אישה מנהלת כעת את המוזיאונים של הוותיקן

25vatican1-superJumbo-768x512.jpg
Barbara Jatta, the first female director of the Vatican Museums, in the Hall of Animals of the Pio Clementino Museum this month. Credit Mattia Balsamini for The New York Times

Barbara Jatta, המנכ"לית הראשונה של מוזיאוני הוותיקן!

העיר ותיקן נשלטה ע"י גברים מאז כינונה כמדינה עצמאית ב-1929. שנה קודם, מכל מקום, חברה אישה לשורה העליונה: ברברה ז'אטה, המנהלת הראשונה של מוזיאוני הוותיקן. ב-12 החודשים מאז מינויה, גב' ז'אטה הטביעה את חותמה, בהליכה בנתיב שסללה לעצמה.

הגב' ז'אטה היתה האישה היחידה ברשימה ההתחלתית של ששה קרדינלים, ונבחרה ע"י האפיפיור פרנציסקוס. במסגרת תפקידה החל בינואר 2017, היא בחנה כ-200,000 אובייקטים ומוזיאונים, מגורי אפיפיורים, חצרות עם פסלים ועוד אתרים, כולל הקפלה הסיסטינית.

הקפלה הינה אחד ממעוזי הקדושה של הכנסייה הקתולית הרומית, בה מכריזים על האפיפיור החדש שנבחר (טכס הקונקלווה). המקום עמוס בקהל עצום מדי יום המגיע לראות את ציורי התקרה המפורסמים של מיכאלאנג'לו, ובפני המנכ"לית החדשה עומדת המשימה להעלות את מספר המבקרים מעל לששה מיליון – מספר סף שכבר הוצב והוגדר ע"י אנטוניו פאולוצ'י, שקדם לה בתפקיד.

לגב' ז'אטה שאיפות ניכרות עבור עצמה ועבור המוסד שהיא עומדת בראשו. בריאיון היא אמרה שעבדה כעשרים שנה בספריית הוותיקן, ניהלה את מחלקת ההדפסים במקום משנת 2010. כששמעה על מינויה לתפקיד מנהלת מוזיאוני הוותיקן, היא אמרה "זה הלם עבורי, לעמוד בפני שינוי כה גדול". בנוגע להיותה אישה, גב' ז'אטה אמרה שלא הבינה מה משמעות הדבר עד שהחלה בתפקיד. "בכל מקום בו אני משתתפת בוועידות או באירועים ציבוריים, נשים רבות פונות אלי ואומרות "אנו כה גאות, וגם את, בדרך מסוימת מייצגת אותנו".

המשרד שלה שניבט אל כיפת סנט פטרוס שעוצבה ע"י מיכאלאנג'לו, מלא בתמונות משפחה, צילום ממוסגר של האפיפיור פרנציסקוס, ופורטרט בבסט של הפסל הניאו קלסי אנטוניו קנובה, המנהל הראשון של המוזיאונים האפיפיוריים.

גב' ז'אטה אמרה שאמנות שיחקה תפקיד ניכר במשפחתה: אמה ואחותה הינן רסטורטוריות של אמנות; סבתה, שהגיעה במקור מרוסיה, היתה ציירת; וקודמיה ייסדו מוזיאון ארכיאולוגי על שם משפחתה ב-Ruvo di Puglia, בדרום איטליה.

Eike Schmidt, המנהל הגרמני של גלריית האופיצי בפירנצה, אמר שמינויה של גב' ז'אטה היה סימן חיובי. "בסביבה הנשלטת ע"י גברים בוותיקן, מינוי מעין זה של אישה היה חדשות טובות מאוד", הוא אמר, בהוסיפו שהוא מקווה שיהיו מינויים נוספים מעין אלה בעולם התרבות.

Maurizio Sannibale, מהמוזיאון האטרוסקי גריגוריאני, אחד מהאוצרים העובדים כעת עבור גב' ז'אטה, אמר שהוא מכיר אותה מאז שהיו סטודנטים באוניברסיטת ספיינצה ברומא. הוא תיאר אותה כ"חביבה, החלטית ואמפתית", והוסיף שהיא "יודעת איך להציב אתגרים לעצמה".

ניהול המוזיאונים של הוותיקן הינו תפקיד עצום. גב' ז'אטה אחראית לשימור, תצוגה והפצת ידע של כל האוצרות שנאספו ע"י האפיפיורים במהלך המאות, כולל אוספים מצריים ואטרוסקיים עצומים, פסל ה"לאוקון"  מהמאה הראשונה לפנה"ס, ו"סט. הירונימוס" ציור מידי ליאונרדו דה וינצ'י.

כל הסקציות של המוזיאונים עוברות חידוש שהוזמן ע"י מר אנטוניו פאולוצ'י Antonio Paolucci, שר התרבות לשעבר שניהל את המוזיאונים במשך תשע שנים ובעבר ניהל את המוזיאונים של פירנצה. החידוש כולל עבודה בחצר הציבורית בת המאה ה-16 הידוע כ-Cortile della Pigna (אחד מהפרויקטים הרבים שנתמך ע"י פטרוני האמנויות במוזיאונים של הוותיקן.

התיירים מתיירים, במוזיאונים במקום, ובוותיקן בכללותו. מבין 100 מיליון יורו, או כ-119 מיליון דולר, בתקציב השנתי, כמחצית בקירוב עוברת למדינה, בהקשר למר פאולוצ'י.

זה הופך למורכב את תפקידו של מנהל באשר הוא. העובדה שלרבים מהאתרים במוזיאונים  יש חשיבות אמנותית ודתית כאחד – וראשית כל הקפלה הסיסטינית.

ששה ימים בשבוע, ובימי ראשון האחרון בכל חודש, אלפי מבקרים גודשים את החדרים בהם יש יצירות משל טיציאן קרווג'יו, רפאל ואחרים בדרכם לקפלה של מיכאלאנג'לו. השומרים משגיחים על המבקרים, מהסים את הפטפטנים, ומנסים למנוע צילום במקום.

