14 כיוונים לרוח דיוקן המשכן, משכן לאמנות עין חרוד, אוצר יניב שפירא 15.7.2019-13.4.2019

 

האם ניתן ללכוד זיכרונות? ואיך ניתן להעניק להם ישות ממשית? התערוכה "14 כיוונים לרוח" עוסקת בסוגיות חמקמקות אלו בהן עבר והווה חוברים להם חוברים יחדיו.

המשכן לאמנות בעין חרוד הזמין 14 אמניות ואמנים עכשוויים לערוך מסע בזמן, לבחון את המבנה שכשמו כן הוא "משכן", ולהתייחס לאוספי המוזיאון והייחודיות שלו כאחד מבין המוזיאונים הראשונים שהוקמו בארץ. הפרשנות של כל אמן יוצרת מארג שלם בו האחד הוא חלק מכלל מרכיביו. האמנים המציגים: דוד בהר פרחיה, קרן בנבנישתי, דרור בן עמי, יאיר ברק, הדר גד, אפרת גל נור, מלי דה קאלו, עפרי כנעני, הראל לוז, נגה לינצ'בסקי, רמי מימון, משה מירסקי, מרגלית מנור ועירית תמרי.

התערוכה מוצגת במסגרת שנת ה-80 של משכן לאמנות, עין חרוד – כחלק מסדרת תערוכות הבוחנות את המוזיאון מבפנים. כל התערוכות מוקדשות להיבטים השונים של המשכן לאמנות: תולדותיו, מיקומו, יחסיו עם קהילת הקיבוץ, הדמויות שנקשרו בו, אדריכלות האור שלו, אוספיו, הספרייה וכן "ספר המשכן" שראה אור ב-1970.

העבודות מוצגות במגוון מדיה: ציור, צילום, קולאז', פיסול, וידאו ארט ומיצב. חלק מהפרויקטים האמנותיים המוצגים בתערוכה זו משחזרים תערוכות עבר ואחרים נעשו במיוחד עבורה.

אפרת גל נור הדרך לעין חרוד , מסע ברחבי ישראל בעקבות ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" מ-1982. במסע שהחל בספטמבר 2017, עוסקת גל נור במיפוי מנטלי ופיזי של מושגים, שמות, ערכים ואירועים. התוצאה, מיצג רישומים ופריטים בדומה למפה פואטית על קירות המשכן.

 

נקודת המוצא של קרן בנבנישתי הינה 'ספר המשכן' שראה אור ב-1970 ותורגם למספר שפות. בעבודתה של בנבנישתי הפורמט של עמודי הטקסט הומר למעין מפות חזותיות וגאומטריות בטכניקת cyanotype, כנגדם היא מציבה בחלל מבנים תלת-ממדיים הנגזרים מאותן צורות.

 

בעבודות של דרור בן עמי משתקפים הצמחים המטפסים על החלונות המצויים לאורכו של אולם העמודים במשכן. טבע ותרבות חוברים יחדיו באזכור ליפי הטבע לנוכח חלל התצוגה המודרניסטי והאמנות המוצגת בו.IMG_20190608_104434.jpg

תערוכתו של דוד בהר-פרחיה 'תנודות אור-חלל' הוצגה במשכן ב-2017 ועסקה במבנה הארכיטקטוני הייחודי של המשכן ובאור הטבעי הבוקע ממנו. העבודה הנוכחית היא פרי עשרות שעות תיעוד של מופעי האור הטבעי כפי שנראו בתערוכה 'תנודות אור-חלל" והשפעתם המנטלית והפיזית על המבקרים

-1

ספריית המשכן לאמנות שבמרכזה חטיבת "ספרי אפתקר",[1] ספרייתו של חיים אתר, מייסד המשכן מהווה נקודת מוצא לתערוכתו של יאיר ברק. האמן מתמקד בחזותם של הספרים הנושאים כותרות של ציירים, אסכולות, מוזיאונים ואספנים. לצידם הוא מציג מראות מתוך הספרייה, שיש בה מן ההוד וההדר של ספריות בהן הזמן כמו עצר מלכת, בשקפם את אופייה ומתכונתה המקוריים.

 

את פני העולים בשער המשכן מקדם הציור "חזית דרומית" של הדר גד, כמעין "מלכודת דבש" פתיינית לבוא ולהציץ בשעריו. בשנתיים האחרונות היה המשכן לאמנות וסביבותיו מושא מרכזי לציוריה של גד. ביקוריה במקום לוו בעשרות סקיצות, רישומים וציורים בקנה מידה קטן ובינוני וכתולדה מאלה גם הציור "חזית דרומית" המכנס בחזותו מכלול של מבטים ותחושות, זיכרונות מוקדמים ורשמים מאוחרים.IMG_20190608_103459.jpg

המשכן כמהות פיזית ומנטלית הנטועה בלב קהילת עין חרוד עומד במרכז הפרויקט  של מלי דה- קאלו המבקש 'ללכוד' את סוד המשכן לאמנות. מסופרים בו תולדותיו כפי שהשתמרו בזיכרונם של בני וחברי הקיבוץ לדורותיהם, בכללם הדיוקנאות של חיים אתר מייסד המשכן ושמואל ביקלס אדריכל המשכן; אגף היודאיקה; התמורות שחלו במשכן ומקומו במציאות הקיבוצית העכשווית.

