ביתי, תערוכת היחיד של דרור היבש באוצרותו של שרון תובל, נושאת עמה כפל משמעויות. ביתי – בית, הבת שנולדה לאמן, זמן, חיים, מקום, וכן זיכרונות אישיים לצד הקולקטיביים.
דרור היבש, אמן ודוקטור לביואינפורמטיקה המתמחה בחקר הדנ"א של מחלת הסרטן, מפרק במיצב את רעיון הבית לרכיבים כמו זמן, מקום ואי-מקום, לצד החוויה האנושית, תוך שהוא בוחן מחדש את חייו. (ציטוט מטקסט התערוכה).
המיצב המוצג בתערוכה הוא בן מספר חלקים – עבודות וידיאו, סאונד, ורדי מייד והוא סובב סביב הציר שצוין לעיל – בית, מהו בית, חיים והארעיות הנלווית אליהם, מחלת הסרטן בה חלה אביו, ונרפא, זמן מלחמה, נדודים, הגירה אל… וחזרה. מבטו/ה של הצופה נודד/ת מעבודת הווידיאו "הבטחה לעתיד" (כבת שעה פלוס) שאינה מרפה מן העין, בה נראות נמלים האוכלות בית עשוי לחם שהיבש הכין בביתו, אל עבודת הווידיאו "מחפשים אוכל" – בה נראית תנועת תאים סרטניים, תאים של אביו שחלה בסרטן. התאים מצויים בפעילות שכן היבש הזין אותם בסוכר. וכשהסוכר נגמר, הם נעלמו. ומשם אל ידו של האמן עליה כתוב/חרוט "איך אני מסביר לביתי"?
ובנפרד בחלל המצוי אל מול הכניסה מיצב עשוי משולחן אותו מצא בבית הנוכחי, שכפי שסיפר פירק, ונטל חלק ממנו אל התערוכה, והוא נושא עמו את האבק, שהנו מחלק ממשקעי הזמן.
לתערוכה נלווה טקסט אישי ונוגע:
ביתי
אבדו לי מילים גבוהות כי המציאות מכתיבה לי קונקרטיות: מה קונקרטי יותר מטילים, מבריחה כפויה מהבית ומהולדת בת שמשיבה אותי אל ה-בית? ב-24.7.2023 הבנתי שאני הולך להיות אבא. ב-7.10.2023 נפל טיל בפלורנטין שכונתי וברחוב הסמוך נחרב בית. ב-7.10.2023 ברחנו ועברנו שישה בתים ומדינה. ב-25.3.2024 נולדה בתי הבכורה.
"להיות בבית" ציין ז'ורז' פרק, משמעו "להשתרש, לגלות מחדש, להיות כל כולך בכפר שלך…".[1] עם זאת חווית הבית אותה מציין היבש מאזכרת לדידי את המושג הפסיכואנליטי שתבע פרויד: ה- Unheimliche – המאוים, שכן מנגד לתחושות השייכות והקירבה המקושרות לבית באשר הוא ניכרות משמעויות הטומנות בחובן איום ומצוקה.[2]
אז מהו בית, מה הוא טומן בחובו, מהן המשמעויות של זיכרונות אישיים וקולקטיביים לשם כך יש להדרים אל התערוכה ואל העבודות כולן.
ז'ורז' פרק, חלל וכו', מבחר מרחבים, תרגום: דן דאור, אוולין עמר, הוצאת בבל, 1998
זיגמונד פרויד, האלביתי, יצחק בנימיני, הקדמה לאלביתי, תל אביב, רסלינג, 2012
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 