זיעת ונשימות של מבקרים והאבק שהם מביאים עמם, מסכנים את ציורי הפרסקו בקפלה. קבוצת המשמרים בוותיקן הציגה תכנית שמר פאולוצ'י הגה בזמנו לסיור וירטואלי בקפלה הסיסטינית באמצעות רפליקה בגודל מלא או סימולציה דיגיטלית בה יכול הקהל להתנסות. הוא גם הכריז שביקור במקום יהיה מוגבל עד לששה מילון איש בשנה. מנקודה זו אמר, כרטיסים ימכרו מראש באתר. אך מר פאולוצ'י עזב בלא לקדם את תכניותיו.

גב' ז'אטה שעבדה תחת מר פאולוצ'י החלה את תפקידה כמנהלת במחצית 2016, והיא מסרה שהיא היתה נגד הגבלת גישה למוזיאונים, אף שנראה שתהיה עליה במספר המבקרים. "אם אתה מבקר הרוצה לראות את הקפלה הסיסטינית ואתה מגיע לרומא ואז נאמר לך שלא תוכל להיכנס, מה תעשה?" שאלה. "אנו גם מוזיאון בעל ערך מוסרי ורוחני. הקפלה הסיסטינית הינה גם קפלה, וזה משהו שאסור לשכוח".

גב' ז'אטה מסרה שהיא מתכננת כניסה שנייה למוזיאונים של הוותיקן שיציעו מסלולים אלטרנטיביים דרך "חלקים של המוזיאונים בהם מבקרים פחות", כגון המוזאון האתנולוגי. כמוסד הקרוב לליבו של האפיפיור פרנציסקוס, המוזיאון האתנולוגי יפתח מחדש עם תצוגות נרחבות של 80,000 האובייקטים בהם הוא מחזיק, רבים מהם נשלחו מרחבי העולם לתערוכה שאורגנה ע"י האפיפיור פיוס ה-11 ב-1925.

גב' ז'אטה הוסיפה שהיא מתכוונת להעלות את שעות הפתיחה במוסדות אחרים כמו המוזיאון האטרוסקי כדי להגביר את תנועת המבקרים.

בקפלה הסיסטינית על-שם האפיפיור סיקסטוס ה-4 אנו מוצאים 32 ציורי פרסקו בחלק התחתון מידי אמנים בני המאה ה-15:  פייטרו פרוג'ינו, סנדרו בוטיצ'לי, קוזימו רוסלי, לוקה סיניורלי ועוד. התקרה עוטרה במקור באזכור לשמי על – כוכבי זהב על רקע כחול, ולאחר סדקים שנבעו בה, הוזמן מיכאלאנג'לו ע"י האפיפיור יוליוס ה-2 לצייר בתקרה – והתוצאה מחזור ציורי פרסקו העוסקים בתמות תנכ"יות. מאוחר יותר בשנת 1534 אילץ האפיפיור קלמנס ה-7 את מיכלאנג'לו לצייר את קיר המזבח של הקפלה הסיסטינית. התוצאה, "יום הדין האחרון".

25vatican4-superJumbo-768x512.jpg
A terrace overlooking the dome of St. Peter’s Basilica. Credit Mattia Balsamini for The New York Times

Nayer, F. (2017, December 24). Re: A Woman Now Leads the Vatican Museums, And She's Sahking Things Up.  Retrieved from http://www.vatican-patrons.org/a-woman-now-leads-the-vatican-museums-and-shes-shaking-things-up-5104

תערוכת ז'אן לורנצו ברניני, גלריה בורגזה, רומא

התערוכה מוצגת מ-1 בנובמבר 2017 ועד ל-4 בפברואר 2018. אוצרת אנה קוליבה, מנהלת גלריה בורגזה בשיתוף פעולה עם אנדראה בצ'י  מ- Federico Zeri Foundation

02BERNINI1-blog427
Gian Lorenzo Bernini, Apollo and Daphne, 1622-1625, ” a life-size marble statue by Bernini on  display at the Borghese Gallery in Rome. Credit Galleria Borghese

 גלריה בורגזה, רומא, חוגגת עשרים שנה לרגל פתיחתה מחדש, ומציגה תערוכה העוסקת בהקשרים ההיסטוריים עם ז'אן לורנצו ברניני, אמן הבארוק. אין אמן שהגדיר את רומא במאה ה-17 כפי שעשה זאת ברניני שעבד תחת תשעה אפיפיורים והותיר חותם עצום על עיר הנצח. והגלריה הינה מקום מתאים ביותר להצגת הכישרון והגאוניות שלו. הווילה, כעת מוזיאון,  נבנתה ע"י הקרדינל סקיפיונה בורגזה, הפטרון הראשון של ברניני על מנת לאחסן ולהציג את אוסף האמנות העצום של הקרדינל. במהלך העבודות עבורו התוודע ברניני לכישרון והיכולת שלו להציג מתח ודרמה באבן.

Gian_lorenzo_bernini,_ritratto_del_cardinale_scipione_borghese,_1632_ca,_CCLXV_01.JPG
Gian Lorenzo Bernini, Bust of Cardinal Scipione Borghese, 1632, First version, marble, credit Wikipedia Commons

הקרדינל סקיפיונה ביקש מברניני  לעטר כל חדר בווילה באופן "המעורר את הדמיון"; ברניני פיסל ארבע קבוצות מונומנטליות בתחילת עשור 1620 – כולל העבודות הנפלאות "פלוטו ופרוסרפינה" ו"אפולו ודפנה" (שתיהן מוצגות בתערוכה)  שמציגות את הכישרון שלו לנצח את מגבלות החומר בו עבד, בפסלו בשיש כאילו היה עיסת בצק.

"איני חושבת שתהיה אי-פעם תערוכה מושלמת מעין זו של ברניני", אמרה אנה קוליבה, האוצרת המשותפת ומנהלת גלריה בורגזה, שלצידה אנדריאה בצ'י מ- Federico Zeri Foundation. השניים עשו ככל יכולתם לתרום לתערוכה זו שהביקור בה  מוגדר ע"י אנשי אמנות כיחיד במינו,  התנסות של פעם בחיים!

חוקרי אמנות חילקו את התערוכה למספר תמות: החניכות אצל האב פייטרו; עלומים; הקבוצות של הבורגנים; התייחסות לעת העתיקה; בסטים; ברניני ולואי ה- 14מלך צרפת; הדחף העז ליצור; אומנותו של הפסל וסקיצות.

