פסלו של סימס, אבי הגינקולוגיה שערך ניסויים בשפחות, הוסר

anarcha3-67b6293f378c18ebc2ce5215ba6dab6f9cf24a10-s800-c85.png
Illustration of Dr. J. Marion Sims with Anarcha by Robert Thom. Anarcha was subjected to 30 experimental surgeries.
Pearson Museum, Southern Illinois University School of Medicine

 

העיר ניו יורק הסירה את פסלו של ג'י מריון סימס, גניקולוג בן המאה ה-19 שערך ניסויים בשפחות, מהפדסטל בסנטרל פארק.

הפסל יועבר לבית הקברות בברוקלין, היכן שסימס, שלעתים נקרא "אבי הגניקולוגיה", קבור. לוחית מידע חדשה תיווסף הן לפדסטל הריק והן לפסל שהועבר, והעיר עומדת להזמין יצירת אמנות חדשה שתקף את הסוגות שהועלו בעקבות "המורשת" של סימס.

הפסל מעשור 1890 הוצב באזור האקדמיה הניו יורקית לרפואה ב-1934, עם לוחית המללת את "ההישג הנפלא" של סימס. סימס ערך ניסויים פולשניים ואכזריים בשפחות שחורות וזאת על מנת למצוא פתרונות לבעיות וגינליות בקרב נשים לבנות בנות המעמד הבינוני. הניסויים בוצעו ללא הרדמה, וללא משככי כאבים שכן כפי שטען "נשים שחורות אינן חשות בכאב כמו אנשים לבנים".

בינואר, ועדה עירונית שבחנה את המונומנטים הקונטרוברסליים בעיר ניו יורק המליצה שפסלו של סימס יועתק למקום אחר.

gettyimages-947575824_wide-23e13e4a3ab9e1bfb94a0bba90f18cf38a7f2930-s800-c85
A statue of surgeon J. Marion Sims is taken down from its pedestal in Central Park on Tuesday. A New York City panel decided to move the controversial statue after outcry, because many of Sims' medical breakthroughs came from experimenting on enslaved black women without anesthesia.
Spencer Platt/Getty Images

Domonoske, C. (2018, April 17). RE: 'Father of Gynecology, 'Who Experimented on Slaves, No Longer on Pedestal in NYC. Retrived From https://www.npr.org/sections/thetwo-way/2018/04/17/603163394/-father-of-gynecology-who-experimented-on-slaves-no-longer-on-pedestal-in-nyc?utm_source=Breakfast+with+ARTnews&utm_campaign=ec9f78bbcd-EMAIL_CAMPAIGN_2018_04_17&utm_medium=email&utm_term=0_c5d7f10ceb-ec9f78bbcd-293489733

ונדליזם, הושחתה המזרקה של ניקול אייזנמן במינסטר

Nicole Eisenman, Sketch for a Fountain (2017). Photo: Henning Rogge

בירה, כיכרות לחם, ומטבח וסטפלי מסורתי הינם חלק מהדרכים שבהן תושבי מינסטר אוספים כסף על מנת לרכוש את פסל החוץ משל ניקול אייזנמן שהפך לסצנת פשע במהלך תערוכת פרוייקט הפסול בשנה שחלפה.

קבוצת תושבים בעיר מינסטר, גרמניה, בראשותה של דילרית האמנות מריה גלן והפסלת סנדרה סיברנגל, מנסים לאסוף 1.2 מיליון יורו לפרויקט הפיסול של ניקול איזנמן, מחצית הסכום נאספה מתושבים מקומיים. העבודה הוצגה בפרק המרכזי במהלך פרויקט פיסול הנערך אחת לעשור במינסטר, והסתיים ב-1 באוקטובר 2017 ומנה יותר מ-650,000 מבקרים.

מבשלת שיכר מקומית, Pinkus Müller, פיתחה Fountain beer" מיוחדת בעיצובה של אייזנמן. על כל ארגז שנמכר, מועבר יורו לקרן המזרקה והחברה תעשה "מצ'ינג" של כך. "רצינו לעשות משהו שיעלה את המודעות ויגרום לאנשים לדבר", אמרו במבשלה.

