סדרת העבודות המוצגות בתערוכה "בומרנג בדרכי הנשימה: מתכתבת עם "מלאך ההיסטוריה" הטקסט המכונן של ולטר בנימין.   

בחלק מדמויות אייקוניות אלו (גרמניות-יהודיות וישראליות), עסק עבאדי בתערוכות קודמות – חנה ארנדט, פאול צלאן. הדמויות מוצגות בשמן הפרטי ולכל אחת מהן מעניק האמן מבט עין אופייני לה, תחושת כאוס לצד תקווה. לצד הדמויות מופיעים אתרים מדומיינים וסמלים בעלי זיקה היסטורית כגון: "קברי צדיקים", "מגדל המים" ועוד.

לצד דמויות אלו מוצגים דיוקן של גל גדות "וונדר וומן", ולצידה כוכבה לוי, הגיבורה מפרשת "מלון סבוי". בעבודות אלו עבאדי מתייחס למושג "גיבור/ת תרבות" ומאתגר אותו באופן הצגתן של השתיים. גדות מוצגת מפוחמת וחרוכה; ואילו לוי אשר סיכנה את חייה בפרשת מלון סבוי, זכתה ליחס מזלזל מצד החברה הישראלית.

כתביה של ארנדט (והתערוכה של עבאדי בנדון ב"פרויקט ארנדט" 2005-2003) מצטלבים עם "מלאך ההיסטוריה" של בנימין, והשפעותיו של העבר הקשה על ההווה, בעוד שהשירה של צלאן מעידה על הזוועות שהתחוללו בשואה. הכוח והחירות של ארנדט מצטלב עם המושגים של בנימין בדבר אי-רציפות היסטורית ובדבר "מלאך ההיסטוריה", המראה את כוח המשיכה הבלתי נמנע של העבר הקטסטרופלי אל ההווה. שירתו של צלאן מעידה על הזוועות שהתחוללו בזמן השואה (ואזכיר כאן את התערוכה המשותפת לו, למאיה זק , צבי לחמן ושי עבאדי במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, 2022). שבתאי "הצבר" שביניהם מתואר כ"צבר" יפה בלורית ומבטו נישא אל האופק.

האתרים המוצגים – חומות ירושלים, מגדל דוד והדורמיציון, קבר שיח/צדיק, צמחיה לצידם, ומגדל המים שמבנהו החדש יחסית, נישא אל על ובולט למרחוק.

העבודה החותמת את הסדרה מתייחסת לדגל ישראל, המוצג מהוה ומחוק: הד לסמל שלאחרונה מגלם את הסכסוך הישראלי הפנימי במלוא עוזו.

העצים המוצגים בציורי הנוף – סמליים אף הם – למשל הוושינגטוניה החסונה המסמלת אצל עבאדי יכולת הישרדות למרות הכל.

העבודות צוירו ונצרבו על לוחות עץ או אס בי, רקען בהיר וקו אדום כמו מחבר ביניהן. הקו האדום הוא אולי עוד תזכורת לאירועים שהתרחשו בישראל בסתיו 2023 .

הכלב המצויר בצבעוניות שונה משאר העבודות וסביבו משיכות מכחול עזות, אפשר ומייצג את מחדלי ה-7 באוקטובר. עם זאת, מקורו ברומן "כלבם של בני בסקרוויל" של ארתור קונאן דויל שיש בו פוטנציאל של תקווה לדרכים חדשות וטובות.

שם התערוכה – "בומרנג בדרכי־הנשימה" – מגיע משורת הפתיחה בשירו של פאול צלאן, שזה שמו. עבאדי וגיבוריו המצוירים עוסקים בקטסטרופה, ומחשבתם אינה רגועה. כמו הבומרנג, הקטסטרופה אורבת וחוזרת על מנת להכאיב. "לעצור לפעימת־לב / אחת לאלף שנים", נכתב בהמשך השיר.

הרקע הלבן של הדיוקנאות כמו מקבע את הדמויות המצוירות ואינו מאפשר להן להסיט את מבטן – ממש כמו "מלאך ההיסטוריה" של וולטר בנימין, המופיע בחיבור "תזות על מושג ההיסטוריה", שאותו כתב זמן קצר לפני מותו הטרגי. מלאך זה מופיע בציור "אנגלוס נובוס" של הצייר פול קלה משנת 1920, ובנימין מפרש אותו כאובייקט של התבוננות בייעוד האנושי. בעיניו, מלאך ההיסטוריה מפנה פניו אל העבר, שם הוא רואה גלי חורבות בעוד שסערה הודפת אותו הלאה, אל העתיד. התערוכה, אם כן, מצוין בטקסט, היא פעימת הלב של הגיבורים והנופים.

ולסיכום ברצוני לציין שבבסיס יצירתו האמנותית של שי עבאדי ניכרת לעתים קרובות ההתבוננות בדמויות מן התרבות הישראלית ומן התרבות היהודית, ואף ממערב וממזרח.

תודה לשי עבאדי על חומרי התערוכה, תודה לרונית מנהלת גלריה ביתא על השיח המעניין