59504889_10213655605136632_2243584911342567424_n.jpg

המיצב 'הון אנושי' של עפרי כנעני מבוסס על פסלים מתוך אוסף משכן לאמנות עין חרוד. כנעני מציבה על מדפי ברזל פסלים שהוציאה ממחסני המוזיאון, ובנוסף, מוצגת עבודת וידאו שצולמה בהם ומוקרנת על הקיר. ב"הוצאת" המחסן אל חלל התצוגה מבקשת האמנית לבחון ערכים כעבודה, קהילה ו"מעשה האמנות".

 

הראל לוז, דור שלישי למייסדי עין חרוד, מקשר את צמחיית השדה המקיפה את המשכן – החוביזה, החרדל, הסביונים ושיבולת השועל עם זיכרונות ילדותו בקיבוץ . לוז מקביל את פעולת השעתוק בטבע לחוויית היחיד בחברה הקיבוצית. "שדות" הצמחייה אותם הוא יוצר על קירות המשכן, מחברים בין חוץ לפנים, בין טבע לבין תרבות ואמנות.

 

ספר האמן של נגה לינצ'בסקי הינו תולדה של תערוכתה 'לרשום את הזמן', שהוצגה במשכן לאמנות בינואר 2017. התערוכה עסקה בממדיו השונים של הזמן – רגע, נצח, זמן חולף, קצוב או עומד מלכת, שקיבלו את השראתם מאיכויותיו האדריכליות של המשכן. הספר מלווה ביומן תיעודי שרשמה לינצ'בסקי במהלך העבודה על התערוכה וכן ברישומים, סקיצות וצילומים.

 

משה מירסקי בן וחבר קיבוץ עין חרוד איחוד, משחזר תערוכה שהציג במשכן בשנת 1994 בה התעמת עם דמותו של חיים אתר כדמות אב, הסיפורים שליוו את אתר ודיוקנאות הילדים שצייר.

 

בשנת 1990 הציגה מרגלית מנור סדרת תצלומים במשכן . המצלמה של מנור משוטטת באולמות המשכן, מתמקדת ברצפה, בתקרות ובחלונות, חושפת את האדריכלות המודרניסטית-אוטופית השואפת לשלמות, ובה בעת שואלת שאלות שיש בהן מן הביקורת באשר לכך.IMG_20190608_105839.jpg

תערוכתו של רמי מימון ממזגת מרחבים – מוזיאלי, מקור/שעתוק והארכיב. התערוכה מבוססת על עשרות קולאז'ים, במקור רפרודוקציות שחור/לבן הלקוחות מספר המשכן שראה אור ב-1970. כנגדם מוצב מיצב פיסולי המורכב מעבודות מקור שבחר מאוסף המוזיאון.

 

 

עבודותיה של עירית תמרי מאופיינות בגזירה, שזירה והדבקה של תצלומים שבאמצעותם היא בוראת עולם חדש ומתעתע. בעבודתה, מתערבת תמרי בתקרה הצפה של המשכן, כמו פותחת בה פתח ומשבשת את אשליית האור הטבעי הממלא את אולמות המוזיאון.

58376202_2412810768749911_1109036490848993280_n.jpg

כמי שבמגיעה במקור מעולם ההדרכה והחינוך לאמנות, עניינו אותי  קשרי הגומלין והדיאלוג הפנימי הנוצרים בין העבודות השונות המוצגות בתערוכה, "חפירות" במרתפי המוזיאון, בצד ההדהוד לספריה האפופה באזכור לספריות עבר, לארכיונים, לדיאלוג בין חוץ לפנים, ההדהוד למאפיינים הארכיטקטוניים של המשכן, והתחושה שבבואך עדיו, הנך עולה ברגל אל מקום שיש בו מן הקדושה. כל אלה יוצרים מארג עדין לעתים בולט לעין לעתים סמוי.

תודה ליניב שפירא, מנהל ואוצר ראשי

קטלוג התערוכה

 

[1] במסמכי ארכיון ישנים מופיע שמו של חיים אתר בשם לידתו חיים אפתקר.

פייר בונאר, פרנץ ווסט ודורותיאה טנינג, טייט מודרן, לונדון רשמי ביקור.

IMG_20190504_115325.jpg

הטייט מודרן הוא בהחלט חוויה. ללונדון שמורה בליבי חיבה גדולה. עיר זו המשלבת ארכיטקטורה נפלאה, מוזיאונים נהדרים, נימוס בריטי ובכלל סוף סוף לא מתעקשים לדרוס אותך במעבר החציה. הכל באיפוק…תחבורה מצוינת והפלא ופלא אוכל טוב ומחירים שפויים!

אמנם שתיים מבין שלושת התערוכות שאני סוקרת כאן בקצרה כבר ירדו, והשלישית יורדת ב-9 ביוני, ועדיין שווה לאזכר.