הצבה רגישה ורבת מחשבה של היצירות של ברניני בתוך הווילה המעוטרת, מדגישה את המיטב שבכל אחת מהן. האחיזה החזקה של פלוטו בעור השיש של פרספונה, התקרה הכהה והגבוהה, או ההרמפרודיטה במיטת אבן בגומחה, הדמויות הולמות לחלל בו הן נמצאות. ניתן ללכת מסביב ולנסות למצוא הסבר למה פסל הושם בחדר מסוים, אפשר באזכור להצבה של הקרדינל עצמו. גם מחוץ לקונטקסט הצבעוני של יצירות אלה בתקופה של בורגזה ברומא, היכולת האמנותית של ברניני הינה עצומה. כמייסד של תנועת הבארוק, ברניני שאף להציג תנועה דינמית שיכולה לתפוס את הנרטיב ברגע מוקפא אחד. אפולו הרודף אחר דפנה בעודה מתפללת להפוך לעץ על-מנת להימלט מהאל המאוהב בה, ציפורני רגליה הופכות לשורשים וקצות אצבעותיה המתוחות לעלי שיש שקופים, זו הצהרה מושלמת.

חותמו של ברניני נראה ברחבי רומא: פסלי ארבעת הנהרות בפיאצה נבונה או בהדרה של קתדרלת סנט פטרוס שברניני היה אחד הארכיטקטים שעמלו בה[1] . לא ניתן היה לצפות לחלל הולם יותר לראות את ברניני מאשר וילה בורגזה.

מוזיאונים שהשאילו עבודות – כולל הלובר, מוזיאון קאונטי לאמנות בלוס אנג'לס והמטרופוליטן בניו יורק – "תמכו במאוד שכן הבינו שזו הזדמנות מיוחדת במינה", אמרה אנה קוליבה, מנהלת גלריה בורגזה. "איני חושבת שתהיה אי פעם תערוכה כה מושלמת של ברניני כמו זו", היא אמרה בריאיון.

אולמות הגלריה מציעים מערך מפואר ליצירות, בדרך שאנו מקווים שברניני שהיה גם  showman, מחזאי ויוצר של הצגות יוצאות דופן היה מעריך, אם היה בחיים" אמרה קוליבה.

הגלריה הציגה בעבר תערוכה של ברניני עם השאלות ממוזיאונים, כשנפתחה מחדש ב-1998 לאחר חידוש נרחב. התערוכה הנוכחית שנבנתה על סמך האוסף של בורגזה, מתייחסת לקריירה של האמן מהחניכות שלו עם אביו, הפסל פייטרו ברניני, עם סדרות של פסלים שהם פסלו  בזה אחר זה, ועד לשאיפה שלו להפוך לאמן כולל, בהוסיפו ארכיטקטורה וציור ליכולות הניכרות שלו.

לראשונה, עשרות ציורים – פורטרטים ודמויות בחצי גוף מידי ברניני מוצגות תחת קורת גג אחת. הן מוצגות עם פסלי השיש והברונזה הידועים שלו, בעיקר של אנשי כמורה רבי כוח.

800px-Gian_Lorenzo_Bernini,_self-portrait,_c1623.jpg
Gian Lorenzo Bernini, Self Portrait, c.1623, oil on canvas, Galleria Borghese, Wikipedia Commons

הפורטרטים בשיש "עונים" לתקופה בת 60 שנה שבמהלכה ברניני תיאר את "Who's Who" ברומא דאז. הלובר השאיל בסט של קרדינל רישלייה, שברניני מעולם לא פגש. הוא פיסל את הפסל מציור, משהו שלדעתו של האוצר השותף, מר בצ'י היה בו מן המצאה והחדשנות והן אתגר: "הוא כתב שהיה זה קשה דיו לתת חמימות וחיים של אנשים לשיש, אך לעשות זאת בלא לפגוש את האיש זה בלתי נתפס".

ברניני זכה לתהילה במהלך חייו ולאחר מכן – "ברניני הינו קשור לבארוק והבארוק עם ברניני"; אך התערוכה של בורגזה מספקת אפשרויות חדשות לחוקרים, ומציעה הזדמנות להשוואה מקרוב של יצירות שהינן מרוחקות מאוד, כמו שתי ורסיות של "ישו הצלוב" שהושאלו ע"י מוסדות במדריד וטורונטו.

עבודות רסטורציה בתערוכה הובילה גם לתגליות. הפסל "סנטה ביביאנה" של ברניני הועבר מהכנסייה בה הוא נמצא כך שניתן היה לשפץ אותו ישירות במוזיאון. הפסל הועבר בעבר במהלך ההפצצות על רומא במהלך מלחמת העולם השנייה, ובעת השחזור – שעלה 62,000 יורו, (72,000 דולר בקירוב) הסתבר שהוא הוצב באופן לא נכון עם החזרתו.

גב' קוליבה אמרה שעם תום התערוכה,  היא מקווה למצוא מימון לבנות אלטר חדש עבור הכנסייה, כך שניתן יהיה להעריץ את הפסל מנקודת הראות שהרסטורציה מציעה שברניני התכוון אליה.

 

Povoledo, E. (2017, October 31). Re: Borghese Gallery Gathers a Full House of Bernini Masterpieces. Retrieved from https://www.nytimes.com/2017/10/31/arts/borghese-gallery-bernini.html

[1] פיאצה די סן פייטרו – כיכר פטרוס הקדוש – בבנייתה החל ברניני ב-1656. שתי שדרות העמודים המעטרות את הכיכר בחצאי עיגולים מהוות מסגרת מרשימה לחזית הבזיליקה במרכז הכיכר – אובליסק מן המאה ה-1 לספירה. בנוסף בנה ברניני את קבר האפיפיור אורבן ה-8 בסן פטרוס ואת אנדרטת האפיפיור אלכסנדר ה-7, ואת הבלדקינו. אך על כך בפעם אחרת.

 

שיתוף פעולה בין המותג "פנדי" לבין גלריה בורגזה רומא

galleria-borghese-facciata-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese
The façade of the Galleria Borghese.
Courtesy Image

מה קורה כשמותג אופנה ידוע מחליט להשקיע באמנויות?

פנדי (מותג בינלאומי בשליטתו של התאגיד (LVMH  השקיעה לאחרונה במיזם מרשים לתמיכה באמנות בשותפות בת שלוש שנים עם המוזיאון גלריה בורגזה שמושבו ברומא.

