התערוכה "מסע הגוף, מסע הנפש" של האמנית דורית צינמן בבית האמנים תל אביב, מפגישה עבודות משתי סדרות המתעדות כדבריה חוויות ואירועים אישיים.
בסדרה מתמודדת מהשנים 2019–2020 מתעדת צינמן את התמורות שעבר גופה עקב חוליו, תקופה ארוכה, בה לא פסקה לצייר. "הרגשתי סוג של שקיעה במים, אני צפה ומרחפת בעולם משלי. סביבי צפים הקרובים אליי, המשפחה והחיות שלי. דימוי הצב ליווה אותי בתקופה זו, הזדהיתי עם ההתכנסות שלו בתוכו בתוך ביתו, עם השקט שלו, עם האיטיות, עם הצורה העגולה המכונסת בעצמה". (ציטוט מטקסט התערוכה)
הנכחת הגוף והנפש מאזכרת לדידי את הניאו-פלטוניסטים בתקופת הרנסנס ובעיקר את מרסיליו פיצ'ינו (Marsilio Ficino 1433-1499) הפילוסוף הניאו-פלטוניסט שבמהלך פעילותו בחצר המדיצ'י בפירנצה מדבר על אחדות הגוף והנפש ואין האחד ללא האחר. פיצ'ינו כינס סביבו קבוצה נבחרת של מלומדים בווילה ב-Careggi- (מתנת קוסימו דאי מדיצ'י) במעין אקדמיה ששימשה כשילוב של החיים, הגוף והנפש.[1]
בעבודות במדיום שמן על בד המוצגות בתערוכה, ניכר מעשה הפירוק וההרכבה – עבודת מארג של דיוקנאות האמנית ודימויי הצבים, המצוירים בצבעוניות ירקרקה אפרפרה, מבליחים לעין הצופה. וכפי שמציינת האוצרת, שני הצבים גדולי ממדים המצוירים מהצדודית, ראשם מגיח מהשריון, פונים לכיוונים מנוגדים כמערערים על חוקי הכבידה.
אהבתה של צינמן לבעלי חיים ולחיות הבית שלה מציינת לוין, ניכרת כבר בעבודותיה המוקדמות שעסקו במשפחתה ובסביבתה הקרובה, וכן באוסף אובייקטים ופסלים של חיות מתרבויות וממחוזות שונים. היא מספרת שבילדותה הוריה אפשרו לה לגדל רק צב.
בעבודה אחרת מסדרה זו מצויר באמצע הקומפוזיציה דיוקן עצמי חשוף כסימון קווי המקביל לעורקים וורידים. דמות סכמתית המישירה מבט, על רקע כתמי צבע ורודים אפורים, כתאי גוף שנפגעו וחלו.
הסדרה "בעקבות הודו" מרביתה צוירה בשנת 2023 בסיורים בצפון מזרח הודו. בציורים העלתה צינמן רשמים ממפגשים בין אנשים לסביבות תרבותיות. באשר לתהליך העבודה בסדרה זו, היא מציינת שבעודה מצלמת היא חושבת על ציור. ישנו תהליך של בנייה.
בציוריה היא משלבת מוטיבים רבים מתצלומים שצילמה במהלך הסיורים, מהם בנתה קולאז' צילומי בעת העבודה בסטודיו. הקולאז' הצילומי מהווה סקיצה לעבודות בפורמט גדול וצבעוני, המתאפיין במבנה של רצועות אורכיות.
לדבריה "בהודו הוצפתי ברעשים, ריחות, אנשים, בדים, צבעים. נפתח לפניי עולם צבעוני אנושי שונה. ההתרשמות הייתה כל כך חזקה ואינטנסיבית, שניסיתי לבטא אותה על ידי ציור של הדמויות בשורה ארוכה צבעונית המשתלבת עם הסובב – האלים והאגדות ההינדיים". (ציטוט מטקסט התערוכה)
הסדרה בעקבות הודו מתאפיינת בצבעוניות עזה. הדמויות, מציינת לוין מתועדות באזורים כפריים ובשווקים במקומות פחות-מתוירים בצפון מזרח הודו. בהשראת המקדשים ההודיים. בשתיים מהעבודות הרצועות בנויות משלושה חלקים: החלק העליון מוקדש פעם לאלים ופעם לבני תמותה, החלק התחתון מאוכלס בבני תמותה או ביצורים דמוניים, והחלק המרכזי חוצץ ומבדיל ביניהם". (ציטוט מטקסט התערוכה). יש לציין שהעבודות בסדרה זו ניכרות בגודלן הפיזי (חלקן 95X1.66).