 פייר בונאר, "צבעו של הזיכרון"  Pierre Bannard The Colour of Memory  תערוכה בטייט מודרן 6.5.2019-23.1.2019

לפייר בונאר (1947-1867) שמורה לי חיבה מיוחדת. את הדרכת הניסיון שלי לעבודתי במחלקת החינוך במוזיאון תל אביב לאמנות עשיתי בנוגע לעבודה שלו "המנורה" או "ארוחת הערב" או "חדר האוכל", 1913 באוסף מאייר.

מאות אנשים התקהלו באולמות התערוכה "פייר בונאר, צבעו של הזיכרון" ובאנלית The Colour of Memory. כן Colour  כפי שכותבים הבריטים ו(לא (Color וכפי שניתן למצוא במסמכי ארכיון מעתות השלטון הבריטי בארצנו.LeadImage_PIERRE.jpg

ותערוכת פייר בונאר כמו תמיד מצוינת. ב-2001 היתה לנו תערוכה במוזיאון מיצירותיו של פייר בונאר ואז כבטייט מודרן, הקהל הגיב ברגליים. מאות אנשים מילאו את האולמות מדי יום…

התערוכה בטייט מודרן התפרסה על פני מספר אולמות. בונאר אמן אינטימיסט אפשר בציוריו מבט אל עולמו הפרטי, תיאר את החיים הדומסטיים עם זוגתו, מרת דה מליני.    (סגנון הציור המכונה אינטימיזם – יצירות השמות דגש על היבטים ביתיים יומיומיים, ללא דרמה).[1]

פרנץ ווסט Franz West תערוכה בטייט מודרן 2.6.2019-20.2.2019 

הורדה

פרנץ וסט (2012-1947) איחד גישה שיש בה מן העליצות אך גם מן האי-רלוונטיות בפיסול, ריהוט וקולאז' יחד עם עניין בפילוסופיה, ספרות ומוזיקה. הוא הוקסם מיצירותיהם של אמנים אחרים ושיתף עמם פעולה בדרכים שונות.

הורדה (1)

במחצית שנות ה-70, ווסט יצר פסלים קטנים (Adaptives) שאנשים יכלו לשחק בהם. אלה היו אחדים מהפסלים האינטראקטיביים הראשונים באמנות המאה ה-20. במחצית שנות ה-80, הציב Legitimate Sculptures על פדסטלים. הוא החל ליצור רהיטים, שהיו לדידו גם פסלים. בעבודתו שילב לעתים קרובות חומרים הקשורים במחשבתנו עם גני ילדים (אך לא רק!) כמו פפייה משה יחד עם בקבוקי אלכוהול ריקים וכדומה.

ווסט חי בווינה והעבודות של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין והספרות הניסיונית הווינאית קסמו לו. ובדומה, האווירה בבתי הקפה והמורשת של הפסיכואנליסטים כפי שנהגתה ע"י זיגמונד פרויד.

האמנית הבריטית שרה לוקס היתה ידידתו של ווסט, והם שיתפו פעולה במספר הזדמנויות. היא עיצב שרפרפים, קירות ועוד בתערוכה זו – דוגמא לכך עד כמה ווסט נשאר משמעותי וחשוב לאמנים כיום.[2]

20190504_125855.jpg

דורותיאה טנינג Dorothea Tanning תערוכה בטייט מודרן 9.6.2019-27.2.2019

IMG_20190504_112111.jpg

בדורותיאה טנינג (2012-1910) עסקתי במסגרת מחקרים וקורסים על סוריאליזם ואמניות סוריאליסטיות. היצירות הסוריאליסטיות שלה הותירו בי חותם עד היום, ולמעשה כשאני חושבת עליה כאמנית זה מה שעולה בזיכרוני.

42.1.02_birthday.jpg

התערוכה בטייט מודרן הינה תערוכת רטרוספקטיבה ומאירה והאירה לי צדדים אחרים, חלקם מוכרים פחות ושונים. "היצירות שלנו נאמר מבקשות מאיתנו להסתכל מעבר למה שנראה כברור". כאמנית צעירה בעשור 1930 בניו יורק היא גילתה את הזרם הסוראליסטי ואת מה שהיא תיארה כ"הרחבה של גבולות האפשר". התנועה הסוראליסטית כאמור שעלתה בפריס בעשור 1920, חקרה את פעולת התת-מודע כמקור לאמנות ולכתיבה. טנינג שפעלה בארה"ב ובצרפת, שאלה רעיונות מתנועה זו באופנים חדשים ואחרים. התערוכה מתמקדת בתמות חשובות ובהתפתחותה של טנינג לאורך השנים.[3]

 

ולא הזכרתי את החדרים הנהדרים עם אוצרות האמנות המודרנית והעכשווית – קטרין אופי, ינקה שוניברי, גרהרד ריכטר, ג'יימס רוזנקוויסט, ברברה קרוגר ועוד ועוד.

תודה לטייט מודרן על המידע.

[1] https://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/cc-land-exhibition-pierre-bonnard-colour-memory

[2] https://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/franz-west

[3] https://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/dorothea-tanning