איתמר ניומן , אמן רב תחומי שעשייתו שזורה בתולדות התרבות הישראלית בתחום האמנות, העיצוב, המוזיקה והקולנוע, מציג תערוכת יחיד חדשה לאחר שנים ארוכות של שתיקה, בהן התמסר לחיים ברוח הבודהיזם. התערוכה, מוצגת בשני החללים הגדולים של בית האמנים, תל אביב, ומוצגות בה עבודות ציור, פיסול וסאונד, ביניהן דיוקנאות ריאליסטים גדולי מימדים של דמויות במצב מדיטטיבי, שכמו מטמיעות את פעולתן בצופה.
מסע החיים של ניומן מרתק, ועובר בתחנות רבות. כאמן רב תחומי, השזור בתולדות הקולנוע, המוזיקה והאמנות הישראלית עד לבחירה בחיים ברוח הבודהיזם. שם התערוכה "דהממה" באה מהשפה ההודית העתיקה פאלי[1], ומשמעותו – זה שמרים, שתומך, שיוצר מבנה ומעצב צורה. כך גם התגבשו חייו של ניומן, שאף שאיבד את הצורך להציג, מעולם לא הפסיק ליצור. תערוכתו הראשונה לאחר שנים של שתיקה מישירה מבט, כפות-ידיה פתוחות וריקות, כמצהירה על ויתור ועל ענווה.
התערוכה מציגה סדרות ציורים, עבודות פיסול וסאונד. סדרת הציורים הראשונה -דיוקנאות ריאליסטים של דמויות במצב מדיטציה. אלה הם מוריו תלמידיו וחבריו לדרך מצוירים בגדול טבעי, בדייקנות קפדנית ובעוצמה של קשב, התבוננות ושלווה. הסדרה הציורים השנייה, "הליכה" , הכוללת 26 ציורים, במרכזם דמותו של הנזיר, בהליכתו. כל ציור מתאר צעד, תנועה קלה, מדודה. העמדתם על קירות החלל, האחד ליד השני, מאזכרת סטוריבורד קולנועי, זהו מקצב, תנועה ובאותה בעת עצירה. מצב בו הצופה מופעל, כאשר גם הוא נדרש לתשומת לב ולריכוז. הרוגע השקט והריכוז בתנועה הקלה והבסיסית ביותר, עומדת מתוך שלמות והכרה ביכולתו של האמן לבטא את הפרקטיקה ואת המהות בהן בחר.
ניומן, יליד 1954 יצר מוסיקה עם רמי פורטיס וברי סחרוף, ויחד עם יהודה עדר היה ממייסדי בית ספר רימון. עבד כמעצב בובות ל"מאפט שואו" ("החבובות") בניו-יורק, וכמעצב אמנותי של הסרטים "סוס העץ", "כלבים לא נובחים בירוק", "סיפורי תל אביב" שעליו אף זכה בפרס אופיר. אייר ועיצב ספרים ועטיפות תקליטים בין היתר של מאיר אריאל ואת עטיפת התקליט האלמותי של כוורת "סיפורי פוגי".
תערוכת היחיד "מחווה לפרימו לוי" במוזיאון רמת גן לאמנות שעסקה כולה בשואה, הייתה הפרויקט האמנותי האחרון שהציג, ושילבה מבחר דיסציפלינות. לאחר מכן, בשנת 1998 החל בתהליך היכרות עם תורת הבודהה ותרגול מדיטציית ויפאסנה בהדרכתם של נזירים בודהיסטיים האמונים על המסורת התאילנדית: הנזיר המכובד אג'אן טונג והנזיר הישראלי אג'אן עופר.
בשנת 2010, העתיקו איתמר וליאורה, בת זוגו את מקום מגוריהם למושבה יבניאל שבגליל התחתון. שם הקימו את ״ניומן המרכז הבודהיסטי לתרגול מדיטציית ויפאסנה" לילמוד ולתרגול ויפאסנה.
