THIS IS WHAT FEMALE EMPOWERMENT LOOKS LIKE על נשים, העצמה ועוד. איפה? בסדרת דיונים בדובאי!

על במה קטנה בדובאי, "נפתח חלון" לעולם נרחב יותר – ואפשרויות נרחבות יותר. "האחריות לעשות שינוי הינה האחריות של כל אחד:, אומרת Phumzile Mlambo-Ngcuka, המנהלת לשעבר של U.N. Women והמייסדת של ה-Umlambo Foundatio", "אך יש לנו אפשרויות וכוח שונים לעשות את ההבדל שנדרש". ב-28 באוקטובר, בדובאי אקספו, סדרת דיונים כונסו יחדיו מנהיגות של ארגונים בינלאומיים, נשות עסקים, יזמיות, נשות חינוך, אקטיביסטיות ואמניות להאיר את מה שנשים עושות ויכולות לעשות על מנת ליצור שינוי בר-קיימא. "הזמן קצר – והנושאים שבהם עלינו לטפל הינם דוחקים", אמרה Cyrille Vigneron, מנכ"לית קרטייה.  

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא image-1.png

דרך סדרות דיונים, שימשיכו עד לסגירת אקספו ב-31 במרץ, 2022, "קרטייה" מרחיבה את שיתוף הפעולה שלה בפביליון הנשים ומרחיבה את תפקידה החלוצי בכינון דיאלוג יצירתי ותמיכה בביטוי אמנותי. בחשיבה ושמירה על התימה של פביליון הנשים של "When women thrive, humanity thrives",   הדיונים "מאירים" את תפקיד הנשים בחברה ובמציאת פתרונות לאתגרים השונים שעולים באשר להשגת שוויון בין המינים והעצמת נשים ונערות.

Vigneron, C. THIS IS WHAT FEMALE EMPOWERMENT LOOKS LIKE, https://www.nytimes.com/paidpost/cartier/this-is-what-female-empowerment-looks-like.html?cpv_ap_id=50242659&utm_campaign=morein&tbs_nyt=2021-dec-nytnative_morein

סיור גלריות עם תכנית האוצרות, סמינר הקיבוצים, המשך גבעון פורום לאמנות – "אבן גבירול-באו", נווה צדק, רחוב אלרואי 3 פינת שלוש 22

בשני פוסטים שהועלו בשבועיים האחרונים כתבתי על סיור בתערוכות בו השתתפתי ומתייחס להליכה בציר וזמן. סיור של  תכנית האוצרות בסמינר הקיבוצים  אותה מרכז ד"ר אלעד ירון  Elad Yaron לצד ראש המחלקה דרורית גור אריה Drorit Gur Arie.

 בגבעון פורום לאמנות בנווה צדק פגשנו את נעמי גבעון ואת האמנית נורית דוד בקדם התערוכה "אבן גבירול באו" – גירסה חורפית. דוד שוחחה עמנו על הרציו, ועל המהלכים שקדמו והובילו לעבודות המוצגות.

שיתוף הפעולה בין נעמי גבעון וגלריה גבעון לבין האמנית נורית דוד הוא בן עשרות שנים (כארבעים שנה). התערוכה יועדה לחללה המכיל והנדיב של גבעון פורום.

נורית דוד

בטקסט התערוכה מציינת דוד: "הגירסה החורפית של אבן-גבירול-באו המוצגת בגבעון פורום לאמנות היא השלישית והמקיפה ביותר עד עתה. במקור, העמדה כזאת של ציורים בחלל נועדה להוות מעין בית בתוך בית, הערת שוליים או בִּטנה ארכיטקטונית לדירה בה אני מתגוררת ועובדת ברחוב אבן גבירול בתל אביב. השאיפה היתה לקבוע סדרים ארכיטקטוניים חדשים בבית בהשראת ה"מרצבאו" של קורט שוויטרס".[1]

נורית דוד
נורית דוד

נעמי גבעון ונורית דוד סיפרו על הצגת התערוכה "אבן גבירול-באו" בחללים אחרים. בקיץ האחרון, הוצגה התערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, עמק הירדן (אצרה: סמדר קרן). דוד סיפרה על השירות הצבאי שלה באזור בזמנו. ועל מעברים בחייה בין אזורים עירוניים לכפריים, ועל הקשר למושג הניידות בתערוכה שניתן להעבירה ממקום למקום, מרכיב המאפיין את עבודותיה כיום. בשיחה עמה ציינה שני טיולים שערכה ביפן  ועל ההקשרים לארכיטקטורה של יפן והתרבות שלה המשמשים כמקור והשראה לתערוכה. דוד הזכירה את ה"פוסומה" – דלתות הזזה ומסכים מעוטרים בציורים שניתן להזיז מצד אל צד, ביפן ארץ הנתונה לסערות קשות והתפרצויות וולקניות והניעות בין ארכיטקטורה ארעית לבין חומרים רכים, זמניים, מתכלים; ואת ה'טוקונומה', גומחה המיועדת להצגת אמנות ומצויה בכל בית יפני מסורתי.

נורית דוד

 משפט משמעותי שעלה בשיחה עמה: "הציורים בונים את הארכיטקטורה". בהמשך דיברה על הקבלות בין לבוש לארכיטקטורה, ועל ארכיטקטורה כטקסטיל, ועל כך שמעניין אותה לחשוב על claddings  – חיפויים וציפוי שיש לבתים.[2]

נורית דוד

תודה על המפגש בתערוכה היפה והשיח המרתק.

נורית דוד

[1] קורט שוויטרס (1948-1887), יליד העיר הנובר בגרמניה, ומראשי תנועת הדאדא בגרמניה. ה"מרצבאו", עבודה גדולה ומונומנטלית של האמן הוקמה תילה בביתו של שוויטרס. מרכיביה היו קרטון ועץ ועוד. העבודה עוצבה מחדש ע"י שוויטרס כל העת ואף הוקמה מחדש מספר פעמים בארצות אחרות. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%98_%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%A1

[2] התערוכה של נורית דוד "בגדים לשום איש/מתווה לעסק", גלריה גבעון, 3027.

