מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ
שם התערוכה, "מים רבים" המופיע בטקסט התערוכה, נגזר מהפסוק המקראי "מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים ח, ז), המבטא את עוצמתם של המים ואת יכולתם לשקף את הפנימיות בצד עולמות חיצוניים.
העבודות בתערוכה מוצגות בחלל הכניסה של בית האמנים שאחד הדברים הבולטים בו הוא ששלוש מפיאותיו הם קירות זכוכית דרכם עובר אור השמש במלוא עוצמתו. הטכניקה הייחודית בה משתמשת האמנית רחל סנצ'ז כוללת צבעים מתכתיים היוצרים תחושה של השתנות תמידית, בעיקר כשאור השמש עובר דרכם. טכניקה זו היא מציינת, מעניקה ליצירות תחושה של תלת ממד והתייחסות לעולם כמשקף את הסובב אותו.
בעבודות המוצגות בתערוכה, חלקן גדולות בממדיהן והאחרות קטנות, ניתן ייצוג מהותי לנופים ימיים, ולמי הים הן כאחד מהיסודות שביקום והן כהשתקפות של רגשות וחוויות אנושיות. ייצוג נוסף ניתן לשמיים שצבעם לעתים כחול, צבע שמשמעותו שמיימיות ורוחניות, ולעתים משתנה לגוונים אחרים. העבודות הינן במנעד שבין הפיגורטיבי למופשט, חלקן נוטות לפיגורציה ויש שהן על גבול ההפשטה.
ארבעת היסודות הינה תאוריה עתיקת יומין בה "החזיקו" היוונים הקדמונים ובעיקר הפילוסוף אריסטו. תיאוריה זו מורה שעולמנו מורכב מארבעה יסודות: אוויר, מים, אדמה ואש. יש לציין שארבעת היסודות מוזכרים גם ביהדות ב"ספר יצירה" ובספר "הזוהר" ובמקורות נוספים.
ציור נוף בכללותו עולה בעיקר בהולנד הפרוטסטנטית בשלהי המאה ה-16 ולאורכה של המאה ה-17 (בשל ההתנגדות הפרוטסטנטים לייצוג תמונות שעניינן דת- הטבלה, פייטה ועוד); ובדומה, באנגליה במאה ה-19 בציוריהם של ג'ון קונסטבל וג'וזף ויליאם טרנר ואחרים.
המים, מרכיב מהותי שאין בלתו בחיינו כבני אנוש ובקוסמוס כולו מופיעים כייצוג של הנפש, ה"אנימה". הם מייצגים טוהר, חסד ורחמים (באשר לאקט רחצת רגלי האחר, שיש בו מן הצניעות והחמלה או למשל בטקסי טהרה ביהדות ובדתות נוספות), ולידה ומחדש והתמזגות עם האלוהות. השמיים בדומה, מייצגים את האינסוף ואת האלוהות, ואת אחדות האדם עם נפלאות ועוצמת הטבע. בעבודות, המים והשמיים מופיעים לעתים משתקפים אלו באלו באורח המעניק להם עוצמה נוספת.
המים מיוצגים בציורי נוף באמנות אך גם בתמות שהקשרן דתי (בדתות השונות, יהדות, נצרות ועוד). בספר "בראשית" נאמר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם". ( בראשית, א, 2-1). הנביא ישעיהו קרא לבני עמו "וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה". (ישעיהו י"ב פסוק 3). המים כסמל לברכה, לישועה, לאמונה, לטוהר ולזיכוך כפי שניתן לראות לדוגמא במשנתו של רד"ק: "ושאבתם – דרך משל: כמו השואב מן המעיין , שלא יפסקו המים, כי בכל עת ימצא בו לשאוב, כי הוא מקיר תמיד, כן לא תפסוק מהם הברכה והישועה, ויהיו בששון כל ימיהם". [1]
האור שהינו אלמנט רוחני במהותו, מציף בחלק מעבודותיה את פני השטח בזוהר שמיימי, ברם האור הארצישראלי שנהוג להגדירו כבוהק ומשטיח, מופיע באופן שונה בעבודותיה, ומיוצג על פי רוב כאור רך. (ונציין שהאור מוזכר ב"בראשית" כיסוד הראשון שנברא, כדבר שיש בו מן הטוב).
האמנית, רקל סאנצ'ז, כמצוין בטקסט, חוקרת בהרחבה את הקשר בין רוח, אמונה ויצירה. בשיחה עמה מציינת: "בעבודותי יש עירוב של אלמנטים והרצון למצוא את הקול האישי שלי". ומבקשת שהצופים יסתכלו פנימה אל הקולות שלא נשמעים ויתחברו אליהם.
ולסיום כמצוין בטקסט "כל ציור משמש כצוהר לעולם של שלווה, חוזק ויופי טבעי, שבו המים מתפקדים כמוטיב מרכזי, מעביר תנועה, חיים ורוגע בו-זמנית".
בית האמנים ראשל"צ 03-6137491
שעות פתיחה: א', ד' ,ו': 10.00-12.00
ב', ג', ה': 10.00-13.00
ב', ד': 17.30-19.00
שבת: 11.00-13.00
תודה לורה פלפול
תודה לרחל סנצ'ז על השיחה עמה
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 