הדמויות בסדרה זו שרויות בעולמן ללא תקשורת ביניהן. ועם זאת יש לציין שניתן להתחקות אחר תווי הפנים באופן ברור יותר מאשר בסדרה "מתמודדת".
על אף השוני הצורני לכאורה בין שתי הסדרות ניכר הקשר ביניהן, התכנסות הגוף הניכרת בסדרה "מתמודדת", מופיעה גם בסדרה הנוספת, בדמויות השרויות כל אחת בד' אמותיה ללא אינטראקציה ביניהן.
עניינה של התערוכה ניכר כאמור לעיל במסע הגוף והנפש כאחד. אזכורים למסעות ונדודים במרחבים ניתן למצוא עוד בספר 'בראשית' באשר למסעו של אברהם אבינו לארץ כנען, מסע המוזכר בפרשת לך לך (ספר בראשית, פרק י"ב, א'-ט') "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, פרק י"ב, פסוק א')[2]
The Grand Tour "המסע הגדול", מסעות שערכו צעירים על-פי רוב בני המעמד הגבוה באתרים היסטוריים ברחבי אירופה במאות 18-17. רומא, העיר העתיקה, לדוגמה, שימשה מושא למסע הנפש והעלייה לרגל באותה עת.[3]
"המסע הוא מרחב בלתי נודע שמזמן ריגוש, הרפתקה וקושי", מציין קובי בן מאיר בטקסט התערוכה 'מסעות'. "הוא הקו הפיזי, הכרונולוגי והמחשבתי הנמתח בין הבית שיוצאים ממנו ובין יעד מוגדר או מופשט שמשתוקקים להגיע אליו. הקו הזה, היוצא מנקודה מסוימת במרחב, הוא ארעי, פתלתל, נזיל וחמקמק, עד שהוא מסתיים בנקודה אחרת. יש סיבות רבות לצאת לדרך: יש מסעות גילוי שמטרתם להרחיב את הדעת על אודות העולם שאנו חיים בו; מסעות עלייה לרגל שאדיקות דתית היא המניע שלהם; טיולים ברחבי העולם שנובעים מסקרנות תרבותית או מרצון להתנתק מהחיים היומיומיים הבנליים…; מסעות אמנם נבדלים זה מזה במניע או במטרה, אך בכולם ייפגש ההולך עם דרך בלתי מוכרת שנפרשת לרגליו".[4]
דורית צינמן נולדה בשנת 1951 בישראל. בשנים 1972–1977 למדה לתואר ראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בחיפה; בשנים 1981–1985 למדה אמנות בבית ספר לאמנות אבני; כיתת אמן בהנחיית ראובן תשרי.
תערוכות נבחרות: "מקרוב" גלריה אפרת תל אביב 2009; "פנים רבות" גלריה משרד תל אביב 2022; "אמנות סודית" (תערוכה קבוצתית), בנק לאומי, תל אביב, 2016.
תודה לאירית לוין על חומרי התערוכה
תודה לדורית צינמן על השיחה עמה
[1] הניאופלטוניזם יצר מחבר בין אסכולות פילוסופיות שונות: האסכולה הפיתגוראית שנוסדה ע"י הפילוסוף פיתגורס (בין המאה ה-6 לפנה"ס למאה ה-4 לפנה"ס); האסכולה הסטואית שנוסדה ע"י זנון (300 לפנה"ס עד 260 לפנה"ס) והפילוסופיה של אפלטון (423-4 לפנה"ס בקירוב – 347 לפנה"ס. https://plato.stanford.edu/entries/ficino/
[2] מסע אברהם לארץ כנען, ויקיפדיה, https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%A2_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%9F
[3] Wilton, A, Grand tour: The lure of Italy in the eighteenth century, London: Tate Gallery, c.1996.
[4] קובי בן-מאיר, מסעות, מוזיאון ישראל, ירושלים, אגף הנוער והחינוך לאמנות ע"ש רות, מרס 2014-ינואר 2015
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 