פרגמנטים מתוך התחלות | תערוכה קבוצתית, אוצרות: ביני סי, הילית שפר, ורה פלפול  29.1.2023-15.12.2022, SAGA הגלריה החברתית מזל דגים 5 יפו העתיקה

מציגות/ים: טליה אסיף ואיתן וכסמן, שולי בורנשטיין- וולף, אירית זהר, אביבית סגל, רונית קרת, לידה שרת-מסד.

גלריה סאגה SAGA יפו, גלריה אשר הרציו העומד מאחוריה הוא היותה גלריה חברתית, מרשים ונוגע ללב. הגעתי אל הגלריה לפגוש את שתי הנשים המרשימות: ביני סי והילית שפר המשתפות פעולה בעשייה ובחשיבה מני שנת 2018.

מאחורי השתיים עשייה מרשימה, וכפי שנאמר בשיחה עמן "להשתמש באמנות על מנת לייצר גשר מגשר ומאפשר תקשורת בין אנשים מתרבויות שונות, זמנים ומקומות שונים. ולעורר מודעות לכוח הטמון באמנות ככלי לשינוי חברתי.

הגלריה הוקמה במקומה הנוכחי, ביפו. לפני כמחצית השנה. מרחב הנושא עמו מטעני עבר, הסמטאות הצרות והמתעקלות, והמאפיינים הארכיטקטוניים כגון הקמרונות, והלבן העז, צבעם של הקירות במקום. השתיים סיפרו על ההתחלה החדשה במקום – על העבודה בחלל והכשרתו למקום הנושא עמו אנרגיה המתאימה להן.

מבט אל חלל התצוגה

דיון נוסף באשר לגלריה, גלגוליה והרציונל שלה בהמשך, לאחר הדיון בתערוכה ובעבודות המוצגות בה.

רעיון התערוכה הנוכחית "פרגמנטים"

ורה פלפול פנתה להילית שפר וביני סי והציעה להן לשתף פעולה ולבנות תערוכה קבוצתית בה יוצגו עבודות עיצוב ויצירות אמנות שהקשרן הוא נוכחות ראשונית, אורגנית וטבעית של חומר, על המונוכרומטיות והגולמיות שבו ויחדיו פנו לאמניות בנדון. בבחינת העבודות מספרת הילית שאף שהעבודות נראות 'נקיות', יש בהן מן החסר, ובתהליך שעירב ניסוי ותהייה, זיהתה בתוך השלם את הסדקים. הדגש בתערוכה הוא על חלקיה יותר מאשר על השלם.

אביבית סגל

שם התערוכה נגזר מ"פראגמנטים", המסה הקצרה של פרידריך שלגל ובה אפוריזמים, חלקם נהירים יותר ואחרים פחות. טוביה ריבנר כותב ב"אחרית דבר": תבניותיו המצומצמות  (של שלגל) שבמקרים רבים באות להציג את רעיון האחדות והכוליות, הן אספקלריה לקטעי מחשבה, לשברי הגות. הן עצמן רסיסים, שברים: פרגמנטים.הן חלקים של שלם (תפיסתו הכוללת, עולמו הרוחני של שלגל) אשר פעריו נעשים רכיבי העיצוב.[1]

ואכן, העבודות המוצגות בתערוכה נושאות עמן עקבות ל"שבר", לאֵין, לחלוף הזמן, למה שהיה שלם והפך לאשפה, אשר בתורה מוחזרה וקיבלה "חיים מחודשים" בידי האמניות המציגות (לידה שרת מסר, שולי בורנשטיין וולף, רונית קרת). הקשרים שיש בהם עיסוק בחומר כשם שבתוכן. לצידן, עבודות שעניינן אוכל, והנחמה שהוא מביא עמו (אביבית סגל), וצילום מזון (טליה אסיף ואיתן וכסמן). וכן, עיסוק בפסלים הנראים מושלמים אף אינם כאלה, ונושאים עמם מאפיינים רוחניים (אירית זהר). הפסלים המושלמים לכאורה של בודהא, מקדמים את עוברי האורח בסמטת מזל דלי, מזמנים במחוות יד להיכנס ולחוות.

בנוסף, שינוי הצורה (מטמורפוזיס), והחומריות נוכחים במרבית העבודות המוצגות בתערוכה.

– בשיחה עמה מספרת לידה שרת מסר – החומרים בהם היא בוחרת הם חומרים הנתפסים כ"גבריים" -ברזל, חצץ; בעוד שטכניקת העבודה מאזכרת מלאכות נשיות מסורתיות; עבודות הנעשות באנלוגיה למקרמה, סריגה או קשירה וניכרת בהן קשיות ורכות כאחד. יש והצורות מופשטות ואינן מתכנסות למשהו מוגדר, ויש המאזכרות לבבות, זר, משרביה. תהליך העבודה: שרת מסר הולכת לאתרי בנייה, אוספת שאריות ברזל וחצץ ומביאה אותן לסטודיו. לאחר שלב הניקוי והשטיפה מתחילה בעבודה; בוררת את סוגי החצץ, הגדלים, מתאימה, ו"משחקת", ומאפשרת לעבודה לרקום עור וגידים. ״אתרי בנייה מהווים מקור השראה בשבילי וגם מקור לחומרי גלם לעבודות שלי…מזה שנים, אני מסיירת באתרי בנייה בסביבת הסטודיו שלי אחרי שהפועלים עוזבים ובוחנת כל פיסת פסולת בניין. אוספת את שאריות הברזל החלודים והמלופפים וגוררת את הכול לסטודיו ומשלבת אותם בעבודותיי. חצץ הוא לכאורה חומר גלם חסר ייחוד בו עושים שימוש רב באתרי בנייה, אנחנו מכירים את החצץ בערימות בשולי אתרי בנייה".[2]

לידה שרת מסר

לשאריות שאספה מצוותת האמנית חוטי ברזל אותם היא קונה;  למשל, רשת של בנאים אותה היא מפרקת ואזי החוטים עדינים ורכים יותר. העבודות הנוצרות נושאות עמן קונוטציה של רך וקשה, סגור ופרום, מלא וריק, כבידות בצד קלילות.

– רונית קרת יוצרת מיצבים המצויים במצב של התהוות והתמשכות בתגובה לחלל התצוגה. הקלקר (פוליסטרן Polystyrene מוקצף),[3] משמש כחומר גלם לעבודותיה בשנים האחרונות. לקלקר, חומר זול שאינו מתכלה יכולת בידוד תרמי, ובו בזמן אינו ניתן למחזור. 

רונית קרת

רחובות העיר, אזורים מתועשים ואתרי פסולת של מפעלים מזמנים לקרת חומר זה בו מרבים להשתמש לאריזה ולבידוד. היא נוהגת לאסוף אותם מאתרים אלה, רוחצת אותם ולאחר מכן חותכת ומדביקה.  

עבודתה של קרת נושאת משמעויות אקולוגיות. תהליך העבודה הסיזיפי בקלקר מעלה על הדעת קרחון המצוי במצב התהוות ושינוי כל העת. עם זאת יש דיסוננס בין החומר המוקצף שאינו מתכלה, ושניתן לשנות אותו בכל עת, להוסיף ולגרוע, לבין הקרחונים הנמסים בשל התחממות הפלנטה ומאיימים לשבש את האיזון על פני כדור הארץ.

הקלקר מתעתע – צח כשלג, קל, ובתום השימוש בו מושלך אל האשפה. הוא נישא ברוח וצף על פני המים בשל המשקל הסגולי הנמוך שלו. ויש ומתעתע ביצורים החיים בים וביבשה  הטועים בזיהויו כמזון.  

"אני יוצרת מרחבים מונוכרומיים-לבנים כסביבות סימבוליות/ארכיטקטוניות, המסמלות בו זמנית תיאורי טבע נשגב, הנוגע ביופי וברוח. היצירה שלי היא אינטואיטיבית וטוטאלית, דורשת שעות עשייה רבות מאד ועבודה עמלנית וסיזיפית".

הבנתי וזיהיתי שהקלקר הוא החומר הנכון ביותר, החל מהניגוד במסה הקלילה שלו אל מול העוצמה והכובד של המים הקפואים, ועד לעובדה הפשוטה והמצמררת, שבניגוד לאותם קרחונים, הקלקר לעולם לא יתכלה. הקלקר הוא האנלוגיה הראויה והצורבת ביותר. חומר הבידוד האולטימטיבי, המשמש לשמירה על דברים יקרי ערך, דווקא הוא זה שפוגע במשאב היקר הזה".[4]

– שולי בורנשטיין וולף מציגה בתערוכה אובייקטים ומיצבים העשויים מחומרים מצויים (Readymade) לצד ציורים בצבעי שמן המתארים נופים אורבניים וטבע. כחומר גלם לאובייקטים משמשים חומרים המיועדים להשלכה לפח, החל מציורים שלה אותם היא חותכת למאות עלעלים צבעוניים קטנים וכלה בקרטון, פלסטיק, זכוכיות ועוד.

בתערוכה מוצג ציור מסדרת "HOME", בית המאזכר בתים שנבנו בסגנון הארכיטקטורה המודרניסטית של שנות ה-30, 40 ואף מעבר לכך. הציור עשוי במשיכות מכחול רחבות היוצרות מארג של קווים אורכיים ורוחביים עד כדי הגעה לקומפוזיציה שיש בה מן המופשט, ומאזכרים לדידי את ציוריו של משה קופפרמן האהובים עלי, ולצידם דימויי טבע, כגון עצים ושיחים.

שולי בורנשטיין וולף

"עבודות הציור גדולות הממדים שלה, מתאפיינות בנוכחות כפולה: מצד אחד הן משדרות צמצום צורני וצבעוני כשמרבית השטח הוא חלל ריק המחזק את הדימוי האדריכלי, ומצד שני העבודות מתאפיינות בנוכחות קונספטואלית- מטאפורית של העירוניות העכשווית".[5]

בורנשטיין וולף יוצרת אובייקטים מחומרים שונים ביניהם נייר, שאריות ניילון, נייר טואלט, ועוד. בתהליך העשייה היא ממחזרת חומרים אלה לכדי יצירות הצופנות בחובן אף הן בדומה לרעותיה המציגות בתערוכה (לידה שרת מסר ורונית קרת) – את רעיון המיחזור וחשיבותו לשם השמירה על הפלנטה בה אנו חיים, וכן "לתת חיים", מובן, ומציאת הטוב בכל דבר. עבודות אלו העשויות מקטעי ניירות וחומרים פלסטיים, מפנות זרקור לחשיבות שרואה האמנית בפעולת המיחזור ולזיקה שלה לאמנות אקולוגית ולמסרים שהיא טומנת בחובה. בנוסף חלק מהעבודות המוצגות מתעתעות בעין הצופה שכן מתרחשת בהן המטמורפוזה עת נייר טואלט נצבע בצבע כסף ונדמה לעשוי ממתכת ובדומה עבודות נוספות שלה המוצגות בתערוכה.

שולי בורנשטיין וולף

"באובייקטים בא לידי ביטוי דיאלוג בין אמנות פלסטית לעבודת קראפט, וכן מביא לידי ביטוי את מחזוריות עולם המוצרים כפי שמשתקף בעיניה, כמו גם החיבורים בין קטן לגדול, 'אמנות גבוהה ונמוכה', אמנות פלסטית וקראפט, 'אמנות אקולוגית', אמנות נשים ועוד.

"כאמנית, חשוב לי להעביר את הרגש של אותו רגע או תקופה בה צוירו העבודות. תל אביב עוברת שינויים מרחיקי לכת. העיר הופכת קוסמופוליטית והלבן הופך אפור בטון. אני משקיפה על הנעשה, מפנימה את המתרחש ורושמת על קנבס את רגשותיי המעורבים: פעמים בשמחת הקידמה ופעמים תחושות של אבודה בעיר הגדולה".[6]

– אביבית סגל  הבצק הרוחש והמקבל צורות שונות, בידי הלש/ה אותו הוא נושא יצירתה של אביבית סגל. ברם, אין הוא משמש למטרה לה נועד אלא הופך כחומר בידי יוצרתו לכלי, מיכל, ובאחד הצילומים למעין קערה הנשאת ע"י האמנית כמעין מנחה, כתקרובת; חלקה התחתון אפשר ומאזכר כיכר לחם בהתהוותה הראשונית. בצילום נוסף בתערוכה הבצק עובר תהליך מטמורפוזה למעין אגרטל (מוזכר בתערוכה כקערה) שחלקו העליון משתבר לחלקיקים חדים שיש בהם אפשר אזכור לסכנה או אף לשבריריות הקיום באשר היא. בשתי העבודות ניכר המתח בין החלקים האטומים, "המוגנים" לכאורה מפני שבר לבין אלו השקופים, השבריריים. שקיפות בצד חלקים אטומים. מצוי בין הסיפים, בין היש והחסר, בין המלא והמוצק לבין החלקים הדקיקים, השקופים מהם בוקע האור הזהוב.

אביבית סגל

ללחם חשיבות בתרבויות שונות כמזון ראשוני ומשמעותי. ביהדות הלחם והמלח נתפסים כמהותיים. ברכת "המוציא לחם מן הארץ" קודם הסעודה, ו"ברכת המזון" לאחריה. בבית הורי, רצוי היה לא להשליך לחם, ובמידה נפלה פרוסה או כיכר לרצפה התבקשנו לנשקה. יש בלחם מן היכולת להרגיע, לנחם. בנצרות, מופיע הלחם כחלק מטקס האוקריסטה – כאזכור ל"סעודה האחרונה"; הלחם כגופו של ישו והיין כדמו.

 הבצק משמש כמצע, כחומר בידי סגל ההופכת את היוצרות ובתהליך העבודה שלה עובר מהפך. הבצק שעשוי להפוך לכיכר לחם חם, ריחני, מפתה לנגוס בו הופך בעבודתה למשהו אחר ואינו מגיע לייעודו המקובל: הרכות המתבקשת מכיכר לחם היוצאת מהתנור, והיכולת להשביע. ישנה התייחסות לכך לעתים כ"לחם עניים", ואף למילות המחאה "לחם עבודה". וגם, לחם כמזין ועם זאת אפשר ומשמין.

״בעבודתי זו אני עושה הרחבה בשימוש בבצק בעל היעוד הידוע ובודקת את גבולות החומר הבצקי. כמי שהתמודדה במשך שנים ארוכות עם הפרעות אכילה קשות, הלחם עורר בי השתוקקות וכמיהה גדולה ובו בעת היה איסור גדול. ללחם כוח מחייה, נותן חיים ומשחרר חיים. הייתי נשואה לטוחן שהוא אבי שלושת ילדיי וקמח, בצק ולחם מילאו מקום משמעותי בחיי ובחיי המשפחה. הלחם עבורי מסמל בית, מקום בטוח חום ואהבה.

לאחר שנים של ריחוק והתמקדות בצילום, חזרתי אל חיקו החם והרוחש של הבצק. באופן בו אני מצלמת אני מייתרת את הפרטים שאינם חשובים בעיני להבנת הסצנה על ידי חשיפת יתר ו׳שריפה׳.

יש בי תשוקה ומשיכה למגע הידיים בבצק, לתנועת הלישה המעגלית, לריח המגרה ולטעם. אני מתמסרת לעבודת הידיים שהן בעניי שלוחותיו של הלב ולאינטליגנציה הקיימת בהן, לעשות את עבודת הלישה.

בצק המחמצת ממנו אני יוצרת את הקערות הוא חומר חי ורגיש שיש לטפח להזין ולהיות קשובים אליו באופן תמידי. אני מוקסמת כל פעם מחדש מההתמרה של מצבי הצבירה של החומר. התהליך הוא דיאלוג מתפתח ביני לבין החומר בדומה לגידול ילדים.

אהבתי לטבע והבחירה בחומר שהינו חומר אורגני מתכלה שהזמן ופגעי מזג האוויר נותנים בו סימנים ועושים בו שינויים, היא קבלה והשלמה עם מעגל החיים. בצק הלחם מלחים את פיסות חיי.״[7]

– טליה אסיף ואיתן וכסמן  עבודות הצילום של טליה אסיף ואיתן וכסמן עניינן מזון. צילום דפי הפסטה האורכיים המעורר השתאות באשר למהותו עת מקבל מהות פיסולית. בצילום נוסף המוצג בתערוכה מוצגת מסננת הפוכה שהפכה מצע לאטריות מרקדות, מעין ישות ביומורפית שיש בה את המקצב והתנועה וגם שינוי משמעות בעין המתבוננת. וכך גם כאן עולה סוגת המטמורפוזה ובצידה המבט – מה אנו רואים, ומה עיננו ומוחנו מפרשים…

טליה אסיף ואיתן וכסמן

"פירוק והרכבה הם מעשה של שיגרה, מדי לילה אנו פורקים את שיגרת היום ומיד עם קימה מרכיבים מחברים, בונים ושוב חולמים. סידרת הצילומים שנולדה משגרת העבודה של איתן ושלי – עצוב וצילום מזון בנתה גוף עבודות שבוחן את האפשרות של חומר הגלם לחלום, שתי העבודות המוצגות משלימות כרעיון האחת את השניה. האחת סדק צר אך כזה שאינו מאפשר הצצה, השנייה מזמינה מבט משוטט אחר התנועה, רגע "מקרי" מנקודת מבט מפתיעה".[8]

– אירית זהר Serenity  אירית זהר יוצרת פסלים מושלמים לכאורה גבר, אישה במחוות יד שיש בה מן ההודיה והרוגע. הדמויות עשויות בחומר קרמי, בצורות גיאומטריות ומעוררות תחושת שלווה ומודעות. הדמויות עשויות בגדלים שונים, צבען לבן, ולעתים מופיעים בהן הבזקי זהב ושחור. ראשן שב ונשנה בעוד שהבסיס כשם שהכתרים המוצגים על ראשיהם מתכתבים עם מהויות שונות ונקשרים בתודעה לאמנויות הרווחות בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה.