בזו הפעם השנייה, המזרקה של ניקול אייזנמן לפרויקט הפיסול במינסטר- Skulptur Projekte Münster הושחתה. האמנית והמגזין המקוון Alles Münster דיווחו שעל העבודה, Sketch for a Fountain, 2017, מזרקה מגבס וברונזה העשויה מקבוצת דמויות אנדרוגיניות, רוססו בצבע צלב קרס, פאלוס ותיאורים נוספים בערב ששי. המשטרה חוקרת.

בדף הפייסבוק הפרטי שלה, אייזנמן הציגה הערה העוסקת באירוע בהקשר לעליית הימין הקיצוני בגרמניה. המסר שלה שהועבר לARTnews  לשם פרסום אומר:

"בלילה שעבר היצירה שלי בפרויקט הפיסול מינסטר רוססה בצבע עם דימויים של צלב קרס ואחרים, ובנוסף שברו את משאבות המזרקה. זאת בסמוך מאוד לבחירות בגרמניה בהן צפוי שמפלגת הימין הקיצוני AFD תכנס לפרלמנט הגרמני… נאצים ממשיים ברייכסטאג הגרמני לראשונה מאז קץ מלחמת העולם השנייה".

מוקדם ביולי 2017, העבודה של אייזנמן, המוצבת בטיילת הסואנת של העיר, הושחתה, וראשה של אחת הדמויות הוסר. ביום שני השבוע הקבוצה מאחורי פרויקט הפיסול במינסטר התייחסה להשחתה לאחרונה, והצהירה, "אנו מתעבים ביותר אלימות מעין זו ומבינים שזו התקפה כנגד ערכים אותם מייצגת היצירה" – שעוסקת בדעות והתייחסויות ל"פוליטיקות גוף דו-משמעיות ולא נורמטיביות". הם גם הצהירו שפסלה של המשוררת הפמיניסטית בת המאה ה-18 –  Annette von Droste-Hülshoff המוצב בסמוך כוסה בגרפיטי.

"שתי העבודות נחשפו לצורה פשיסטית של אלימות, אלימות שהומואים, טרנס, ודו-מיניים נאלצים לעמוד ולהתמודד עמה בחיי היום יום הממשיים במקומות שונים", נאמר בהצהרה. "אנו מבטאים את הסולידריות שלנו עם אנשים מכל זהות מינית או צבע ואנו מגנים את התעמולה הרצחנית של כל מפלגות הימין".

ניקול אייזנמן הינה אמנית יהודיה אמריקאית הידועה בציוריה המנכסים יצירות אמנות קאלסיות ומודרניות כאחד. בעבודותיה מופיעה התייחסויות לקומיקס, מיניות, פרסומות ועוד.

Hickley, C.(2018, March 14). Re: Beer and bread rolls for a vandalized sculpture in Münster. Retrieved from https://www.theartnewspaper.com/news/beer-and-bread-rolls-for-a-vandalised-sculpture-in-muenster

 

הלובר משאיל יצירות אמנות לתערוכה בטהרן

c25f4a3fb8c24ae5a89c058e85b8655b

אנשי עיתונות הציפו את המוזיאון הלאומי של אירן לפני כחודש, עם הגעתן של 50 יצירות אמנות מהלובר – תערוכה חשובה ראשונה ע"י מוזיאון מערבי. התערוכה משקפת את השימוש הנחוש של צרפת בדיפלומטיה תרבותית עת היא מנסה לבנות מחדש קשרים מסורתיים עם אירן, אף שיש מחלוקת ומתח בנושאים הקשורים לפוליטיקה ובטחון.

דלתות המוזיאון הלאומי במרכז טהרן החוגג 80 שנה להיווסדו, נפתחו לפני העיתונאים ולאחר מכן לציבור. בין הפריטים שהובלו במטוס היו ספינקס מצרי בן 2,400 שנה, בסט של הקיסר הרומי מרקוס אורליוס ורישומים מידי רמברנדט ודלקרוא. Judith Henon, אחת ממומחיות/מומחי האמנות שנשלחו ע"י מוזיאון הלובר תיארה: "חלק מהפריטים אף היו קלים לשינוע מאשר אחרים. הפרטנרים האירנים שלנו אהבו מאוד את הספינקס, אך הוא שוקל המון והיה מורכב ביותר להציבו במקום שנועד לו".

