בתערוכה, חיים מאור "הניצבות" באוצרותה של ד"ר זיוה ילין, מוצגות דמויות נשים מלפנים או מגבן. מאור מוקף מצעירותו בנשים צעירות ומבוגרות. בתחילה שמשה לו אשתו תרצה כדוגמנית לצד סטודנטיות וחברי וחברות קיבוץ. בשנת 1986 הכיר את סוזנה, מתנדבת בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שהגיעה מגרמניה ובמשפחתה היה רקע נאצי. הקשר איתה שימש מקור השראה לשלוש תערוכות חשובות שהוצגו בישראל ובחו"ל. סוזנה הייתה 'דוגמנית הבית' אבל גם ידידה שעברה אתו מסלול של בדיקה משותפת של עולמם של בני הדור השני לשואה.[1]
סדרת הציורים מצוין בטקסט התערוכה, החלה בציור של אישה ממוצא אתיופי שעמדה בגבה אליו בתחנת רכבת. דגם שמלתה ריתק אותו. בהמשך, משמשת נורה סטנשו, אמנית שלמדה אצלו במסגרת מפגשי אמנים מאשקלון, כדוגמנית הבלעדית שלו מזה כשלושים שנה. הקשר עימה הורחב והיא סייעה לו במחקריו ברומניה ובאצירת תערוכות בארץ ובחו"ל עם האמן הרומני דומיטרו פופ טינקו ז"ל.
אישיותה של נורה סטנשו מורכבת ומרובדת, והיא נעה בין דימוי האישה הנאה והמפתה לבין דימוי גברי. הנזילות המגדרית והתלבושות השונות שהיא מחליפה מאפשרים למאור להשתמש בדמותה ליצירת זהויות שונות שחורגות מזהותה המקורית. כמו למשל, סטנשו בחוף הים באשקלון מדגמנת כאשת לוט שהפכה לנציב מלח.
סוגת המבט עולה בדימויים אלה המוצגים בתערוכה – מבטו המעריץ של האמן, הצופה, הגבר, אל הדוגמנית העומדת לפניו בשלל שמלות מרהיבות. ז'אן פול סארטר קובע בספרו "גבולות המבט": המבט הוא נקודת מעבר בין שני מצבי קיום הפוכים האחד של הסובייקט והאחר של האובייקט. כשאנו מביטים על דבר מה עלינו למצוא מבט אחר שיתבונן בנו בעודנו מתבוננים, מבט מבחוץ שיאמת את יכולתנו להביט באחרים.[2]
עבודותיו של מאור מן השנים האחרונות שונות מקודמותיהן. העבודות משנות ה-70, 80 של המאה העשרים, ואף מאוחר יותר התאפיינו בתימות שעניינן עיסוק במשפחה, דור שני לשואה, גוף ועוד; ובמדיה – צילום, מיצב, מיצג, ציור ועוד. בעבודות המאוחרות ניכר המעבר לצבעוניות, סגנון ציורי עשיר ופרטני ואף אורנמטליות, שלא היו בעבודותיו הקודמות. הנשים ספציפיות מאוד וגם המיקום שלהן אל מול הנוף. הפורמט המאורך, האופן בו ניצבות הנשים על רקע הנופים והאופן בו העבודות מוצבות בשורה זו לצד זו, כל אלו מאפיינים את התערוכה החדשה בגלריית בארי בבית רומנו.
מצע ציוריו של חיים מאור הוא עוד איפיון בולט בעבודותיו. מאור מעדיף לצייר על מצעי עץ מאשר על בדים. (לטענתו מעדיף את יציבותו וקשיחותו של משטח העץ). כבר משנות ה-80 השתמש מאור בלוחות עץ כמצע לדיוקנאות שלו ושל אחרים (בתערוכות "פני הגזע ופני הזיכרון" 1988, "הספרייה האסורה" 1994, ועוד). עבודותיו על מצע עץ מתכתבות עם תולדות האמנות. למשל, ציורי איקונות ועוד ממימי הביניים, מתקופת הרנסנס ואף לפני ואחרי, המצוירות על מצע עץ (Pittura a olio) ומשמש אותו גם כטקסטורה ראשונית בדומה ליצירותיו המוקדמות של מקס ארנסט הסוריאליסט. בנוסף, טקסטורת העץ כמאפשרת לזיכרונות עבר מודחקים לצוף, להגיח מתוך העץ. "אין כלוח העץ, על בהרותיו וכתמיו, להנכחת כתמי הזמן, להעלאתם באוב של רוחות רפאים, של עבר רדוף… על פי האנלוגיה הפרוידיאנית, פני העץ כמוהם כאותו מחסום שבין הקדם-מודע למודע, שעליו מתרחשת דרמה זו של שיחזור הזיכרון." (פרופ' חיים פינקלשטיין מתוך הקטלוג "הם אני" 2011) (ציטוט מטקסט התערוכה). "בארץ", מציינת ילין האוצרת, "בציור העכשווי, זו לא בחירה שגרתית והיא מעידה יותר מכל על ההתכתבות של מאור עם מסורות העבר ועם שאלות של זהות אישית וקולקטיבית.