כחלק מההסכם, שני הגופים עומדים להקים את מכון המחקר של הצייר קרווג'יו (מיכאלאנג'לו מריסי דה קרווג'יו 1571-1610), שיאצור סדרת תערוכות על הצייר האיטלקי המיועדות להצגה ברחבי העולם. התערוכה הראשונה מוצגת במוזיאון גטי בלוס אנג'לס החל מ-21 בנובמבר  2017 ועד 18 בפברואר 2018.[1] המוזיאון מארח לראשונה שלוש עבודות מקרווג'יו שהגיעו מגלריה בורגזה שמחזיקה בציורים הידועים ביותר של האמן: "דוד עם ראש גוליית", "הירונימוס הקדוש" ו"נער עם סל פירות". התערוכות  מיועדות להיות מוצגות גם במוזיאונים במזרח הרחוק.

giovane-con-canestro-di-frutta-caravaggio-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese.jpg
giovane-con-canestro-di-frutta-caravaggio-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese

פנדי גם תתמוך בתערוכות שתתקיימנה בגלריה בורגזה במהלך שלושת השנים הבאות. ועל כך אמר Pietro Beccari יו"ר והמנכ"ל של החברה ל: WWD."זהו פרויקט מעניין ביותר לאיטליה ולעיר רומא ולפנדי להציג את יופייה של עיר הבירה האיטלקית ושל קרווג'יו הצייר ברחבי העולם", לבקרי יש באמתחתו תכניות ויוזמות לחזק את הקשר בין פנדי והעיר רומא, בה נמצאים המשרדים הראשיים של הקבוצה, החל מהשיקום של מזרקת טרווי ועד לתרומת יצירת אמנות של ג'יוזפה פנונה ((Giuseppe Penone המוצגת בחזית משרדיו הראשיים של המותג.

Anna Coliva, מנהלת גלריה בורגזה, הגתה את הקמת מכון המחקר של קרווג'יו, ובקרי מסר שהשותפות נובעת מההיכרות ארוכת הימים שלו עם קוליבה והעניין המשותף שלהם באמנויות.

מרכז קרווג'יו ללימודים, דיאגנוזות ומחקר אמנותי-היסטורי של קרווג'יו יוקם בגלריה בורגזה וכוונתו להפוך לנקודת התייחסות עיקרית לחקר אודות עולמו של האמן. לשם כך תוקם פלטפורמה דיגיטלית שתייצג את מכלול הדאטה בייס אודות האמן: מידע ביבליוגרפי, דוקומנטרי, ארכיבי, פילולוגי, היסטוריוגרפי, איקונוגרפי ועדכונים כשם שתיעוד דיאגנוסטי אשר יופיע בצורה דיגיטלית.

"קרווג'יו היה המודרני ביותר ומחדש", אמר בקרי. "אלה הם ערכים שפנדי מאמינה בהם".

בקרי סיפר שהוא ביקר לראשונה בווילה בורגזה כשהיה בן 15 כתלמיד בית ספר, והמקום הותיר בו חותם עמוק. כיום, "הגלריה במרחק קצר מביתי, ומשפחתי ואני אוהבים את המקום, היצירות שבו ואת הפארק שליד." בקרי ציין את איכות העבודות והמודרניות של וילה בורגזה, שהציגה למשל, את התצוגה הגדולה ביותר של האמן אלברטו ג'אקומטי ב-2014 או את the “Couture/Sculpture: Azzedine Alaïa in the History of Fashion” exhibition ב-2015.

כחלק מהשותפות החדשה, פנדי תמכה בתערוכה של אמן הבארוק הגדול ז'אן לורנצו ברניני. בתערוכה המוצגת מ-1 בנובמבר 2017 עד 4 בפברואר 2018 יצירות בהשאלה ממוזיאונים כולל הלובר, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המטרופוליטן ו-LACMA בלוס אנג'לס.[2]

בקרי אמר שפנדי תציג תערוכה אחרת במשרדיה הראשיים העוסקת בשיפוץ ושימור     the Palazzo della Civiltà Italiana the company has restored שהחברה ממנה וסייעה בכך, מסוף אוקטובר.[3] זאת בהמשך תערוכת "Matrice" של פנונה המוצגת במקום.

"יש לכך ערך מהותי, כשם שמוסרי, עבור פנדי לקדם, לתמוך ולייצא אמנות איטלקית ואת היופי בעולם, את המצוינות והייחודיות שלה ואת הכישרונות של אמניה." אמר בקרי.

"המכון לחקר קרווג'יו הינו פרויקט שאפתני שרוצה לקדם בתוך מוזיאונים את המחקר המתקדם ביותר ולעשותם תוצרים של תרבות ולא בלוקבסטר.

הדימויים נלקחו מהמאמר שלעיל ומגלריה בורגזה

Zargani, L. (2017, September 13). Re: Fendi Inks Partnership with Rome's Galleria Borghese. Retrieved from  http://wwd.com/eye/celebrity-real-estate/fendi-inks-partnership-with-galleria-borghese-10982852/

02BERNINI1-blog427.jpg
“Apollo and Daphne,” a life-size marble statue by Bernini on display at the Borghese Gallery in Rome.CreditGalleria Borghese

 

[1] http://www.getty.edu/art/exhibitions/caravaggio/

[2] https://www.nytimes.com/2017/10/31/arts/borghese-gallery-bernini.html

[3] http://wwd.com/fashion-news/designer-luxury/fendi-new-headquarters-10267781/

לובאינה הימיד, זוכת פרס טרנר

הורד (1)
Lubaina Himid, a piece from Swallow Hard: The Lancaster Dinner Service, 2007. Courtesy of Hollybush Gardens.

האמנית הבריטית לובאינה הימיד הינה האישה השחורה הראשונה והאמנית המבוגרת ביותר שזכתה בפרס טרנר, הפרס היוקרתי ביותר בעולם האמנות. האמנית בת ה-63 ילידת זנזיבר – שעבודתה עוסקת בזהות של גזע – גדלה בלונדון וחיה בעיר הצפונית של פרסטון. הימיד הוצגה עם הפרס ע"י הדי.ג'י  גולדי בטכס שנערך בתחילת חודש דצמבר השנה בעיר האנגלית הצפונית של Hull, שם מוצגת עבודתה בתערוכה המוקדשת לאמנים שהיו בין המועמדים לזכייה בפרס.