אריה ברקוביץ אוצר התערוכה ציין במפגש עמם בחלל התערוכה, ובנוסף בקטלוג: "את איתמר הכרתי בשנות ה-80 של המאה שעברה, במסגרת גלריה "אחד העם 90". הגלריה ואנשיה ביקשו לשנות את דפוסי החשיבה באמנות הישראלית באותן שנים, מעין מרד בממסד האמנותי דאז שגל בחשיבה חד גונית.
איתמר אמן רב תחומי בעל יכולות אמנותיות יוצאות דופן במרחב היצירה המקומית, התאים לרוח הגלריה והשתלב בקבוצה שהתארגנה בסביבה. הוא זכה להערכה והיה לדמות מרכזית בסצנת התרבות התל אביבית. ואז הוא הלך למחוזות רוחניים…"
בתערוכה המוצגת בבית האמנים בתל אביב, איתמר חוזר לסצנה התל אביבית מתוך שלמות והכרה ביכולות שלו לבטא את התובנות אותן ספג במהלך השנים ואותן הוא מנחה במרכז הבודהיסטי שייסד ביבניאל. היצירות עשויות במקצועיות וירטואוזית כפי שהוא יודע לייצר. בריאליזם כמעט צילומי הוא מציג ציורים בגודל טבעי של הליכת הנזיר שחי ומלמד במרכז הבודהיסטי ביבניאל. הציורים מעלים בעין המתבונן תחושת תנוחה ובה בעת הקפאתה. מצב הדורש שימת לב וריכוז ניכרים. איתמר מתאר הליכה וצעדים מדודים במספר ציורים מעין סטוריבורד קולנועי. לצד אלה מוצגות מספר עבודות מהעבר בהן משתקפת דמותו הסוערת קפוצת הידיים המעלה לעיננו את שני העולמות מהם הוא צמח – מאין הוא בא ולאן הוא הלך.[2]
דורון לבנה, כותב על היכרותו עם איתמר ניומן במחלקה לאמנות בבצלאל, ומציין את היכולת מעוררת ההשתאות שלו לרשום, לצייר ולפסל, ואף לעצב מוצרים וסביבות. "בנוסף למיומנויות "טכניות" אלה הוא ניחן באישיות יצירתית בעלת כוח דמיון ועוצמות רגשיות יוצאים מהכלל".
איתמר נעזר גם בתצלומים וגם ברישומי הכנה, שהם תרגול כפול של היד – מיומנות הרישום ושל העין, קרי, מיומנות ההסתכלות. הוא מבצע רישומי הכנה על בד הציור, כתשתית לתמונה, וזו האחרונה מיועדת לעורר התבוננות, קשב וריכוז.
האשליה בציור נועדה ללכוד את המבט הצופה ולהביאו לדידי קשב, התבוננות מדעת. [3]
אלחריזי 9 תל אביב-יפו / https://artistshouse.org.il/
שעות פעילות: ב'-ה' 10:00-18:00; ו' 10:00-13:00; שבת 11:00-14:00
[1] שפת הפאלי היתה שגורה ומדוברת בצפון הודו בתקופה בה הבודהה פעל ולימד, ומוכרת במערב בעיקר בגרסתה מהשפה סנסקריט: דהרמה/DHARMA. המילה באה מהשורש "דהאם: שמשמעותו: זה שמרים, שתומך, שיוצר מבנה ןמעצב צורה, זה שתומך בשחרור מהסבל ומוביל אל עבר האושר האמיתי. מתוך איתמר ניומן, קטלוג התערוכה DHAMMA Macht FREI, בית האמנים תל אביב, 2024.
[2] קטלוג התערוכה, שם.
[3] דורון לבנה "ההלך בדרך הנו חופשי מדמיונות על הדרך", על האמנות של איתמר ניומן.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
מרתק
אהבתיאהבתי
תודה איריס, תערוכה מרתקת
אהבתיאהבתי