חנן שפיר מתמקד בסדרת התצלומים של פרחי ההיביסקוס אותם צילם בשנים 2021-2015, בבריכה הקטנה בגן ביתו, אשר במימיה נלכדים מבעיו המרהיבים של פרח זה במחזור הצמיחה והקמילה שלו.
התצלומים, מהווים מושא להתבוננות יום יומית במראות הגן ולמתרחש בו. פרח ההיביסקוס על מופעיו הרבים מצולם במהלך שעות היום והערב, מבודד בתצלומי תקריב או מתועד לצד צמחי מים או עלים, מופיע בהשתקפויות במים של שמיים או של הצמחייה מעל, או זוכה לייצוג בקומפוזיציה לילית אפופה בדרמה. עבודות מסדרת "היביסקוס", 2016-2022, תצלומים, הזרקת דיו על נייר ארכיבי
על כך כותב שפיר בטקסט המלווה את התערוכה:
"כמעט מכל חלון בביתנו נשקפים אליי קטעים של הגינה, העוטפת אותו משני כיוונים. מחדר השינה מציצים אליי צמרת עץ רימון וגזע דקל וושינגטוניה, ומחלון חדר העבודה ניבטים עץ שסק ושיחי היביסקוס אדומי פרחים. בפינת האוכל אני לוגם את קפה הבוקר מול חלון מפרץ, עשוי עץ חום, התוחם מיני שיחים נמוכים, סלעים, את חלקו התחתון של עץ הרימון ואת גזע הדקל. ביניהם מפרפרים ומתרוצצים כעשרה מיני ציפורים, בזוגות או בקבוצות, חלקם מקננים בגינה וחלקם באים לשתות מבריכת הנופרים הקטנה ולינוק צוף ממיני הפרחים שגדלים בה.
מהסלון אני רואה חלק גדול של הגינה המכוסה דק מעץ אורן, וסביבו גדלים כמה מיני פיקוס, עץ קלמנטינות ועצי היביסקוס בגוני אדום, ורוד ולבן. על קשת המתכת הבנויה מעל השביל המוביל לבית, מתפתלים ענפיה של הוויסטריה, אשר פריחתה בתכלת וסגול מרהיבה בחודשי האביב. ישנם עוד חלונות ופתחים המכניסים את מראות הגינה אל תוך הבית, אך תקצר היריעה מלתאר אותם".
שפיר מטפח כל עץ, שיח ופרח, מכיר אותו בשמו ואת מהותו ועוקב אחריו. לקראת החורף הוא זורע בגן פרחי בר. הגן הוא מעין שמורת טבע עירונית ברמת השרון וציפורים רבות חולפות ומקננות בו.
"הסדרה החלה בשנת 2015", מספר שפיר, "כשהבחנתי לראשונה בפרח ששכב באצילות בין עלי הנופר, והחלטתי לתעד אותו. מבחינתי הבריכה הקטנטנה, שקוטרה בערך מטר אחד, היא מיקרוקוסמוס מרוכז המתאר בעוצמה את היעלמות היופי ואת חלוף החיים".
"לבריכה חיים משלה; זו מערכת אקולוגית עשירה שבה יחסי גומלין בין צמחי מים אשר צמחו בה וחלקי צמחים שנפלו לתוכה, לבין דגיגי גמבוזיה הנוגסים בזחלי יתושים ומונעים את התרבותם. הדגיגים מכרסמים את הפרח, יוצרים בו צורות שונות ומקצרים את ימיו", מציינת אירית לוין אוצרת התערוכה.
התבוננות בבריכה כמושא למחזוריות החיים, צמיחה, פריחה וקמילה מעלה בדעתי את ציורי "שושני המים" (הנימפאות) שצייר קלוד מונה האימפרסיוניסט במהלכן של שנים רבות עת התבונן בהן בשעות היום השונות ועונות השנה באחוזתו בז'יברני, צרפת.
שפיר מציין בטקסט התערוכה: "פעולת הצילום היא תיחום גבולות המלבן כי הנושא כבר שם, מה שיש בגבולות זה מה שגורם לתמונה להיות/להתהוות. מה שאני משאיר מחוץ לתמונה חשוב לא פחות ממה שאני בוחר להראות."
אני מחפש את השקיפויות. אני מבהיר מעט את הצבע הכהה של המים שבולע את הדברים, כדי להראות את השורשים והעלים מתחת למים".