התערוכה מסכמת שתי שנות עבודה מאז שחוזה החילופין התרבותי נחתם במהלך ביקורו של הנשיא חסן רוחאני בפריס בינואר 2016. "קשרים בין צרפת ואירן הינם עמוקים ורבי שנים שכן צרפת היתה החלוצה בחקר ארכיאולוגי כאן", אמר Jean-Luc Martinez, נשיא הלובר לסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP).

"זו תערוכה לא צפויה לחלוטין… היא מאפשרת לנו ליצור קשר בין רגע רב הוד זה ולקשרים שמקורם אי-שם במאה ה-19".

קשרי תרבות

לצרפת יש קשרי תרבות עמוקים עם אירן קודם המהפכה, והמוזיאון הלאומי עצמו נבנה ע"י אדריכל צרפתי, אנדרי גודארד, ב-1938.

בעוד שבריטניה ורוסיה נאבקו להשגת השפעה פוליטית בפרס של המאה ה-19, היו אלה הצרפתים שהובילו ונתנו את הטון במסעות חקר ארכיאולוגיים. "לצרפת היתה הקדימות בנושאים תרבותיים בשלהי המאה ה-19 והיא היתה היחידה ש'חפרה' באירן", אמר ז'וליאן קוני, אחד מהאוצרים של הלובר בתערוכת טהרן, ומומחה בנוגע לאירן. והוסיף שעל מנת לא לאפשר שליטה בכל לבריטניה ורוסיה, השליטים הפרסיים אפשרו בעיקר לצרפת שליטה בנושאי תרבות. "כתוצאה, הצרפתים הם שהקימו את שירות העתיקות בפרס ב-1930", אמר קוני. הדבר הועיל לשימור כוחה של צרפת בקרב האירנים, "ובזמן שאחרים עסקו בחיפוש אחר נפט, אנו התרכזנו בדברים חיוביים", אמר דיפלומט צרפתי.

האירוניה היא שהתערוכה עצמה נפתחת בזמן של מתיחות דיפלומטית בין צרפת לבין אירן. שר החוץ הצרפתי Jean-Yves Le Drian הגיע לטהרן לחנוכת תערוכת הלובר, אך גם על-מנת לקיים שיחות בנושאים קשים הקשורים לטילים הבליסטיים ולהתערבויותיה של אירן באזור.

העיתונות השמרנית של אירן האשימה את לה דריאן בהעלבת העם האירני עם הביקורת שלו על תכנית הטילים וכינתה אותו "מעריץ מתרפס" של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

תחום התרבות מציע הזדמנות להתמקד בנושאים חיוביים יותר בין צרפת ואירן, דבר שניתן לראותו במספר קשרי מסחר והשקעה, ביניהם יצרניות המכונית פז'ו ורנו כשם שחברת הגז והנפט Total[1] מאז הסכם הגרעין 2015. בין שתי המדינות אף קשרי אוניברסיטה, שכן 1,700 אירנים לומדים בצרפת.

"תערוכה זו משקפת את האיפה שלנו לחזק את הקשרים שביננו. אנו רוצים לומר שאירן חוזרת לנורמליזציה בינלאומית", אמר דיפלומט המלווה את לה דריאן, שר החוץ הצרפתי.

 

Text by NEWS WIRES. (2018, March 5). Re: Louvre lends art to Tehran for 'unprecedented' show. Retrieved from http://www.france24.com/en/20180305-france-iran-louvre-lends-art-tehran-unprecedented-show-cultural-diplomacy

 [1] "טוטאל" הינה חברה צרפתית רב לאומית העוסקת בנפט ובגז והינה אחת משבע החברות הגדולות בעולם בתחום זה. https://en.wikipedia.org/wiki/Total_S.A.