אסד עזי, אפל היער, אוצרת: דליה דנון, מקום לאמנות, קרית המלאכה, שביל המרץ 6, תל אביב עד 1.1.2022

הומאז' תערוכה קבוצתית – דוד וקשטיין, חגית שחל, טובה אלדד, יונתן גולד, לוסי אלקויטי, לילי פישר, מאיר רקוץ, נועה תבורי, נטלי יששכרי, אוצרת: דליה דנון

שתי תערוכות במקום לאמנות, האחת – תערוכת יחיד לאסד עזי, "אפל הוא היער" והשנייה הומאז' של אמניות ואמנים ליצירתו הברוכה ורבת השנים של אסד עזי.

שתי תערוכות יפות שיש בהן מן הצניעות מחד וההוד וההדר Grandeur מאידך.

אסד עזי

בדיוקן עצמי משנת 1655, אחד מני דיוקנאות עצמיים מציג עצמו רמברנדט הבוגר, בעבודה שיש בה מן ההרהור הפנימי על הזמן החולף. תמונת עבודה זו עלתה בראשי עת צפיתי בתערוכה של אסד עזי. וברשותכם אתחיל במה שנושאות עמן המילים ומה שמצוי ב-subtext שמעבר להן;

בטקסט יפהפה המנסה לגשר בין זמנים ומקומות, בין הבנלי לאידיאה ובין סגנונות ומהפכים, בין מה שהיה מיתי והפך לאישי, למעין בבואה של האמן המצייר, שגופו נושא עמו את סימני הזמן ותלאותיו. "זה ארבעים וחמש שנה הוא חותר במים האינסופיים. חיים שלמים הוא חותר – בלילות הקרים, בסערות, בימים הלוהטים בשמש היוקדת – וחוף אין באופק הנראה לעין. הניסיון המצטבר מותיר בידיו שאלות ותהיות רבות יותר, אך חכמת ליבו דוחקת בו להמשיך לחתור עוד שעל, עד האופל האפרפר".

אסד עזי

בציטוט זה מתוך טקסט התערוכה, ניכר חשבון נפש, אף שהאמן מדבר אלינו הקוראים ומן הסתם הצופים בעבודותיו בלשון דיבור בגוף שלישי. בהמשך סוקר עזי את חלוף השנים, והשפעות הזמן: "אני ער להפרדות הדימוי החדש מרקעו – הוא מוותר על ההוויה ההיולית, על היותנו התרחשות זמנית במרחב, לטובת זהות אישית, ייחודית ומוגדרת. "צניעות" כתבתי בתחילתה ואכן, יש כן מן ההתכתבות עם מה שהיה, עם הגשמיות ומעבר אל מה שניכר שנושא עמו מן הרוח.

אסד עזי

והחלק השני, ההדוניסטי, המעביר אותנו אל מחוזות דיוניסים, לדימויים השאולים ומתכתבים עם יצירות מן העבר, יצירות רנסנסיות בעיקר, בקחנליות, המשלבות יצר ורוח כאחד, נימפות וסטירים, במה שלי מזכיר את התפיסה הניאופלטוניסטית (של פלטוניוס) שרווחה בחצר המדיצי' בפירנצה במאה ה-15.

אסד עזי

היצירות נושאות עמן הומאז'ים והתכתבויות עם תימות מהמיתולוגיה היוונית- פאן וקנטוארים, נימפות, חטיפת פרוסרפינה ועוד… ואיזכורים שעולים בראשי להומאז'ים לאמני הרנסנס דוגמת טיציאן, ג'ורג'ונה ואמנים הולנדיים מהמאה ה-17, כרמברנדט, קריצות לעירומות של סזאן, אך גם לפסלים הלניסטיים ורומיים של אלים שרועים, ואף בעבודה בה זוכה לייצוג דימוי של פרש אקזוטי שיש בה מן ההתכתבות עם אקט הצילום.

בתערוכה השנייה, הומאז' ניכרת ההתכתבות עם עבודותיו של אסד עזי, בפרשים, בעבודות שיש בהן אזכור לביוגרפיה האישית של עזי, מזרח ומערב ועוד.

דוד וקשטיין
חגית שחל
טובה אלדד
יונתן גולד
לוסי אלקויטי
לילי פישר
מאיר רקוץ
נועה תבורי
נטלי יששכרי

ולסיום, מהו סוד הקסם שמהלכות עלינו יצירות אמנות? מה הוא שעושה יצירה לזו שנתעקש להתבונן בה ולבחון ולהתחקות? אפשר שזהו הקסם שהילך עלי בתערוכה זו.

תודה

אורית ישי, ציפורן בעין של השמש, אוצר: אבי לובין, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב עד 21 בינואר 2022

בתערוכה של אורית ישי בגלריה המדרשה מוצגת התבוננות בת מספר שנים על ירושלים/תל אביב מחד, ומבט אל קבר רחל בבית לחם מאידך. התבוננות המאפשרת לה להעלות שאלות מורכבות שהקשרן לאומיות, בחינה של מהם גבולות, חירות בחברה הישראלית על המורכבות והמתחים שקיימים בה.

אורית ישי

בשנת 2017, הזמינה האמנית אורית ישי את תושבי ירושלים לשיר מול המצלמה שיר אחד מני מספר שירים שנכתבו על העיר; בין השירים, כאלה שהפכו למזוהים עם העיר: "שבחי ירושלים", "שומר החומות" ו"ירושלים של זהב".

בעבודת הווידאו Golden Ring, 2017 מוצגים אלה שהשתתפו, שרים, אך הכתוביות בתחתית המסך, מראות טקסט שונה ממילות השירים. המשתתפים מספרים על ירושלים בה הם חיים – מעלים תהיות, זיכרונות ואף ביקורת. סממן מעניין מציין אוצר התערוכה אבי לובין הוא המרואיינים המציגים מקבילות והשוואה בין ירושלים לבין תל אביב, וזאת על אף שלא התבקשו לעשות זאת.

