שנות פתיחה: א', ג', ד', ה' 13-10, 19-16, ו' 14-11

גלריה N.D משנה את פניה, והופכת לגלריה שיתופית (הגלריה נפתחה בינואר 2019). רונית רוט חדד שינתה לאחרונה את שמה לרונה חדד ותמשיך לנהל את הגלריה ביחד עם צוות ניהול. במקביל נפתחה תערוכה חדשה המציגה את כל השותפות והשותפים החדשים המצטרפים לגלריה.

שמות האמניות והאמנים:

שמות האמניות והאמנים המצטרפים לגלריה –אביב מעוז, אביבית בלס ברנס, אייל כץ, אילן שדה, אסתי דרורי חיות, אפרת גולדברג, בתיה באר, גלית ליפין, דליה שגב, חגית בן יקר שכטר, חניתה בירנבאום, מירה צדר, מירי טללים שטראוס, מלי לסקר, מרינה קוטלר, עדי ינוב, פנינה לביא בן – דניאל, שלמה כץ, רונה ( רונית) חדד – (מעלה דימויים בהתאם לסדר הא-ב)

מימין, אביב מעוז, משמאל, אביבית בלס ברנס

הקונספט האוצרותי: רונה חדד וצוות אוצרותי: רונה חדד, אביב מעוז ובתיה באר.  אמנים ואמניות יאצרו לעתים בליווי אוצרותי. בנוסף, יפעלו צוותים שיהיו אחראים לעיצוב ולתוכן. רציו- בנוסף לפעילות תומכת בגלריה בקרב הפועלים/ות בה, הגלריה, נגד גילנות והדרת נשים.

האמונה בשילוב כוחות, הרצון לתת במה והצגת יצירות של אמנים ואמניות הפועלים בתחום, הרחבה של שדה האמנות, קידום פעילות אישית ושיתופית, הם הכוח המניע מאחורי גלריה שיתופית באשר היא. לכך מתווספים הקשרים ושיח בין אמנות לקהילה, בין הגלריה לבין הקהל המגיע לראות ולצרוך אמנות. בנוסף, הגלריות השיתופיות רשומות על פי רוב כעמותות ללא מטרת רווח, ולכך גם שואפת גלריה N.D.

מימין, אילן שדה, משמאל, אייל כץ

מימין, אסתי דרורי חיות, משמאל, אפרת גולדברג

גלריה שיתופית היא גלריה המופעלת על ידי קבוצת אמנים שותפים באופן עצמאי. הגלריה השיתופית אינה מונעת ממניעים כלכליים אלא ממניעים אמנותיים־חברתיים. ניתן להבחין בין קולקטיבים – התאגדויות של אמנים למימוש מטרות אמנותיות ספציפיות, מטרות כלכליות, פוליטיות או אחרות, לבין קואופרטיבים שהם ארגונים שיתופיים שוויוניים שרובם ללא מטרות רווח, המספקים לחבריהם כל מה שאמנים צריכים – חלל תצוגה או סטודיו או יחסי ציבור וכדומה.[1]

מימין, גלית ליפין, משמאל, בתיה באר

מימין, חניתה בירנבאום, משמאל, דליה שגב

מימין, חגית בן יקר שכטר, משמאל, מירה צדר

מימין, מירי טללים שטראוס, משמאל, מלי לסקר

אחת הגלריות השיתופיות הראשונות אליהן התוודעתי בזמנו במסגרת עבודתי במוזיאון תל אביב לאמנות, היתה גלריה אחד העם 90, תל אביב, מיסודם  של רונית דברת, שרה חינסקי, אריה ברקוביץ ועמי שטייניץ.

מימין, עדי ינוב, משמאל, מרינה קוטלר

מימין, פנינה לביא בן דניאל, משמאל, שלמה כץ

רונה חדד

עם השנים גדל מספרן, וביניהן ניתן למנות את גלריה אגריפס 12, ירושלים, גלריה אלפרד, גלריה P8 , גלריה חנינא, מקום לאמנות, גלריה בנימין, גלריה אינדי, תל אביב, גלריה כברי – גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל ועוד.

התאגדויות ושיתוף אינם דבר חדש. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס והבארוק ואף מאוחר יותר, אנו שומעים על פעילות של הגילדות. גִּילְדָּה שהינה התאגדות של בעלי מקצוע בתחום מסוים, ובין השאר אנו שומעים על גילדות שעניינן אמנות (אף שיש גילדות עושי הנשק, וגילדות צבעי הבדים ועוד ועוד).

וישנו המינוח "סלון לאמנות" שעולה במאה ה-17 והמשכו במאה ה-19 בתערוכות כגון "הסלון של הבלתי תלויים" בו הציגו אמנים שהקימו לעצמם ארגון עצמאי במנותק מ"ארגון האמנים הצרפתיים" (אך על כך בפעם אחרת…).

רותי דירקטור אצרה את התערוכה "חיפה-ירושלים-תל אביב", במוזיאון לאמנות, חיפה, 2012, שניתן בה מבט מקיף על העשייה האמנותית בישראל בימים עברו ובזמן הווה. תערוכה זו ששאפה למפות ולהציג פרקים בנדון  הציגה בין השאר עשייה של קבוצות אמנים הפועלות על פי חזון שיתופי ולא בגלריות שאופיין מסחרי.[2]

בשעה טובה לגלריה N.D ולמצטרפות והמצטרפים.

---

[1] גלריה שיתופית, https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA

[2] גם אני שותף : "חיפה־ירושלים־ת״א", הארץ גלריה, 8.3.2012, מקור: ספריית מוזיאון תל אביב