את הנשים הניצבות מלוות פתקיות ממו מצוירות, שנוספו לציוריו של מאור בשנים האחרונות. הממו, פתקית נייר צבעונית ובגבה פס דביק, משמשת כנייר לכתיבת מידע קצר, בדרך כלל תזכורת כלשהי המתייחסת לאובייקט שעליו היא מודבקת. המילה 'ממו' (Memo) הינה קיצור של המילה 'ממורנדום' (Memorandum), שפירושה מסמך או תיעוד כתוב של חוזה או הסכמה כלשהי ומגולמת בה גם המילה זיכרון באנגלית (Memory). ה'ממו' בא מתוך המודעות לשכחה הגוברת עם הזקנה, החשש מאובדן הזיכרונות והפחד לאבד את זהותנו, שמהווים מניע ביצירותיו של האמן חיים מאור (ציטוט מטקסט התערוכה).
ברצוני להוסיף שפתקי "ממו" הופיעו בתערוכה חיים מאור – מיינע טייערע העלדן (הגיבורים היקרים שלי), עבודות על עץ, שבחלקן – דיוקנאות בשלושה טריפטיכונים, צייר מאור פתקי "ממו" על מנת לציין עובדות, אירועים, תאריכים, תחושות ועוד.[3]
ולסיום, חיים מאור בפתיחת התערוכה בגלריה בארי: התערוכה עוסקת בזיכרון. מה אנו זוכרים, איך רוצים לזכור דברים וכו'. זיכרונות העבר שעולים ממצע העץ, החומריות של העץ. רוב החומרים מבוססים על צילומים שצולמו במצלמה אנלוגית עם הדוגמנית סוזנה לפני 30-40 שנה. הדמות הנשית שהיתה צד אחר ממשפחה נאצית לדיאלוג עם חיים שבא ממשפחה של שורדי השואה. כיום הוא עובד עם הדוגמנית נורה בשמלה הצהובה.
ממו – לפעמים יש ממו נוסף שמסתיר משהו מהמידע. אנו נדרשים לשאול מה מופיע באזור המוסתר.
תודה!
שעות פתיחה
שלישי, רביעי 11:00-18:00
חמישי 14:00-20:00
שישי 10:00-14:00
שבת 11:00-14:00
[1] סיפור משפחתו של חיים מאור יש לציין, המסופר בצילומים ובטקסטים בתערוכות עבר של חיים מאור, קיים לצד סיפורם של צעירה גרמניה בשם סוזאנה ומשפחתה. האם הסבא של סוזאנה היה נאצי? האם הכתם השחור על חזהו בצילום שהצג בתערוכה, מצביע על מיקומו של צלב-קרס? הרהורים אלה אשר, כפי שחיים מספר לנו, העסיקוהו בעלעלו באלבום התמונות המשפחתי. ראו: חיים פינקלשטיין, קריסת הזיכרון, מתוך פני הגזע והזיכרון, הספרייה האסורה, גלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון , אוניברסיטת בן גוריון בנגב. אוצר: פרופ' חיים פינקלשטיין 1994 ובתערוכות נוספות: מיצב, HCAK – המרכז לאמנות עכשווית, האג, הולנד. אוצר: פיליפ פיטר. 1993; גלריה עירונית, כפר-סבא. אוצרת: אסנת הוכמן, 1994.
[2] ז׳אן־פול סארטר, המבט, תרגום: אבנר להב, תל אביב: רסלינג, 2007.
[3] חיים מאור – מיינע טייערע העלדן (הגיבורים היקרים שלי) אוצרת: ד'ר בתיה ברוטין ; אוצרת הגלריה: עדי אנג'ל הגלריה בבית יד לבנים, רחוב אחד העם 20, ראשל"צ, 22.5.2022-8.3.2022
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 