אורית ישי, עדית
אורית ישי, אבשלום
אורית ישי

בהמשך לעבודה זו יצרה ישי עבודת וידיאו נוספת, Emergency Landing, 2021, ובה היא נוקטת מהלך שונה – אנשי תל אביב מוזמנים לספר מול המצלמה על זיכרון אחד שיש להם לגבי ירושלים. הסיפורים האישיים שלהם המלווים באנימציה, מציגים תהיות, שאלות ועוד באשר לנושאים שעניינם לאום, דת, רוח ומגדר, ומצגים יחס מורכב ואמביוולנטי בנוגע לעיר ירושלים.

אורית ישי, כיפת הזהב

לצד שתי עבודות הווידיאו ישי מציגה מספר עבודות נוספות וביניהן פסל של כיפה מוזהבת, המזוהה עם העיר, עם ההיסטוריה המורכבת שלה. כמו כן עבודת ניאון צהוב, חלקה נשען על אחד הקירות וחלקה מוצג על הרצפה, שבירה באופן הצגתה בחלל, וכן שני תצלומים גדולים: תצלום הר הזיתים, בן שלושה חלקים. המקום המקודש לשלושת הדתות – יהדות, נצרות ואסלם, ונקשר גם באיזכורים של יום הדין ותחיית המתים, ותצלום נוסף של קבר רחל. שני התצלומים מצוין בטקסט הם חלק מהסדרה "נוף קדוש" של האמנית. כאן בחרה ישי דימויים מתוך ספרון מהמאה ה-19. דימויים המשלבים מבט נוסטלגי של ערים ומקומות מקודשים: תצלומי של חול, בצד כאלה שמציגים אתרים שחשיבותם היסטורית-דתית-פוליטית. ישי המירה אותם לשחור לבן, וניתקה אותם מהקונטקסט ההיסטורי והפוליטי שלהם בכך שחתכה מהם רצועות צרות "שום עיר בשום מקום" (כמצוין בטקסט)

אורית ישי

אורית ישי

סיור גלריות עם תכנית האוצרות, סמינר הקיבוצים, המשך, המרכז לאמנות עכשווית CCA

מ"המעבדה" המשכנו לפורום גבעון בנווה צדק, אך בכך אגע בסופו של שבוע זה. ומשם למרכז לאמנות עכשווית CCA. צדוק הכהן 2א' תל אביב

שתי תערוכות:

בשתי התערוכות נפגשנו עם האמן גיא ברנרד רייכמן שניהל עם עמנו שיח.

ניקולס הלובו: איניוקה יובהדו 6  בנובמבר, 2021 – 1 בינואר, 2022

ראובן ישראל: מרצפ"ת (משופע, ריבועי, צירי, פתיח, תכנוני)  30 בספטמבר, 2021 – 1 בינואר, 2021

ניקולס הלובו: איניוֹקה יוֹבּהֶדוּ, אוצרת: תמר דרזנר

עבודתו של יובהדו יליד דרום אפריקה, מיצב רצפה עצום מידות עוסקת בסוגיות זהות, מגדר, רוחניות ואתניות. האמן המשתמש לרוב בחומרים כגון גומי, סרטי בד ועור, בחר בעבודה בתערוכה בנחושת, מתכת מוליכה חשמל טבעי הנתפסת בעיניו כ"צינור" המקשר בין מצבי הוויה שונים.

המיצב מורכב מצינורות נחושת השזורים זה בזה, ובקצותיהם ראשי נחש מארד.

העבודה נוצרה בהשראת נחש הנחושת המתפתל  על מטהו של משה. משה יצר את הנחש במצוות אלוהים, כבעל כוחות ריפוי לבני ישראל שבעודם מביטים בו יבריאו מהכשות הנחשים, אשר האל היכה בהם קודם לכן בשל הביקורת שהעבירו עליו ועל משה. (במדבר, ל"ג, מ"ב).

הנחש מטבעו מעורר פולמוס מעורר אימה, מייצג כזב פתיינות אך נקשר במסורת של בני הקוסה כמופיע בטוטם האוּמז'ולה לו הם רוחשים כבוד גדול, ותפקידו לבקר בבתי היולדות ולהעניק מברכתו לילודים הרכים.

בעבודה המוצגת נוצרת הכלאה בין התרבות הילידית של האמן לבין זו הנוצרית, המסיונרית.

ראובן ישראל: מרצפ"ת (משופע, ריבועי, צירי, פתיח, תכנוני), אוצר: ניקולא טרצי

ראובן ישראל הגה מיצב פיסולי "תלוי מקום", בהזמנת המרכז לאמנות עכשווית ובהתאם למידות הגלריה. העבודה עשויה מאין ספור חלקי עץ המצופים בצבעים שונים, המרצפים את חלל התערוכה ויוצרים דגמים גיאומטריים מעין תשבץ בחללה של הגלריה. הבקשה היא בדומה לעבודות הרצפה של קרל אנדרה, להיכנס למיצב ולהלך בתוכו, בין פיסות העץ לבין הרצפה הגלויה.

יחידות העץ הבסיסיות  (עץ תעשייתי שתורבת, כפי שהסביר גיא ברנרד רייכמן), חוזרות על עצמן, נעות בחלל, מתקדמות וחוזרות לאחור, מתפרקות ומתחברות, מתאימות עצמן לרצפה, כמעין פזל או מעשה תשבץ.

מנגד, מוצג מיצב דמוי לולאה המתערבל כמעין גל בתוך עצמו ובו פיסות עץ מחוברות זו לזו.

המיצב מעלה על הדעת עבודות של אמני הדה סטיל ואת הסופרמטיסטים.

שתי התערוכות מנהלות שיח מעניין – בזו של ניקולס הלובו נחש העלתון המתפתל, מתמר, יורד מטה, מעשה סבכה. ובזו של ראובן ישראל, המיצב המוצג על הרצפה ועם זאת בחלקו האחר מתמר אף הוא מעלה.

תודה

סיור גלריות עם תכנית האוצרות, סמינר הקיבוצים, א'

בששי השתתפתי בסיור בתערוכות בציר הליכה וזמן של תכנית האוצרות בסמינר הקיבוצים  אותה מרכז ד"ר אלעד ירון  Elad Yaron לצד ראש התכנית דרורית גור אריה Drorit Gur Arie.