אירית זהר

דמויות אלו "מושלמות" לכאורה מתעתעות אף במתבוננים בהן – שכן יש מן "הקלקול"; גופן מורכב כאמור מצורות גיאומטריות בהן משתלבות צלחות הפוכות ואלמנטים נוספים הנושאים עמם עקבות למה שהיה ושינה את מהותו והשימוש בו.

זהר משלבת בדמויות עבודת טכנולוגיה של יציקה קרמית (יש עבודות בהן ניתן לראות את יציקת הקרמיקה בתוך התבנית), ועבודת כפיים – הטיפול בחומר, עבודה עמלנית וסיזיפית.

"הפסלים מרפררים לממצאי תרבויות חומריות החל מאשור העתיקה, התרבות הארכאית, לצד השפעות מהפיסול השיבטי האפריקאי, התרבויות האצטקית והמאיה וכמובן המזרח הרחוק. בפסלים אלו מעניקה פרשנות ויזואלית חדשה ומודרנית לדימויים ההולכים ונעלמים מן העולם. בבסיס האובייקטים טמונה פרשנות אישית של האמנית לפסל הבודהה הקלאסי, הנובעת משנים רבות של תרגול בודהיסטי לצד עיסוק בעיצוב ואדריכלות. הבחירה בצבע הלבן, כצבע העיקרי, אשר בתרבויות שונות מקבל משמעויות שונות החל מטוהר, התחלות חדשות, כלולות ועוד.

עבודה זו היא שלב המשך ופיתוח של סדרת העבודות בשלוש השנים האחרונות של 'הבודהה האורבני שלי'. בסדרה זו באו לידי ביטוי איכויות נוספות של צבעים חזקים ובוהקים – המשדרים יופי, עוצמה ויוקרה. ״הגיוון והצירופים מקורם ברצון שלי לתת ביטוי לייצוג ספקטרום המבטא נטיות אישיות תוך חיפוש מתמשך אחר אסתטיקה המחברת בין התרגול הרוחני ליופי המתגלם בחומר וביצירה".[9]

האמניות/ים המוצגים בתערוכה באים מעולמות תוכן שונים:

לידה מסר שרת אמנית ואוצרת, שולי בורנשטיין וולף אמנית רב-תחומית, רונית קרת – אמנית מיצב (וידיאו ועוד), טליה אסיף במקצועה צורפת ומעצבת מזון כיום עוסקת במחקר עירוני. איתן וכסמן  מהנדס תוכנה במקצועו, וצלם מזון. אירית זהר – אמנית רב תחומית ומעצבת תעשייתית, אביבית סגל – אמנית (צילום, פיסול בבצק ועוד).

הילית שפר וביני סי

הילית וביני שותפות כאמור לעיל משנת 2018. השתיים פעלו בגלריה לאדריכלות בנמל תל אביב, גלריה שנועדה לאדריכלים –  זהזהזה גלריה לאדריכלות // מבנה 21 נמל תל אביב.  פעילות שנמשכה כשנתיים ומחצה עד לפרוץ הקורונה.

הילית למדה בבצלאל עיצוב גרפי ואיור. אצרה תערוכת אדריכלות שעסקה בארבעה דורות של משפחת האדריכלים שרון.

ביני אמנית ואוצרת, אצרה את "הופכות את היוצרות" –שהקשרה עמותה העוסקת בנשים הקשורות למעגל הזנות והניסיון להוציא אותן מכך.

שתיהן עבדו במקביל על שתי תערוכות אלה ובנוסף היו מספר תערוכות קטנות.

האני המאמין – אמנות מעוררת אמפתיה; היא אחת הדרכים החשובות לגרום לחברה לראות עוולות המתרחשות בה, וכתוצאה מכך לבקש לחולל שינוי.  

דרך העמותה המחברת חללים שעומדים ריקים עם אנשים המעוניינים וזקוקים לחלל תצוגה.  הגיעו השתיים לאלנבי 43, מקום משכנו בעבר של בנק לאומי בתל אביב. לאחר שחלל זה נרכש, ניתן לביני והילית מקום זה ביפו הנושא את השם SAGA.  סאגה – כשאתה עושה משהו חברתי זה מעורר הדים ויוצר אדוות. האמנות היא דרך מופלאה להעלות למודעות נושאים חברתיים/קהילתיים ואחרים שעל הפרק, מתוך רצון ליצר שיח ודיון.

על החלוקה ביניהן –

הילית – אחראית על התוכן והקונספט – היתה עשרים שנה מאיירת. עובדת תמיד עם טקסטים ויש לה את היכולת לתמצת, להגיע לגיבוש הקונספט, אוצרות קונספטואלית ומילולית.

ביני – אשת שטח. הולכת לסטודיו של אמניות ואמנים, מוכרת עבודות, בוחרת אמנים מכירה אותם היכרות אישית. אחראית על עיצוב החלל, תליה ונראות. מחברת בין אמנות לחברות הייטק.

תודה לביני סי, הילית שפר וורה פלפול על השיח הפורה והמפרה והחומרים.


[1] טוביה ריבנר, תרגום ואחרית דבר, בתוך: פרידריך שלגל, פראגמנטים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת ספריית הפועלים, .1982

[2] ציטוט מטקסט האמנית לידה שרת מסר.

[3] פוליסטירן הוא פולימר עשוי מהמונומר סטירן, פחמימן נוזלי שמיוצר באופן מסחרי מנפט. בטמפרטורת החדר, פוליסטירן הוא בדרך כלל תרמופלסטי מוצק, אך ניתך בטמפרטורות גבוהות יותר, לטובת עיצוב או הבלטה ואז מיצוק מחדש. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A8%D7%9F

[4] ציטוט מטקסט האמנית רונית קרת.

[5] ציטוט מטקסט האמנית שולי בורנשטיין וולף.

[6] שם.

[7] ציטוט מטקסט האמנית אביבית סגל.

[8] ציטוט מטקסט האמנים טליה אסיף ואהוד וכסמן.

[9] ציטוט מטקסט האמנית אירית זהר.

Partly Balance | מאוזן חלקית,  Arie Berkowitz | אריה ברקוביץ   

Curator: Dalia Danon | אוצרת: דליה דנון  15/12/2022 – 07/01/2023 מקום לאמנות, שביל המרץ 6 קריית המלאכה, תל אביב

אריה ברקוביץ

האמן הרב-תחומי אריה ברקוביץ' חוגג יום הולדת שבעים. ברקוביץ', מנהל בית האמנים בתל אביב, מציין 54 שנות יצירה (מלימודיו בתיכון, 1968, ועד היום), ומשיק קטלוג המסכם את עבודותיו. ההשקה  ב-6 בינואר, 2023.  

אריה ברקוביץ

התערוכה "מאוזן חלקית", סוקרת את דרכו האמנותית ומציגה ציוני דרך. מוצג בה מנעד רחב של יצירתו: צילומים, ציורים, וכן אובייקטים. החל מצילומי עבודות גוף ומיצב בשנות ה-70 וה-80, ובהמשך, ציור על בדים גדולים, רישומים ופיסול. האובייקטים האחרונים נוטים למינימליזם לירי וניתן לראות במקבץ את התהליך ואת הדיאלוג המפתיע בין עבודות שנעשו בשנות ה-80 לאלה של היום.

אריה ברקוביץ
אריה ברקוביץ
אריה ברקוביץ
אריה ברקוביץ
אריה ברקוביץ

עבודותיו של ברקוביץ' משקפות את נקודת מבטו על העולם, המלווה תמיד בחצי חיוך, הומור עצמי וקריצה.

מזל טוב! ובשעה טובה!

הזוכים בתחרות עדות מקומית 2022

האירוע השנתי החשוב והגדול בישראל לצילום עיתונות ולצילום תיעודי 22 בדצמבר 2022 – 11 בפברואר 2023  במוז"א – מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

אירוע הצילום המרכזי בישראל נפתח אתמול, יום רביעי ה-21 בדצמבר במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב, בטקס הענקת התעודות לצלמים הזוכים בתחומי תחרות צילום העיתונות "עדות מקומית". בטקס הוכרזו התצלומים הזוכים בתערוכה, שמצטרפים לזוכים בתערוכה הבינלאומית היוקרתית World Press Photo הנודדת בעולם. הצילומים יוצגו במוז"א עד ה-11 בפברואר 2023. הצגתן המשותפת של התערוכות הישראלית והבינלאומית, זו לצד זו, מאפשרת התבוננות מעמיקה בנעשה ברחבי העולם ובאזורנו בשנה האחרונה, כפי שנתפסו בעדשות טובי הצלמים בארץ ובעולם.

עמי כץ, מנכ"ל מוז"א: "מזה 14 שנים מהווה מוז"א בית חם ומאפשר לתערוכות 'עדות מקומית' ו-'World Press Photo'. תערוכות צילומי העיתונות – זו המקומית וזו הבינלאומית – מציבות בפני המבקר ראי, לעיתים בוטה, לעיתים הומוריסטי אך תמיד נוגע ומרגש. התערוכה במוזיאון מהווה הדהוד מודרני ל'כיכר השוק' ההיסטורית בה היו מתקיימים דיונים וויכוחים סוערים על נושאים בוערים יותר או פחות. כאז, כן היום אין יומרה ל'יצוגיות' או 'איזון'. ההיפך הוא הנכון. המטרה – מתן במה לרעיונות, דעות ומחשבות שונות ומגוונות. כאלה שנעים לשמוע וכאלה שמכאיב לשמוע. בזה כוחה של התערוכה ועל כך גאוותו של המוזיאון."

בתערוכה "עדות מקומית" מוצגים 173 תצלומים בקטגוריות: חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות, וחשיפה ארוכה. השנה הוגשו 6256 תצלומים שצולמו על־ידי 353 צלמות וצלמים מקצועיים. מתוכם נבחרו 57 משתתפים – וביניהם 19 צלמות נשים, אשר מציגים 173 תצלומים ו-9 עבודות וידאו. הקטגוריות: חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות, וחשיפה ארוכה. כבכל שנה, התצלומים הזוכים נבחרו בידי חבר שופטים בלתי תלוי, המורכב מאנשי מקצוע מובילים מתחומי הצילום, האוצרות והתקשורת. הבחירה נערכת באופן אנונימי מבלי שהשופטים יודעים מי צילם את התמונה. אוצרת התערוכה היא לאה אביר, מנהלת אמנותית של המרכז לאמנות עכשווית בערד, ומייסדת ועורכת-שותפה של מגזין "תוהו". לצדה ישבו בצוות השיפוט: גליה גור זאב, צלמת, אוצרת וחברת מערכת עדות מקומית; אילן יצחייק, עיתונאי ועורך בקבוצת ידיעות אחרונות וראש מסלול עיתונות במכללת ספיר; ד"ר ליאת לביא, ראש תוכנית התואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב; מיה ענר, אוצרת וחוקרת בתחום הצילום; ד"ר רותם רוזנטל, מנכ"לית המרכז לצילום בלוס אנג'לס; גיא רז, אוצר לצילום, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב; ד"ר אורלי שבי, מרצה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובמחלקה לתרבות חזותית בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב; ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה, ראש החוג לאמנות פלסטית במכללת לוינסקי לחינוך ומרצה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב. יוזמת ומנהלת התערוכה: דנה וולפיילר-ללקין.

אוצרת התערוכה, לאה אביר: "עדות מקומית היא תערוכה שמדי שנה עוצרת לרגע את הזמן: היא מכנסת לחלל אחד רגעים משמעותיים מהשנה האחרונה, כפי שהם תועדו בעדשות מקומיות, ומאפשרת לנו להתבונן לעומק במראות. את חלקם אולי ראינו, או שחשבנו שראינו, ועכשיו נוכל להעמיק ולראות אותם מחוץ לשטף הדימויים שמרצד מול עינינו כל הזמן. הפעם אנחנו יכולות ויכולים  לעמוד מול ה"אירוע" –  כפי שהשפה הצבאית, ובעקבותיה גם מהדורות החדשות, מתארות כל דבר שווה־דיווח – מספיק זמן כדי שיתפרק, יתגבש, יהדהד ויתחבר ל"אירועים" אחרים. הפעם אנחנו גם לא חייבות וחייבים לנסח מולו עמדה. במקום זה, אפשר להתבונן בחלקיו ובמערכת שהוא חלק ממנה, להבין, לשוחח.

מצ"ב רשימת התצלומים הזוכים במקומות הראשונים בכל קטגוריה, וכן הזוכים בפרסי "שומרים" מטעם המרכז לתקשורת ודמוקרטיה: פרט הדמוקרטיה הוענק לתצלום ופרס היצירה הוענק לעבודת וידאו. לצד התצלומים הזוכים יוצגו בתערוכה תצלומים נוספים אשר זכו במקומות שניים ושלישיים, או נבחרו תחת הכותרת "בחירת האוצרת", וכן תוקדש תצוגה מיוחדת העוסקת באירועי המלחמה באוקראינה, מנקודת מבטים של צלמי עיתונות ישראליים.

בנוסף מתקיים מדור "עדות צעירה", זו השנה השלישית.

"עדות צעירה" היא תולדה של שיתוף פעולה בין משרד החינוך למערכת עדות מקומית, והיא משמשת במה למבחר עבודות גמר מצטיינות של בוגרי מגמות צילום בבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ. במהלך לימודיהם נחשפים התלמידים לתערוכת "עדות מקומית" המשמשת עבורם מקור השראה ליצירה ולמודעות חברתית.

"עדות צעירה" מאפשרת לנו להציץ לעולמם של בני הנוער ולנשואים שמעסיקים אותם: תהליכים  חברתיים וסביבתיים, נושאים אישיים ומשפחתיים, רגשות, הפרעות ופחדים. דרך הדימויים אנו מגלים את חוש האסתטיקה של בני הנוער ואת רגישותם.

השאיפה והתקווה הן כי שיתוף פעולה זה ישמש מוקד משיכה למצוינות בתחום הצילום עבור בוגרי המגמות.

השותפות במשרד החינוך:

ד"ר איבנה רטנר, מנהלת תחום קולנוע ומדיה, אגף אמנויות, המזכירות הפדגוגית , משרד החינוך.

ד"ר סיגל ברקאי, מנהלת תחום אמנות חזותית ומנהלת אגף אמנויות, המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך.

