ראשית ברכות לרז סמירה סמנכ"לית מוז"א ואוצרת ראשית על התערוכה הראשונה באוצרותה במוז"א – מוזיאון ארץ-ישראל. התערוכה אָסַאנָה לרגע, נשימה מדיטטיבית במציאות עכשווית מעניינת במאוד, מדיטטיבית, Plein d'air כמו שאומרים בצרפתית, כלומר נותנת מרחב נשימה ו"כבוד" ליצירות המוצגות במרחבי ביתן רוטשילד.
בתערוכה נפגשנו עם רז סמירה אוצרת התערוכה ושמענו מפיה על העבודות. וכן נפגשנו עם מס' אמניות ואמנים המציגים בתערוכה: סיגלית לנדאו, אפרת ירון, מיכאל ליאני, מרים כבסה, אורי הולבן.
מנכ"ל מוז"א: עמי כץ אוצרת מוז"א רז סמירה. צילום דנה קופל
שם התערוכה לקוח ממונח מעולם היוגה והמדיטציה. המילה "אסאנה" שמשמעותה תנוחה, נגזרת מהשורש הסנסקריטי ״אס״ שפירושו ״להישאר״ / ״להיות״ / ״להתייצב בתנוחה מסוימת״. פטנג׳לי (Patanjali), אחד מאבות היוגה, מגדיר ביוגה סוטרה את האסאנה כ־"מה שיציב ונינוח" או כ־"מה שמאפשר להיות יציבים במצב של נינוחות מתמשכת". האסאנה היא זו שמאפשרת הרפיית מאמץ, תחושה של התלכדות עם האינסוף, או עמעום חוויית הנפרדות שלנו המגדירה את האני. כאשר היא מבוצעת במודעות ובקשב, האסאנה מפרקת מועקות נפשיות, חרדות, פחדים ומחסומים מנטליים, ויוצרת שלווה והרמוניה פנימית. חלל התערוכה הוא תצרף הרמוני של צבע, צורה וגודל; בין סאונד לשקט, בין תנועה לעמידה במקום, בין בהירות מסנוורת לחשכה מנחמת. (ציטוט מטקסט העיתונות)
התערוכה אָסַאנָה לרגע, נשימה מדיטטיבית במציאות עכשווית, לידתה בהקשרים למציאות הכאוטית העכשווית בישראל, ומתוך רצון להעניק מענה לצורך בהפוגה, לרוגע ולו לזמן קצר, ולפנות מה"עכשיו" הכואב והמאיים – לעברה של השתהות במרחב שיש בו מן המרפא לנפש, ומנותק מזמן וממקום. מכאן עולות שאלות שהתערוכה מציפה". מקומו של המרחב הביתי והציבורי בתקופה זו לאחר השבעה באוקטובר, עת מרחבים אלה הפכו לבבואה של המסה של זיגמונד פרויד באשר ל"אל ביתי" Das Unheimlich) ,[1] ותהיות ושאלות על יחסי כוח בין האישי-רגשי לבין החברה בכללותה.
בתערוכה מוצגות עבודות וידאו לצד תצלומים עכשוויים פרי יצירתם של 24 אמנים ישראלים ובינלאומיים שיוצרים יחד חוויה של סאונד, צבע וצורה. האמנים המציגים בתערוכה: ליאת אלבלינג, ריקי אלבנדה, סילביה אקרמן, יורם בוזגלו, עינת עריף־גלנטי, אורי גרשט, דגנית ברסט, אורי הולבן, מירב הימן, סשה טמרין, אפרת ירון, מרים כבסה, מיכאל ליאני, מרק לואיס, סיגלית לנדאו, נעמי מנדל, מירי סגל, אלון סגל, חנה סהר, רן סלוין, הילה עמרם, טליה קינן, ג'ני קצ'ורין, יאנה רוטנר, עומר שיזף.
התערוכה מוצגת בביתן רוטשילד, ובנוסף עבודה של רן סלוין בביתן ניפוח הזכוכית.
עמי כץ, מנכ"ל מוז"א מסר: "במציאות המתוחה שבה אנו חיים כמעט חצי שנה, מוז"א מציע למבקרים מרחב, אפילו זמני, של רוגע ושלווה. התערוכה, המתפרשת על פני שתי הקומות של ביתן רוטשילד, בחלל מנפח הזכוכית במרכז אדם ועמלו, היא הזדמנות לצלול לעולם חזותי ושקט, משוחרר מהכאב ומחרדות היום־יום. ראינו חשיבות להקדיש מרחב לאמנים ישראלים ובינלאומיים שעבודותיהם מאפשרות הרהור ונשימה עמוקה. אמנות יכולה לשמש תרופה זמנית למתחים ולהציע חוויה מרוממת נפש".