 

רוני בן פורת, "אתחול", המעבדה

ביקרנו בשלוש תערוכות, בתערוכה "אתחול" של רוני בן פורת במעבדה, בקדם תערוכה של נורית דוד ב"פורום גבעון", בתערוכות של ראובן ישראל וניקולס הלובו ב-CCA.

 ותחילה, על הביקור בתערוכה "אתחול" של רוני בן פורת במעבדה, רח' הרצל 119, תל אביב באוצרותו של שרון תובל Sharon Toval .

 לחלל "המעבדה" המשנה את צורתו בהתאם לעבודה/ות המוצגות בו נכנסנו כאל חלל מקודש אפוף לבן, מינימליסטי במהותו.

 המיצב פועל ומתפקד בין סיפים ובין זמנים, מצוי בין הלובן המואר באמצעות אור מלאכותי, לבין "השחור" המסקרן להשתהות ולהשתאות, לנסות להעלות מהחלל המצוי בריבוע המואר מהויות נוספות. המיצב משלב את עבודת הסאונד של ניר ג'ייקוב יונסי, אמן סאונד, ארבעה רמקולים במעגל סגור, וכשמסתובבים בחלל כל אחד מהם יוצר תדר שונה.

רוני בן פורת, "אתחול", המעבדה

 במפגש עמה סיפרה האמנית רוני בן פורת על מהלך העבודה – סקיצות שעשתה לבחינת חלל התצוגה והשינוי שלו במהלך מספר חודשים ועד להקמת התערוכה במהלכם של יומיים  ומחצה.

 המיסוך הנוצר באמצעות ענן העשן פועל בימי שבת בלבד. וכפי שציין ירון העשן מעצים את החוויה ומדייק אותה.

 מיעוט האלמנטים המופיע בתערוכה, מעצים את תחושת "הריק", ואת מוטיב "הקובייה הלבנה" עליו שמעו הסטודנטיות/ים מפי המרצים והמרצות בקורס.

מעבר לכך המיצב מתכתב עם "מינימליזם" (וזאת כבר אמרנו) אך גם עם אמנות האור העולה בשלהי שנות ה-60 ובעיקר בשנות ה-70. במיצב זה כאמור, מתלווה תחושת "השגב", "הנשגב" אותה נמצא למצוא ביצירות אמנות שונות כגון אלו של מרק רותקו, אך גם וכמובן של ג'יימס טורל.

 והאור והחושך כמצוין בספר בראשית "וירא אלהים את האור כי טוב", וכפי שכתב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "שניהם מעשיו של הקב"ה".

 תודה! תודה לרוני בן פורת על השיח עמה ולדר' ירון אלעד.

המשך יבוא

שבוע טוב!

מוזיאונים, חדשות היום

וריאנט אומיקרון מכה בחוף המזרחי, ארה"ב, והמוזיאונים סוגרים לעת עתה את דלתותיהם, או "מפחיתים" פעילות. אתמול המטרופוליטן הכריז שתהיה מגבלת כניסת מבקרים. בבוסטון, התכנית היא לא לאפשר ל"לא מחוסנים" להיכנס למוזיאון, החל מ-15 בינואר. וכיום חדשות מבולטימור, שמוזיאון בולטימור לאמנות יסגור את דלתותיו לזמן מה, מיום זה ועד 26 בדצמבר. פתיחה מחדש מתוכננת ל-29.12.21

ובדומה מוזיאונים באירופה, מתחילים לסגור את שעריהם – בדנמרק והולנד, חלק קטן ממוזיאונים בלונדון.

. Breakfast with ARTnews <email@email.artnews.com‏

Sook-Kyung Lee הוכרזה כמנהלת האמנותית בביאנלה של גוונז'ו. 

Sook-Kyung Lee. Photo: Roger Sinek.
Sook-Kyung Lee. Photo: Roger Sinek

https://www.artforum.com/news/tate-s-sook-kyung-lee-named-artistic-director-of-2023-gwangju-biennale-87565

Art Newspaper מדווח שדיור נאלצו להסיר צילום מתערוכה בסין בשל ההאשמה שהצילום מחזק סטריאוטיפים תרבותיים. האימז' מידי הצלמת הסינית Chen Man הוסר מהתערוכה Art'N Dior במרכז האמנות West Bund Art Centre בשנחאי.

Chen Man

בתגובות לצילום בפלטפורמת המדיה החברתית Sina Weibo ובמדיה הסינית נאמר שהאימז' גורם לנשים הסיניות להיראות "רע", ושיש בכך הלימה לסטריאוטיפים המערביים אודות הסינים כבעלי עיניים קטנות.

דיור פרסמה התנצלות מיידית והסירה את העבודה מהתערוכה שהוצגה בין ה-23-12 בנובמבר. בדיור לא השיבו אם זה היה מרצונם או בשל פניה רשמית.

צ'ן צלמת אופנה ידועה מאוד בסין, לא הגיבה לכך, אך בהודעה מסרה שהיא ילידת סין ומאוד אוהבת את המולדת שלה.

https://www.theartnewspaper.com/2021/12/22/cancel-culture-with-chinese-

אני ואתה, יורם בלומנקרנץ וירמי עדני, גלריה נולובז, זבולון 19 תל אביב, עד 18.12.2021

בגלריה נולובז, גלריה שיתופית, מוצגת התערוכה של האמנים יורם בלומנקרץ וירמי עדני. החלון השקוף של הגלריה, דרכו ניתן לקבל מבט אל התערוכה, מנהל דיאלוג עם העוברים והשבים, מזמן אותם להציץ, להיכנס.

אותו דיאלוג ניכר בין שני האמנים, יורם בלומנקרנץ וירמי עדני בתערוכה "אוורירית" ויפה, הנותנת מבע והתייחסות לעבודות המוצגות בה.

ירמי עדני

בשיחה עמו ציין בלומנקרנץ את שיתוף הפעולה והדיאלוג המתמשך ביניהם. בטקסט התערוכה נאמר  "תהליכים ודפוסים נבדלים; בעיקר סביב שגרת עבודה רציפה ויומיומית בסטודיו מול יוזמה, תהליך של ניסוי ותהייה מול רעיון וביצוע, ומשם והלאה לעבודות משותפות ממוקדמות תערוכה".