תמונת השנה – איתי רון
צעירים חרדים צופים בהלווייתו של הרב חיים קנייבסקי, לאחר שטיפסו על עץ בשל הצפיפות הרבה.   בני ברק, 20 במרץ 2022

סדרת השנה – אורן זיו (שיחה מקומית)
שוטרים פועלים לדיכוי מחאתם של תושבי הכפר הבדואי סעווה אל אטרש נגד עבודות ייעור של הקרן הקיימת לישראל שהתבצעו בסמוך לבתיהם. לטענת התושבים, מטרת העבודות היא לדחוק אותם מאדמותיהם. הנטיעות הופסקו לאחר שלושה ימים של מחאה חריפה.
הנגב, 13-12 בינואר 2022

חדשות

מקום ראשון חדשות, בודדות – מאיה לוין
פרס הדמוקרטיה, "שומרים" – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה
שוטרים מתעמתים עם אבלים הנושאים את ארונה של שירין אבו עאקלה, עיתונאית אל־ג'זירה שנהרגה במהלך מבצע צבאי בג'נין. ירושלים, 13 במאי 2022

מקום ראשון חדשות, סדרות – אחמד גיראבלי (AFP
מאז ליל הסדר וחודש הרמדאן התפתחו מהומות ועימותים בין משטרת ישראל לפלסטינים בהר הבית ובמסגד אל־אקצא. ירושלים, אפריל – יולי 2022

דת ואמונה

מקום ראשון דת ואמונה, בודדות – שימי כהן
צליינית נוצרייה מציינת את חג ההתגלות (אפיפניה), בנהר הירדן. קאסר אל־יהוד, 18 בינואר 2022

מקום ראשון דת ואמונה, סדרות – אסף שרון
טקסי העלייה לרגל של בני העדה השומרונית נערכים בשלושת הרגלים –  פסח, שבועות וסוכות.  הר גריזים, מאי 2021 – יוני 2022

חברה וקהילה

מקום ראשון חברה וקהילה, בודדות – אוהד צויגנברג (הארץ)
ילד פלסטיני ניגש אל שוטרי יס"מ במהלך הפגנה נגד פינוי תושבים פלסטינים מדירותיהם בשכונת שייח ג'ראח. ירושלים, 10 בדצמבר 2021

מקום ראשון חברה וקהילה, סדרות – יהושע יוסף
פלסטינים מקלקיליה וממזרח ירושלים מבלים בחוף בוגרשוב בימים שאחרי עיד אל־אדחא, חג הקורבן. תל אביב, 15 ביולי 2022

טבע וסביבה

מקום ראשון טבע וסביבה, בודדות – יאיר גיל
חזיר בר פוגש קורא עיתון בגן מניה שוחט. חיפה, 25 במרץ 2022

מקום ראשון טבע וסביבה, סדרות – אתי נמיר
ניתוחים כירורגיים במחלקה לחיות גדולות בבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי. בית דגן, אפריל 2021 – אוגוסט 2021

ספורט

מקום ראשון ספורט, בודדות – יובל חן (עבור ידיעות אחרונות)
בלסינג אפריפה, בן להורים מגאנה שנולד וגדל בישראל, זכה באליפות העולם לנוער בריצת 200 מטר. הוא הנער הרביעי בהיסטוריה שרץ מתחת ל־20 שניות בריצה זו. תל אביב, 22 ביוני 2022

מקום ראשון ספורט, סדרות – עדי ברקוביץ
קבוצת ליגת הנשים ברוגבי, רעננה ראפטורס, אלופת המדינה, במשחקים שנערכו במקומות שונים בארץ. רחבי הארץ, נובמבר 2021 – מאי 2022

אורבניזם ותרבות

מקום ראשון אורבניזם ותרבות, בודדות – דור פזואלו
ספריית דוד בן גוריון. בית בן גוריון, תל אביב, 5 במאי 2022

מקום ראשון אורבניזם ותרבות, סדרות – יונתן בלום
מחסור בשטחי קבורה בישראל מביא לבניית מבני קבורה רבי קומות ואולמות תת־קרקעיים, שיוצרים נוף של ערי מתים. בית העלמין ירקון ובית העלמין הר המנוחות, אפריל 2021 – ינואר 2022

חשיפה ארוכה

מקום ראשון חשיפה ארוכה – אורן זיו (שיחה מקומית)
בגבעת עמל, בכפר שלם וביפו מוחים תושבים, רובם ערבים ומזרחים, על דחיקתם מבתיהם לטובת הקמת מגדלי יוקרה ומיזמי תשתית ללא פיצוי הולם ותוך המתנה ממושכת לדיור ציבורי. תל אביב – יפו, נובמבר 2021 – אפריל 2022.
למעלה, יוסי לוי בעת פינוי ביתו בכפר שלם. יוסי נולד בשכונה ובה הכיר את אשתו. 24 בינואר 2022
למטה, שוטרים פורצים לבית בגבעת עמל, במהלך פינוי השכונה. 15 בנובמבר 2021

וידאו – שלי שלו
פרס יצירה, "שומרים" – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה

העבודה ילדה עם ה(פ)רעה
ניסיון להפוך הפרעה שקופה, שאין לה ביטוי חזותי, לסיטואציות שממחישות את הקשיים והסימפטומים. ישראל, מאי 2022 (13:07 דקות)

בימוי: שלי שלו | עריכה: יעל מוינסטר | סאונד: אוהד סטמטי
הפרויקט הופק במסגרת התוכנית לתואר שני בתקשורת חזותית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

עדות מקומית, World Press Photo
מוז"א – חיים לבנון 2, רמת אביב, תל-אביב | 
שעות פתיחה: ראשון, שני, רביעי 10:00-16:00 | שלישי, חמישי, שבת 10:00-20:00 | שישי 10:00-14:00

לפרטים נוספים: גלי זנדר ומנור גרא, zanderoffice5@gmail.com

עדן בנט, פיל בקוף מחט, אוצרת: דרורית גור אריה, גלריה אחד העם 9 בפקולטה לאמנות סמינר הקיבוצים, תל אביב, 28.1.2023-8.12.2022 כניסה מהשחר 5

"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך

מגדל שלום על מאפייניו הארכיטקטוניים, הסביבתיים והחברתיים, השכיות המסתתרות בין חלליו וסוגת הזיכרון חוברים יחדיו בתערוכתה של עדן בנט, במיצב הפיסול "סייט ספסיפיק" המשתרע לאורכו של מרחב הגלריה "אחד העם 9". המיצב הייחודי נגלה לעין המתבוננת וחוקרת אט אט, חלק אחר חלק בניעות מהכללי אל הפרטי: הצבתם של אובייקטים ממוזערים כגון קרוסלה של לונה פארק, סירות, גלים, אלמנטים נוספים המדמים פיסול ציבורי ואף אנדרטאות ומכאן "קריצה" אינטימית אל פריטים כגון הגרביים המלוכלכות, או קוביות משחק.

"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך

התערוכה מהדהדת", כותבת דרורית גור אריה "גם את זיכרונות מה שהיה חלק מנוף ילדותה של בנט, אי-שם בשנות השמונים של המאה הקודמת בתל אביב".[1]

גלריה אחד העם 9 ממוקמת בקומת הקרקע של "מגדל שלום מאיר" אשר נחנך בשנת 1965 בקצה רחוב הרצל במקום משכנה לשעבר של גימנסיה הרצליה. "באותה עת הוא היה המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון – מאה עשרים ושלושה מטרים, באנלוגיה לגורדי השחקים האמריקאים. המבנה הוקם ע"י האחים מאיר עם שותפים נוספים, והוא נקרא על שם אביהם שלום מאיר. חפירת היסודות החלה בשנת 1962 והבנייה הסתיימה בשנת 1965. בחנוכת המגדל נחשף הציבור לדרגנוע הראשון במדינת ישראל. במגדל פעלה חנות גדולה בשם "כל-בו שלום", שהייתה פופולרית מאוד בשנות השישים והשבעים בטרם קמו מרכזי קניות וקניונים בישראל. [2] בנוסף, מצויים בין חלליו משרדים, וארכיון ארכיטקטורה ישראל, וכיום משמש בחלק מחלליו כבית לפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים.

"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך

גורד שחקים מיתי זה שהיה חלק מזיכרונות ילדות של רבים מאתנו היווה השראה למיצב המסקרן של עדן בנט הבוראת עולם בזעיר אנפין, הנע בין זמנים, בין עבר לבין הווה, בין פיסול לבין אלמנטים ארכיטקטוניים, שיווי משקל, קנה מידה. תהליך העשייה כלל שוטטות ממושכת במרחבי המגדל ואיסוף חומרי גלם; בדומה למשוטטים מיתולוגיים בשלהי המאה ה-19 ובמאה העשרים, כך "מטיילת" האמנית בין חלליו, נשאת אל על במעליות והדרגנוע. באזורים שוממים מאדם הנושאים עדיין עדות לפעילות שוקקת החיים במקום, ולאזור המבואה ובו עבודות פסיפס מידי נחום גוטמן ודוד שריר, נפעמת, אוספת ויוצרת ארכיון המכיל זיכרונות וחומרים.

"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך

בנט יוצרת בעבודה תמונת מראה של עולם גדל ממדים ההופך בעבודותיה לזעיר בממדיו. תמונה המשקפת סקרנות וחקר. וכפי שמציינת גור אריה "מניחה את המגדל על רצפת הגלריה כבמעשה אשכבה, מפרקת מחשבות אדריכליות ופיסוליות שונות, ובתוך כך מפיחה חיים ומייצרת מרחב הנרקם כמעשה קסם מחלקי גבס, שטיחי קיר, לוחות פורמייקה, מתלי ברזלים, חפצי סדקית ונוי וציוד משרדי"…"הכותרת נשאבה מביטוי בארמית, "פִּיל בְּקוּף המַּחַט", במשמעות של דבר בלתי אפשרי ורחוק מן ההגיוני, מעידה הן על העשייה האמנותית שלה בחלל והן על זמנו הקצוב של אותו "פלא עצום" שנולד ללא הקשר לוקלי והיה סמל יוקרה של תרבות, פנאי וחינוך, עד שהנדל"ן והפיתוח העכשווי אמרו את דברם".[3]

עוזי צור מציין במאמרו "חלון מילוט" על התערוכה "אוזני חמור" של עדן בנט: "בנט חוזרת אל נקודת ההתחלה, אל הליבה המטאפיסית של הדברים, החומרים, הצורות, הגופים השימושיים לכאורה, ומשם סוטה ומסיטה אל מחוזות חדשים, אל שעטנז יצירתי של כל אלה… זוהי שירת המגעים, המשקלים, החיבורים־לא־חיבורים, המתחוללת בחלל…"[4]

שעות הפתיחה:

חמישי 16.00-20.00

שישי- שבת 11.00-14.00

תודה על חומרי התערוכה


[1] דרורית גור אריה, עדן בנט, פיל בקוף מחט, ציטוט מטקסט התערוכה.

[2] על המשמר", אתר עיתונות יהודית היסטורית. העיתון העלה לאתר בעזרת: יד יערי, מרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר, תמיכתו הנדיבה של משרד ירושלים ומורשת – פרויקט ציוני דרך. מתוך: מגדל שלום יושלם ב-1965, כתבה מעיתון על המשמר, 23.3.1963, משאב הוראה של אתר החינוך של הספרייה הלאומית יש לציין שבעבר כלל המקום בית מלון, "מאירלנד:, תצפית ומוזיאון שעווה.

[3] דרורית גור אריה, שם.

[4] עוזי צור, עדן בנט, "אוזני חמור", אוצרת: שלומית ברויר, גלריה בסיס, הרצליה, הארץ, תרבות וספרות, 4 בדצמבר 2018, תיק אמן, הספרייה ע"ש תד אריסון, מוזיאון תל אביב לאמנות.

עתליה שחר, יותר מאחד, אריק קילימניק, רישום ברצף, סדנת ההדפס ירושלים, הביאנלה לרישום אוצרת ראשית אירית הדר

הכותרת "יותר מאחד" המלווה את עבודותיה של עתליה שחר בביאנלה הנוכחית, חוברת למספר אלמנטים מרכזיים בעבודות המוצעות. "יותר מאחד" קשור למושג אוסף בהיותו איגוד של אחד לרבים הדומים לו. בסדרה זו עוסקת שחר בחפצים בעלי משמעות כמו גם בשאלות של ייצוג ואסטרטגיות של תצוגה.

עתליה שחר, שחור חום כחול סגול, 2021, דיפטיך, עפרונות אקוורל ונתז מים על נייר, 60-30 ס"מ קרדיט צילום: אבי אמסלם

שחר עוסקת בעבודותיה בתמות תרבותיות/חברתיות והקשרן לארץ ולחברה הישראלית והגלובלית כאחד. העבודות נושאות עמן מטען תרבותי של תקופה שחלפה ואינה. שחר נוקטת מהלך של תעתוע באשר לסממני תרבות שאפיינו בתי עולים ממזרח אירופה במחצית המאה הקודמת על מגוון הייצוגים שבהם: פיגורינה כחפץ המסמל יופי יוקרה  ובה בעת סממן המאזכר נשיות ויופי; מורשת תרבותית ועושר פיזי בצד חלופיות הזמן. בעבודות מהדהדת שחר לבית הוריה, לוויטרינה המהודרת בה נשמרו חפצי הנוי. יש בכך מן הכמיהה והנוסטלגיה, אך גם חתירה תחת מושג המשפחתיות הבורגנית  בצד חלוף הזמן. האובייקטים המפוארים והמרשימים לכאורה, מתעתעים בעין המתבונן, אך ייצוגם באמצעים האמנותיים מכוון לפגיעות ושבר. הפיגורינות, דמויות מוקטנות מפורצלן, נושאות עמן היסטוריה ארוכת יומין. מחד, הקשר לצלמיות פולחניות מתקופות קדומות, ומאידך, ייצוגן בעולם הבורגני כחפץ נוי נחשק המוצג שמור לבטח בוויטרינה מאחורי הזכוכית המגנה.

עתליה שחר, דמעות קריסטל, עפרונות אקוורל ונתז מים על נייר 30–40 ס"מ קרדיט צילום: אבי אמסלם

חלל התערוכה, סדנת ההדפס, ירושלים

האופן בו מוצגים כלים אלו ברישומים לעתים על גבול ההיעלם, או ההפשטה, הינו במנותק מההקשר המקורי שלהם. האמנית בעשייתה החתרנית יוצרת בעבודותיה זיקה להקשרים נוספים: דקדנטיות בצד פאר. לכלים מוסיפה שחר אלמנטים סימבולים– כתר  נצנוצי אור, סלעים וקתדרלות. מוטיב העין  עין הצופה  משתקפת במראות הסובבות את מבנה הוויטרינה משתקפות  ומהוות גם סמל המופיע רבות בקונוטציות רחבות בתולדות האמנות תרבויות ועוד. קרן שפע  פירות מאוגדים כסמל של שפע.[1] 

עתליה שחר, קרן שפע# 1, 2021,  עפרונות אקוורל ונתז מים על נייר 30–40 ס"מ קרדיט צילום: אבי אמסלם

המראות המצויות  בוויטרינה  מהדהדות את השתקפות האור הנשבר ושיקוף האובייקטים נוכח שוב ושוב בזויות שונות. מוטיב העין חוזר ברפטטיביות – מרפרר לעינו של הצופה ונוכח כסימבול הכולל מנעד משמעויות רחב.

בתערוכה זו מוצג קובץ בן 14 עבודות מתוך הסדרה "ויטרינה". אופן העבודה משלב טכניקה הקושרת רישום בעפרונות צבעוניים ונתז מים ספונטני ללא שליטה הקורא תיגר על האקוורל הקלאסי.  

עתליה שחר, קרן שפע וכתר, 2021, עפרונות אקוורל ונתז מים על נייר 30–40 ס"מ קרדיט צילום: אבי אמסלם

"יצירות אמנות אינן ראי, אך בדומה לראי גם בהן מתרחש אותו קסם חמקני של שינוי צורה, שכל כך קשה להגדירו במילים".[2] החלטת האמנית ליצור ולאפשר ליד המקרה, לאנרגיה המופקת תוך כדי נתז המים להתערב ביצירה, חוברת לאקשן פיינטינג (Action Painting),לאקספרסיביות ,לארספואטיקה (ציור המשתמש באלמנטים המאפיינים את עצמו ).

עתליה שחר, קרן שפע# 2, 2021, עפרונות אקוורל ונתז מים על נייר 30–40 ס"מ קרדיט צילום: אבי אמסלם

עתליה שחר, פיגורינה וסלעים, עפרונות אקוורל ונתז מים על נייר 30–40 ס"מ קרדיט צילום: אבי אמסלם

במרבית הרישומים משלבת שחר כתמי צבע מופשטים במופע של דואט עם מוטיב פיגורטיבי כשהתמוססות הצבע "קוראת לצופה" להתבונן ולהתמסר אל תוך מפלי הצבע ומתכתבת עם הנשגב. עדות לכך ניתן לראות בדיפטיכון "שחור חום כחול סגול" אשר כותרתו מכוונת את הצופה להתמסר לכתם הצבעוני ולאו דווקא לפיגורציה. האלמנטים המצוירים האמורים להוות עוגן של "יופי," חפץ יוקרה ועוד, נמסים נוזלים ואינם מהווים יותר מקור של עוצמה. המהלך בו נוקטת שחר משלב ביקורת ואלמנט חתרני, המציאות אינה כפי שהיא נדמת.


[1] קרן השפע היא סמל יווני עתיק שנעשה בו שימוש ברומא העתיקה, בימי הביניים ואף בתקופה המודרנית לסמל עושר ומזון. השימוש בסמל מקורו ביוון הקלאסית, במאה החמישית לפנה"ס.. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2 

[2] ארנסט גומבריך, אמנות ואשליה, הפסיכולוגיה של הייצוג התמונתי, מאנגלית: דפנה לוי, עריכה מדעית: מנחם ברינקר, ירושלים, בית הוצאה כתר 1990, עמ' 19.

עמי שנער, My Tel Aviv תל אביב שלי, אוצרים: ארמנו טדסקי וורה פלפול, Circolo del Design Gallery, טורינו, איטליה, 15.12.2022-15.11.2022  

"תל אביב שלי", תערוכת היחיד של האדריכל והאמן עמי שנער המוצגת בטורינו, איטליה, מתמקדת בעיר תל אביב, העיר העברית הראשונה, בנוף האורבני והאנושי המורכב והמרובד שלה ובתהליכי השינוי המהירים הניכרים בה.

עמי שנער, רחוב אחד העם, אקריליק על בד, 2022

עמי שנער, כפר שלם, אקריליק על בד, 2021

"שנער מביט בעין סלחנית אך מפוכחת בבנייניה של תל אביב; הוא מתאר מִתווה אורבני מורכב ורבגוני המשלב ישן וחדש. 'יש שיאמרו אלה סתם רחובות, כיכרות וכמה שְדרות, אך אלו המקומות שבהם חשים את הדופק העירוני', הוא אומר".[1] כותבת ורה פלפול בטקסט התערוכה "בית משותף", שהוצגה בבית האמנים בתל אביב ב-2020. עם זאת אין הוא מתעד את ייצוגיה הממתגים אותה כ"עיר ללא הפסקה", אלא שם "זרקור" על ההיכרות האינטימית והחווייתית שלו עם העיר, המאפשרת לו חקר והתבוננות פנימית המהולים במבט ביקורתי על המציאות האורבנית בפרט, החששות מההשתנות המהירה של העיר, והתמורות האדריכליות והחברתיות החלות בה.

