האמנית רעיה בר-אדון מתחקה ביצירתה מזה שנים רבות אחר נושאים אוניברסליים כמו נשיות, אימהות, דימויי בעלי כנף וסמליותם הרב-תרבותית.
בתערוכה "ציפור, אישה, ברכה" המוצגת בבית האמנים מוצגות ציפורים ונשים בחיתוכי לינולאום בשחור לבן, הטכניקה העיקרית שבה האמנית יוצרת משנת 2017 לצד פיסול קרמי מוקדם.
לעבודותיה של רעיה בר-אדון, התוודעתי בתערוכתה הקודמת- רעיה בר-אדון, "שיח אינטימי בשחור ולבן", גלריה לאמנות אום אל פחם, 2022. הקשרי נשים-ציפורים בחיתוכי הלינוליאום בשחור/לבן; המארג המעניין שיוצרים הקווקווים בדימויי הנשים ובציפורים המיתיים כאחד, והזיקה ביניהם.
פסלי הדמויות המיתיות הנדמות לאלות קדמוניות ניבטים לעיננו באזכור להשפעות שבטיות ופולחניות. בשיחה של האמנית עם אירית לוין אוצרת התערוכה נאמר: "עבדנו בחימר לפרנסתנו ואני התאהבתי. התחברתי לחומר, לאדמה, ויצרתי סדרת פסלי נשים אדמתיות ראשוניות".[1] יצירות אלו מוצבות בחצר ביתה ביישוב חופית.
בשיחה עם רעיה בר-אדון סיפרה האמנית על כך שדמויות נשיות אלו מופיעות בעבודותיה בקרמיקה החל משנות השבעים של המאה הקודמת. בר-אדון מתעניינת בארכיאולוגיה, ובחפצים אתניים השואלים השראה מאמנויות עממיות ומגוון תרבויות כך שמשיכה זו מוצאת ביטוי ביצירותיה.
רעיה בר-אדון, מימין, אישה יושבת, שנות ה-70, בניית יד בחימר, צבוע בצבעי אדמה; משמאל, רעיה בר-אדון, אישה בודדה, שנות ה-80, בניית יד בחימר
בישוב חופית בו היא דרה כשישה עשורים מצויות מיני ציפורים, וחותמן ניכר אף הוא בעבודותיה. "מפגשים בין אישה לציפור, המתוארים בחיתוכי הלינולאום, כביכול ממלכדים את הציפורים באיברי הגוף הנשי… כותבת לוין. "הציפורים מטילות מורא, מלוות או סובבות את דמות האישה, לעיתים אף מואנשות (כמו בעבודה "אחת בשביל השנייה") ומשמשות, אולי, לתיעוד ביוגרפי והלכי רוח של היוצרת. על הציפורים כמראָה לנפש מעידה האמנית: "הציפור – לפעמים היא נוסקת ולפעמים היא צונחת ומאיימת; לעיתים היא עוטפת, מחבקת ומזינה. ההזיות הללו סביב האישה והציפור אינן נגמרות. האישה נעה בין תחושות של אי-שייכות בדידות וזרות, בדימוי של צלילה מטה או תעופה מעלה, לבין רצון להתמזג עם האדמה והטבע".[2]
רעיה בר-אדון, מימין, התכנסות, 2022, הדפס לינולאום (צילום אבי אמסלם); משמאל, רעיה בר-אדון, התכנסות, 2022, הדפס לינולאום (צילום אבי אמסלם)
באשר לחיתוך בלינוליאום ציינה האמנית בטקסט התערוכה, שזו טכניקה דומה לחיתוך בעץ, אך ההבדל הוא מרקם החומר, שכן הלינול הינו חלק וללא סיבים ומאפשר יותר חירות בחיתוך, והוא מאפשר לה להטביע בו את שברצונה. "יש משהו מאוד מרגש בעבודת החיתוך. יש לי הרבה סכינים, כל אחד שונה בצורתו בגודלו ובעוצמתו. החיתוך הוא מוסיקה משתנה, מחזק לחלש, ממהיר לאיטי. לפעמים זה סוג של מדיטציה". ואכן התוצאה הסופית חושפת את השיח העשיר בין קו למצע, בין עידון לאקספרסיה, בין שקט לסוער.[3]
בנוסף, מוצג בתערוכה מקבץ ברכות אישיות שהכינה בר-אדון לבני משפחתה הקרובה לציון ימי הולדת, ויש בכך שילוב בין הפן האישי להיסטורי, זיקות לנוף וטבע, עיצוב וארכיאולוגיה.
תודה לרעיה בר-אדון על השיחה עמה
תודה לאירית לוין האוצרת על השיח והחומרים
[1] רעיה בר-אדון יצרה עם בן זוגה, האמן דורון בר-אדון, עשרות יצירות על קירות ומבנים ציבוריים.
[2] אירית לוין, ציטוט מטקסט התערוכה.
[3] אירית לוין, שם
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
אמנית מרגשת, נהדרת. ותיקה ובעלת ניסיון רב במגוון טכניקות. יש שיח גלריה השבוע. מקווה להגיע.
אהבתיאהבתי