יורם בלומנקרנץ

תהליכי העבודה וחיפוש הדרך שונים ועם זאת כפי שמציין בלומנקרנץ הדיאלוג היומיומי בינו לבין עדני הראה את אותותיו בבחירת עבודות בעלות מכנה משותף, ו"במושגים כגון ארעיות, חדש פעמיות, מקריות ומידיות".

ירמי עדני

בתערוכה מדיה שונות – ציור, פיסול, תבליט, שימוש ברדי מייד, בשפה – אותיות ומלים, ועבודת וידיאו. ניכרת בהן הניעות בין טבע לתרבות בין שרידי קופסת שימורים המומרת למעין שיח על משטח עץ, חלקי זכוכית שבורה המיתמרים אל על, משטחים רבועים המדמים חדר או מקום, עבודות המעלות על הדעת חרירי הצצה מוגדלים והשיח שהן מנהלות עם שפת הציור.

יורם בלומנקרנץ וירמי עדני

עדני בעבודת הווידיאו שלו "איך אתה עובד" מספר על תהליך העבודה שלו, ועל המושג "קונסטרוקציה".  העבודות שלו מנהלות דיאלוג עם חומרים (כגון קרטון), שעברו המרה לאלו המוצגים בגלריה, עם המושג מקום, ואף אפשר חדר/ים. לגולגלות המופיעות בחלק מהעבודות שלו תפקיד פונקציונלי ולאו דווקא של ההיכרות שלנו עם מושג ה"ואניטס".

השימוש ב"חומרים מצויים" ניכר בעבודותיו של בלומנקרנץ, קופסת שימורים, שרידי גדר בה ניכרים פגעי הזמן אותה לקח מדרום תל אביב, אבנים קטנות וחומרים נוספים מאזור בית ילדותו בדרום תל אביב.

יורם בלומנקרנץ

עבודות השניים משתלבות יחדיו בחלל, שומרות על כתב יד אישי ואוטונומיה ועם זאת מגיבות זו לזו הדדי, כפי שניתן לראות בעבודות רצפה בהן משתלבות יצוקות "המחברות" של עדני עם העבודה של בלומנקרנץ.

ירמי עדני ויורם בלומנקרנץ

תודה ליורם בלומנקרנץ על השיחה עמו ועל טקסט התערוכה

סוף שבוע אמנות 'רדאר' סובב שכונת הדר בחיפה

סוף שבוע אמנות 'רדאר' סובב שכונת הדר בחיפה שלושה ימים מלווים בתערוכות, בהופעות

ובאירועים   9-10-11 בדצמבר*כניסה חופשית לכל האירועים*

שכונת הדר חוגגת השנה 100 שנים להקמתה. היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע מרכזי בעיר  ומשכנם של משרדי ממשלה, התיאטרון העירוני ומוזיאונים רבים. הדר מרובת-תרבויות ורבדים, עשירה בהיסטוריה, אדריכלות ואמנות. הודות לצעירים רבים שעברו לגור בשכונה ורוצים להשפיע על סביבתם יצרנו את 'רדאר' – סוף שבוע של אמנות שיבטא את הכוח היצירתי המקומי ויחשוף את סצנת האמנות השוקקת בחיפה.  

בהפקת אגף התרבות של עיריית חיפה, בשיתוף בית הגפן ומוזיאוני חיפה כחלק מאירועי חג החגים


במהלך הסוף שבוע יפתחו לציבור בצורה חופשית כל מוסדות האמנות בשכונת הדר וסביבותיה וכ- 40 חללי סטודיו ומרחבי יצירה פרטיים: מוזיאון חיפה לאמנות / בית הגפן / בית האמנים פירמידה מרכז לאמנות עכשווית / בית ספר נביאים ועוד.

במקביל יערכו מופעים, מיצגים ותקלוטים שונים בתוך מוקדי האמנות המרכזיים:

אהד פישוף, טדי נגוסה, זואי פולנסקי, מקס שרייבר, שי טרא ליטמן, ענת מושקובסקי, דימה אקס אר, דינה, מארקי פאנק, אלי לס, Power Strangers (אור רימר ומיה לנדסמן), Yali Blank, מוטי רודן, Batshitcrazies ,JUUL, תום קורן, ועוד

אנו ממליצים להירשם (בחינם) לסיורים הרבים בין המוקדים השונים שמציע מוזיאון חיפה או לשוטט בצורה חופשית בעזרת מפה ותכניה אינטרקטיבית ומודפסת שתציג את כל האירועים, חללי התצוגה והיצירה, סיורים וסדנאות. מומלץ לעקוב.

https://viewer.mapme.com/d8d863df-359a-491e-9dcc-ae6c23aec930/

אירועים מרכזים:

גלריה בית הגפן  הגפן 2

פתיחה חגיגית: מקבץ חדש של תערוכות ופרויקטים בחללי הגלריה ובמרחב הציבורי

 9.12יום חמישי 19:00-22:00

Present Imperfect" ג'פרא אבו זולוף / 'אור חזק' עדה רימון ואופק שמר / "Fabrication נסרין אבו בכר

'עומק הדיבור' عمق الكلام דור זליכה לוי: עבודת סאונד חדשה בחצר בית הגפן

איילת השחר שגיא אזולאי: עבודת קיר חדשה

אוצרת: יעל מסר

הופעות: שי טרא ליטמן תקלוט: תום קורן

 10.12 יום שישי

11:00  – סיור בתערוכות עם יעל מסר ומפגש עם האמנים עדה רימון ואופק שמר

15:00 | 13:00 – בכורה חיפאית של תנועה ציבורית למופע: "יש בי סכנה: שבעה מגעים לימים של אי אמון".

תנועה ציבורית, צילום כפיר בולוטין

בעקבות המגפה- בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם – נדרשנו להגדיר מחדש את תפקידו של המרחב הציבורי, המקום בו אנו מופיעים כחברה. זה המקום בו זרים נפגשים ומגלים סולידריות, בו הגוף של האזרח פוגש את הגוף של המדינה.