Iranians visit an exhibition of 50 artworks from French museum the Louvre on March 5, 2018 at the National Museum in central Tehran, the first major show by a Western [2]museum in the n's history. (Photo/Agencies)

[2] http://www.ecns.cn/visual/hd/2018/03-06/155975.shtml

ערכת הדרך: עיצוב עכשווי של חפצי טקס יהודיים, תערוכה במוזיאון ישראל

IMG_20180331_144408.jpg
נטי שמיע עפר,  נטלה לסעודת שבת בטבע

החיים הם "מסע ארוך"… בצאתנו לדרך אנו אורזים חפצים שונים העשויים לשמש אותנו בדרכנו. ומה עושים אנשים אשר בנוסף לאותם חפצי יסוד נזקקים לשאת עמם חפצי טקס יהודיים? התשובה לכך בתערוכה ערכת הדרך: "עיצוב עכשווי של חפצי טקס יהודיים"

IMG_20180331_144450
הארי קוסקינן, ערכה לשבת

שוטטתי ברחבי המוזיאון, ונקלעתי בדרכי לתערוכה מדויקת ומהלכת קסם המוצגת בחלל קטן במוזיאון ישראל. בתערוכה מוצגים תשמישי קדושה מעשה ידיהם של מעצבות ומעצבים מהארץ ומחו"ל שהתבקשו ליצור מארז של חפצים לאחד מהטקסים הרווחים בלוח השנה העברי או במחזור החיים היהודיים. החפצים עשויים מחומרים שונים: עץ, זכוכית, פלסטיק, פליז בד, חוטי מתכת, רדי מייד, זהב ועוד. בטקסט הנלווה לתערוכה מצוין "ערכות המשלבות קבוצות פריטים למארז חכם וחסכוני-במקום מוכרות כבר מן המאה ה-16, ובחיים המודרניים המשופעים בנסיעות הן רלוונטיות במיוחד. כאז כן עתה נארזים בהן חפצים חיוניים לאותם פעולות וטקסים שהנוסעים מבקשים לקיים גם הרחק מהבית. החיבור בין האמנות היהודית – שרוב היוצרים לא התנסו בה קודם – לעיצוב במאה ה-21 הוא שעומד כאן במוקד".

IMG_20180331_144425.jpg
יעקב קאופמן, ערכה לשבת

החפצים המוצגים טעונים בחלקם משמעויות אישיות ודתיות, פרשנות של היוצר/ת, ועם זאת ניכר הניסיון לבטא מגמות עכשוויות בעיצוב הבינלאומי, בין אם מדובר בזיקה לטבע, ובין אם מדובר בשימוש ואימוץ טכניקות יצור חדשניות, וברצון לעצב בחומרים המיועדים לשימוש בתנאים של ניידות. בחלק מהם ניכר הרצון לשוות לחפצים  הוד והדר,  גם אם אינם תמיד נוחים לשימוש בתנאים של ניידות.

IMG_20180331_144638.jpg
חנן דה לנגה, ערכה לשבת
IMG_20180331_144548.jpg
אסתר קנובל, ערכה להבדלה
IMG_20180331_144517.jpg
סבסטיאן ברנייה, שבת דיגיטלית, ערכה לשבת

אמנים/אמניותאסא אשוח, סבסטיאן ברנייה, קונסטנטין בוים, גלי כנעני, ניצן כהן, מרקו פררי, ורד קמינסקי, יעקב קאופמן, אסתר קנובל, הארי קוסקינן, חנן דה לנגה, סטודיו מישר-טרקסלר: קתרינה מישר ותומס טרקסלר, מיה מוצ'בסקי פרנס, נטי שמיע עפר, שרי סרולוביץ', סטודיו לעיצוב יורי סוזוקי, איריס טוטנאור

28 במרץ 2018 – 5 באוקטובר 2018 ;  אוצרת שרון וייזר-פרגוסון                                                הביתן לעיצוב, מוזיאון ישראל, ירושלים

הטקסט מצוטט בחלקו מטקסט הקיר; צילומי העבודות מהתערוכה.

http://www.imj.org.il/he/exhibitions/%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A

 

 

"הסטודיו של יוסל ברגנר, בעקבות תערוכת "אתמולי", ביל"ו 30 תל אביב

IMG_20180323_122741

סטודיו האמן מהווה דיוקן אישי של האמן/ת. זהו מרחב אישי, בו שזורים יחדיו הפרטי בצד הציבורי, העבר, וההווה. בסטודיו ניתן להתחקות אחר תהליכי העבודה של האמן, מתודות, מדיה שונות – סקיצות, הדפס, ציור בצבעי שמן, צבעי מים וכדומה.