עמי שנער, שדרות רוטשילד, אקריליק על בד, 2020

שנער מצייר בסטודיו שלו הניבט למרכזה של "העיר הלבנה" בתל אביב. העיר הלבנה[2] הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל אביב המאופיינים ע"י "הסגנון הבינלאומי" שמקורו באדריכלות המודרניסטית של המחצית הראשונה של המאה ה-20 ולאחריה, ומוכר גם כסגנון הבאוהאוס. עיקרו, אידיאל אדריכלי המבוסס על פונקציונליות ועל מינימליזם, על הפשטה ועל גיאומטריה, אשר ביקש לשלב בין הרוח הטכנולוגית של העידן לבין אוטופיות חברתיות שהארכיטקט מחויב להן. הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה – ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד הקמת המדינה על- ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה.[3]      

אפשר שסגנון זה נתפס ע"י בוני העיר דאז כמקבילה לעיר החדשה, האוטופית והאינסופית אשר הפנימו את השפה הארכיטקטונית של הבאוהאוס, עם הקווים הפשוטים והאלגנטיים היוצרים משחק של אור וצל על הפסדות הלבנות כיאה לעיר המודרניסטית הצעירה והמתגבשת.

ומקום למחשבה באשר להמולת העיר והמודרנית! בתחילת המאה  העשרים (1914-1909) קמה התנועה הפוטוריסטית באיטליה אשר בראשה עמד המשורר תומסו מרינטי. אנשיה אשר באו מתחומי דעת שונים – ספרות, ציור, פיסול, צילום, ארכיטקטורה ומוסיקה, שרו שיר הלל לעולם הטכנולוגי, המכני, המודרני ולקצב החיים המהיר של העיר, מתוך רצון לדחות את העבר המיושן והמסורתי. 

על התערוכה

בתערוכה ששמה הלירי באיטלקית "UNA STORIA D'AMORE PER TEL AVIV" ניכרת ההתפעמות של שנער מהעיר תל אביב, נופיה האורבניים ואנשיה.

עמי שנער, "תל אביב שלי", טורינו, מבט אל חלל התערוכה

עמי שנער, "תל אביב שלי", טורינו, מראה הצבה

עמי שנער, "תל אביב שלי", טורינו, מראה הצבה

העבודות בצבעי מים והרישומים בתערוכה מתבססים על הזיכרון הצילומי של שנער המשוטט ברחובות העיר כ- Flâneurהמיתי. המשוטט הנע בין אזורים עירוניים העולים במאה ה-19, לבין השיטוט באזור הספר. שורשיו המודרניים במאה ה-19, בכתיבתו של שארל בודלר איש מאה זו, אך גם בכתיבתו של ולטר בנימין בן המאה העשרים אשר בכתביו השוטטות היא בגדר אמנות, וכמובן בכתיבתו של ז'ורז' פרק ואחרים.[4]

עמי שנער, תל אביב עם שני מגדלים, אקריליק על בד, 2020

עמי שנער, רחוב קרליבך, אקריליק על בד, 2020

העבודות מעניקות מבט הנע בין ציור "מהודק" יותר בין אלו שנוטות מעט לכתמיות. עבודות שניכר שנעשו ביד בוטחת, חלקן במשיחות מכחול עזות, וחלקן באקוורל שיש בו מן העידון. עיננו המתבוננת נעה בעקבותיו בין הדימויים, לעתים עץ שעלוותו מקבלת מקום משמעותי ((Hashach St.)  ויש שהעין נבטת אל המגדלים רבי הקומות המתווים את קו האופק העכשווי של תל אביב. ("שד' רוטשילד"). המגדלים בולטים במיוחד בסדרת ציורים צרי מידה שגובהם כשני מטרים, בהם מיתמרים מגדלים המאזכרים בצורתם אובליסק מונוליטי כשלרגליהם בתי הבאוהאוס "פעורי החלונות". יש שהמבט נמשך אל המולת העיר ולשאונה כפי שניתן לראות בעבודות המתייחסות לרחוב לילנבלום ולרחוב פרנקל. בחלק מהעבודות המבט נישא אל גגות הבתים, אל דודי השמש שאותות הזמן ניכרים בהם ואל האנטנות, ואל והמגדלים השתולים כנטע זר בין הבתים הנמוכים ("תל אביב עם מגדלים"), ואף אל ממגדלים המתמזגים זה בזה והופכים לישות מופשטת קמעה בינות העצים המזכירים לנו שאמנם נופיה של תל אביב עירוניים, אך גם לטבע מקום ניכר בה. ("שד' רוטשילד). ויש שהעין נמשכת אל הרחוב מטה, אל המדרכות, עמודי החשמל והעצים.

עמי שנער, דמות, תחנה מרכזית תל אביב, אקוורל

עמי שנער, אישה בנווה שאנן, ברקע, מבנה באוהאוס, אקריליק על בד, 2022

מבטו של שנער מופנה גם אל העיר האחרת, אל חלקיה הדרומיים והמזרחיים של העיר תל אביב (שכונת התקווה, תל כביר, שכונת שפירא, אזור התחנה המרכזית), אל הבתים הרעועים והמטים ליפול ואל הדמויות הצבעוניות – המקומיים, עולים חדשים, מהגרי עבודה, פליטים, חסרי בית. שנער מאיר באור חומל בעבודותיו חלק מדמויות אלו , "השקופות" לעתים קרובות לעין המתבונן: איש עם תוכי, דר הרחוב הנרדם על ספסל, ועוד.

עמי שנער, רחוב הרב בכרך, אקוורל

עמי שנער, איש בשכונת שפירא, אקוורל

העיר האחרת היא "העיר השחורה" כפי שכתב שרון רוטברד. דרום תל אביב שאף היא הכילה מבנים בסגנון הבאוהאוס, אך הם נגרעו מהתודעה והזיכרון הציבורי. עיר שבשונה מהצפון "הלבן" מסמלת את המטרדים העירוניים – מזבלות, שנאי מתח גבוה, תחנות אוטובוס מרכזיות, בתי קזינו ועוד.[5]

עמי שנער, קרית שלום איש עם תוכי, אקריליק על בד, 2021

שנער נוגע גם בסוגיות של קיטוב חברתי (אף שבדרכו הוא באופן מתון). אחד מציורים אלה – "הפגנות בכיכר רבין במהלך הקורונה" (2021) מציג מאות גברים ונשים מצטופפים במרחב אורבני רחב, בעודם חווים "ריחוק חברתי", ועדיין כל אחד וכולם יחדיו משקפים את הרוח האזרחית הדמוקרטית והחופשית האופיינית לתל אביב.

עמי שנער, כיכר רבין, הפגנה, אקריליק על בד, 2021

בתערוכה בטורינו מוצגות 27 עבודות בצבעי אקריליק על בד וכ-50 אקוורלים ורישומים.

אמנות וארכיטקטורה

לאמנות וארכיטקטורה הקשרים ניכרים. על הדעת עולים שמות של מגה ארכיטקטים-אמנים מהרנסנס האיטלקי כגון ליאון בטיסטה אלברטי שאף כתב ספרים "על הציור" "על הפיסול" ו"על הארכיטקטורה" ואף הסביר איך הוא ניגש לתאר את המציאות העומדת לנוכח עיניו, ומיכלאנג'לו בואונרוטי איש הרנסנס בשיאו; ובעת המודרנית, אנטוניו גאודי, ולה קורבוזייה. בספרו "אמנות, אדריכלות: סיבכת קשרים, תסבוכת, תסביך", מתייחס האל פוסטר להקשרים בין אדריכלות לבין אמנות בתרבות העכשווית בעשורים האחרונים, ודן בין השאר באדריכלים כזאהה חדיד, דילר סקופידו+רנפרו או הרצוג ופייר דה מרון השואבים השראה מן האמנות בעיצוביהם האדריכליים. פרקטיקה הממזגת בין זרמים ואסכולות באמנות במחצית הראשונה של המאה העשרים – סופרמטיזם, קונסטרוקטיביזם, אמנות מושגית אמנות המיצג ועוד ולקשרים ביניהם. בה בעת לאדריכלות תפקיד כמחוללת שינוי בציור, פיסול וקולנוע.[6]  עמי שנער, ארכיטקט ואמן אשר נולד בתל אביב בה הוא חי ועובד, משלב בפעילותו את שתי הדיסציפלינות: פרויקטים ארכיטקטוניים מהותיים לצד הפעילות שלו כאמן בעבודות ציור ורישום שעניינן בתערוכה הנוכחית העיר תל אביב.[7]

השנה (2022) יצא לאור ספרם של עמי שנער והסופר אברהם בלבן "סקיצות תל אביביות"[8] שהתבסס על תערוכה בשם זה בשנת 2021 (אצרו ורה פלפול ודנה גורדון). בספר מתחקים השניים אחר בכתיבה, בציור וברישום אחר העיר על פניה הרבות. חלק מאלה מוצגים בתערוכה.[9]

בטורינו, עיר המצטיינת ביצירה ובעיצוב, יש עניין רב בתל אביב על כל היבטי החיים התוססים בה. התערוכה, באצירתם של האוצר האיטלקי ארמנו טדסקי עם ורה פלפול מציגה גם עבודות חדשות של שנער ובצידה התקיים ערב דיון על העיר והיצירה בה.[10] 

ורה פלפול, אוצרת עצמאית, יועצת ומלווה אמניות ואמנים בשלבי קריירה שונים

בשיחה עמה סיפרה ורה פלפול על פרויקטים משותפים לה ולארמנו טדסקי שהוצגו במהלך השנים האחרונות.

לארמנו טדסקי היו מספר גלריות באיטליה ואחת ישראל. בשנים האחרונות הוא פועל באופן עצמאי ומתמקד בתערוכות נושא, תערוכות יחיד וקבוצתיות באירופה ובעיקר באיטליה ובישראל. טדסקי ופלפול משתפים פעולה ביניהם מזה כחמש שנים והם רואים חשיבות רבה בעבודה עם אמנים/אמניות ישראלים באיטליה ולא רק בה.

חשיבה זו באה לידי ביטוי בין היתר בתערוכה הקבוצתית של אמנות ישראלית ISRAEL LANDSCAPE  שהוצגה ברומא בשיתוף השגרירות הישראלית (לפני כשנה). בתערוכה בה השתתפו אמניות ואמניים מוכרים וגם כאלה שפחות, הוצגו סצנות אורבניות, דמויות המאפיינות את הישראליות המגוונת ונופי טבע, והיא כללה עבודות במדיה שונות: ציור, פיסול, צילום, וידיאו ארט. מרומא התערוכה עברה לגנואה וכעת מוצגת גם היא בטורינו.

עמי שנער השתתף במספר תערוכות קבוצתיות באיטליה ביוזמתם של פלפול וטדסקיווכך נבט הרעיון בהצגת תערוכת היחיד שלו בטורינו, ובהוולהביא את תל אביב לטורינו. חלק מהעבודות המוצגות בתערוכת היחיד שלו בטורינו, נעשו במיוחד לתערוכה, ומתארות בצבעוניות עזה ובקווי מתאר חזקים את שאון העיר התל אביבי.

פלפול וטדסקי אצרו תערוכה קבוצתית של יצירות אמנים מאיטליה וישראל בביאנלה של ירושלים (2021) בגלריה דואק במשכנות שאננים, ובנוסף, עמלים בימים אלה על מספר תערוכות יחיד. השניים מפתחים רעיונות ופרויקטים לתערוכות קבוצתיות נוספות בארץ ובאיטליה. חלקן מציגות אמנים מאיטליה ומישראל – תמהיל שחשוב לשניהם, שכן רואים באמנות כמחברת בין אנשים ותרבויות שונות.

תודה על השיח ועל חומרי התערוכה Grazie Mille


[1] "עמי שנער, בית משותף", אוצרות וטקסט: ורה פלפול, בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב, 9.7.2020- 1.8.2020

[2] עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום (לאורך שדרות רוטשילד), נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003  קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל אביב הם אתר מורשת עולמית. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94

[3] הבאוהאוס – בית ספר גבוה לאמנות ולעיצוב שפעל בגרמניה בשנות העשרים של המאה ה-20. אסכולה אמנותית שצמחה בבית ספר זה ודגלה ברעיונות מודרניסטיים כגון פונקציונליזם, שימוש בצורות גיאומטריות טהורות, עיצוב תעשייתי, דלות החומר ועוד. הוא הוקם על־ידי ולטר גרופיוס ב־ 1919 וצמח מתוך מיזוג של בית הספר הדוכסי הגבוה לאמנויות יפות ובית הספר הדוכסי הגבוה לאמנויות ואומנויות בוויימאר, גרמניה מיסודו של הנרי ון־דה־ולדה. משכנו האחרון היה בעיר דסאו בגרמניה עד לסגירתו  ע"י הנאצים (1933) מתוך: "באוהאוס, הכל עיצוב", מוזיאון ויטרה לעיצוב, תערוכה, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוקטובר 2016-ינואר 2017 אוצרת התערוכה: יולנטה קוגלר, מוזיאון ויטרה לעיצוב, אוצרת משנה: מאיה ויניצקי.

הסגנון הבינלאומי -הסגנון המרכזי באדריכלות המודרנית במחצית הראשונה של המאה ה20. הסגנון הבינלאומי משרטט אידאל אדריכלי המבוסס על פונקציונליות ועל מינימליזם, על הפשטה ועל גיאומטריה. הצורה הטהורה – המקבילה האדריכלית של הצורה הטהורה באמנות המופשטת – אמורה למשול בדמיונם של בני האדם ולהעניק להם סינתזה של הבהירות הפולחנית היוונית יחד עם טכנולוגיה מתקדמת (ברזל, בטון, זכוכית) של הזמן החדש. האדריכלים הנרי ראסל היצ'קוק ופיליפ ג'ונסון הם שטבעו את המונח "סגנון בינלאומי" בקטלוג לתערוכה שאצרו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.  האנציקלופדיה של הרעיונות  https://haraayonot.com/idea/international-style/  

[4] ולטר בנימין, מבחר כתבים כרך א': המשוטט. עורכים: יורגן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב, תירגם מגרמנית: דוד זינגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד (1992) 2013, עמ' 19-18, 25-24.

[5] שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, תל אביב: בבל, 2005, עמ' 121.

[6] האל פוסטר, "אמנות, אדריכלות: סיבכת קשרים, תסבוכת, תסביך", ערכה, תרגמה והוסיפה אחרית דבר, אסתר דותן, ספרי פיתום, 2013, עמ' 8.

[7] עמי שנער יחד עם שותפו אמיר מן, עומדים בראש משרד האדריכלים ומתכנני ערים מן-שנער שאחראים על פרויקטים ציבוריים גדולים.

[8] אברהם בלבן ועמי שנער, "סקיצות תל אביביות", עם עובד, 2022.

[9] הספר "סקיצות תל אביביות" מתבסס אל תערוכה בשם זה אותה אצרו ורה פלפול ודנה גורדון בגלריה בבית האדריכל, תל אביב, 2021.

[10] בטורינו נמצאת Facoltà di Architettura del Politecnico אחת האוניברסיטאות החשובות באיטליה לארכיטקטורה. בפתיחה התערוכה נישאו דברים בין השאר גם על ידי פרופ' Cristiano Picco מאוניברסיטה זו בהקשרים של החיבור בין אמנות לאדריכלות, והחשיבות של שימור אופיין של ערים במקביל להתפתחות הבלתי נמנעת בשל גידול האוכלוסייה.

שריינו!! את הסופ"ש הבא עושים בחיפה ★ 'רונדל' אמנות 8-9-10 בדצמבר ★ שלושה ימים מלאים בתערוכות, בהופעות ובאירועים מיוחדים ★ כניסה חופשית

ר ו נ ד ל

פסטיבל אורבני חיפאי סובב אמנות

אמנות | תערוכות | מופעים | סיורים

8-9-10 בדצמבר 2022

הכניסה חופשית לכל האירועים

אגף התרבות עיריית חיפה, בתמיכת משרד התרבות והספורט, בשיתוף מוזיאוני חיפה ובית הגפן מציג: שלושה ימים עמוסים באמנות, מופעים, מיצגים, סיורים ועוד. במהלך סוף השבוע 8-9-10 בדצמבר, יפתחו לציבור ללא עלות – כל מוסדות האמנות בין שכונת הדר לעיר התחתית וכ- 60 חללי סטודיו ומרחבי יצירה פרטיים.

מוזיאון חיפה לאמנות /בית הגפן /בית האמנים פירמידה מרכז לאמנות עכשווית / בית ספר נביאים והחללים המשתתפים, יארחו תערוכות, פרפורמנס, מופעים, מיצגים, לצד מוזיקה ועוד.

בין המופיעים: צ'יל פיל ודי ג'יי מש, קרן דוניץ (באטרינג טריו), Zenobiaחן אלמליח, דגה פדר ולהקת ביתא, Trilion, חני מסלה, מאיה ברינר, גיל מטוס, Trio Al Andalus, גילדת הכתבנים ועוד..

