלית), וחשיבותו הניכרת בהקשרים של חברה, דת, תרבות, כלכלה, פוליטיקה ומגדר.

אנדי ארנוביץ
אלה אמיתי-סדובסקי
ביאנקה ספריינס
ביאנקה ספריינס, פרט

מקור המילה "טקסטיל" בשורש ההודי-אירופי "tek" שפירושו לעשות וליצור. מכאן התגלגל ליוונית וממנה ללטינית. "טקסטיל" משמעותה ארוג, וממנה נגזרה גם המילה "טקסט" על שום כתב היד הצפוף, המזכיר במראהו את עבודת האריגה.[1]  בפרקטיקת הפירוק והארגון מחדש שניתן לראות בחלק גדול מהעבודות בתערוכה, עולה בראשי אזכור לפילוסוף ז'אק דרידה  (Jacque Derida, 1930-2004) אשר לקח את המקור של המילה "טקסט" כמארג, כמשחק מובנה שניתן לפתוח אותו ולהפיץ אותו לכל עבר, ודימה את תהליך הכתיבה ליריעה שהמארג שלה מוסווה וחוזר וצומח ונערם לאורך השנים, ואת הקריאה המחודשת של הטקסט – לקריעת קרע במארג המאפשרת להוסיף לו חוט, דהיינו להמשיך לכתוב אותו.[2]

ברכה גיא
גלי כנעני
דליה פיש בינארי
דליה פיש בינארי, פרט
טל שוחט

השימוש בטקסטיל ונגזרותיו לשם עשיית יצירת אמנות מצוי בעיקר בשטיחי הקיר משלהי המאה ה-14 ואילך, בתקופות שהיתה להם פונקציה שימושית בצד קישוטית. תנועת "אמנויות ואומנויות" Arts and Crafts מיסודו של ויליאם מוריס וההגות של ג'ון רסקין באנגליה, במאה ה-19, ביקשה להחיות את מלאכות היד המסורתיות ואת האמנויות השימושיות כדרך לביסוסה של חברה טובה יותר. במאה ה-20 בתנועות הבאוהאוס והדה סטיל, באמנות הפופ  וכמובן עם עליית התנועה הפמיניסטית עת אמניות "העתיקו" את הטקסטיל והנגזרות שלו מהמרחב שאופיין כביתי ונשי, אל המרחב המוזיאלי, ואל זיהויו עם אמנות גבוהה.

יובל עציוני
יובל עציוני, פרט
לידה שרת מסד, פרט
מריה מרפלד

אמנות האוונגרד ובעיקר האמנות בעידן הנוכחי מתכתבת עם חומרים שונים המנסים לאתגר תפיסות של מגדר – האם עבודה המשלבת בדים למיניהם, תחרות בצד חוטי רקמה היא עבודת המיועדת לנשים בלבד? ומה בנוגע למדיומים של תפירה וסריגה שנתפסו כשייכים לחומרי יצירה נמוכים יותר? האם זו בכלל יצירת אמנות או שמא זו אומנות, ומה מקומו של האמן כאלכימאי הבורא בחוטים פשוטים עולם ומלואו.

נגה יודקוביק-עציוני
נדיה עדינה רוז

ופתיינות אמרנו, הרצון לגעת, למשש את העבודות המוצגות. קטיה אויחרמן מזכירה בהקשר לכך את המילה הפטי (Haptic) המסמנת את היכולת האנושית לחוש בעזרת המגע את החפצים מתוך העולם החיצון. מקורה של המילה ב-Haptikos היווני, יכולת תפיסה בשני מובנים, הגופני והשכלי. אטימולוגיה זו קושרת את הפעולה הגופנית של נגיעה ומישוש בתובנה שכלית.[3]

בתערוכה מוצגות עבודות של 18 אמניות ואמנים.סדר השמות בהתאם להצגתן/ם בחללי הגלריה: נגה יודקוביק עציוני, יובל עציוני, ביאנקה ספריינס, מריה מרפלד, נדיה עדינה רוז, אנה מילמן, לידה שרת מסד, טל שוחט, דליה פיש בנארי, רותם פינצי, אלה אמיתי סדובסקי, ברכה גיא, איתמר שגיא, אנדי ארנוביץ', אריה ברקוביץ', גלי כנעני, עמליה פרנק. עבודות המבקשות להתייחס לחיבור שבין הטבע על ייצוגיו הרבים לבין טקסטיל, ולאופן שבו כל אחת ואחד מהם מגיבים להקשרים אלה.

עמליה פרנק
רותם פינצי

"הטקסטיל, על צבעיו, דגמיו ומרקמיו מדמה ומתכתב עם הטבע וייצוגיו הרבים; הפלורה והפאונה, כסותם הטבעית של בעלי החיים, הצמחייה ונופי טבע, אלו משמשים בסיס להשראה, חיקוי, יצירת דגמים, קישוט, הסוואה וגם כמקור כוח והשפעה גדולה עבור יוצרים ויוצרות, מעצבות, מעצבים אמניות ואמנים."[4]

חלק מהעבודות משלבות בין טכנולוגיה ואופן הייצור המודרניסטי המתועש לבין מלאכת כפיים, ובזיקה למסורות טקסטיל – תפירה, רקמה וסריגה; אחרות, בין עיצוב טקסטיל עכשווי לבין הומאז'ים ליצירות עבר, ל"אדם וחוה" של אלברכט דירר, אורנמנטיקה, יצורי גן עדן, הומאז' לכרזה הפמיניסטית ממלחמת העולם השנייה של הווארד  מילר -We Can do it, ויש שמעבירים טכניקות אלה לתחרה העשויה נייר, לרקמה בפורצלן, לשטיח העשוי נייר דבק.

תודה לאפי גן ולצוות הגלריה העירונית


[1] ורד לב כנען, האריג של פילומלה: על טקסטואליות נשית בעת העתיקה, מותר 6, 1998, עמ' 100-95.

[2] ז'אק דרידה, בית המרקחת של אפלטון, תרגום: משה רון, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002.

[3] Difinition of Haptic in the Oxford American Dictionary מצוטט במאמרה של קטיה אויכרמן, שש הערות על מגע, חלק 2: מאמרים, כתב העת של המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר – גיליון מס' 2, סתיו 2010, עמ' 22.

[4] ציטוט מטקסט התערוכה