אמנות כמראה של החברה, של הזמן והפוליטיקה מהווה נדבך חשוב בהיסטוריה של האמנות המודרנית, בארצנו, לאורכה של המאה העשרים ובעשורים הללו של המאה העשרים ואחת, כשם שבאירופה ובארה"ב ואף במקומות נוספים כמזרח אירופה, המזרח הרחוק ועוד.
וכך, התערוכה "מזרח תיכון חדש" של דן בירנבוים, ממשיכה רצף של תערוכות שהוצגו במהלך השנה האחרונה ב"סלון משותף לאמנות", ועוסקות בהוויה הישראלית החברתית והפוליטית, ובטלטלה העוברת על כולנו. בירנבוים אשר צייר את סדרת העבודות גדולות הממדים לפני מספר שנים בתגובה למלחמת האזרחים הקשה והאכזרית שהתחוללה על אדמת סוריה, החליט להציגן בעת הזו כאמירה נוקבת, שמרפררת אל צילומי ההרס והזוועות המתעדים את תוצאות המלחמה באזור העוטף וברצועת עזה.
שם התערוכה, מתכתב באורח אירוני עם הציפיות וההבטחות החוזרות ונשנות אודות "מזרח תיכון חדש", שהבטיחו וחזו פוליטיקאים ישראלים, בראשם רוה"מ המנוח שמעון פרס. חזון אידילי ומשאלת לב שנשאו עמם הבטחה לסביבה נעימה ורגועה בה דרים בשלום, יהודים וערבים, אלו בצד אלו, כבחזון "אחרית הימים" בו נאמר: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבוץ" (ישעיהו י"א ו'), ואיזכר לדידו של בירנבוים את ספרו של אריק מריה רמרק "במערב אין כל חדש", שנכתב בשנת 1929.
בירנבוים, אדריכל בהכשרתו, עוסק מזה שנים רבות בפיקוח על הבנייה בישוב שוהם: מבנים, דירות, שכונות ועוד. המצב העכשווי גורם לדיסוננס שכן מראות ההרס הקשים להם אנו נחשפים דרך אמצעי התקשורת משני צדי הגבול, מטלטלים ומקוממים את עצם הווייתו ותפיסת עולמו, ומעוררים את האמן שבו לתגובה.
העבודות המוצגות מתאפיינות לרוב במנעד צבעים מצומצם – שחור לבן, רקע תכול בטכניקה של אקריליק על בד. במישור הראשון של כל אחת מהעבודות מוצג אזכור להרס העצום. עולם בו ההתנהלות היא חסרת רחמים ונשמה, ובו שתל האמן התייחסויות, רמיזות, דימויים או אף אובייקטים, לכאורה חסרי הקשר ותלושים מסביבתם הטבעית. בעבודות אלה ההתכתבות והאמירה העומדת במרכזן היא לעתים עם העבר, עם המקורות היהודים, או בזיקה אל המציאות היומיומית. דוגמא לכך ניתן לראות בעבודה בה מוצג מגדל בבל העצום העולה כ"עוף החול" מבין ההריסות, ולפניו שלושה עצי ברוש. ההתייחסות האיקונוגרפית היא על אבדן דרך, בלבול, היעדר תקשורת בין אישית, אשר יחד עם סמלים מקומיים שעניינם אבלות, מורים על היעדר תכלית, אופק ואף תקווה. (מתוך טקסט התערוכה)
ומנגד, שמה של התערוכה מרמז על אופק חדש, על תקווה לשלום בין העמים ואפשר שאף להסכם שלום ביננו לבין הפלסטינאים, שאיפה שאיבדה את מהותה לנוכח האירועים האחרונים בעוטף עזה ובצל האיומים מצפון. האם הדיבור על מזרח תיכון חדש עדיין רלוונטי? או שמא אפשרי, ואינו תקוות שווא. וכפי שמצוין בטקסט "גרועה מכך היא העובדה שהפוליטיקאים והעומדים בראשות הממשלה והגופים הביטחוניים המרכזיים, אינם מספקים כל פתרון או חזון אחר. שאלת ה"מה יהיה אחרי המלחמה"? נותרה ללא מענה. המצב הכאוטי הורס ומרוקן את נשמת שוחרי השלום". (ציטוט מטקסט התערוכה).
בתערוכות קודמות של דן בירנבוים מופיעה ההתייחסות למנעד השחור/לבן, או למוטיבים אחרים כברוש, דיונה ועוד. מציינת לעיל מספר התייחסויות של אוצרים ואוצרות לעבודותיו:
מאיר אהרונסון מתייחס בכתיבתו לאחת מתערוכותיו המוקדמות של בירנבוים: "את מה שעשו קרילוב ולפונטיין במילים עושה דן בירנבוים במכחול וצבע. בציורים אלה בתערוכה בשחור לבן יש יותר צבע מציין אהרונסון ממה שנראה. השחור לבן מאפשר לצופה לראות את מה שמוחו מוסיף לציור. באשר לעורב הוא מציין שהינו עבור דן בירנבוים יותר מציפור עירונית. הוא עבורו המינשאה לחיפוש אחרי החיים בעיר.[1]
באותה תערוכה מתייחסת נעמי שלו לשחור לבן כמושג מהות קיצוני לפיו אין מקום בסקאלה לצבעים אחרים, יש רק שתי אופציות – או שחור או לבן. באופן זה מדבר בירנבוים בין היתר, על מצבה הפנים/פוליטי של מדינת ישראל: התנהלות קיצונית, לקיחת החלטות מהירות, פזיזות, חותכות, שחיטת פרות קדושות… והיעדר אופציה להתנהלות מתונה ופשרנית.[2]
רז סמירה מציינת: "במרכז עשייתו הציורית והרישומית עומד הנוף כנושא וכצורה. לרוב זהו נוף טהור, תמציתי ומזוקק, נטול מקום או זמן מוגדר. הציורים לא מתיימרים להציג נופים ספציפיים. בירנבוים יוצר נופים שהם בגדר הפשטות מן הצורות הטבעיות, הפשטות שהגיעו עד כדי צלילות עדינה בצבע וצורה.
בירנבוים מתמסר לנוף, וחוזר אליו שוב ושוב לאורך השנים. הוא חוקר את נוף סביבתו הקרובה: הסביבה האורבנית ונופיה המתורבתים, ואת הנוף הטבעי – הפתוח. ברבות מהעבודות הנוף הפתוח והאורבאני נמהלים זה בזה…"[3]
ולסיום, סדרת עבודות טובות ויפות (יפה במובן של עמנואל קאנט הרואה באמנות כיוצרת יופי, והקשרו של היופי כמקבילה אפשרית לקריטריון של טוב!), בתערוכה המאתגרת את השיח בין הנראה לביננו הצופים.
תודה לנירה טסלר על החומרים והטקסט
[1] מאיר אהרונסון, "את מה שעשו קרילוב ולפונטיין במילים עושה דן בירנבוים במכחול וצבע", ארץ הצל/דן בירנבוים, רמת גן: מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, 2007, עמ' 3.
[2] נעמי שלו, שם, עמ' 4.
[3] דן בירנבוים, אינדקס, אוצרת: רז סמירה, גלריה דואק, משכנות שאננים ירושלים, 2015 28.8.2015
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 