IMG_20180323_122945

הסטודיו הוא מעין "ארכיאולוגיה של העבר"  כדברי מישל פוקו, בו מצטברות שכבות על גבי שכבות – עבודות מימים עברו בצד הגיגים, פרויקטים שהותחלו ונזנחו בצד כאלה שקרמו עור וגידים, והתחקות אחר יצירת האמן לאורך זמן.

IMG_20180323_124044IMG_20180323_122826

זו התחושה שחווים כשנכנסים לסטודיו של הצייר יוסל ברגנר ז"ל שבימים אלה מתקיימת בו התערוכה "אתמולי", תערוכה בת ארבעה ימים בסטודיו בו פעל עשורים רבים. יוסל אמר: "מה שיש לי בסטודיו, זה לא אוסף, אני אוהב דברים אלה, הרמוניקות, צעצועים, רישומים, ציורים, צילומים של חברים, קטעי עיתונות".

IMG_20180323_130607

לפני כשנתיים ומקצת הוזמנתי ע"י חברתי, האוצרת אירית לוין להתלוות אליה בביקור בסטודיו של יוסל ברגנר. זו היתה חוויה משמעותית. איש מרשים, צלול, עם חוש הומור לעילא ולעילא. סבבתי בסטודיו, ולא שבעתי – מעין קופסת זמן של תרבות ארץ ישראלית ואירופאית בו בזמן.

20150611_122849.jpg

יוסל שיתף במחשבותיו על קפקא  ולא רק אודותיו! משתפת כאן מעט –

אבא (אביו של יוסל היה המשורר האידי מלך ראוויטש) היה המתרגם של קפקא 1924 ומאז אני "מקפקף"

איני אוהב את המילה "artist" – אני אוהב להיקרא צייר.    I'm an Illustrator, painter

ובאשר לכלים הרווחים בחלק מיצירותיו סיפר – רוחלה סבתו מצד אמו, נתנה לו כלי וזה "תקוע בראשו". הוא הפך את הכלים לאנושיים, ואלה גם זיכרונות.

"כל הציירים גונבים רעיונות".

 

תודה תודה לאירית לוין ולגלריה דן

למידע נוסף

 

 

 

כשאופנה, הכנסייה הקתולית ומוזיאון המטרופוליטן חוברים יחדיו… תערוכה במטרופוליטן 10.5.2018-8.10.2018

4.jpg
Domenico Dolce and Stefano Gabbana for Dolce & Gabbana. Ensemble, autumn/winter 2013–14. Courtesy of Dolce & Gabbana. Digital composite scan by Katerina Jebb

בסרט "רומא" של פליני ניתן לראות תצוגת אופנה של בגדי אפיפיורים, קרדינלים ואחרים המשרתים בקודש בכנסייה הקתולית. האם אתם "חסידי" אופנה? אזי התכוננו לעליה לרגל!

ב-10 במאי 2018 עומדת להיפתח התערוכה "Heavenly Bodies: Fashion and the Catholic Imagination" במטרופוליטן, ניו יורק.

הקרדינל ג'אנפרנקו רווסי (Gianfranco Ravasi) המשמש כנשיא המועצה האפיפיורית של הוותיקן לתרבות, חבר לאנדרו בולטון, האוצר מטעם המטרופוליטן, וסטיפן א. שוורצמן, יו"ר ומנכ"ל בלקסטון, שמסירותו ותמיכתו הכספית מאפשרים העלאת תערוכה זו. לצדם מסייעים כריסטין שוורצמן, אנה וינטור ודונאטלה ורסאצ'ה.

בהתייחסו למפגש עם קהל שכלל את פיירפאולו פיצ'ולי (ולנטינו), ז'אן-צ'רלס דה קסטלבז'אק ותום בראון, אמר בולטון: "חלק עשויים לשקול אופנה כמדיום שאינו ראוי לעסוק ברעיונות שעניינם קדושה או שמימיות; ברם ביגוד הינו מרכזי בכל דיון באשר לדת, ולהבדלים בין דתות. הקרדינל רווסי משמש כנציג רשמי של הכנסייה הקתולית, והוא זה שאפשר לבולטון ולקבוצה שלו גישה לאוצרות הכנסייה והתיר שאילת כ-40 פריטים חשובים מהלשכה הקדושה של הקפלה הסיסטינית.

