ג'רמנו צ'לנט (2020-1940) 5 Essential Exhibitions by Germano Celant, Late Curator Who Coined Arte Povera

Guggenheim Museum Bilbao presents Richard Artschwager retrospective, Spain - 28 Feb 2020

ג'רמנו צ'לנט, האוצר בעל השם מת בשבוע שעבר בגיל 80 מסיבוכי המגפה.  שמו של צ'לנט קשור לתנועת האמנות ארטה פוברה (בתרגום מאיטלקית, "אמנות ענייה") Arte Povera במהלך עשור שנות הששים של המאה הקודמת. במקומותינו היתה לו השפעה בהגדרת השיח של אמנות שנות הששים-שבעים ותוצריה, "דלות החומר".

צ'לנט אצר תערוכות רבות במהלך הקריירה שלו החל מהביאנלה של ונציה ועד לתערוכות שעסקו בהיסטוריה של תולדות האמנות האיטלקית.

Germano Celant.MIGUEL TONA/EPA-EFE/SHUTTERSTOCK

אלקס גרינברגר בחר להציג חמש מהתערוכות החשובות ביותר של צ'לנט:

 “Arte Povera: Im Spazio” (1967)
Galleria La Bertesca, Genoa, Italy

This group show was the one that started it all for Arte Povera, a movement that Celant made famous with a Flash Art essay. According to Celant, Arte Povera was a style founded largely upon conceptual inclinations rather than aesthetic ones—its promulgators made use of organic and industrial materials that were intended as “poor” ones, as opposed to the “rich” ones associated with traditional painting and sculpture. The title of “Im Spazio” (“The Space of Thoughts”) referred to these lofty ideas, and it included key pieces by Pino Pascali, Alighiero e Boetti, and Luciano Fabro. Among the works was Jannis Kounellis’s Untitled (Coal Bin), from 1967, which was exactly what it sounded like—a bin filled with unsightly lumps of coal.

 “Ambient Art from Futurism to Body Art” (1976)
Various venues, Venice, Italy

Before installation art became popular, Celant termed such works occupying large amounts of space “ambient” works. For this exhibition staged as part of the 1976 Venice Biennale, Celant surveyed large-scale installations by artists over the years, placing new pieces alongside those by modernist forerunners such as Wassily Kandinsky, Kurt Schwitters, and El Lissitzky. The show’s most widely celebrated offering was Maria Nordman’s Venezia (1975), an installation that simply appeared to be a white room with a slit in it; because of the way the light poured in, it seemed as though the space was filled with mist when, in fact, there was none.

1997 Venice Biennale (1997)
Various venues, Venice, Italy

Celant scraped together his Venice Biennale main exhibition, titled “Future, Present, Past,” in just a five-month-long period. (By contrast, most people who have served as artistic director for the vaunted biennial have gotten more than a year to work on their shows.) If Celant had scrambled to get his exhibition together, most couldn’t tell—the show was as high-gloss as ever. But that was also the problem: many perceived his exhibition as being too commercial, populated by too many blue-chip names, among them Jeff Koons, Michael Heizer, Robert Longo, and Roy Lichtenstein. “Walking through it, one can almost hear the sound of chips being cashed in,” Roberta Smith wrote in her New York Times review. While the exhibition’s reviews were less than lackluster, the show stands as proof of Celant’s savvy—most curators couldn’t assemble such an all-star crew of artists in such a short amount of time.

“When Attitudes Become Form: Bern 1969/Venice 2013” (2013)
Fondazione Prada, Venice

The first time “When Attitudes Become Form,” one of the first major surveys of Conceptualism, was staged, it was a sensation. More than 40 years later, Celant returned to Harald Szeemann’s famed show and attempted to do it all over again, working painstakingly to bring back all the objects that appeared in the 1969 show, by the likes of Yves Klein, Bruce Nauman, and Claes Oldenburg. (Sometimes, it was not possible to get these works, however, and Celant alluded to their placement in the exhibition through silhouettes of the pieces.) Why restage the show? “Ultimately,” Celant told Frieze in 2017, “this project was an exploration of the fluid exchange between material and temporal space.”

“Post Zang Tumb Tuuum. Art Life Politics: Italia 1918–1943” (2018)
Fondazione Prada, Milan

Throughout his career, Celant often went to bat for Italian art, leading him to curate important retrospectives for such luminaries as Mario Merz, Piero Manzoni, and others. One of his greatest shows devoted to the subject was this one, which traced the evolution of Italian art between World Wars I and II, specifically considering how political movements had shaped works by Giacomo Balla, Giorgio de Chirico, Fausto Melotti, Giorgio Morandi, and others. (The “Zang Tumb Tuuum” in the exhibition’s title is a reference to a 1914 concrete poem by Italian futurist Filippo Tommaso Marinetti.) Over the course of a sprawling presentation that included 600 artworks and 800 documents, Celant laid bare how art and politics could not be separated in Europe, which was war-torn for much of the first half of the 20th century. Asked once why he focused so much on this topic, he said, “Art history has to be rewritten.”