תנועה ציבורית אספה יחד תשעה פרפורמרים בני גילאים שונים, מילדות ועד גיל זקנה, המבצעים מסכת של שבע כוריאוגרפיות השייכות למרחב הציבורי. מתוך תחושת המשבר ושבריריות הגוף, הקבוצה ממפה ומתרגלת את הפוטנציאל האזרחי של התנגדות וחמלה.

פרפורמנס למרחב הציבורי. משך המופע 50 דקות.

כניסה משדרות הציונות 33

11.12  יום שבת:

12:00  אירוע השקה לאיילת השחר: עבודת קבע חדשה במרחב הציבורי של שגיא אזולאי

16:00  שיח אמן עם דור זליכה לוי

מוזיאון חיפה לאמנות  שבתאי לוי 26

'דרך חיפה' אוצר: ד"ר קובי בן מאיר

לכבוד שבעים שנה להיווסדו של מוזיאון חיפה לאמנות מוצגת תערוכת ענק המתפרשת בכל רחבי המוזיאון ובוחנת את האוסף העשיר והייחודי שלו. התערוכה מבקשת להשתתף בריפוי הפצעים החברתיים בישראל בכלל, ובחיפה בפרט, שעומקם נחשף לאחרונה בקונפליקטים בין-קהילתיים, ולהציע קריאה של תולדות האמנות בישראל באופן שמכיל קולות מגוונים.

חמישי 10:00 – 21:00 שישי 10:00– 16:00 שבת 10:00 – 16:00

הופעות ותקלוטים ברחבי המוזיאון

חמישי

 18:00-19:00 קומה א' ענת מושקובסקי

19:00-20:00  קומה ב' דיג'יי מארקי פאנק

20:00-21:00  קומה א' הופעה מוטי רודן סולו

שישי

 11:00-12:00קומה ב' פרינסס מיקס

12:00-12:45 קומה א' אלי לס סולו

12:45-13:45 קומה ב' דינה

13:45-14:30 קומה א' ילי לייב

14:30-16:00 קומה ב' רני זגר

שבת

11:00-12:00 קומה ב' DJ ANDREW

12:00-12:45 קומה א' הופעה של זואי פולנסקי

12:45-14:15 קומה ב'  MSHOE

14:15-15:00 קומה א' הופעה אהד פישוף

15:00-16:00 קומה ב' MAX SCHREIBER

החממה לאמנות מקום – מרכז אמנויות של מוזיאוני חיפה

שבתאי לוי 24

'מקום' אוצר: עוז זלוף

מציגים 9 אמנים מתחומי אמנות שונים: וידאו, סאונד, מוזיקה, תנועה, ציור, צילום וקולנוע.

מיכאל וקנין, דניאל רולידר, מעיין צדקה, עידו מרקוס, אנה לוקשבסקי, קרנית מנדל, סלוא אלנמר־עיסא, טליה אליאב, רעי רביב הציעו עצמם להפקת יצירות בסביבת מגוריהם בקשרי גומלין עם סביבת חייהם – שכנים, תושבי הבניין או השכונה, יצירות חדשות המבוססות על הדיאלוג הקהילתי.

חמישי 10:00 – 21:00 שישי 10:00– 16:00 שבת 10:00 – 16:00

מינוס 2  שפירא 4

חמישי 18:00 – 21:00 אירוע פתיחה ופרפורמנס של תאיר זרגרי

'שעות נוספות' מישל בוגינסקי, שרון הלפרין, ענת וסרמן, תאיר זרגרי

תערוכת פופ-אפ של בוגרות המחלקה לצילום ולאמנויות המסך מהמרכז האקדמי ויצו חיפה, אשר מתרחשת בחלל משרדי עזוב ולא מאוייש של בניין עירייה בהדר. אל המרחב המנוכר הזה מבקשות האמניות להגיב במגוון מדיומים, סאונד, מיצב, פרפורמנס, הקרנות וידאו ועוד, הן שואלות שאלות ביחס למקומו של הגוף, והגוף הנשי בפרט, במרחב המשרדי הטכנולוגי והתועלתני, וגם על תפקידו של המשרד ברחוב.

שישי 10:00 – 18:00 שבת 10:00 – 18:00

הנביאים בית ספר לאמנות יחיאל 3

חמישי 19:00 – 21:00 פתיחת תערוכות:

הילה שפיצר 'תערוכה קטנה' אוצרת רותם עמיצור

עמליה מדיני – קיר אמן צעיר. אוצרת: פז הדס

תקלוט: GEEN GENADE

שישי: 10:00-16:00 שבת 11:00-16:00

שבת 16:30-17:30 – פנל בנושא חופש וצבע בציור משתתפות: הילה שפיצר, רותם עמיצור וטליה בן אבו.

'יוצאות מהשורה'

תערוכת שירה ואיור ברחבי תלפיות וואדי סאליב –  29 שירי משוררות לצד 29 איורים של מאיירות חיפאיות. התערוכה מבקשת להאיר נקודות חושך ועיוורון במרחב הציבורי ולעורר שיח על בטחונן של נשים במרחב. דרך שירה ואיור, ניתן קול לאותם חלקים אילמים או מושתקים של החוויה הנשית במרחבים שונים :הבית, הרחוב ,העיר   – טריטוריות שאמורות לספק הגנה אך מתגלות לא פעם כמאיימות.

שישי 10/12 בשעה 10:00 סיור בשכונות ואדי סאליב בעקבות התערוכה 'יוצאות מהשורה'. מדריכות: שירלי אקרמן ונועה ביבר. אורך הסיור כשעה. יש להירשם מראש. יציאה ממקום לשירה – סירקין 5. סיום ברחבת הכניסה של 'פירמידה' – מרכז לאמנות עכשווית.