בהקשר לבולטון, "טווח הפריטים הינו מאמצע המאה ה -18 עד תחילת המאה ה -21 ומתייחס לכ-15 אפיפיורים ואף מעבר לכך. הפריט המוקדם ביותר הוא גלימה אותה לבש בנדיקטוס XIV, ואילו הפריט האחרון הוא זוג נעליים אדומות אותן נעל האפיפיור יוחנן פאולוס השני. חלק מהפריטים לא יצאו מעולם מחוץ לכותלי הוותיקן, כולל סדרה בת 12 מלבושים שהוזמנו על ידי הקיסרית מריה אנה קרולינה מאוסטריה עבור האפיפיור פיוס התשיעי. אלה האחרונים מתוארכים לאמצע המאה ה -19, ולשם כך עמלו מעל 15 נשים ונדרשו 16 שנים ואף יותר לסיים את תפירתם". דגש נוסף, בולטון הוסיף, יכלול נזר אפיפיורי אשר הוענק לאפיפיור פיוס התשיעי, על ידי המלכה איזבלה השנייה מספרד, והוא מכיל 19,000 אבנים יקרות, 18,000 מהם יהלומים.

7.jpg
John Galliano for House of Dior. Evening ensemble, autumn/winter 2000–2001 haute couture. Courtesy of Dior Heritage Collection, Paris. Digital composite scan by Katerina Jebb

הצלמת Katerina Jebb שמקום מושבה בפריס, סייעה לבולטון, ולשם כך שהתה מספר חודשים בוותיקן וערכה ביקורים סודיים במקום על מנת לקבץ פורטפוליו של סריקות דיגיטליות ברזולוציה גבוהה של חלק מהפריטים שיגיעו לניו יורק, כשם שבנוגע לאחרים שהינם עדינים מדי מכדי לטלטל אותם בנסיעה. חלק מפרות עבודתה התגלו כעת וכוללים אימז'ים מדהימים ביופיים.  בולטון הדגיש שהפריטים המקודשים – ישמרו מוגנים בנפרד מעיצובי האופנה המצויים במטרופוליטן בנוסף יוצגו אובייקטים המהווים חלק מאוסף הגלריות הביזנטית והמדייוואלית של המטרופוליטן, בצד יצירות אמנות דתיות שנבחרו באצירתו של C. Griffith Mann, האוצר במטרופוליטן של המחלקה לאמנות ימי הביניים. כל אלה יעניקו עוגן ופרשנות אופנתיים נוספים לתערוכה, שכן ציורים אלה, כפי שהבחין בולטון, יספקו קונטקסט מבאר לקישור שבין אופנה לבין קתוליות. התערוכה תתפרש על 25 גלריות, ותהייה התערוכה הגדולה והשאפתנית ביותר שהתקיימה אי-פעם במטרופוליטן. ארגון התערוכה מכוון להעלות על הדעת התנסות בעלייה דתית לרגל.  בולטון התווה מסלול מתצוגת סתיו 1991 המפורסמת של ג'אני וורסאצ'ה ותצוגת אוסף סתיו 1997 שלו, בהשראת הבזיליקה של סן ויטלה ברוונה, איטליה. הוא הוסיף שנוכל לראות פריטים מתצוגת סתיו 2013 של דולצ'ה וגבאנה, בהשראת הדוואומו במונריאלה בסיציליה, כשם שפריט מתצוגת סתיו 2017 של פיצ'יולי עבור ולנטינו, בהשראת הלבוש הפולחני הכנסייתי.  בולטון התייחס בנוסף לגלימה העליונה חסרת השרוולים של אנשי הכמורה שעוצבה ע"י דה קסטלבז'אק עבור סט. גון פול השני ב-1997, ומספר פריטים שנעשו ע"י רוסלה ג'ארדיני עבור מוסקינו, קריסטיאן לקרוא, טיירי מוגלר, ז'אן פול גוטייה, שיאפרלי וקפוצ'י. חלקה האחרון של התערוכה אמר בולטון, יכלול את שמלת הכלולות המפורסמת של בלסייאגה מסתיו 1967. כל אלה סיכם בולטון יהוו שיר הלל לביטוי העמוק ביותר של המעצבים למסורות קתוליות ולשילוב בין אופנה לבין יצירות אמנות.