בנאום שנשאה לרגל הזכייה בשידור ישיר בבי.בי.סי., הימיד הודתה לחבר השופטים בפרס ולתומכים בה. "לאנשים שעצרו אותי ברחובות פרסטון והול לברך אותי – תודה לכם, זה עבד", היא אמרה. הימיד הודתה גם לחוקרי האמנות שכתבו על הפרקטיקה שלה במה שהיא קוראת the "wilderness years".

פרס טרנר הינו פרס שנתי הניתן לאמן בריטי עד גיל 50. השנה שונתה מגבלת הגיל ובין המועמדים שניים בגילאי 50 ו-62 שנה. הפרס הינו על שם הצייר מילורד טרנר. הוא ניתן בחסות הטייט החל מ-1984 והינו הפרס החשוב ביותר בבריטניה.

אחד מיעדי הפרס המוצהרים: "אנשים המתעניינים בתרבות זמננו, אך אינם מבקרים דרך קבע בגלריות". התערוכה מלווה בקורס מיוחד ובשורה של שיחות וסימפוזיונים ברחבי בריטניה המעבים את הממד החינוכי של האירוע ומסווים היבטים מסחריים יותר.

שווי הפרס בסך 25,000 ליש"ט מוענק לאמן/ית על תערוכה יוצאת דופן או מיזם אחר בשנה הנתונה. הפרס כולל בין היתר, תערוכת יחיד במוזיאון טייט בריטן לכל אחד מארבעת מועמדיו הסופיים.

המועמדים הנוספים השנה –  Hurvin, Anderson Andrea BüttnerRosalind Nashashibi– כל אחד מהם מקבל 5,000 ליש"ט.

מנהל טייט בריטיין Aklex Farquharson, שעמד בראש חבר השופטים של פרס טרנר, הילל את עבודתה של הימיד, באמרו ל'דה גארדיאן' שהיא עוסקת בנושאים "קשים, כואבים".

במהלך הקריירה הממושכת שלה, הימיד חקרה באופן מתמיד תמות של הגירה, עבדות וזהות גזע דרך פרקטיקה עשירה ומגוונת. "אני מעוניינת ביותר בביטוי איך (אנשים צבעוניים) עיצבו את התרבות הבריטית, הן כשהובאו כעבדים למשל, או איך אנו שינינו זאת בקיום ובמהות שלנו", אמרה הימיד בראיון בינואר 2017, לרגל שתי תערוכות יחיד שהיו לה ב-Modern Art Oxford וב-Spike Island, בריסטול. העבודות שלה בתערוכת פרס טרנר, המוצגות מאז ינואר ב-Ferens Art Gallery בהול, הינן מעשור 1980 וכוללות את A Fashionable Marriage, מיצב מ-1987 שקיבלה השראה מ"נישואין אלה מוד" של ויליאם הוגרת וכולל תגזירים של דמויות כמו מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן.

הורד (2).jpg
Lubaina Himid, detail of A Fashionable Marriage, 1987. Courtesy of Hollybush Gardens.

הזכייה בפרס טרנר מביאה עמה חשיפה עצומה להימיד – שהינה גם אוצרת ופרופסורית לאמנות עכשווית ב-University of Central Lancashire – בזמן בו יש תשומת לב גוברת של הציבור ליצירתה. בתערוכה בהול ביקרו כבר כ-90,000 אנשים.

ועדיין, האמנית מתנגדת לרעיון שהתעלמו ממנה. "מבקרי אמנות ראו את היצירות שלי וסיקרו אותן, בעיתונות, אך חוקרי אמנות או אוצרים או אמנים אחרים לא נחשפו ליצירות שלי", היא אמרה לבי.בי.סי. "זה לא יוצר שינוי בסוג העבודה שאני עושה אך זה ייצור שינוי אצל ….האנשים שתמכו בי לאורך השנים", היא הוסיפה באשר לזכייה בפרס טרנר. "זה נשמע כמו קלישאה, אך זהו ניצחון עבורם, גם כן".

הורד
Portrait of Lubaina Himid. Courtesy of Hull UK City of Culture.

Kaplan, I.(2017, December 5). Re: Lubaina Himid's Turner Prize Win Makes History. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-lubaina-himids-turner-prize-win-history

ללינק על פוסט שכתבתי על פרס טרנר לשנת 2017

https://zivakoort.com/2017/05/06/%D7%A4%D7%A8%D7%A1-%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%A8-2017/

 

 

דבר אלי בפרחים, אהובי!

 

אסתר כהן, חצבים, טריפטיכון, עט כדורי על נייר, 2017
אסתר כהן
חצבים, טריפטיכון,  עט כדורי על נייר, 17X50  ס"מ כל יחידה, 2017

פלוריוגרפיה תערוכה – גלריה זוּזוּ,  גלריה להנעה חברתית,  אוצרת רותם ריטוב            17.11.2017-6.1.2018

בתערוכה פלוריוגרפיה Floriography – שפת הפרחים, באוצרותה של רותם ריטוב, מוצגים דימויי פרחים וצמחים ארץ-ישראליים. בתערוכה משתתפים עשרה אמנים ואמניות, המעניקים משמעות אישית לשפת הפרחים.

וכך כותבת ריטוב,  המונח פלוריוגרפיה Floriography – שפת הפרחים "The language of flowers", נטבע לראשונה במהלך התקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19 כאשר השימוש בפרחים כתקשורת סמויה הפך לפופולרי ושימושי. זאת במקביל להתעניינות המוגברת בבוטניקה וגידול צמחים עקב התפתחויות מדעיות, טכנולוגיות ואדריכליות.

ביצירות מופיעים פרחים ולהם מסרים שונים גלויים וסמויים כאחד, הנהירים ליודעי חן.  מציגים לפי סדר הא"ב: אילנה בר, דפנה גזית, גלי גרינשפן, גוני חרל"פ, אסתר כהן, הדר מיץ, נטלי מנדל, אמי ספרד, עמיר רוזנברג, רותם ריטוב. העבודות הן בטכניקות ומדיה שונים – צילום, מיצב, רישום, ציור, וידיאו ועוד.

