במוז"א מוצגת התערוכה צלם-שען שעניינה איסר אולשטיין (אליצור) יליד העיירה סלנט, ליטא (1978-1890). אולשטיין תר את ארץ-ישראל, וצילומיו המצולמים ברוח הצילום המבוים והצילום הציוני אשר רווחו בארץ באותה עת, משמשים עדות לכך. 

ישראל אולשטיין, מימין, טבריה, באופק קבר רבי מאיר בעל הנס, משמאל, כפר יחזקאל, באופק הגלבוע           

אוצר התערוכה גיא רז מציין בטקסט התערוכה: אולשטיין אהב מגיל צעיר לנגר, לצלם, לתקן שעונים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלט לווילנה ועם תום המלחמה שב לסלנט. הוא עלה לארץ בשנת 1926, ובסמוך למועד זה החל לתור ולצלם את הארץ. בסיוריו נשא עמו חצובה ומצלמת עץ ניידת, שבה הטעין תשלילי זכוכית שבאמצעותם צילם תצלומים של כ־70 מקומות יישוב בארץ – מתל חי ועד לירושלים.

ישראל אולשטיין, מימין, משפחת הצלם,        משמאל, צל הצלם

בשנת 1928 פתח חנות לציוד צילום ולתיקון שעונים ברחוב נחלת בנימין 14 בתל אביב. ב־1933 הצטרפו אולשטיין ורעייתו יוכבד לכפר הס ועסקו בחקלאות. המצלמה והתצלומים הושמו בארון.

לאחר מותו של אולשטיין מצא קרוב משפחתו, האמן אברהם אילת, את מצלמת העץ ואת העיזבון – 300 תצלומים שהודפסו במקור במידה של גלויה: 9X14 ס"מ. 

המצלמה המקורית של אולשטיין

בתערוכה מוצגים חלק מהצילומים, וכך גם מצלמת השטיינהיל. אולשטיין מופיע בתצלומים הן כאחת הדמויות והן כחלק מהקומפוזיציה, מעשה נדיר בצילום המקומי בעת ההיא. בהיותו צלם־שען התקין טיימר מיוחד על המצלמה וכך הצליח לצלם את עצמו בתוך פריים התמונה וגם להצטלם עם מושאי הצילום שלו. מטרת התיעוד העצמי מציין האוצר גיא רז, נותרה חידה. אף שרמז לפתרון נמצא בכיתוב בכתב ידו, שמופיע בגב תצלום שצילם במהלך ביקור מנחם אוסישקין בבן שמן בשנת 1926, כשאולשטיין צילם בסטילס את הפקת הסרט "ושבו בנים לגבולם". וכך כתב: "תתבונן אל התמונה ותראה שמצלמים פה. את הצילום הזה עשו לראינוע (קינאמאטוגראף) וגם אני נמצא על הפילם בתמונות אחדות […] אם תהיה לך ההזדמנות לראות פילם ארץ ישראלי 'ושבים בנים לגבולם' תתבונן אל התמונות מ'בן שמן' ותכיר גם אותי." (הציטוט והמידע, מטקסט התערוכה).