עוד הוסיף עמי כץ: "התערוכה אסאנה לרגע בורחת למחוזות קסומים, דימיוניים, הרמוניים, שקטים המאפשרים לנו לשקוע במרחב צף ללא זמן ומקום ספציפיים, מאפשרים תקווה, החזרת אמון ובריחה מהמציאות שלנו. (ציטוט מטקסט העיתונות)
רז סמירה, סמנכ"לית מוז"א ואוצרת ראשית: ״התערוכה מציגה מנעד של עבודות שיצרו אמנים ישראלים ובינלאומיים, בעיקר עבודות וידיאו וצילום, שכל אחת מהן יוצרת בדרכה מרחב שקט ומיטיב, מכיל ואמפתי, דרך סאונד, אור ותנועה. רוב העבודות מופשטות והמשמעות שלהן נטענת באפשרות לייצר חוויה מדיטיטבית מתוך מצב תודעה שקט, הרמוני ורגוע.״ (ציטוט מטקסט העיתונות)
בביתן רוטשילד מוצגות העבודות בשתי הקומות שלו. בתערוכה ניתן למצוא הקשרים רבים בין העבודות הן בפן התוכני והן בפן הצורני.
בקומה הראשונה מוצגות שתי עבודות וידיאו ללא סאונד: העבודה של מארק לואיס בה מופיע נוף מרוחק של אונטריו, קנדה המשמש רקע ליצירה. עבודה בה הנוף נע מהפשטה ועד לסצנה המציגה קבוצת מחליקים על הקרח, והעבודה של סילביה אקרמן שעניינה נוף מבודד בהרי אלבניה. הנהר חוצה את הארץ ומחבר בין כפרים נידחים, מנותקים ללא כבישים, ללא עדות לבני אדם.
בקומה השנייה מקבץ עבודות: אתייחס לחלק מהן.
עבודה של ליאת אלבלינג שהינה חלק מסדרת עבודות העוסקת בבניית מודלים של מרחבים אדריכליים וסביבות גאומטריות, מחומרים כמו נייר, קלקר וחלקי עץ שעוברים תהליך של צביעה, חיתוך ופיסול. העבודה מונעת מתהליכים המתרחשים בחיי האמנית ותגובתה להם, והקשרים לזיכרונות, בית ילדות ועוד.
ליאת אלבלינג קרוב מאי פעם, 2015 הדפס הזרקת דיו על נייר ארכיבי, מסגרת צבועה
העבודה של מרים כבסה עוקבת אחר מעשה / פעולת האמנות של כבסה. העבודה מוצגת לראשונה בתערוכה מתוך פרויקט חדש שלה.
(כבסה זכתה שבמאי 2023 בפרס משרד התרבות על מפעל חיים באמנות פלסטית).
העבודה של עינת עריף־גלנטי מבקשת לבדוק את החושניות של החומר, את תכונותיו וזיכּוכו לצבע ולקו. שני היסודות האלו, ניכרים בכל מגוון יצירתה. "הקו העדין שנוצר בין המתווה של הצורות הוא תולדה של מפגש בין משטחי צבע […] המפגש שבו נגמר צבע / חומר אחד ומתחיל צבע/חומר אחר הוא, רגע השיא של מעשה-היצירה".[2] ואין כמו יצירה זו לאזכר את עבודותיו המדיטטיביות של מרק רותקו ובעיקר את השהייה מולן בחללי תצוגה שונים.
העבודה של אורי הולבן מזמינה את הצופה למסע ביער ובנהר, אל מעבר לזמן, למקום ולזהות. הסיפור סמי אוטוביוגרפי ומתבסס על מסע מגדרי־רוחני, ומבקש למצוא דרכים להזמין את הצופים לחוויה טרנספורמטיבית אישית ואוניברסלית.
המיצב גן נוף יבש של הילה עמרם שואב את השראתו מגן הסלעים היפני המסורתי (גן זן), שנועד להשרות רוגע ושלווה. במקום סלעים טבעיים, עמרם משתמשת בגושי זכוכית גולמית שמקורם במתקנים לייצור זכוכית באפולוניה-ארסוף משלהי התקופה הביזנטית והתקופה האיסלאמית הקדומה (מאות 7-6 לספירה). אזוב מלאכותי עוטף את הגבישים.[3]
בעבודת הווידיאו של סיגלית לנדאו מוצגת קבוצת ילדים על סף גיל ההתבגרות הרוקדת בלא משים ריקוד טקסי פגני עתיק. הריקוד מחזורי ומתייחס לזמן מעגלי. כל ילד/ה מחזיק בידו סרט צבעוני שמחובר לעמוד במרכז המעגל. בכל סיבוב שהילדים משלימים, עוד פיסת בד נארגת סביב עמוד הטוטם. לאחר שהאריגה תושלם יגיע זמן הפרימה. (סיגלית לנדאו)
בעבודה של אלון סגל, צילום סיטואציות ספציפיות עם 7 מצלמות GoPro המורכבות יחד עם מתאם מיוחד. התצלומים מעובדים באמצעות מספר תוכנות מחשב לתפירה ועריכה. טכניקה זו מאפשרת יצירת חוויות 360 VR מותאמות אישית, שבהן הצופים יכולים להתוודע לתרחישים מגוונים בזמן ובמקום.