הרונדל הינו אירוע תרבותי – אורבני סובב אמנות, אשר מתקיים בעונה הכי יפה, בה חיפה מוארת בשלל אורות "חג החגים" ומרגישה כמו "קפיצה קטנה לחו"ל". שלושה ימים של שיטוט רגלי סובב חללי אמנות, תערוכות ומופעים, אשר מתקיימים במרחבה האורבני של מרכז העיר ההיסטורית של חיפה- בין הדר לעיר התחתיתהפסטיבל חוגג את העשייה האמנותית הרבה המתרכזת במרחק הליכה ומדגיש את רב התרבותיות המאפיין את העיר.

ממליצים מאד להירשם (בחינם) לסיורים הרבים בין המוקדים השונים שמציע מוזיאון חיפה או לשוטט בצורה חופשית בעזרת מפה ותכניה אינטראקטיבית ומודפסת שתציג את כל האירועים, חללי התצוגה והיצירה, סיורים וסדנאות.

גילי אבישר, פרט מתוך מיצג בתערוכתו "נא" בפירמידה. צילום רועי כהן

בתכנית:

אירועים מרכזיים

יום חמישי 8/12

בית הגפן / הגפן 2, כניסה משדרות הציונות 33.

19:00 – 22:00 פתיחה חגיגית: תערוכות: משובש.ת משותפ.ת משובש.ת משותפ.ת גירסה 2. אוצרת: יעל מסר.

19:00 – 21:30 טריו מישל סגראווי

19:30 / 20:45 גילדת הכתבנים – פרפורמנס שירה.

מוזיאון חיפה לאמנות / שבתאי לוי 26

20:30 נוספרטו: סימפוניית אימה – 100 שנים לסרט / הקרנה עם פסקול חי של די. ג'יי אליוט (פוליאנה פרנק) הרשמה מראש בקישור.

אליוט, צילום עידו איזאק

ארמון / הנביאים 18

22:00 מסיבת פתיחה לפסטיבל

22:30 – 02:00 Zenobia (Live) נאסר חלאחלי ועיסאם אליאס, חן אלמליח (Arabs do it better, Keda Keda) (dj set)

הנביאים בית ספר לאמנות / יחיאל 3

19:00 פתיחת תערוכה: אסופת עבודות: המוסד האחר אוצר: עידו מרקוס

20:00 – 22:00 מסיבת אמנים: מוזיקה: שי ידיד ארז Geen Genade

מקום לשירה / סירקין 5

19:30 "שלושה ימים מטר שחור גבעון ידעה…": ערב שירה דו לשוני

המשורר שמעון קרייטמן יקריא מיצירותיו ברוסית והמתרגמת ויקה רויטמן תקריא את תרגומיהם בעברית, בליווי נגן הגיטרה ויט גוטקין.

יום שישי 9/12

בית הגפן / הגפן 2

14:00 – 15:00 פרפורמנס של האמנית רחמה חמזה.

מוזיאון חיפה לאמנות / שבתאי לוי 26

10:00 – 14:00 פרפורמנס ברחבי המוזיאון

סולו סלון / מחול מאת ובביצוע מאיה ברינר

שאדן נהרא / סולו כינור ודגימות סאונד
ברית עיניים / תאיר זרגרי ואביגיל ספז נוכחות-נעות במרחב המוזיאלי

כרם שמי וים קושינסקי

החממה לאמנות מקום / שבתאי לוי 24

11:00 אירוע אימוץ יצירות אמנות

"החממה לאמנות מקום" מארחת את היחידה להצלת יצירות אבודות: פרויקט ייחודי שחרט על דגלו שימור אמנות מקומית של אמנים ואומניות שנשכחו. היצירות נאספו מהרחוב או הושאלו מאנשים פרטיים שביקשו לשמור יצירת אמנות שלא מצאה בית או מעמד תצוגה הולם. "היחידה" היא טל כהן בכור. האמנית מספרת את סיפורי האומניות/ים בפורמטים שונים, שבסופם הקהל מוזמן לבחור ולאמץ יצירה ללא עלות.

החממה לאמנות, מקום. אימוץ יצירות אמנות.

הנביאים בית ספר לאמנות / יחיאל 3

12:00 פתיחת תערוכה קיר אמן צעיר

12:00 – 14:00 מוזיקה: די. ג'יי אוריה

מקום לשירה / סירקין 5

09:30 – 15:00 סדנת ספוקן וורד, היפ הופ וראפ ככלי חינוכי

מיזם פוזיטיב וקהילת מבט מתרגשות לארח סדנה מיוחדת של אמני הספוקן וורד וההיפ הופ – מהוגני ג'ונס Mahogany Jones מארה"ב ובית סיסטם עאלי מיפו, במסגרת מיזם של שגרירות ארה"ב בישראל. יום הלימוד מיועד לא.נשים העוסקות ועוסקים בחינוך בין תרבותי ומעוניינים להרחיב את ארגז הכלים שלהם, בקבוצה מגוונת של מנחים ומחנכים יהודים וערבים, בשלוש שפות. **הסדנה ללא תשלום, אך מספר המקומות מוגבל בהרשמה מראש

הפירמידה – מרכז לאמנות עכשווית / ואדי סאליב 30

10:00 – 14:00 נא  نيء – תערוכת יחיד לגילי אבישר

דגה פדר ולהקת ביתא – פרפורמנס מחול בתערוכה

שפירא 16:

11:00 – 14:00 תערוכה קבוצתית תלוית מקום: המערה וחללי סטודיו פתוח / אוצרת: פולי בלום / משתתפים: אבינועם שטרנהיים, טלי וורזובוב, אירה פולונסקי, לירון אוחיון, רועי כהן, ינאי קלנר ופולי בלום. יתארחו תזמורת הרחוב קליינע מנטשעלך עם מוזיקה שמחה, מכירת הדפסים ועוד.

יום שבת 10/12:

בית הגפן / הגפן 2

10:30 / 12:00 סיור ושיח במיצב מאת נואל ערפאת, מעיין צדקה וליאוני שיין.

מוזיאון חיפה לאמנות / שבתאי לוי 26

10:00 – 16:00 לייב במוזיאון

10:30 – 12:00 dj set גיל מטוס, כאן 88

12:00 – 13:00 מופע: צ'יל פיל ודי ג'יי מש – הרכב המיתרים והנשיפה שמחבר בין עולמות ההיפ הופ לקלאסי פוגש את מש במתכונת אינטימית וחמימה. חברי ההרכב: מש – פטיפונים / שון לו יון גלעד – כינור ועיבודים / עמית קכמן – צ'לו / יונתן טלסין – חצוצרה / שקד דאי – טרומבון ואורחים נוספים.

13:00 – 14:00 Yossi Wasse (dj set)

14:00 – 15:00 מופע: קרן דוניץ (באטרינג טריו) בליווי תמוז דקל (טאטרן) – מבצעים יחד את מיטב שיריה מבאטרינג טריו, אלבומי הסולו ומגוון שיתופי הפעולה המוזיקליים.

15:00 – 16:00 TBA

עודד הירש, מתוך ״טוצ׳קה״, 2010, מוזיאון חיפה.

החממה לאמנות, מקום / שבתאי לוי 24

11:00 – 14:00 מופע מחול: Young Girls Wanna Dance Their Spirit כוריאוגרפיה: לילך פנינה ליבנה.

הפירמידה – מרכז לאמנות עכשווית / ואדי סאליב 30

12:00 – 17:00| MUSIC BY: Trio Al Andalus  – Hodar, Romka and Hasan הליין היפואי מתארח במרפסת של הפירמידה בסלקשן מוסיקלי מהמזרח התיכון, העולם הלטיני ושאר תרבויות ויבשות.

12:30- 13:30 שיח נעילה בתערוכה נא  نيء של גילי אבישר, בהשתתפות האמניות אלהם רוקני ותמר הרפז.

19:00 – 23:00 מסיבת סיום: דאנס בבלקון  חגיגת דאנסהול במרפסת של הפירמידה.

Serkalem (dj set) 19:00

Trilion 20:30 (לייב) – שוזין א.ק.א דאדי מלו, ג'נרל ג'י וראנקין לוי

22:00 חני מסלה (LIVE)

הנביאים בית ספר לאמנות / יחיאל 3

13:00 – 11:00 רשמי תנועה- אירוע רישום מחול אביגיל ספז וכרם שמי (מומלץ להגיע עם מחברות סקיצה וכלי רישום).

מקום לשירה // סירקין 5

11:00 – 15:00 פתיחת תערוכה: הטבע מרכך את העולם. תערוכת צילומים ושירה, נעמה יונג.

אירועים בחללים נוספים:

בית 9 – הבית ללימודי בבונאות, תיאטרון פרינג׳, וגילוף בעץ // נאמנים 12

יום חמישי 09/12:

17:30 ההצגה מה באמת: יצירתה של שרון אלפרט בבמוי יעל ארליך מורג ולאחריה סדנה (כניסה חינם).

גלריה מזו / סירקין 3

תערוכה: הווה מתמשך אוצרות: נדב פן, טלי גור, אוהד איצקוביץ. אמנים.יות מציגים.ות: פולי בלום, גרא דוידי, סולומון יצחק, דותן מורנו.

חמישי: 18:00- 21:00 שישי: 16:30 -18:00, 13:00 -15:00, יום שבת: 11:00 -13:00

יום חמישי 09/12:

18:00 – 21:00 מסיבת שנה לגלריה ​מֵזו: מסיבה, מכירת עבודות והפתעות נוספות של חברי הגלריה.

יום שישי 09/12:

16:30 – 17:30  Useless treeמופע סאונד; צ׳לו, מנועים, אובייקטים וממברנות. מיצג סאונד מאת ליאור איתן, עומר גולדנברג ודן ויינשטיין.

יום שבת 10/12:

11:00 – 13:00מכירת הדפסים ויצירות אומנות: מכירה של משתתפי תערוכת "הווה מתמשך".

– 

מינוס 2 / שפירא 4

תערוכה Haifa Re-imagined בצלאל ועיריית חיפה אוצרים: לירן מסר ואלון שריג

צוות התערוכה: חנה אסקין, נגה כהן, ניב רשי, איתי ניימן, נועה רוטנשטיין

התערוכה Haifa Re-imagined, מציגה חלק מעבודות הסטודנטים מבית הספר לארכיטקטורה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים שתוכננו בחיפה בשנה האחרונה. במסגרת עבודותיהם הסטודנטים חקרו את הסימפטומים הסביבתיים של עידן המכונה בהקשריו החיפאיים הייחודיים והציעו תשתית אתית פוסט תעשייתית חדשה לתרבות בנייה ומחזור אתרים קיימים בחיפה. העבודות נעשו במסגרת פרויקט CONSIDER – שיתוף פעולה של האקדמיה בצלאל, עיריית חיפה וקונסורציום בינלאומי בתמיכת המועצה האירופית העוסק בניהול בר קיימא של אתרי מורשת תעשייתיים.

חמישי: 18:00 -21:00, שישי: 10:00 – 14:00, שבת: 11:00 – 15:00

קולקטיב גלם / העצמאות 23

יום חמישי 09/12:

19:00 – 22:00 ארטור אסטמן, אמן מחול וצייר. מציג חוויה מתמשכת ובלתי מתפשרת הכוללת ריקוד, פרפורמנס ויצירה פלסטית לאורך ערב שלם. ליווי מוזיקלי חי: יוני טל

– 

פבל וולברג, ANTI TERRORIST OPERATION ZONE, צילומי מלחמה מאוקראינה

המרכז האקדמי ויצו, חיפה / הגנים 21

פבל וולברג: ANTI-TERRORIST OPERATION ZONE: צילומי מלחמה מאוקראינה אוצרים: בלו-סימיון פיינרו ואביטל בר-שי

חמישי: 18:00 – 21:00, שישי: 10:00 – 14:00

יום חמישי 09/12:

19:00 -19:30, 19:30 -20:00 סיור ושיח בתערוכה

יום שישי 10/12:

11:00 -11:30, 11:30 -12:00 שיח גלריה

12:30 – 13:30 Tuning, Ukraine פרפורמנס סאונד ומולטימדיה: אלעד שניידרמן בשיתוף עם שחר דור.

גלריה אבשלום / העצמאות 11-13

יהונתן בקר The Sad Edge אוצר: עידו מרקוס

יום חמישי 09/12:  19:00 – 22:00 תקלוט דיג'י Ali Chive

יום שישי 10/12: 12:00 שיח גלריה עם האמן והאוצר.

HQRN / סירקין 5

תערוכת יחיד של זוהר בן אלי

חמישי: 20:00 – 02:00, שישי: 20:00 – 02:00, שבת: 20:00 – 02:00

יום שישי 10/12:

23:30-21:30  הפקה אודיו ויזואלית – מוזיקה אלקטרונית חיה+ ויג'יי (טריפו-וואט)

תערוכות

מוזיאון חיפה לאמנות / שבתאי לוי 26, חיפה. אוצר ראשי: קובי בן-מאיר

חמישי: 10:00-20:00, שישי: 10:00-16:00, שבת: 10:00-16:00

נרדין סרוג'י: מגרש המשחקים שלי // עודד הירש: ממציא את הגלגל // רוח צפונית: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון // הסער והפרץ: הדפסים גרמניים מראשית המאה ה-20 // רוך וקושי: הדפסים ממרכז גוטסמן לתחריט, אוצרת: שוע בן ארי.

נרדין סרוג׳י, אללללה, 2022, קרדיט צילום לג׳ני כצנר

גלריה בית הגפן / הגפן 2

חמישי: 10:00- 22:00, שישי: 09:00 – 15:00, שבת: 17:00-10:00

"משובש.ת משותפ.ת" אוצרת: יעל מסר. אמניות: טליה הופמן, רחמה חמזה, לי לוריאן, יארא מחאג'נה, נואל ערפאת, מעיין צדקה, ספא קדח וליאוני שיין.

"משובש.ת גרסה 2.0" מנחות: יארא מחאג'נה וטליה הופמן אמניות: מארון איברהים, לילא עבד אל-רזאק.

הנביאים בית ספר לאמנות / יחיאל 3

חמישי: 22:00-19:00, שישי: 15:00-10:00, שבת: 16:00-11:00

אסופת עבודות: "המוסד האחר" אוצר: עידו מרקוס. אסופה זו מקבצת ומסמנת מגמות וזרמים בלימודי אמנות אלטרנטיביים אשר פרחו בעשורים האחרונים, העשירו והוסיפו לשדה האמנות הישראלי מנעד קולות. קולות אלה התווספו ותבעו את מקומם בעשייה המקומית לצד הנעשה במוסדות המרכזיים. אמנים.יות מציגים.ות: רונית גולדשמיט, גיא אביטל, אדם כהן, ארם גרשוני, רן טננבאום, נטליה זורבובה, ערן וובר, עמית קבסה, צוקי גרביאן, אלי שמיר, אבנר לוינסון, אלכס קרמר, הדי בן נון, רחל ארז, אולגה קונדינה, גיל צלנר, דוד ניפו, עותה פטינקין, ארז אהרון, תרצה פרוינד, נועה שי, טליה ישראלי, עופר ללוש, ליאוניד בלקלב, מיקה סלומון, דבורה סבאון, איליה גפטר, בעז לוונטל, לילית שמבון, יאן ראוכוורגר, אנה לוקשבסקי.

קיר אמן צעיר מישל בוגינסקי // אוצרת: פז הדס

– 

ארמון / הנביאים 18

אנה ורקין – תערוכת ציורים. שישי: 10:00 – 14:00

בית האמנים ע"ש שאגאל של אגודת הציירים והפסלים בישראל / שדרות הציונות 24

חמישי: 16:00-19:00, שישי: 10:00-14:00, שבת: 10:00-14:00

בשני קולות: רותי סגל וסאלח קרא. אוצרות: רותי סגל וסאלח קרא

מעבדת חדר המצב החברתי 3SLab / בנין הדריון בלפור 23

חמישי: 18:00 – 20:00, שישי: 10:00 – 13:00 הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון. (כניסה משער הולכי רגל מרח׳ בלפור, פינת מסדה)

מקרה בודד: מופע נתונים על בדידות עירונית בהדר. רז וינר עם צוות מעבדת חדר המצב החברתי: מירב אהרון גוטמן, יעלה לוי גונדר, בת-אל יוסף רביד, אן אקסל, רוני מרו, שי זוסמן.

2sick / שרה 1

חמישי 09/12: 21:00 – 01:00, שישי ושבת בתיאום מראש 054-4565945

זה לא אמתי / אוצרים: ודים נמירובסקי, יוס סטייבל. אמנים משתתפים: אורי טלץ', איציק כהן, אלכס סובול, אנה ורקין, בוריס סבירסקי, דאנה הדדי, דב פוקס, דורון ולצר, דניאל בן מאיור, ז'אנה וולקוב, טל אליעזרי, יוליה קליוצ'יק, ירוסלבה סטפנוב, מיריי שנאן, נטליה ריס, סהר שפלר, עידו מרקוס, שחר סיון, שי רוזנפלד, שירה כהן, נטליה זורבובה.