אילנה בר "עשבים חשופים", 2017. במיצב רישום פחם שלה חוזרת לנוף ילדותה. לצמחיה לצדי הדרך – קנים, קוצים, פטל ועוד, בונה "נוף חדש" עתיר קווים, פיתולים, ומקצבים. בר מציינת את הצורך העז לנוע ולבצע את פעולת הציור.

דפנה גזית בגוף עבודות צילום דאגרוטייפ [1] 2013-2016, נותנת במה לצמחים שהעין רגילה לראות בצדי הדרך ובגינות ציבוריות. בצילומיה עוקבת גזית אחר תהליך הצמיחה והקמילה של הצמח, והבחירה בטכניקת הצילום דאגרוטייפ, שיש בה מן היחידאי, שאינו ניתן לשכפול מעניקה נשגבות לעבודות.

דפנה גזית, חרצית, דאגרוטייפ, 2016
דפנה גזית, חרצית, דאגרוטייפ, 34×32 ס"מ, 2016
קרדיט צילום: דפנה גזית

גלי גרינשפן מיוצגת במבחר עבודות, 2005-2017. במיצב וידיאו ושטיח מציגה האמנית מחזור צמיחה וקמילה של  צמחי בית – הוורדים. בעבודה סיגלית שחורה, סיגלית אפורה, קרמיקה, מתייחסת גרינשפן לסיגלית, צמח, בעל מחזוריות של פריחה וצמיחה, כשכל העת גודלו וצורתו נשארים קבועים. ההשראה לעבודה, צמח סיגליות רב שנים שהיה בבית הוריה מכניסה ממדים נוספים של זיכרון ואלמנט הזמן ומה שהזמן מעולל.

גלי גרינשפן, מיצב וידיאו, שטיח ופרחים, 2017.jpg
גלי גרינשפן
Flowers, מיצב וידיאו, שטיח ומסך, קוטר 120 סמ, 2017
קרדיט צילום: פריים מתוך העבודה

גוני חרל"פ גוף עבודות "משפך", 2013-2014. עבור חרל"פ המשפך מהווה כלי עבודה משמעותי. הוא משמש כתבנית לתוכה נמזגים ודרכה מתרבים עשרות מיני משפכים. כל משפך שנוצק הינו יחידי במינו, תוצר סך התהליכים, החומרים, הצבעים והרגעים שנמזגו לתוכו. היא מעניקה להם שמות ובכך מאמצת פרקטיקה של סידור ומיון. חרל"פ גם מתייחסת לצורת המשפך שיש בה מן הסממנים הפאלי, הרחמי, האנדרוגיני, צורה ניתן למצוא אותה במערבולות, באיברי הגוף ובעולם החי והצומח.

גוני חרלפ, Funnel , מדיה מעורבת,2, 2013.jpg
גוני חרל"פ, Funnel #2,  מדיה מעורבת, 100x70x20 ס״מ, 2013. 
קרדיט צלם: יובל חי

אסתר כהן גוף עבודות 2014-2017. כהן רושמת רישום צמחים פרטני, מדוקדק בעט כדורי על מצע נייר ומפות ארץ ישראליות מקוריות מתקופות שונות. היא חוקרת מסורות, ריטואלים, נרטיבים ומטענים תרבותיים בבוטניקה בת המקום. בעבודותיה היא מנהלת דיאלוג שיש בו מן הביקורת באשר למסורות עבר מול אלה הממשיכות להתקיים גם כיום. הקשר בין הצמחים המצוירים לבין המפות מבוסס על שלוש מערכות: מיקום גיאוגרפי של צמיחת הפרחים; פולחנים ומסורות בהקשר למקום המצוין על המפה; משמעות הצמחים במסורות דתיות ועממיות בשלושת הדתות המונותיאיסטיות: יהדות, נצרות, אסלאם.

Ester Cohen_Nazareth
אסתר כהן
כתר קוצים (נצרת), עט כדורי על נייר, 65X60 ס"מ, 2016

כהן מסמנת, ממפה ומגדירה גבולות של ממש וגבולות סמליים בתהליכי הביות והמשטור של הטבע הפראי. למשל, בעבודה "טיון דביק ולבונה" כהן מחברת בין הצמח הצהבהב הצומח על אם הדרך ונוטה להשתלט בקלות על כל חלקה פנויה, לבין צמח הלבונה המקודש ביהדות. הלבונה צמחה בימי קדם באזור צפון ים המלח וחבל יריחו. מיקומו  של צמח זה באזור העליון של המפה, מרמז על חשיבותו ועל השימוש בו בפולחן קטורת הבשמים בבית המקדש. המפה שנבחרה לרישום זה היא מפה ישנה מימי המנדט הבריטי.

אמי ספרד "במיצב מדיה אימרסיבית[2] "כיבוש השממה" או "טע עץ במו ידיך", 2017, בוחנת את היחסים בין הפוליטי והאקולוגי, והאופן שבו קשרים אלו מטעינים את הנוף המקומי במשמעויות וסמליות. היער בעבודה הוא הייצוג הדיגיטלי של יער בן שמן. הצופה משוטט ביער בו נטועים עצי האורן כ"מעין פולשים" שהשתלטו על אזורי המחיה ופגעו במגוון האקולוגי ובסביבה. היער הוא גם אזכור למימוש החלום הציוני לכיבוש השממה.

הדר מיץ גוף עבודות 2014-2017. להופעתם של פרחים וצמחים בעבודותי של הדר מיץ משמעות סימבולית, הנגזרת מהמיתולוגיה המערבית והמזרחית ביחסי אדם וטבע. במיצב הווידיאו "נרקיס" מהפכת מיץ את היוצרות ובמקום העלם נרקיס שהתאהב בבבואתו הנשקפת במים, עד לסופו הידוע, היא מציגה דמות עלמה זקופה בביצת פרחי לוטוס. מיץ מתייחסת לממד הזמן בביצה, שיש בו מן האיטיות והמדיטטיביות, ומן ההזמנה של הצופה להשתהות, ומפגישה כאן מסורות מערביות בצד עקרונות בודהיסטיים.