פרחים מייצגים בציורים מימים עברו את אלגורית הואניטס (Vanitas) "הבל הבלים הכל הבל" באשר לארעי והחולף (צמיחה, פריחה וקמילה). סוגה זו עלתה בציור הפרוטסטנטי בהולנד בשלהי המאה ה-16 כחלופה לציורי קדושים בדת הקתולית. בצילומיו של שפיר ניתן לראות אנלוגיה למחזוריות החיים בהקשרים אלו. וכפי שמציינת האוצרת בטקסט התערוכה "יופייה והאסתטיקה של הקמילה; הירוקת; העלים וצמחי המים בבריכה, חלקם צפים ואחרים שוקעים; משחקי צללים; דליחות המים בבריכה לצד אגלי מים על הפרח בשיא פריחתו – יוצרים קומפוזיציות עשירות ופואטיות בטקסטורה ובצבע. פעמים נוצרים מתחים בין ניגודים, כמו בין עכירות לרעננות.
עדינות הפרח המופיעה בתצלומים כתחרה עדינה אשר אט אט נמוגה, אוצרת רגעי התבוננות ביופיו של המתכלה והחולף".
ההִיבִּיסְקוּס (בשמו המדעי: Hibiscus) מונה 426 עד 433 מינים ו-190 תת-מינים ממשפחת החלמיתיים שנפוצים בעולם באזורים חמימים בעלי אקלים ממוזג, טרופי או סוג טרופי. בישראל גדלים בבר שני מינים בסוג היביסקוס: עשב חד-שנתי נמוך – היביסקוס סגלגל (Hibiscus micranthus) ושיח היביסקוס משולש (Hibiscus trionum), ומינים תרבותיים שונים כמו היביסקוס טלייתי (Hibiscus tiliaceus), היביסקוס סורי והיביסקוס סיני. בישראל ההיבסקוס נפוץ כצמח נוי. [1]
תורת המיון מציין החוקר מיכאל זהרי, הקדימה בהתפתחותה הניכרת את ענפי הבוטניקה האחרים. המיון הוא הבסיס להכרת עולם הצמחים והמקור המספק את החומר הראשוני לכל יתר ענפי המחקר הבוטניים. מה גם שהתפתחות חקר זה לא היתה תלויה במדעי עזר אחרים.[2]
החוקרת נירה טסלר מציינת בספרה "פרחים תלושים משיח" את המשמעות של דימוי הפרח בהקשר לנשיות ומיניות, ולדיון הענף בכך בתולדות האמנות החל בתרבויות הקדומות של מצרים, יוון ורומי ועד ימינו אנו, ובהתייחס לביטויו של הדימוי באסתטיקה היהודית והנוצרית. ב"שיר השירים" המקראי, הנתפס על ידי רבים כשיר ארוטי, נושא הפרח הקשרים מיניים ברורים; "גן נעול" ו"כשושנה בין החוחים" הן שתיים מהמטפורות שבהן משמשים דימויים מעולם הפרחים לרמיזה על בתוליה ואבריה האינטימיים של הכלה הנחשקת.
דימויים ומוטיבים מעולם הטבע, בצורתם הטקסטואלית, התגלגלו מן היהדות ומן המיתוסים העתיקים כמוטיב מעצב למעמדן של דמויות מרכזיות בדת החדשה המתגבשת בידי ראשי הכנסייה. התפקידים שנתנו לפרחים בגני השעשועים ובטקסי החיזור החצרוניים במימי הביניים וברנסנס מקורם במסורת הקלאסית, שבה נתפסו הפרחים כביטוי לאהבה ארוטית. האמנים האדירו את פלורה – אלת הפרחים הרומית, המזוהה עם פריון, מחזוריות והתחדשות, מבלי לנטוש את משמעויותיו הנוצריות של הפרח. במאה ה-18 סימנו אנשי הרוח את הפרחים ואת צורות הופעתם עם היבטים שונים, הקשורים בהתנהגות האנושית ואילו במסגרת הפוריטנית של המאה ה-19, נטענו הפרחים במשמעות סמלית של צניעות מבורכת, בהקשר לאהבה רומנטית.[3]
ולסיום, בשיחה עמו ציין שפיר "אני ממסגר משהו, מנסה לשנות משמעות ולתת עומק ומקום לחשיבה על כיוון אחר!"
תודה!
שעות פעילות. א' – סגור ב'-ה' 10:00 – 18:00 ו' 10:00 – 13:00 שבת 11:00 – 14:00. צרו קשר. כתובת: אלחריזי 9, תל אביב-יפו. טלפון: 03-524-6685. הכניסה חופשית.
[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%A1
[2] מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים מורפולוגיה, ביולוגיה, סיסטמטיקה ואבולוציה, תל אביב: עם עובד, 1978, עמ' 273
[3] נירה טסלר, פרחים תלושים משיח גלגולי דימוי הפרח מ'שיר השירים' לאמנות מודרניסטית של נשים באמריקה, תל אביב: רסלינג 2012, עמ' 16-15.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 