CABIN | Tiny Gallery  / סירקין 21

חמישי: 20:00 – 22:00, שישי:  10:00 – 17:00, שבת: 10:00 – 16:00

דאבל: ארז כספין (ERCK) ושי רוזנפלד. אוצרים: מיכל נר-דוד וארז שמח

מזח / סירקין 21

חמישי: 20:00 – 22:00, שישי:  10:00 – 17:00, שבת: 10:00 – 16:00

נור: תערוכת חנוכיות של 8 אמנים חיפאים. אוצרים: מיכל נר-דוד וארז שמח. בשיתוף סטודיו דווקא. Tomas goldsmit × Alin mor / Rotem Amizur × Dan Shomrony / Tamar messer × Talia Drigues /  Michal ner david × Zivink.

גלריה לילה / הרצליה 1 קומה 3 דירה 8 / שבת:  12:00 – 18:00

אמנים.ות מציגים.ות: עמית גביש, יובל כץ, טלי וורזובוב, קויו וולדורף , מאי ארביב. גלריה שהיא דירת אירוח איירבינבי, המורכבת מחמישה חדרים, שלוש מרפסות וסלון רחב. בכל חדר מציג אמן אחר, מיני תערוכת יחיד. הגלריה דוגלת במתן הזדמנויות ומחפשת להציג אמנים בתחילת דרכם. כל העבודות מוצעות למכירה.

סטודיו שחר דור / עצמאות 11- 13

P.T.SS.D תערוכת יחיד של עידן גולקו / אוצר: שחר דור

שישי:  15:00-10:00 / שבת: 16:00-11:00. ב- 12:00 שיח גלריה.

קפה הפינה / מסדה 34 / שישי: 16:00-10:00, שבת: 16:00-10:00

עומדת בפינה / ערן פרגר תערוכת יחיד.

סיורים

סיורי 'ארטובוס' בליווי צוות החינוך של מוזיאוני חיפה

שישי 9/12: 14:00-10 שבת 10/12: 15:30-11:00

סיורי אמנות חיפאית ברחבי העיר. הסיורים יחשפו בפני המשתתפים את אמני העיר, הגלריות, הסטודיואים, מוסדות האמנות בעיר ואת אמנות הרחוב החיפאית. המתכונת של הסיור היא 'ארטובוס' = אוטובוס רגלי של אמנות. לנרשמים תשלח נקודת התחלה, ממנה יצאו עם המדריך.ה, בכל תחנה ניתן יהיה לרדת או להצטרף להמשך. את הסיורים יעבירו צוות החינוך של מוזיאוני חיפה, מדריכים בעלי ידע רחב על אמנות ממוסדת ולא ממוסדת בעיר. הסיורים יתקיימו באזורים שונים, סיור אחד בשוק תלפיות, סיור בשכונת מסדה וסיור צילום חיפאי. אורך הסיור שעתיים, במקרה של מזג אוויר סוער הסיור יבוטל. הרשמה לכל סיור מראש באתר המוזיאון: סיור מסדה | סיור תלפיות ההשתתפות חינם.

עודד הירש, צילום מתוך ״מעבר בטוח״ 2022.

תרבות אכילה – סיור אמנות עם נעמה סובול בוואדי סאליב

שישי 9/12: 15:00-12:00 שבת 10/12: 12:30-10:00

סיור רגלי המציג את ההיסטוריה של השכונה ומפגיש את המשתתפים עם טעמיה, סיפוריה ואמנים שונים הפועלים בה. הסיור ללא עלות בהרשמה מראש בוואטסאפ 052-5929262 מספר המקומות מוגבל.

חללי סטודיו פתוח:

שעות פעילות: שישי: 15:00-10:00, שבת 16:00-11:00 – אלא אם מצוין אחרת

הדר תחתון:

הנביאים בית ספר לאמנות / יחיאל 3

טליה בן אבו, Hamody Gannam, יעל ריבק, אנה ורקין, Yarin Brant, דליה בר אור, דורית לבון שטרנפלד, פז הדס, אירנה וקסלר, Woodlandcreations, Adri Veksler, יעל אזולאי, יעל מאירי, עידן לייטמן, כרמל דדלי.

סירקין 5 שחר סיון

מקום לשירה נעמה יונג, אלון בראל –LOST

סירקין 17 תמר אוסטרהוף, ענת רוכלימר , אסתי גולן, Idan Sestieri.

סירקין 21, קומה 2 סטודיו משותף "סירה": איור/עיצוב גרפי/ציור.

עקרון 2 תמר בנאי: פיסול/מיצב/סאונד/ קרמיקה שימושית ולא שימושית.

רחוב לוד 6 / יחיאל 11 (2 כניסות), קומת כניסה מישל בוגינסקי ומג'ד בדיר: וידאו/קולנוע/מדיה חדשה/צילום.

שפירא 16 / שישי 16:00 – 11:00 / לירון אוחיון, רעי רביב, פולי בלום, בלה פוטשבוצקי.

שפירא 15 פינת החלוץ- קומת קרקע כניסה אחת עמית גביש

הדר – הדר עליון

מסדה 37, דירה 8 קומה 3 ליאב שופן / הדפס עתיק

אחד העם 14, קומה 1 רונה שחר / נטע גורן

הרצליה 3, קומה 2, דירה 4 Gil Mioduser Bauman עיצוב טקסטיל

הרצל 1 גנאדי שונצו / ציור

טבריה 8, קומה 1, דירה 4 דן שומרוני / ציור

מדרגות שמואל 12 דירה 3 איוון הלמריך / ציור מונוטייפ

בר גיורא 35 קומה 1.5 Onica Elena Daniela

ואדי ניסנאס

חסן שוקרי 4 קומה 3 אנה לוקשבסקי / אירינה פולונסקי

אנה לוקשבסקי, Ilya New Immigrants, oil on canvas, 70X100. 2022.

חורי 17

Studio Yarnatak / טקסטיל

Agarita Studio / הדפס רשת לייב עם אגריטה סטודיו

12 יום שישי | 13:30 – 11:00 הסטודיו יצא לפיאצה בואדי – להדפיס פרינטים לכבוד חג החגים! רחוב יוחנן הקדוש 36 – ואדי ניסנאס, חיפה.

10/12 יום שבת | 15:00 – 12:00 חוגגים בוקר טרום נובי גוד במטה  ❤️✨ הדפסים ובורשט eat*print*love.

הואדי 41 Souad Nasr-Makhoul סועאד נסר- מחול, سعاد نصر- مخول, ציור/מורשת פלסטינית.

אל פראבי, 8, קומה 1 יוס סטייבל – צילום/וידאו

עיר תחתית

העצמאות 1

שירן יצהרי / מאיה זהבי / יגאל מירטנבאום

שישי 15:00 – 10:00

העצמאות 11-13

שחר דור – מיצג/סאונד/פיסול/מיצב/רב תחומי.

One Piece – Artist's studio window רועי כהן מארח את אנטון גרזנוב.

עצמאות 39 סטודיו דווקא: נדב ראוכוורגר וגילי אילן. אמניות הרזידנסי: גילי גולדשטיין ותמר סשטמן.

הנמל 11 עידו מרקוס- ציור/פיסול/מיצב.

שבת בשעה 13:00 שיח אמנית עם דנה לב לבנת לקראת תערוכת היחיד שלה בגלריה אבשלום בינואר.

הנמל 61 קומה 3 בעז נוי / יערה אורן / איריס סינטרה

סמטת אל מרין 3

סטודיו דווקא / צביעת קרמיקה ומסיבה / שישי 12:00 – 16:00

מדרגות ראהב״ת 4 שחר שבו -הגלריה און ליין. ציור/פיסול/מיצב.

הנאמנים 12

בית 9 – הבית ללימודי בבונאות, תיאטרון פרינג׳, וגילוף בעץ.

חמישי 17:30 / ההצגה מה באמת: יצירתה של שרון אלפרט בבימוי יעל ארליך מורג

ולאחריה סדנה (כניסה חינם).

שבת: 11:00 – 16:00 / סטודיו פתוח

ואדי סאליב

ואדי סאליב 11 גלריה סטנטון, ש.שמואל / ציור ומוזיקה.

ואדי סאליב 30

פירמידה – מרכז לאמנות  עכשווית

יניב זלוף / ינאי קלנר / שמעון וונדה / Yaacov Chefetz

שישי 15:00 – 10:00 / דותן מורנו / מעיין פוגל / מור רימר / מיכאל חלאק מארח את עדי זלצברג וח׳אלד כרכבי / סמאח שחאדה / יעל בלבן, בסטודיו של האמן גבי בן חיים.

מיכאל חלאק, "חיפה ואדי סאליב", ציור 2020

מסיבת סיום רונדל 

נשלח לכתובת asfan.k@gmail.com מהכתובת annabrs@gmail.com
שולח: אנה ברשטנסקי יחסי ציבור והפקות
כתובת השולח: בית ירח 10, ת"א
הסרה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה

רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה

סשה אוקון מִקְדָשּׁ החיים, אוצרות אפי גן, קרן ויסהוז, גלריה עירונית לאמנות, בית גורדון-לונדון, אחד העם 8, ראשון לציון, נובמבר 2022-מרץ 2023

סשה אוקון, בית קלייה "פותחים בקפה", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ, 2020-2022

התערוכה סשה אוקון מִקְדָשּׁ החיים מזמנת הפתעה לבאים בשעריה. תחילה השם מִקְדָשּׁ החיים שמתגלה כהומאז' לשוק "מחנה יהודה" בירושלים. השליטה מעוררת ההשתאות של האמן ברזי הציור ובקריצה לאמני המופת של הרנסנס והבארוק; והשיח שהוא מנהל עם אירועים תנכ"יים, כשם שעם תרבות המערב: הספרות, הפילוסופיה והפסיכולוגיה. עבודות שנעשו בהשפעת מקומיות ישראלית ספציפית- העיר ירושלים על ריבוי הפנים שבה, הדמויות והמורכבות המאפיינת אותה. "הרעיונות הנטועים בבסיס העבודות" כותבת אפי גן, "הן קוקטייל ייחודי, מובהק ומובחן 'אוקוני' במהותו. באמצעות ציור בטכניקה מסורתית 'גבוהה' )ציור בצבעי שמן על עץ), הוא מצליח 'להרים' את היומיומי אל הנשגב ולעיתים פועל באופן הפוך: 'מוריד' את הנשגב אל הארץ. העבודה נעה במרחב מיוחד, רווי הומור ומתוך מודעות לאבסורדיות החיים, מרחב בין קודש לחול. שהייה במחיצת הציורים של סשה, כמוה כשתיית שיכר אלים מעורבב בעראק מקומי. קומי וטרגי, נשגב ונמוך עושים יד אחת."[1]

פרופ' אבי שגיא מציין: "מלאות קיומו של סשה אוקון כאדם וכאמן מתממשת במרחב החיים הישראלי, בו הוא ממזג את ה"שם" וה"כאן". ה"שם" כולל את מקום לידתו וגדילתו, נופיו, צבעיו וערכיו. ה"כאן" מציין את התרבות, הנוף, הצבע, הערכים, המיתוסים והאתוסים הישראליים. אכן, כל אדם הוא מ"שם" ומ"כאן" ואיש אינו רק תבנית נוף מולדתו. רקמת חיינו היא תמיד מארג בו אנו שוזרים את קיומנו הממשי והמדומיין, הריאלי והאידאי, העקבי והסותר. חיינו מתגבשים בתוך הקשרי משמעות שונים, חלקם אוניברסליים וחלקם פרטיקולריים. זהות אנושית היא מסע מתמשך בין ההקשרים האלה כשלעיתים מתבלט יסוד אחד ולעיתים אחר".[2]  

סדרת העבודות 'מקדש את החיים', המוקדשת לשוק מחנה יהודה, ירושלים, העסיקה את אוקון במהלך השנתיים וחצי האחרונות. "סדרה יוצאת דופן במלאותה, חיוניותה, רבדיה, כמו גם בהשפעתה המתמשכת והמתפענחת אט אצל הצופה". במפגש שלי כצופה עם תכני התערוכה עלה בראשי את שאמר אוקון בעבר: "אני מאמין, כפי שאמר (בוריס) פסטרנק, ש"אין טעם לחפש שירה בין פסגות ההרים, היא בתוך הדשא, צריך רק להתכופף. עבורי הערכים היקרים ביותר טמונים בדברים קונקרטיים של שגרת היומיום, כלומר – ז'אנר. בכך אני מוצא דמיון לפילוסופית החסידות. מספיק להרים את הז'אנר סנטימטר אחד מעל הקרקע כדי להיווכח אלו פלאים חבויים בו, באיזה אור מכושף זוהרים הפנים השונים של היומיומי, הרגיל, הבנאלי. אני ז'אנריסט".[3] ההליכה, הגילוי, הקולות הצבעים בשוק צבעוני וייחודי זה, הם הפלא שאוקון מוצא בעת שהוא מתכופף…לי כצופה עת פסעתי במסלול התערוכה זומנה חווית גילוי נוספת – ההקצרות, הפוטים (המלאכים), עם מי מתכתב בעבודה הזו ועם מי באחרת? מנטנייה, מיכאלאנג'לו, פונטורמו, ואולי מודרניסט כמאטיס, יהדות, נצרות, מיתולוגיה…

שוק מחנה יהודה החל להתגבש בשלהי התקופה העות'מאנית בסוף המאה ה-19, כאשר פלאחים ערבים, החלו להביא את תוצרתם החקלאית למכירה בדרך יפו, סמוך לשכונת 'מחנה יהודה'.  בעשרים השנה האחרונות הפך השוק אשר נודע בצבעוניותו הרבה, לאחד מאזורי הבילוי המרכזיים בירושלים, ולצד הדוכנים הוותיקים הוקמו בו מסעדות, בתי קפה ופאבים רבים שפועלים עד שעות הלילה המאוחרות. השוק המפורסם שינה פניו, מה שאפשר לסשה מסע ציורי שתוצאותיו הייחודיות והמורכבות מוצגות בתערוכה.

בתערוכה מוצגים 12 ציורים אחידים בצורתם: ציור בצבעי שמן על מצע עץ, בטכניקה המהדהדת לציורי אמני הרנסנס, (הזרם המוכר כמנייריזם, אפשרי אף הוא, במובנו הטוב כמובן. והבארוק. ציורים קלאסיים באופיים, אך שונים באופן הבאת והצגת הדימוי על המצע, שכן אופן הטיפול בדמויות אינו מציית לאידיאות יופי ומוסכמות חברתיות. הציורים מתאפיינים בפורמט אחיד וקבוע המאזכר את ארונות הקודש בתוך בתי הכנסת, אך גם את צורת ציורי המזבחות הכנסייתיים (טריפטיכון). כל אחד מהציורים מוקדש לדוכן אחר בשוק. במחווה לשוק של פעם ולחנויות והדוכנים הייחודיים שאפיינו אותו, מציג אוקון את הדמויות הבדויות בדוכני השוק. תוך כדי כך הוא מנהל דיאלוג סמוי עם דימויים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, מתולדות האמנות וסיפורי התנ"ך אותם הוא הופך לסצנות מצוירות. לכל ציור כותרת-על המכוונת לשם כביכול של הדוכן ובתחתיתו של כל ציור מופיע דלפק.

שווקים מאפיינים את הציוויליזציה מקדמת דנא. למשל, השוק בפורום טריאנוס, רומא, בו שכנו כמאה וחמישים חנויות בעת העתיקה. השוק הקפיטוליני הגדול בתקופת הרנסנס ששכן בפיאצה נבונה ברומא של היום. שווקים המופיעים בתיאורי אמנים בני מאה ה-19 שהוקסמו מהאוריינט ועוד. שיטוט בשוק דורש התמסרות של העין והנפש לקולות הרוכלים, לצבעוניות ולמגוון העצום.

לצד הציורים הגדולים, מוצגים בתערוכה מספר רישומים בעיפרון על נייר – שהם חלק מעבודת ההכנה לקראת כל ציור. כמו כן נבחרו לתערוכה צילומים קטנים מטופלים, המאירים חלק מתהליך המחקר לקראת כל ציור, תהליך המשתנה עד לקבלת אופיו הסופי.