חנה סהר פיתחה במהלך השנים מספר סדרות צילומיות שעיקר נושאיהן הם: דיוקנאות, טבע דומם ונופים, בהם רובם ככולם הלילה/החושך מתפקד כמרחב וזמן. הלילה מקשה על פעולת הצילום ומקבע את הנסתר בחשיכה ומנגד מעצים את מעט האור שבאופק.
מיצב הווידיאו אנימציה של מירב הימן מדמה אקווריום גדול ממדים ובורא חיזיון תת מימי. המציע אלגוריה מחזורית ליחסים המורכבים בין האדם לטבע, התפעמות האדם מיופיו של הטבע והניכוס שלו מחד, ואת מחיר הזיהום וההרס של פעולות ניכוס אלה מנגד. בעבודה זו תפקידו של פסל הבודהה המזוהה במזרח עם החיפוש אחר שקט ושלווה, מייצג התרפקות על עולם שהיה ואיננו ועל עבר תרבותי עשיר, אך משמש בעצמו כחיקוי חומרי שנועד לקשט.
בעבודת הווידיאו של אפרת ירון אנו מתוודעים לעוצמתו של הטבע אל מול קטנות האדם. רצועות הים נבנות זו אחר זו וממלאות את החדר. הקירות עולים על גדותיהם בגלים שמציפים רגשות משתנים…השימוש בטכנולוגיה מאפשר להביא את הים לתוך החדר כדי לטוות מציאות חדשה ולהעניק מרחב להתבוננות פנימה והחוצה. (אפרת ירון)
בעבודת הווידיאו של יורם בוזגלו, ראלי מרגלית מבצעת את יצירתה ״שאלה לגלבוע״, מחווה למלחין מרק לברי.
בביתן ניפוח זכוכית במרכז אדם ועמלו במוז"א, מוצג מיצב וידיאו סאונד שנעשה במיוחד לחלל של האמן ויוצר הסאונד רן סלוין. המיצב בנוי משתי הקרנות וסאונד במרחב תצוגה חשוך, והוא חלק מסדרת העבודות גן עדן עכשיו, המשלבת נופים דיגיטליים, אנימציות תלת־ממד, טקסטים, עיבוד AI, סאונד וצילום סטילס. הסדרה מייצגת בעיני סלוין: "ריטואל לא צפוי ומשיכה אל אזורי תודעה חסרי גבולות וסביבות אמורפיות הנמצאות בשינוי מתמיד".
את העבודה מלווה פסקול בשם Time Regained מתוך האלבום ״אולונג: עבודות אמביאנט״ של רן סלוין, שראה אור ב־22.3.24, כשבוע לפני פתיחת התערוכה
כתובת: מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב
מחיר כרטיס: 52 ש"ח
ילדים עד גיל 18: ללא תשלום | חיילים: 26 ₪ | סטודנטים: 35 ₪ | אזרחים ותיקים: 26 ₪
שעות פעילות:
שני, רביעי 10:00–16:00
שלישי, חמישי 10:00–20:00
שישי 10:00–14:00
שבת 10:00–18:00
בימי ראשון המוזיאון סגור
טלפון: 03-6415244
אתר אינטרנט: https://www.eretzmuseum.org.il/
עמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/eretzmuseum/
עמוד אינסטגרם: https://www.instagram.com/eretzisraelmuseum/
תודה ליפעת רובינשטיין,משרד רני רהב, יועץ תקשורת מוז"א על חומרי התערוכה, תודה לאביטל ווהב פוקס על ההיענות.
[1] פרויד מתחקה ב"אלביתי" אחר תחושה שהמילה הגרמנית כתואר השם וכשם עצם Unheimliche מיטיבה לבטא. תחושה זו של הזרות השורה בתוך האינטימי עצמו, הצמרמורת ואי–הנוחות במפגש עם הביתי שהוא בה בעת מסתורי וכמוס, מאיים ומפתה. הקדמה זיגמונד פרויד, האלביתי, הקדמה: יצחק בנימיני, תל אביב: רסלינג
[2] עינת עריף-גלנטי, ביניים, יוני-אוגוסט 2013, אוצרת התערוכה: תמר גיספאן-גרינברג
[3] אנריאטה אליעזר ברונר, אוצרת ביתן הזכוכית, ואוצרת האומנויות, מוז"א.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 