Greenberger, A. (2020, April 30). Re: 5 Essential Exhibitions by Germano Celant, Late Curator Who Coined Arte Povera. Retrieved from https://www.artnews.com/art-news/news/germano-celant-essential-exhibitions-1202685358/

על מוזיאונים, פתיחה מחדש והרהורים

Museum of Contemporary Art in the city Antwerp.
Museum van Hedendaagse Kunst in the city of Antwerp, Belgium. Arterra/Universal Images Group via Getty Images

בעתות אלו כידוע, מוסדות אמנות ממהרים לפתח תכניות דיגיטליות באמצעותן יוכלו שוחרי אמנות להתוודע לארסנל האובייקטים המצוי באוספיהם בצד תערוכות עבר והווה. מכל מקום מספר מוזיאונים הודיעו לאחרונה על תכניות לפתיחה מחדש באופן מדוד כמובן בחודש זה- מאי 2020.  Museum van Hedendaagse Kunst  וגלריה בורגזה ברומא. Bart De Baere מנהל מוזיאון Museum van Hedendaagse Kunst אומר ש"מוזיאונים הינם כמו פרקים; מרחבים שבהם להתנסות של הפרט בצד המרחב הציבורית – 'השהות ביחד' יש תפקיד חשוב. וכעת  כחברה, אנו עומדים בפני אתגר למצוא איזון חדש, חיובי בין החירות האישית ודאגה לקשר שלנו עם אחרים. המוזיאון שלנו, אומר בארת דה ביר, הינו מוכן ומזומן לשמש כ'מקרה בוחן' להתנסות".

Holmes, H (2014, July 4) Re: Major World Museums Consider Reopening as Early as May. Retrieved from https://observer.com/2020/04/museums-reopen-may-museum-van-hedendaagse-kunst-galleria- borghese/?utm_campaign=arts&utm_content=2020-29-04-20172427&utm_source=Sailthru&utm_medium=email&utm_term=channel-arts-distribution-new

ובהמשך לכך ב"מועצה הבינלאומית של המוזיאונים ואוספי האמנות המודרנית"  The International Committee for Museums and Collections of Modern           Art (CIMAM)

החלו לעשות תכניות לפתיחה מחדש של המוזיאונים וזאת בהתאם להגבלות הנדרשות, ובניסיון להתבסס על צעדים שנעשו ב"גלריה הלאומית" בסינגפור, ב-M+ בהונג קונג וMori Art Museum בטוקיו.

להלן מדריך באשר למוזיאונים שהודיעו על תאריכי פתיחה מחדש

[See a guide to museums that have announced reopening dates.]

Selvin, C. (2020, April 30). Re: Museum Group Urges Reopened Institutions to Check Workers’ Temperatures, Suspend Guided Tours

Retrived from: https://www.google.com/search?q=Museum+Group+Urges+Reopened+Institutions+to+Check+Workers%E2%80%99+Temperatures%2C+Suspend+Guided+Tours&oq=Museum+Group+Urges+Reopened+Institutions+to+Check+Workers%E2%80%99+Temperatures%2C+Suspend+Guided+Tours&aqs=chrome..69i57.1436j0j8&sourceid=chrome&ie=UTF-8

כך גם במוזיאון ברבריני, פוטסדם בגרמניה. מוזיאונים באיטליה – למשל האופיצי, וכן בבלגיה

https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-museums-italy-belgium-will-start-reopening-mid-may

ותכניות לפתוח מוזיאונים בצרפת, ב-11 במאי.

Daria Harper

אפר׳ 30, 2020 at 12:37pm, via The Art Newspaper

https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-frances-galleries-small-museums-reopen-11th

 

הקרב על LOVE

robert indiana
One of Robert Indiana's LOVE sculptures in New York City. Image by Maurizio Pesce via Wikimedia Commons.

 LOVE, פסלו האייקוני של רוברט אינדיאנה Robert Indiana עומד במרכזה של מחלוקת משפטית שהחלה זמן קצר לפני מותו של האמן ב-2018.

הפסל עשוי מהאותיות LOVE  שצבען אדום. אינדיאנה לא רשם זכויות יוצרים על העבודה, כך שנעשה שימוש מרובה ולעתים ללא בקרה באימג' שלו.

במאי שנה זו, הקרן לאמנות מורגן הגישה תביעה filed suit כנגד Jamie Thomas, המטפל בעיזבונו של האמן כשם שנגד Michael McKenzie, המייסד של חברת הפרסום American Image Art שבסיסה בניו יורק. התביעה טוענת שתומס הפעיל מניפולציות על אינדיאנה שיתיר למקנזי למכור עבודות שיוחסו בשגגה לאמן בסכום של     כ-30 מילון דולר בסה"כ.

ב-23 באפריל, השנה, מקנזי הגיש תביעה נגדית המאשימה את הקרן לאמנות מורגן ב"אחת מהונאות האמנות הגדולות ביותר בהיסטוריה", על רישום "זכויות יוצרים", על העיצוב  של LOVE, אף שלפי מקנזי העיצוב היה בנחלת הכלל מאז 1964.

במכתב שנשלח לשופט אנליסה טורס ושצוטט ב-The Art Newspaper, מקנזי טען שקרן האמנות מורגן זייפה טענה לזכויות יוצרים על יותר מ-1,000 פסלים, שערכם הכולל הינו "מעל 100 מיליון דולר, כשם שבמשוער מיליון דולר נלווים לאובייקטים הקשורים ל-LOVE, שמהווים רווח של  50 מילון דולר נוספים כתוצאה ממכירות. מקנזי גם מבקש לבטל את שני הסימנים המסחריים הקשורים לעיצוב ואת השעתוק של LOVE, בטענה שמאחר ואינדיאנה לא עיגן זאת הרי ש-LOVE הינו כעת "נחלת הכלל".

העיצוב שאינדיאנה יצר לראשונה ב-1964, זכה לפרסום נרחב בשנה שלאחר מכן, כששימש על כרטיס ברכה לחגים של המומה Museum of Modern Art . מקנזי טען שקרן מורגן זייפה רישום זכויות יוצרים ויצרה "תחרות לא הוגנת" עם סדרות אימג' האמנות HOPE, שנעשתה בשיתוף עם אינדיאנה ב-2008.

Justin, K. (2020, April 29). Re: Robert Indiana’s “LOVE” is at the center of a $150-million legal battle. Retrieved from  https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-robert-indianas-love-center-150-million-legal-battle