העבודות מעמתות את מבטו של הצופה עם העירום, העירום שאינו מושלם, הבשר המדלדל, הקמטים, האירוניה, ההזדקנות וכפי שציין בעבר: "החיים הם חיבור של אבסורד, כאב, חוסר משמעות, ייסורים, גועל, יופי – ובדרכם המיוחדת הם גם הרמוניים. ממרכיבים אשר במבט ראשון אינם ניתנים לחיבור, ולעתים קרובות אינם נעימים, אני מנסה ליצר הרמוניה, הרמוניה של דיסוננסים.[4]

הרמוניה זו של דיסוננסים עולה בעין המתבונן/ת בעודם עוברים בין חללי התצוגה. ראשית, המטבח של אברום, עבודה הפותחת את הסדרה, ולוכדת את העין בדימויים המופיעים בה. לכאורה, לפנינו שלושה אנשים מבוגרים, מתארחים במסעדה בשוק, ב"מטבח של אברום. תכול הבגדים שלהם נטמע בתכול השמיים, באופן המאפיין אותם כמעט כחסרי גוף, להוציא את פניהם וידיהם. לראשם מצוירות הילות המזכירות קדושים מהנצרות, ולפניהם כיסא ריק. "כל הרמזים" מציינת אפי גן "מובילים אל הסיפור התנכ"י של אברהם ושלשת המלאכים. וַירֵָּא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹניֵ מַמְרֵא, וְהוּא ישֵֹׁב פֶּתַח הָאהֶֹל כְּחםֹ הַיּוֹם. וַישִָּּאׂ עֵיניָו וַירְַּא, וְהִנֵהּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָבִּים עָלָיו". (בראשית, פרק י"ח, פסוקים א'-ט"ז(. ואולי אולי "הנעדר הנוכח  – הכיסא הריק באמנות הישראלית"?[5]

משני צדי הציור המרכזי מצוירים מיני אוכל: צלחות ועליהן אוכל ביתי, כמספר הסועדים. הרקע: מפה/ שעוונית משובצת. למעלה, כיאה למטבח הביתי – ניצבות בירות מובהקות בישראליותן, כאילו היו לוחות הברית או סימן לברית שנכרתה. ממעל חגות שתי יונים כמבשרות. הציור טעון במשמעויות, שלוש דמויות, שלושת המלאכים המוזכרים לעיל, השלוש כמספר מקודש ביהדות (שלושת האבות), ובנצרות ("השילוש הקדוש"). היונים – אחד מסמליה של ונוס/אפרודיטה אלת האהבה במיתולוגיה היוונית והרומית, אך גם אטריבוט המופיע בציורי "הבשורה" למריה עת היא מתבשרת על לידת הבן. והיונה כמבשרת שלום. ציור טעון ומורכב, שיש בו מן החברותא, שמחת החיים ואנושיות ולי מזכיר את בני משפחתי שנהגו לשבת ב"קווניקה" מעין בית קפה בו ישבו עולי טורקיה ויוון בשכונת שפירא, תל אביב, ולשתות "לחיים" (בד"כ עראק).

סשה אוקון, "המטבח של אברום", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ, 2020-2022

בעודי משוטטת בתערוכה נגלו לעיני הדימויים "האוקוניים" – נשים עירומות שופעות חזה ואגן ירכיים שנעוריהן מאחוריהן; מלאכים/פוטים, גופם תינוקי ופניהם כפני זקנים; ירקות שלעתים מאזכרים דימויים פאליים (אספרגוס, שורש פטרוזיליה, דלעת או בטטה שחציה ניבט אל הצופה באנלוגיה לבטן אדם…). דמויות ודימויים המצוירים ביד מיומנת ובוטחת ובקריצה לאמני מופת מן העבר, מיומנות הניכרת גם ברישומים המלווים חלק מהיצירות המוצגות בתערוכה. עם זאת מציבים אתגר לעין המתבוננת בחתירה שלהם תחת מוסכמות ואידיאות יופי. בנוסף ניכרת הניעות, לפחות לדידי, בין קדושה לחולין, והמתח בין הריאליה לגרוטסקה אך גם החמלה וההומור.

בה בעת מתקיימים הניעות והמתח בין יהדות/נצרות; מיתולוגיה יוונית/רומית – והפרשנות העולה – האם הדמות הדדנית המוצגת בעבודה "ירקות בריאות ופוריות" היא שרה אמנו המתבשרת על לידת יצחק לעת זקנתה?

לעתים שמות העבודות מסייעים לנו בפרשנות האיקונוגרפית של היצירה כך למשל בעבודה "הא לחמא, בייגלה ומיני מאפה". שם הדוכן מחבר אותנו לזיכרון הפסח והמצות: הָא לחְַמָא עַניְאָ )מארמית: "זהו לחם העוני") הפותח את קריאת ההגדה בליל הסדר ומזמין את כל הרעבים לבוא ולהצטרף לסעודה ולתפילה לגאולה. בראש הציור בפורמט המאזכר את לוחות הברית מוצגות עשר לחמניות/עשרת הדיברות, כמציינות את הביטוי "אם אין קמח אין תורה" ("פרקי אבות)".

המלאכים/פוטים מרחפים בשמיים נצמדים/נזונים מחלה עצומה בממדיה, שהגופניות שלה מאזכרת גופניות אנושית, ובמנוגד לה שתי כיכרות לחם שחור – הווי של קדושה/הווי של חולין. ציור הפוטי בהקצרה (הו ההקצרה האלוהית!), באנלוגיה לפוטי שצייר אנדראה מנטנייה בCamera degli Sposi- בקסטלו די סן ג'ורג'יו, מנטובה, ואף לאלו של ג'וליו רומאנו בפלצו דל טה במנטובה. ועם זאת הדיסוננס העולה מפניהם שאין בהן מן התינוקיות או אף העלומים, אלא פנים שיש בהן מן הזקנה והבעה בוגרת ומפוכחת.

סשה אוקון, "הא לחמא, בייגלה ומיני מאפה", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ,2020-2022

לעבודה "הא לחמא, בייגלה ומיני מאפים", נלווה רישום סשה אוקון, "פיתה," רישום הכנה, עפרון על נייר,66X50  ס"מ,2022

העבודה "תבליני עז מתוק" מהדהדת לביטוי השגור 'מעז יצא מתוק'. אנו ניצבים מול חנות תבלינים, שבעליה נפקדים. על הדלפק ניצב שלט המורה 'תיכף אשוב'. עם זאת התיאור המרכזי "קורץ" לתיאורי נשים המופיעים במרחצאות בפרברים הציבורים ברומי הקדומה, לציורי קיר שנמצאו בוילה מיסטריה בפומפיי, לאודליסקות של אינגרה, לנשות ההרמון שרווחו בתיאורי האוריינטליסטים דוגמת אז'ן דלקרוא, ז'אן לואי ג'רום ואמנים נוספים שהוקסמו מהמזרח הקרוב במאה ה-19, ולאחריה. הנרגילות, ביניהן מופיעים זרעי אופיום מוסיפות נופך לדימוי המרכזי שעניינו הנאות הגוף, מיניות, גופניות, שכרון חושים והנאות החֵךְ.

סשה אוקון, "תבליני עז מתוק", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ,2020-2022

סלון אקסלוסיב גם בעבודה הזו מצוי הפער בין הרובד הנגלה לעין וזה שעולה לאחריו. כמצוין בקטלוג התערוכה, לכאורה רגע סתמי ומוכר: גבר מסתפר בסלון תספורות, אך הספרית עירומה, ומבטו של הקליינט מבועת; נקודת המבט של הלקוח הניבט במראה משמעותית, אך גם המבט והחיוך האמביוולנטי של הספרית. "הקישור האסוציאטיבי לסיפור התנכ"י על שמשון ודלילה מוציא את הסצנה מהקשרה היומיומי והופך את הרגע לאירוע מכונן או לנקודת התפנית בה מבין שמשון כי נפל קורבן בידיה של אהובתו".

למראה, משמעויות ניכרות באמנות, בספרות ובחקר נפש האדם. המראה משקפת אותנו ואת כל מה שסובב אותנו. המראה מציגה השתקפות מהופכת, לעתים מגדילה ויש שמצמצמת את הניבט ממנה. המראה מסמלת בנצרות את השלמות והבתוליות של מריה. יש לה תפקיד ניכר בספרות, לדוגמה, "עליזה בארץ המראה", ובפסיכולוגיה, "שלב המראה" של לקאן ועוד.

כלים המשמשים לתספורת מקיפים את הדימוי המרכזי שלעיל מכל עבריו. ובנוסף מלווה את העבודה רישום "מכונות עתיקות לגזירת שיער".

סשה אוקון, "סלון אקסלוסיב", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ,2020-2022

חפצים שונים מוגדרים כנשיים וגבריים מקיפים את העבודה הכל לגבר ולאישה מכל עבריה. במרכז היצירה קופידון שגופו תינוקי, כביצירות אחרות של אוקון, בעוד פניו נדמות לפני אדם או אישה בוגרים. הקופידון היושב על שפת בריכה מחזיק בידיו את האטריבוט שלו קשת וחצים. החפצים המקיפים אותו מסמנים סממני פיתוי המאפשרים ליצור את הדימוי הנחשק: אודם לשפתיים, לק לציפורניים, בושם, גרביוני משי וביריות, כל מה שמייצר לכאורה את הדימוי ׳אישה׳. בדומה, האובייקטים בצד הנגדי מסמנים מגדר גברי: עניבה פאלית, מקטרות וארנק. והקופידון שמבטו עייף מן הסתם ראה הכול מכל.

סשה אוקון, "הכל לגבר ולאישה", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ,2020-2022

שפע פיש טריים וקפואים אגדת העם על הדייג ובת הים, בה הם "חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה" מציגה מבט אחר, העלומים בעבודה זו הוחלפו בזוג ותיק ובוגר, אחוזים זה בזרועותיה של זו, מחליפים ביניהם מבט מלא חיבה. אפשר ואת התשוקה שחלפה מחליפות האהבה, ההבנה והתובנות הבאות לרוב עם הגיל.

"הפותחת בקפה" בעבודה בית קלייה "פותחים בקפה" מציג דמות שרווחה ביצירות אמנות בימים עברו. La Buena Aventura מגדת העתידות כפי שמופיעה בעיקר בשלהי המאה ה-16 ובמאה ה-17 ביצירות של אמנים כקרוואג'יו, ג'ורג' דה לטור ועוד. באותם ימים, בהם ה"אחר" היה הצועני/ה (וגם היהודי), רווחו דימויים מעין אלה, שמילאו מן הסתם צורך אנושי לחזות את העתיד. המנחשות בקפה, אותן קוראות בקפה שידעו ויודעות לפרש את הצורות שנותרו בספלים לאחר שתיית הקפה.  מעבר לכך הקפה, משקה אהוב על רבים בארץ ובעולם, מהווה תופעה החוצה תרבויות ודתות.

ביצירתו של אוקון הגדת-עתידות נעשית אף היא באמצעות פירוש הסימנים הנותרים במשקע הספל לאחר שתייה הקפה. "הפותחת בקפה", אישה גדולה וצבעונית מוצגת כנגד הרקע הכהה, אוחזת בכוס הקפה ומפנה את מבטה אלינו כבשאלה. יש בדמותה מן הארציות, בעדיים אותם היא עונדת, ומנגד השביס הכחול שמהווה מעין ניגוד לגודש זה, והתהיה "מה היא פתחה שם בקפה?"

למעלה – קלפי טארוט, ומשני הצדדים רישומים בצבעי שחור ולבן ובהם דימויים האופייניים לקלפי טארוט (על פי אמונה עממית ניתן בעזרתם לחזות את העתיד: השוטה, 2 חרבות, 3 מטבעות וכד').

בית מדרש שביל החלב בפנל המרכזי מאחורי הדלפק ניצב איש מבוגר (אפשר אלכימאי, איש דת או שמא מיסטיקן, החוזה עתידות או מנסה לשנות גורלות?) והוא פורש ידיו כמשתתף בטקס נבואי כלשהו. בית המדרש אינו מקום נבואי אבל ה'עין השלישית' המצוירת למעלה כביצה )ומתכתבת עם הביצה שמטגנת על הדלפק) אפשר ומפנה אותנו הצופים אל תורת סוד כלשהי. משני צדיו, מוצגים מוצרי חלב וביצים למכירה.

'העין השלישית' מתייחסת לאיבר בלתי-נראה הקיים, כביכול, בגוף האדם והוא ממונה על הידיעה ועל החזון. משני צדי העין/הביצה מצוירות שתי כפות ידיים. האחת אצבעה מורה כלפי מעלה והשנייה

אצבעה מורה מטה (נכתבו מדרשי חז"ל על אצבע אלוהית ואצבע אנושית). הגולגולת ושעון החול על הדלפק – "ממנטו מורי" ("זכור את יום המוות") מזכירים את הזמן הקצוב לכל חי. משני צידי הטריפטיך מוצרי החלב והביצים הם עדות לתהליך הטרנספורמציה; מפוטנציאל הגלום בביצה למוצר הסופי, מביצה לחביתה, מחלב לגבינה.

סשה אוקון, "בית מדרש שביל החלב", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ,2020-2022

אטליז סוף הדרך! עבודה מורבידית ששמה מרמז על סיום מעגל החיים של בעלי החיים. הומור והיפוכו. בפנל המרכזי, במקום הקצב, מקבל את פנינו תרנגול הודו, באיזכור ל"תרנגול כפרות", מאונקל בוו. התרנגול הופשט מעורו, ועדיין הוא מביט בנו כשופט שכן לפניו מונחת פתקה 'מנא תקל ופרסין' ציטוט ששולח אותנו אל ספר דניאל (פרק ה', אף ששם זה מופיע כ"מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסִין"), כשם שלציורו הידוע של רמברנדט "משתה בלשאצר". במהלך משתה, בו חוללו גביעים קדושים שנשדדו מבית המקדש על ידי בלשאצר, אנשיו ונשות ההרמון שלו.  מופיעה כתובת על הקיר: "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסִין". איש מבין חכמי החצר אינו יכול לפרש את הכתובת שעל הקיר למעט דניאל שפירש אותה כנבואת חורבן על בבל: אלוהים, (מְנֵא-מְנָה-אֱלָהָא) מנה את ימי שלטונה של בבל, )תְּקֵל תְּקִילְתָּ בְמאֹזַניְאָ), שקל במאזניים את ערך מלכותה ומצא (וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר) אותו בחוסר, ולכן בבל תיפול בידי "פַרְסִין", כלומר הפרסים.. בלשאצר, כך מסופר בהמשך, נהרג עוד באותו לילה והפרסים כבשו את בבל.

למה התכוון אוקון כששם את הפתקה הזו בידי השוחט /הקצב / השופט? שהרי הסיפור המקראי שלעיל הוא מקור לביטוי: "הכתובת על הקיר". העבודה מתעמתת בעיני הצופה, מאזכרת ומזכירה, מבקרת ומצחיקה בהומור השחור שבה.

סשה אוקון, "אטליז סוף הדרך"!  שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ,2020-2022

את הדימוי המרכזי מלווים נתחי בשר שונים, ורישום הכנה לראש כבש עז בעוצמתו.

קראקלינגז ליכת שוועבעלעך הערינג עבודה זו הסוגרת את מעגל העבודות המוצגות, בולטת בשונותה, בצבעוניות הכהה שלה. מרכז הטריפטיך כהה לחלוטין (להוציא את חלקו התחתון), ומעליו דולק 'נר נשמה' יחידי, כמסמן שהיה פה פעם דוכן ונשמה יהודית פעילה. השם ביידיש שנתן אוקון לדוכן שאיננו – בולט בזרותו מול שאר שמות הסדרה. בתרגום מיידיש פירושו נרות, גפרורים, דג מלוח.

אוקון מייחד את הציור למה שהיה ואיננו: חנויות טיפוסיות בעיירות יהודיות במזרח אירופה בהן מכרו הרינג וקוגל (קיגל כפי שיש קוראים לכך), דגים מלוחים, ממולאים ועוד. גם בשוק מחנה יהודה בירושלים היו בזמנו חנויות כאלו אבל כולן למעט אחת נעלמו, וזו שנותרה – איבדה מצביונה המקורי. בחלקו העליון של הטריפטיך סימן כפות ידיים פרושות בברְכתַּ כהֲֹּניִם (ברכת כהנים מתקיימת פעמיים בשנה, בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח. במהלך אמירת הפסוקים על ידי הכוהנים אצבעות ידיהם מתוות סימן מיוחד). באמצעות ציור כפות ידיים מעניק אוקון ממד של קדושה לעולם יומיומי של  העיירה היהודית על מאפייניה השונים – אנשיה, המטעמים, החנויות הזעירות…עולם שפס ונעלם.

סשה אוקון, "קראקלינגז ליכת שוועבעלעך הערינג", שמן על עץ, רוחב 161 ס"מ, גובה משתנה 140-191 ס"מ, 2020-2022

את הציור מלווה הרישום "דוכן של עיירה דאז" ובו סימן כפות הידיים הפרושות בברכת כהנים – שתי אצבעות מכאן ושתיים משם. ניסיתם לעשות זאת בעצמכם?

סשה אוקון, "דוכן של עיירה דאז", רישום הכנה, טכניקה מעורבת על נייר, 48X70 ס"מ,2022

לאוקון יכולת לתאר נסיבות תיאטרליות בהן גלומה הצהרה מרשימה על הארצי ועל הפילוסופי, על כאן ועכשיו ועל הנצח. הציור שלו מכוון אל העולם שמעבר לנגלה, בה בעת, אנו הצופים מביטים במתרחש בדוכן לסיטואציות העשויות להיות חלק מהחיים של כולנו. ובנוסף, יש בו מן הצניעות והאנושיות והשמחה שבעשייה: "אני מערבב צבעים בניסיון למצוא משמעות, ואם יש מי שמוכן לחלוק עמי את מה שלורקה כינה "השמחה המרה הזו", אשרי".[6]

סשה נולד בלנינגרד בשנת 1949 . בשנת 1972 הוא סיים את ביה"ס הגבוה לאמנות ועיצוב בעיר. בשנת 1979, לאחר שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועה האמנותית הנון קונפורמיסטית בלנינגרד, תנועה שנרדפה ע"י השלטון הסובייטי המרכזי, עלה ארצה לירושלים וקבע בה את משכנו. הוא מתגורר בעיר, מצייר בסטודיו ומלמד רישום ב'בצלאל' תוך שהוא מכשיר דורות תלמידים.