 

14
Cristóbal Balenciaga for House of Balenciaga. Wedding ensemble, 1967. Courtesy of Balenciaga Archives. Digital composite scan by Katerina Jebb

  Heavenly Bodies: Fashion and the Catholic Imagination, Retrieved from https://www.metmuseum.org/exhibitions/listings/2018/heavenly-bodies/art-and-fashion-images

טובית בסירטמן, "בריאה", 2017, שמן על בד

IMG_0013
טובית בסירטמן, "בריאה", 2017, שמן על בד, 39X30 ס"מ

"בריאה"! ילדה, ילד, ישנים, סצנה ביתית רווחת לכאורה, שהרי שינה היא מצב בו אנו מבלים כך אומרים כשליש מחיינו. בציור זה שהינו חלק מסדרה חדשה העוסקת במצבי שינה משפחתיים, טובית מנכסת את דמויות הישנים מהתחום הביתי, האינטימי, האמור להיות מגונן וחושפת אותם לעין הצופה המתבונן/ת.

שינה מהווה פסק זמן, בו אנו פסיביים ומנותקים ממוקדים של גירוי ופעלתנות (אלא אם כן מדובר בפעולת החלימה הפעלתנית). לא בכדי אומרים יהודים/יות מאמינים/ות עת הם עולים על יצועם תפילה, ובעת הקימה את תפילת הבוקר "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרתי בי נשמתי…"

טובית מספרת: "ציור זה הינו חלק מסדרה חדשה העוסקת במצבי שינה משפחתיים, בה הדמויות מוצגות בתנוחה אקראית של שינה, ויוצרת להן סביבה מוכרת מתוך כוונה לייצר פרשנות חדשה לאותה תנוחה בלתי נשלטת".

בעבודותיה של טובית מספר מעגלים, לכאורה מנוגדים, לכאורה משלימים – עלומים/זקנה; פנים/חוץ; נשגב/נמוך; ביתי-נעים/מאוים… הדמויות בציוריה של טובית אינן מבוימות; הן פועל יוצא של תיעוד אירועים בחיי המשפחה, ברגעים הקטנים והגדולים, כשהחוט המקשר הינו הצגת הדמויות במצבים לא מודעים למבט הצופה בהם, חשיפה.

עין הצופה ועינה של טובית משתלבות זו בזו; עינה של האמנית המעלה בציוריה את הפעולות השגרתיות, היומיומיות, הפרוזאיות, היא בו בזמן עין המתבונן/ת הפולש אל הספירה הביתית, האינטימית, האמורה להיות מוגנת ומגוננת.

בקטלוג התערוכה של לוסיאן פרויד, ציטט פרופ' מרדכי עומר את מאמרו של לוסיאן פרויד "מספר מחשבות על ציור", (יולי 1954):

"על הצייר להעמיד את עצמו במרחק רגשי מסוים מנושא ציורו, כדי לאפשר לו לדבר…"

ציירים המשתמשים בחיים עצמם כבנושא, העובדים כשמושא העבודה שלהם ניצב לפניהם או מצוי תדיר בראשם, עושים זאת כדי לתרגם את החיים לאמנות בצורה כמעט מילולית. יש לערוך תצפית הדוקה ביותר על הנושא: ואם כך אכן עושים – יומם ולילה – הרי שהנושא – הוא, היא או החפץ – יחשוף לבסוף את הכל, דבר שבלעדיו הבחירה עצמה אינה אפשרית".[1]

[1] מרדכי עומר, לוסיאן פרויד, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996, עמ' 15.

טובית בסירטמן הציגה תערוכת יחיד אשתקד:  עסק משפחתי, טובית בסירטמן – ציורים, גלריה פלורנטין, תל אביב, אוצרות כרמל גוטליב קמחי, מאי-יוני 2017.