פירמידה מרכז לאמנות עכשווית  ואדי סאליב 30

דוגמאות לחיקוי! מסעות בין. אסתטיקה וקיימות. אוצרת אדריאן גוהלר (ברלין)

בתערוכה מציגים 70 אמנים מובילים מרחבי העולם, כולל ישראל. ביניהם סיגלית לנדאו, ג'וזף בויס, אולאפור אליאסון, ג'ניפר אלרו וגירמו קלזדילה, דודי ריפנברג ועוד רבים וטובים. התערוכה עוסקת ברבדים שונים של משבר האקלים וקיימות, ביניהם: זיהום, מחסור במים, כריתת יערות, הידלדלות מאגרי האנרגיה, שינויי האקלים והצטמצמות מגוון החי והצומח בסביבתם הטבעית.

שבת   11:00 – 13:00כחלק מאירועי קולנוע וארכיטקטורה ARTE שיח עם ג'רום קלמנט, נשיא ווליד כרכבי, עוזי אלידע, ועמוס גיתאי. *השיח יתקיים בעברית ואנגלית

אירועי נעילה, הופעות ותקלוטים בפירמידה:

18:00-23:00 DJ JUUL

19:00 -18:30 BATSHITCRAZIES

19:30-20:15 פאוור סטריינג'רז

20:45-21:15 DIMA XR

21:45-22:30 הופעה של 'טדי נגוסה'

הצטרפו לאיוונט

*עיצוב גרפי: אפי קישון | הפקה: נמרוד דביר | קואורדינטורית: רות אופנהיים

האירוע יתקיים לפי הנחיות משרד הבריאות

לפרטים נוספים, יחסי ציבור: אנה ברשטנסקי annabrs@gmail.com 0506592898 annabershtansky.com 12

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", אוצרת: יעל כץ בן שלום, מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית, דרך ארץ 8, אשדוד, פתיחה 13.11.2021

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

התערוכה "דיסטורשן" של מיכאל רורברגר מעניקה למתבונן/ת מבט על עשייה עשירה בת מספר עשורים. בתערוכה, עבודות במדיה שונות: צילום, צילום מטופל, ציור ומנעד רחב של נושאים, והיא מתפרשת במספר חללים במוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית. בתערוכה, רטרוספקטיבה של חמישה עשורים בקירוב ואף יותר, סדרות של צילומים ובהן מוצגות דמויות מסצנת המוזיקה המקומית ומחו"ל. תצלומים שהושלכו ע"י בעליהם ואותם אסף, וציור.

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

רורברגר, יליד צ'לטנהם, אנגליה, התוודע למוזיקה בשלהי שנות ה־60 של המאה ה־20, בעת שהיה חבר בקבוצת אמנות האוונגרד העין השלישית, קבוצה אניגמטית בהנהגתו של ז'ק קתמור, שפעלה קומונה משלהי שנות ה-60 ועד 1973. חברי (וחברות) הקבוצה האמינו בשחרור עצמי דרך אמנות.

בראשית שנות ה־70 הציג רורברגר ציורים בגלריה אנגל בירושלים ובגלריה דוגית בתל אביב. תפיסת כוללת של האמנויות התגבשה כבר בשנות הששים הפופ: מוזיקה, אמנות, עיצוב, אופנה ועוד. אותה תפיסה ממשיכה בשנות ה-70, רוק באנלוגיה לאמנות מודרנית ובהמשך "הפאנק" והקשריו לאופנה, מוזיקה, אמנות ותפיסת עולם. רורברגר מגיב לתפיסות אלו, יוצר במדיה שונות, ציור, צילום אנלוגי, צילום דיגיטלי, כתיבה…ונע בין מרחבים שונים המערבים בין המרחב האישי, הפרטי לבין המרחב הקולקטיבי. "מיכאל רורברגר, גלריה של איש אחד", כך נכתב עליו ב-1987. "רורברגר הוא קולקציה של אמנויות. הוא מסתכל על החיים מנקודת מבט אחת שהיא רק שלו […] מה אתה מיכאל? צלם, פסל, צייר, משורר? אני אמן! אני סקרן"![1]

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

במחצית שנות השבעים, רורברגר נסע ללונדון, שם חווה מקרוב ובזמן אמת את 'התפוצצות' הפאנק של 1976 ו-1977. המוסיקה המהירה והמחוספסת, הגישה שלפיה כל אחד יכול לעשות אמנות, האסתטיקה של הפאנק – כל אלה שבו את דמיונו, והוא ראה הופעות של כל להקות הפאנק החשובות וגם צילם בלי הפסקה את הפאנקיסטים הצעירים[2].

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

בתערוכה מוצגות דמויות מסצנת הפאנק, השם הקיבוצי לזרם מוזיקלי חתרני שזעזע את מוסכמות הרוק באמצע שנות השבעים של המאה ה-20. המונח, שהושאל משפת הרחוב, מתאר גישה וצורת הפקה מוזיקלית המאופיינות בתוקפנות, בחספוס ובחוסר מקצוענות מכוון ומודע לעצמו. סגנון השם דגש על ניהיליזם, לעג גרוטסקי והתנגדות רועשת לסגנון הנוח והמסודר של התרבות הכללית.[3]   

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

בקטלוג התערוכה, "צלמי הארץ, מראשית ימי הצילום ועד היום" כותב גיא רז: בין הצלמים ששבו לישראל מלימודים בחו"ל באותה תקופה היה גם מיכאל רורברגר ששב מלונדון. הצלמים הציגו בתצלומיהם תכנים בעלי אופי אישי ונושאים חברתיים ופוליטיים מתוך עמדה אישית ואנטי ממסדית. בתחילת שנות ה-80 של המאה העשרים החל להיווצר בישראל גם צילם פוסט מודרניסטי המשלב ערכים קונספטואליים, כמו שימוש בטקסט על תצלומים או לידם.[4]

בהמשך מציין רז: "[…] תערוכתו של מיכאל רורברגר עוסקת בשלושה נושאים: א. ארכיאולוגיה של מכונות צילום, תצלומים שהושלכו לרחוב, והוא נטל אותם. אלה צילומים שנעשו במכונות פוטומטון,[5] ה'סלפי' של ימים עברו, קודם הצילום בסלולרים ב. דיוקן עצמי, תצלומי פולרואיד צבעוניים שבהם הצטלם מיכאל בפוזות אישיות. ג.וכמו כן תופעת הפאנק[…]רורברגר מתעד חריגים שראה במועדוני הפאנק בלונדון. […] התוצאה היא פנורמה רחבה ומגוונת, משופעת במראות דרמתיים עשירי דמיון וצבע.[6]