הדר מיץ, נרקיס, מיצב וידיאו בהקרנה על לוח פרספקס, 2014
הדר מיץ, נרקיס,מיצב וידאו בהקרנה על לוח פרספקס, קוטר  120 ס"מ, 2014
קרדיט צלם: סטילס מתוך וידאו

נטלי מנדל, "פרחים מן העתיד", מיצב סאונד מודולרי,  חשמל ועלים מלאכותיים, 2017. המיצב מדמה סוכה, מקום מזמין להחבא בו אך גם מקום של מצוקה. הצלילים הבוקעים מהפרחים הם הקלטות של צלילים אורגניים שעברו עריכה דיגיטלית כדי להעמיק את תחושת הזיוף אשר היצירה מנסה להעביר, החלפת הטבע, מוציא ישן מפני חדש.

עמיר רוזנברג, "ללא כותרת", מיצב גבס, רדימייד ועץ, 2017. פרקטיקת הנבטת גלעין אבוקדו באמצעות שלושה קיסמים הנעוצים בו בעודו מונח על שפת כוס מים מהדהדת באנלוגיה לחיקוי הטבע, פרקטיקה שניתן למצוא בבתים שונים בארץ- מעין מיני ביוספרה המכילה את כל התנאים להיווצרות חיים. תשתית פשוטה זו מאגדת בתוכה את הידע הביולוגי האצור הגלעין, כשם שאת המחשבה האנושית היודעת לחלץ  ידע זה ובניית תשתית למימושו מחדש. ביציקות האבוקדו נוצרת אנומליה שכפולית, בעוד שבפעולת השכפול נוצרים העתקים זהים המחקים את פעולת השיבוט הגנטי האנושי.

רותם ריטוב "הזר של עדה לעד", דרדרים ופיגמנט, 2017. פרח הדרדר הינו אחד מהאטריבוטים של האלה עדה לעד אשר פולחנה משויך באמצעותו למקום ולזמן הכנעני/מזרח תיכוני. הדרדר שדרכו לקמול, תוך כדי שמירת זרעיו חבויים בין קוציו עד לנביטה בעונה עתידית, מסמל את תפקידה של האלה. האמביוולנטיות המצויה בו כקמל, מחולל שריפות קיץ בצד הכלת החיים בחובו, פריחה והמשכיות, קשורה לאלה עדהלעד, השומרת על האמת מפני כל עיוות נרטיבי והיסטורי, ופולחנה מאפשר נוכחות בו בזמן של נרטיבים שונים בלא שיגרעו מחלקו של האחר.

רותם ריטוב, הזר של עדהלעד, דרדרים ופיגמנט זהב, 2017.jpg
רותם ריטוב, הזר של עדהלעד, דרדרים ופיגמנט זהב, 18X18 ס"מ, 2017
קרדיט צלם: רותם ריטוב

ולסיכום, פרחים מופיעים ביצירות אמנות בעתות שונות. בציורו של סנדרו בוטיצ'לי "פרימוורה"  בגדה של "פלורה" אלת האביב- מעוטר בפרחים, ולראשה זר שזור מפרחים שניתן למצוא בטבע. בציורי טבע דומם משלהי המאה ה-16 והמאה ה-17 בהולנד הפרוטסטנטית, הפרחים מהווים בבואה לחברה עשירה של סוחרים ויורדים בימים. הפרחים מאוגדים בזרים מרהיבים באגרטלים ומייצגים כפל משמעות – בצד פריחה, קמילה באזכור לחלופיות החיים והבלותם. וישנו כמובן פרח הנרקיס באנלוגיה לסיפור המיתולוגי לנרקיס שהתאהב בבואה שלו. ואי אפשר ללא הורד המתייחס בסימבוליקה הנוצרית לייסוריה של מריה הבתולה.

גלריה זוּזוּ היא מרחב חדש לקידום אמנות ותרבות עכשווית, באזור התעשייה עמק חפר.

תודה לתמי סואץ ורותם ריטוב, על חומרי התערוכה והדימויים

[1] דאגֵרוֹטִיפ בצרפתית: Daguerreotype הוא שמו של אחד מתהליכי הצילום המוקדמים ביותר, והראשון שהופץ באופן מסחרי. את התהליך פיתח ב-1836הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, כשכלול של ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס. התהליך התבסס על טכניקה המטביעה בעזרת קרני-אור את הדימוי המצולם באופן פוזיטיבי, ישירות על פני לוח כסף ממורק שהונח בגב קמרה אובסקורה. הדאגרוטיפ היה מתהליכי הצילום הראשונים שהצליחו לרשום ולקבע בצורה טובה ויציבה את הדימוי המצולם.  ראו ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

[2] מערכות מציאות מדומה המאפשרות למשתמש/דימוי  'להיטמע' בתוך העולם הווירטואלי

חיים סוטין: טבחים, מלצרים… גלריה קורטו, לונדון

XSP.005-Web.jpg

התערוכה חיים סוטין: טבחים, מלצרים ואנשי שרות המוצגת בגלריה קורטו מכנסת קבוצה מצוינת של פורטרטים מידי חיים סוטין (1893-1943). סוטין בנו של חייט יהודי עני, הגיע לפאריס ב-1913.  סוטין היה אחד מהציירים המובילים בפריס בעשור 1920 ועשור  1930, ובשל סגנונו הרוגש ומשיכות המכחול העזות והסוערות שלו נתפס על-ידי רבים כיורשו של וינסנט ואן גוך (אף שהוא עצמו הכחיש זאת). תערוכה חשובה זו הינה הפעם הראשונה שבה מוצג האמן בבריטניה מזה 35 שנה.

בין השנים 1922-1925 סוטין שהה בקאן-סיר-מר, בדרום צרפת, אך הגיע לעתים תכופות לפריז ולביקור במוזיאון הלובר. בעת זו הוקסם סוטין מצוות האופים והמלצרים בבתי מלון ומסעדות בצרפת, ומהמדים הצבעוניים שלהם. בעשור שלאחר מכן, מודלים צנועים אלה ישבו לפניו בפריס ובדרום צרפת. התוצאה, סדרות של פורטרטים המציעים אימז'ים רבי כוח של המעמד החברתי החדש של נותני שירות, שעברו מבתי האצולה של מאות עברו לבתי המלון והמסעדות היוקרתיים שקמו בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. דמויות אלו ששירתו בין השאר במסעדה היוקרתית מקסים בפריס, קסמו לסוטין שהטיב לתאר את הרגש העז ותחושת האנושיות העמוקה  שניתן למצוא במודלים צנועים ביותר מעין אלה. הוא עמל לתאר את תצורות הצבע רבות העוצמה בלבנים, אדומים וכחולים במדים שלהם.