תודה לאפי גן וקרן ויסהוז על השיחה עמן וחומרי התערוכה ולסיגל כהן ארזי ובועז סאסי.


[1] אפי גן, סשה אוקון מִקְדָשּׁ החיים, קטלוג התערוכה מִקְדָשּׁ החיים, גלריה עירונית לאמנות ראשון לציון בית גורדון-לונדון, נובמבר 2022-מרץ 2023.

[2] פרופ' אבי שגיא, "סשה אוקון אמן ישראלי, קטלוג התערוכה, שם.

[3] "סשה אוקון, אני מאמין", עמ'  8-7 בתוך סשה אוקון – ציור, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן, 1999.

[4] "סשה אוקון, אני מאמין", שם.

[5] מרדכי עומר, הנעדר הנוכח – הכיסא הריק באמנות הישראלית, הגלריה האוניברסיטאית ע"ש נועה שרייבר, אוניברסיטת ת"א, 1991.

[6] "סשה אוקון, אני מאמין", שם.

הביאנלה הארצית השמינית לרישום:  רשמים VIII – יותר מאחד, אוצרת ראשית: אירית הדר 25.2.2023-26.11.2022

הביאנלה הארצית השמינית לרישום, מתקיימת בחסות ובהפקת בית האמנים ירושלים. השנה, מתפרסת הביאנלה בחללי תצוגה במרכז העיר ירושלים: בית האמנים ירושלים, גלריה כורש 14, המפעל, גלריה ברבור, סדנת ההדפס ובית טיכו. בביאנלה מציגים 71 אמנים שנבחרו מתוך למעלה מ-600 יוצרים שנענו לקול קורא. מאות העבודות המוצגות הן פריסה רחבה, מגוונת ורבת עניין של עשייה עכשווית במדיום הקדום והמתחדש תדיר של הרישום.

פתיחה חגיגית:

בבית האמנים ירושלים – מוצאי שבת,  26.11.22, בשעה 18:30

בית טיכו, סדנת ההדפס, גלריה ברבור, המפעל, גלריה כורש 14 – בשעה 19:30

נעילה : 25.2.2023

המכנה המשותף לכל תערוכות הביאנלה השמינית הוא רישומים בסדרות ובמקבצים. כעולה מכותרתה, "יותר מאחד", הביאנלה מתמקדת במופעי רישום המתפרשים על יותר מדף אחד. מוצגים בה סדרות, שצירופם יחדיו ומיקומם בסמיכות זה לזה מכוננים שלם גדול מסך חלקיו.

במאמרה "הביאנלה השמינית לרישום, הכל תלוי" עוסקת אירית הדר אוצרת הביאנלה בניסיונות להגדיר את הרישום על שלל מופעיו, אף שדומה שהרישום חומק מהגדרה. "רישום הוא "המדיום החדש והעתיק ביותר. אפיוניו השונים נצברים בטריטוריה הסִפִּית כאוסף של תכונות, ובעיקר של כוונות ושל כמיהות, שנוסחו בהקשרים תרבותיים פרטניים: הרישום הוא ידני, אקספרסיבי, ואותנטי, פרטי וסובייקטיבי… הרישום הוא שולי ובלתי מסחרי, וככזה הוא משוחרר ממוסכמותיה של האמנות ומהווה מבע מובהק של חופש. הרישום נטול יומרות ופרגמנטרי, לוכד רגע בזמן ומתאים לייצוג הארעי. הרישום דל אמצעים, ותמיד נגיש, מבחינת מבע ראשוני וספונטני, ששפתו אוניברסלית. הרישום קרוב ביותר לאידיאה ומהווה היטל ישיר של מחשבה על הנייר. הרישום נקשר בכתיבה ובספרות. רישום הוא הדקדוק של האמנות". [1]

בתערוכות השונות מוצג מגוון של סדרות ושל מקבצי רישומים על נייר, קולאז', רישום דיגיטלי וידאו ועוד.[2] 

בית האמנים ירושלים:

בתערוכה המרכזית של הביאנלה בבית האמנים ירושלים, מוצגת התערוכה "יותר מאחד"  באוצרותה של אירית הדר. הקול הקורא להגשות לביאנלה השמינית לרישום שכותרתה "יותר מאחד", ביקש סדרות ומקבצי רישום.  סדרות נוצרות בתהליך מודע ומכוון ויש להן נרטיב ומקבצים הם רופפים יותר. התערוכה, בהשתתפות 41 אמנים, מציגה סדרות ומקבצים הנוגעים במנעד רחב של רבדי החיים. 

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכה בבית האמנים:

יעל אזולאי, עפרה אייל, יואב אפרתי, עדי ארגוב, הילי גרינפילד, דוד דובשני, קארן דולב, עומר הלפרין, יואב וינפלד, אילת זהר, שי זילברמן, הדס חסיד, עלמה יצחקי, תמר לב־און, אתי לוי, נגה לינצ'בסקי, ליאב מזרחי, אבי סבח ומיכל סופיה טוביאס, מלאכי סגן־כהן, יהודית סספורטס, אמי ספרד, אסף עברון, אינגה פונר קוקוס, יונתן צופי, אלכסנדרה צוקרמן, רונית צתרי, לזלי רובין־קונדה, אלי קופלביץ, מורן קליגר, אשחר חנוך קלינגבייל, אפרת קליפשטיין, חביב קפצון, אברהם קריצמן, תומר רוזנטל, פנינה רייכמן, שחף שועה, עירא שליט, עלמה שניאור, הילה שפיצר, אמיר תומשוב

אירית הדר במפגש עמה בבית האמנים, מאחור עבודות של עפרה אייל

העבודות בבית האמנים מייצגות את ריבוי ההגדרות של מדיום הרישום, ובפרט את החופש אותו הוא מעניק הן לאמן והן לצופה.

אינגה פונר קוקוס, בית האמנים

עירא שליט, בית האמנים

ליאב מזרחי, בית האמנים

מלאכי סגן-כהן, בית האמנים

יעל אזולאי, בית האמנים

יואב וינפלד, בית האמנים

תמר לב און על רקע עבודותיה, בית האמנים

המפעל

גלריית המפעל מציגה את התערוכה "חושך זה וזה",  באוצרותו של מידד אליהו. התערוכה עוסקת ברגע דרמטי בעברו של הבית, שבשנת 1948 בעקבות המלחמה, עזבו אותו דייריו ובעליו לבלי שוב. התרחשויות על סף משבר וענן של איום, דיוקנאות של פצועי קרב ומסכות, מחול של שלדים, שברי אדריכלות, אתרי בנייה וחורבן מאפיינים את סדרות הרישומים, המיצבים, עבודות הפיסול והווידיאו המוצגות.

מפגש עם מידד אליהו, המפעל, ברקע עבודה של נטע ליבר שפר

רעיה ברוקנטל, המפעל

המפעל מבט, באמצע, רות צדקא

מבט אל אורית אדר בכר, המפעל

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכה ב-המפעל:

אורית אדר בכר, רעיה ברוקנטל, אילנה חמאוי, מיכל לזרוביץ, נטע ליבר שפר, ראובן קופרמן

סדנת ההדפס

בסדנת ההדפס מוצגת התערוכה "רישום ברצף" באוצרותו של אריק קילמניק. האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה נבחרו על בסיס זיקתם הגרפית להדפס ומתייחסים לנושא הביאנלה השנה, לסדרות או למקבצים המייצרים רצף של עבודות שבאמצעותן מבקש האמן לחקור רעיון ולפתח נושא על פני רישומים מרובים. העיסוק בהכפלה בהדפס שונה מסדרתיות ברישום, שכן במסורת ההדפס הכפלה מדויקת של היצירה המודפסת היא חיונית להשלמת הרצף הממוספר, המכונן סדרה.

עתליה שחר, סדנת ההדפס

מיכאל רורברגר, סדנת ההדפס

נעה הגלעדי, סדנת ההדפס

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכה בסדנת ההדפס:

דיויד אייזקס, יעל בוברמן־אטאס, מיה בלוך, מיכל בקי, אפרת גל־נור, רותי דה פריס, נועה הגלעדי, יונתן הירשפלד,  מיכאל רורברגר, עתליה שחר.

גלריה ברבור

גלריה ברבור מציגה את התערוכה "ליל חלום" באוצרותם המשותפת של אברהם קריצמן ורעות ישעיהו. בתערוכה מוצגות חמש סדרות רישומים, שנבחרו מתוך מחשבה על טשטוש הגבולות בין חלום למציאות. כל סדרה, בדרכה, מכניסה את הצופה לעולם מרחף, חלומי, מוכר, אך מעט זר.

מפגש עם רעות ישעיהו, עומדת באמצע, גלריה ברבור

טמיר חן, גלריה ברבור

גבריאלה קליין, גלריה ברבור

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכה בגלריה ברבור: טמיר חן, רון חן, טליה ישראלי, גבריאלה קליין, רחל רבינוביץ

גלריה כורש 14

גלריה כורש מציגה את התערוכה "עניין של זמן" באוצרות דביר שקדו-ורד חד(א)ד. התערוכה עוסקת בזמן – ומערערת על התפישה הלינארית שעל פיה ככל שעובר הזמן, העולם מתקדם ומתפתח ויכולותיה הטכנולוגיות, המוסריות והמחשבתיות של האנושות משתכללות. זוהי תפישה העומדת בניגוד לתפישות זמן קודמות שרווחו לפניה וראו את העולם כגלגל. לפי התפישה המחזורית, הזמן נחלק למקטעים טבעיים, החוזרים ונשנים. התערוכה מציעה לצופה מרחב שאינו עקבי, ואת האפשרות לתפוס בכל פעם סיפור אחר, מנקודת מבט שונה.

מפגש עם דביר שקד, גלריה כורש 14

נעמי טנהאוזר, גלריה כורש 14

אלינור סאם, גלריה כורש 14

יהושע נוישטיין, גלריה כורש 14

נגה פרחי, גלריה כורש 14

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכה בגלריה כורש 14: טלי בן בסט, אנדרס גורביץ', אירית חמו, נעמי טנהאוזר, אביטל כנעני, יהושע נוישטיין, אלינור סאם, אבנר פינצ'ובר, נגה פרחי

בית טיכו

בבית טיכו מוצגת התערוכה "מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות" באוצרות תמנע זליגמן ורמי טריף. האדריכל מוניו גיתאי וינרויב היה סוציאליסט שחלם על חברה יהודית שוויונית בארץ ישראל ומימש את חזונו בעבודה מוקפדת, נאמנה לעקרונות הבאוהאוס. תרומתו לעיצוב מרחב המדינה-שבדרך עצומה. הוא נחשב לאסתטיקן שמיזג עיצוב מוקפד לכדי אדריכלות הרמונית, פשוטה ואנושית. עבודתו זכתה לעדנה מחודשת בתערוכות שהוקדשו לו במוזיאון ישראל, ירושלים ובמוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה מציגה סדרות רישום של שני פרויקטים, "יריד המזרח" ו"יד ושם".

בתערוכה בבית טיכו מוצגות עבודות של מוניו גיתאי וינרויב

תמנע זליגמן ורמי טאריף, בית אנה טיכו

בית אנה טיכו, מבט

מוניו גיתאי וינרויב, בית אנה טיכו

מפגשים ואירועים במהלך הביאנלה לרישום:

רביעי, 14.12.22, מסע ברשמיםVIII  – מפגשי אוצרים:

12:00  בית האמנים: מפגש עם אירית הדר, אוצרת ראשית

13:15  בית טיכו: מפגש עם תמנע זליגמן ורמי טריף

14:15  סדנת ההדפס: מפגש עם אריק קילמניק

15:30  גלריה כורש 14: מפגש עם דביר שקד ו-ורד חד(א)ד

16:00 – 16:30  הפסקה

16:30  גלריה ברבור: מפגש עם אברהם קריצמן ורעות ישעיהו

17:30  המפעל: מפגש עם מידד אליהו

בית האמנים:

מפגש עם אירית הדר אוצרת הביאנלה, ואמנים/ות משתתפים/ות

רביעי 7.12.22 בשעה 17:00 – פנינה רייכמן ויואב וינפלד

שבת 7.1.23 בשעה 12:00 – לזלי רובין־קונדה וליאב מזרחי

שלישי 24.1.23 בשעה 17:00 – חביב קפצון ורונית צתרי

שלישי 14.2.23 בשעה 17:00 – אשחר חנוך קלינגבייל והדס חסיד

בית טיכו

מפגש עם תמנע זליגמן ורמי טריף, אוצרי התערוכה

שישי, 16.12.22 בשעה 11:00

רביעי, 18.1.23 בשעה 19:00

רביעי,  15.2.23 בשעה 19:00

סדנת ההדפס

מפגש עם אריק קילמניק, אוצר התערוכה

רביעי, 28.12.22 בשעה 19:00

שישי, 13.1.23 בשעה 11:00

גלריה ברבור:

מפגש עם אברהם קריצמן ורעות ישעיהו, אוצרי התערוכה

רביעי, 28.12.22 בשעה 18:30

חמישי, 12.1.23 בשעה 18:30

חמישי, 23.2.23 בשעה 19:00 – מפגש גלריה וערב סאונד

המפעל

מפגש עם מידד אליהו, אוצר התערוכה

שישי, 6.1.23 בשעה 12:00 – ראובן קופרמן ורעיה ברוקנטל

שישי, 27.1.23 בשעה 12:00 – אילנה חמאוי ונטע ליבר שפר

שישי, 10.2.23 בשעה 12:00 – מיכל לזרוביץ ואורית אדר בכר

גלריה כורש 14:

מפגש עם דביר שקד ו-ורד חד(א)ד, אוצרות התערוכה

שבת, 29.11.22 בשעה 19:30 – מפגש בנושא התמכרויות

שני, 9.1.23 בשעה 19:30 – ערב קריאת שירה

שישי, 27.1.23  בשעה 11:00

שבת 25.2.23, אירוע נעילה, בית האמנים

תודה לאוצרות ואוצרי התערוכות על מאור הפנים והמפגשים עמן ועמם – אירית הדר – אוצרת רשמים יותר מאחד, הביאנלה השמינית לרישום, רות צדקא מנהלת בית האמנים, מידד אליהו אוצר התערוכה ב-המפעל, דביר שקד אוצר גלריה כורש 14, רעות ישעיהו אוצרת התערוכה בגלריה ברבור, תמנע זליגמן ורמי טאריף, אוצרי התערוכה בבית טיכו. תודה לעינת כהן.


[1] אירית הדר, הכל תלוי, בתוך: רשמים, יותר מאחד: הביאנלה השמינית לרישום, עמ' 21 כפי שמצוטט ממאמרה של Karen Kurczynski, "Drawing is the New Painting," Art Journal (Spring 2011), p. 93.

[2] תודה על חומרי הביאנלה.

התקשטות. אחיעד עובדיה,האולם לתערוכות מתחלפות על שם ביירון ודורותי גרסון, האגף לארכאולוגיה, מוזיאון ישראל 15.4.2023-2.6.2022

מפגש בתערוכה "התקשטות" עם אחיעד עובדיה אוצר התערוכה שעניינה תכשיטים לבגד ולגוף בעולם הפרהיסטורי וההבנה שהאדם באשר הוא בכל זמן, בכל תקופה נהג ונוהג להתקשט.

עובדיה סיפר על כך שההתקשטויות שאנו מזהים עם דפוסי יופי ואופנה שימשו להעברת מסרים ולהגדרה של זהות אישית ומעמדית של בני האדם, הן בחייהם והן במותם.

במסע מרתק כבן שעה שמענו על תכשיטים שנעשו לפני כ-20.000 שנה ונמצאו במערת קפצה שליד נצרת, אחד מבתי הקברות הקדומים ביותר בעולם, באתר מוצא, במערה בנחל חימר (חֵמָר) ובאתרים נוספים.

חקר התכשיטים שנטמנו כמנחות קבורה מתחת לאלו שהלכו לעולמם ואף ככאלה שנתפסו כמלווים אותם בדרכם בעולם הבא מורה על יכולות קוגניטיביות גבוהות שאפיינו את אלו שיצרו אותם. הצצנו לאורחות החיים והתפיסות שאפשר וליוו את האנשים – נשים וגברים כאחד שענדו את התכשיטים על הגוף ואפשרויות הגנה שנקשרו בהם (קמיעות).

התכשיטים נעשו מצדפים, נטיפות פנינה מעצמות צבי, מאם הפנינה ועוד במיומנות רבה, בשיטות ייצור שמן הסתם היו סיזיפיות אז כשם שהיום.

ולסיום שמענו על שיחזור תהליכי יצור ועשייה של חרוזים מהחומרים השונים בעזרתו של מיכה חנונה, מומחה למלאכות קדומות.

התערוכה קטנה בממדיה ומהודקת בחשיבה האוצרותית. לא עמוסה ומעניינת.

המפגש הוא אחד משני מפגשים מרתקים לפורום איקו"ם – אנשי מוזיאונים עם אוצרי תערוכות במוזיאון ישראל.

מעצב: טל גור