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

באשר לשם התערוכה "דיסטורשן", דיסטורשן, אפקט רוקיסטי של נגינה בגיטרה חשמלית בעומס־יתר באמצעות מגבר או "תיבת אפקט" המעוותים את הצליל, מופיע בציור של רורברגר כסימפטום של משהו טפילי, מֶֶם או גוף זר הבא לשבש את הדימוי; הוא נודד מקו גרפי מרקרי, נקי, עיצובי ומתפתל ,כמעין לבירינת, למבע אקספרסיבי ומשוחרר בגרפיט או במכחול, מציור בצבע גולמי על נייר ועל דיקט לציור על בד.[7]

בתערוכה מוצג מדיום הציור. רורברגר אותו הכרתי כמבקר מוסיקה, ואת הבלוג שלו "מיקרובי, הבלוג שמתנהג אחרת", ואמן צילום, הציג כבר בתחילת שנות השבעים תערוכות שעניינן ציור.   [8]

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית
מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית
מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

בעבודות המוצגות במוזיאון אשדוד ניכר הדיאלוג אותו מנהל האמן עם אמני גרפיטי, קריקטורות, ועוד. בציורים מוצג ערב רב. דמויות זעירות, מעוותות והיברידיות, פניהן מחוקות ולעתים חסרות צביון אנושי, מעין הכלאה של אדם, חיה, חיה/בעל כנף? אדם/חייזר? חדי קרן (unicorns), כלבים מרובי ראשים (מעין קרברוס) חורצים לשון. לעתים הדמויות מנהלות שיח ביניהן, חושפות לוע חייתי ושיניים משוננות, בשיח שיש בו מן האלימות והמיניות הבוטה. ויש שהן פונות אל הצופה, מבטן חידתי. באחת העבודות, דמות שאפה ואיבר מינה מזדקרים קדימה…מוקפת בכלבים חורצי לשון. בחלק גדול מהעבודות כתב היד חופשי, אקספרסיבי, ולעתים מערב דימוי מדוקדק. בעבודה אחרת ניכרת השראה ממסיכת פולחן אפריקאית או מהאיים ונוצר דיאלוג בין הדימוי העשוי במשיכות מכחול נקיות בצד הכתם האדום המתפשט, החומרי במהותו. ובדומה, ציור בו מעמת האמן דימוי עשוי בקפידה (מטחנה) בצד כתמי צבע אדומים המצוירים באופן חופשי. תינוק שחור עם דימויי מטוסים כסמל? כסמן? החידתיות ניכרת ברוב העבודות, החידתיות, חסרות המענה. השפעות העולות על הדעת הן מז'אן מישל בסקייאה, אך לא רק. ניכרת קרבה עם עבודותיו של ז'אן דובופה בעבודותיו ממחצית שנות ה-40 של המאה ה-20 המתכתבות עם גרפיטי, גבוה ונמוך, עם עבודותיו של ז'אן פוטרייה, בשרבוט הקווי, ואף עם עבודותיו של קית' הרינג בציור הדמויות על קירות שונים בברלין, פיזה, מילווקי, ניו יורק ועוד ובעיקר בעבודות המוצגות בסטודיו שלו בניו יורק.

מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית
מיכאל רורברגר, "דיסטורשן", מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית

ולא ניתן לסיים בלא מספר מילים על רורברגר האספן. האמן המשוטט האוסף דימויים, דמותו של הפלנר (המשוטט) העירוני המתמסר לעיר המעניקה לו ממכמניה (צילומים, מוסיקה: דיסקים ותקליטים, ספרים). ורורברגר שמזכיר לי את "מחלת ארכיב" של ז'אק דרידה, אבל על כך בפעם אחרת.

תודה! תודה למיכאל רורברגר על המידע והדימויים.


[1] יוסי קאנץ, מיכאל רורברגר, גלריה של איש אחד, על המשמר 31.7.1987

[2] בן שלו, מה יהיה הגלגול הבא של רורברגר, הארץ, 28 במרץ 2014; בן שלו, מיכאל רורברגר חיכה 50 שנה כדי להעלות תערוכת יחיד מוזיאלית, ועוד כזו ש"יש בה הפרעה נפשית", הארץ, 13 בנובמבר, 2021.

[3]סגנון הפאנק נקשר בעולם דימויים בעל מאפיינים מובהקים: סיכות ביטחון הנעוצות בשיער מחודד וצבוע, בגדים קרועים, סמלים של סקס, כוח ופשיזם, פירסינג, כיעור מכוון ועוד. תרבות הפאנק והפוסט-פאנק השפיעו באופן עמוק על התרבות הפופולרית. דוד גורביץ, דן ערב, אנציקלופדיה של הרעיונות, פאנק/פוסט פךאנק

[4] בין האמנים, עודד ידעיה, שוקה גלוטמן, שמחה שירמן, משה ניניו, חיים דעואל לוסקטי, דגנית ברסט, בתוך:  גיא רז, צלמי הארץ: מראשית ימי הצילום ועד היום, תל אביב: מפה – מיפוי והוצאה לאור, 2003, עמ' 83, 265-264.

[5] פוטומטון – (בצילום) מכונת צילום ציבּוּרית המצַלמת דיוקָנים בתוך דקה ומופעלת על־ידי מַטבְּעות, מילון אבניאון https://www.milononline.net/do_search.php?Q=%F4%E5%E8%E5%EE%E8%E5%EF &nbsp;

[6] גיא רז, שם.

[7]יעל כץ בן שלום, מיכאל רורברגר, דיסטורשן, ציטוט מטקסט התערוכה.

[8] נעמי בנצור, "רוצה לעשות רושם" גלריה אנגל, ירושלים, מעריב, 13.3.1970. בנצור מציינת את  השפעותיו של אורי ליפשיץ הניכרות בציוריו של רורברגר, מערבולת הקווים הדקיקים המשולבים זה בזה והדמויות המיניאטוריות החוזרות ברוב היצירות.