פורטרטים אלה שיחקו תפקיד מפתח בכינון הפרסום של סוטין והפיכתו מצייר הנאבק למחייתו לצייר מצליח. כשהתחיל לצייר את הסדרות, סוטין שהיגר מרוסיה, חי בעוני יחסי לצד אמנים אחרים, כולל חברו הקרוב ביותר אמדיאו מודליאני (1884-1920). ב-1923 האספן האמריקני אלברט סי. ברנס ראה ציור של אופה, אחת מהעבודות המוקדמות של סוטין, וסבר שזו אחת מהיצירות הגדולות ביותר שלהמודרניזם. הוא ביקש לראות ציורים נוספים משל סוטין וקנה כחמישים יצירות. רכישה זו עזרה לסוטין להיחלץ מנסיבות חייו הקשות והביאה להצגתו בקדמת הבמה. הפורטרטים שלו המתארים עובדי בתי מלון ומסעדות הפכו למוערכים במיוחד בקרב אספנים וכיום נחשבים בין הישגיו הגדולים ביותר.

19.10.2017-21.1.2018

התערוכה בחסות:

This exhibition has been sponsored by:
The Friends of The Courtauld
The Garcia Family Foundation

הדימויים נלקחו מאתר התערוכה

Soutine’s Portraits: Cooks, Waiters & Bellboys, exhibition at The Courtauld Gallery, London https://courtauld.ac.uk/gallery/what-on/exhibitions-displays/soutine

 

חיים סוטין הינו חלק ממה שמכונה "אסכולת פאריז" ביטוי שיש בו התייחסות לסצנת פעילות אמנותית ולאו דווקא לסגנון מגובש. אסכולה זו נוצרה בפריז בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, בין שתי מלחמות עולם. בתקופה בה פריז היתה בירת האמנות המוצהרת. בין האמנים ממוצא יהודי בקבוצה ניתן למצוא את אמדאו מודיליאני, מרק שגאל, ז'יל פסקן, מואיז קיסלינג ואחרים.

Lead-Image_-Cropped_x_acf_cropped-1-840x1024.jpg

בורסו ד'אסטה, נסיך מטיב לעמו

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל, 1467-1470

ספרות ואמנות הרנסנס עוסקות בשליט המטיב עם בני עמו, בעיר האידיאלית, במעלות השלטון הטוב ובמגרעות השלטון הרע!

בעיר פררה מצוי ארמון סקיפנויה ובו מחזור ציורי פרסקו שכוון להביע הערצה לנסיך בורסו ד'אסטה ולשלטונו בעבודות המתארות את 12 חודשי השנה.

משפחת אסטה Este שלטה בפררה החל מהמאה ה-13; הם קיבלו תוקף חוקי לשלטון בה ומונו לנציגי האפיפיור. האמנות בפררה התרכזה בחצר, ואמנים הגיעו אליה לעבוד עבור השליט.
הנסיך הראשון, ליאונלו ד'אסטה (1450-1407) היה בעל טעם מוגדר בספרות; הוא העדיף ספרות עתיקה. הוא היה קרוב להומניסט הנודע גווארינו דה וורונה ולאמנים ואדריכלים כאלברטי ופיזנלו, שהיה האמן האהוב עליו.

אחיו בורסו ד'אסטה (1471-1413) היה זה שהעלה את פררה לשיא גדולתה. בורסו, שלא כליאונלו לא היה הומניסט, אך היה איש רעים להתרועע, בעל מזג נעים, אוהב חיי נוחות וראווה. בורסו נחשב לשליט מטיב בקרב בני עמו. הוא העניק חסות להומניסטים אף שלא ידע לטינית. הוא אהב ואסף ספרים יפים, והפך לפטרון של עושי מיניאטורות. הזמנה חשובה היתה תנ"ך בשני כרכים (1466-1455) שעוטר ע"י תדיאו קריוולי Crivelli עם מספר אמנים נוספים.

תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנך של בורסו ד'אסטה.jpg
תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנ"ך של בורסו ד'אסטה, 1455 בקירוב

בורסו ד'אסטה האמין באסטרולוגיה. בשנת 1467 ערך שינויים בארמון סקיפנויה (Schifanoia) בפררה לארמון נוספה קומה ראשונה, והמבנה הוסב לארמון מגורים לעונת הקיץ. בכניסה לארמון הוצב שלט בית אסטה עם סמלו האישי של בורסו, החד קרן. האולם המרכזי בארמון כוסה בציורי פרסקו בין השנים 1470-1467 ע"י האמנים קוסימו טורה, פרנצ'סקו דל קוסה, ארקולה דה רוברטי ואחרים. הנושאים בעיטורי האולם המרכזי "חדר החודשים" הם שנים עשר חודשי השנה. הקירות חולקו ל-12 חלקים, וכל אחד מהם חולק לשלושה אזורים; הנושאים המוצגים עוסקים באסטרולוגיה, מיתולוגיה, ובהווי החצר הפררזית.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו.jpg
פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו, 1467-1470

בציורים מוצג בורסו כשליט מיטיב לנתיניו. מתוארים בהם חיי עיר אידיאלית באותה תקופה. בחלקם העליון של העיטורים מופיעים האלים המיתולוגיים המשתייכים לחודשים השונים. בפנל המרכזי של החודשים מופיע סמל הזודיאק והדקאנים. בפנל התחתון מוצגים אירועים אשר אירעו בחצרו של בורסו.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס

הדוכס בורסו מופיע בחודשים שנה נוספים.

הדימוי הפותח פרט מחודש אפריל, חלק עליון, גבירות וקבליירים

המתואר לעיל הינו חלק מעבודת המחקר שלי "פטרונות האמנויות באיטליה במאה ה-15 בארבע נסיכויות – אורבינו, פררה, מנטובה, רימיני, יוני 1990.

Images Retrieved from http://www.artecultura.fe.it/159/museo-schifanoia