בתערוכה "קרוב לשם" מוצגים ציורים מסדרות שונות שיצרה האמנית הדר גד בעשור וחצי האחרון.
גד נוהגת לרשום ולצייר בנוף עצמו, בהתבוננות בו. לאחר מכן, בעת העבודה בסטודיו, מגדילה עפ"ר מתוך הציורים הקטנים. נראה, מציינת אוצרת התערוכה, תמר דיכטר אלקובי שגד שואפת לשמר אווירה ותחושה של המקום, כפי שחוותה אותו ברגעים החיים של השהות וההתבוננות בו.
טכניקת הציור של גד יוצאת דופן. לעיתים קרובות היא יוצרת כתמים וצורות תוך הסרה של הצבע, בשונה מהציור המקובל ובאופן המזכיר תחריט (בתערוכה בקיבוץ לוחמי הגיטאות, קראה לכך תחריטי ציור)[1]. מתודת עבודה זו של השמה והסרה מאפשרת גילוי של האור וחשיפה של הצבע שהכתים את הבד, יש בה מן האזכור למתודת העבודה של הארכיאולוג – הסרה, חשיפה, גילוי, שימור.
בעבודותיה של גד לאורך השנים נוכח העיסוק בזיכרון על פניו השונים: זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי שכן בעת שהיא מציירת מקומות ואתרים היא מנסה לפענח את מהות הזיכרון ולתרגם אותו לשפת הציור. פעולת הציור בשטח היא פעולת התרגום להתבוננות שלה מסביבה. הבחירה שלה לצייר בבתי קברות (בשנת 2007 יצאה לצייר בבית העלמין בעין חרוד; ומאוחר יותר ציירה במבט מעבר ומסביב לגדר של המרכז לבריאות הנפש שער מנשה) מהדהדת את הצורך או הרצון לשמר, או להחזיר לתודעה את מה שאנחנו שוכחים, את מי שנותר מאחור. האוצרת מציינת גד, בחרה ציורים מורכבים – המבט אל שער מנשיה, עין חרוד, הפרדסים העקורים. ובאחת העבודות אף מוצג צינור השקיה שנעקר.
הדר גד
עבודותיה של גד נעות בין הפיגורטיבי למופשט, ובין פסטורליה לאקספרסיה. כאשר מתקרבים לעבודות הגדולות אפשר ללכת לאיבוד בתוך הטקסטורות והצורות. בעוד שבמבט ממוקד יותר בעבודות הקטנות והריאליסטיות יותר, אלמנטים מקומיים כמו גדר או עמוד תאורה מחזירים אותנו להווי המקומי. למעשה מציינת דיכטר אלקובי, ניתן לחשוב שהמבט החוצה – אל הנוף – הופך להיות מבט פנימה, לתוך הנפש.
בחלל הפנימי של התערוכה, שנותר חדר ההנצחה של מענית, מוצגת עבודה בשם 'יומן רקפות'.
העבודה מורכבת מכ-20 'פורטרטים' של רקפות. על יומן הרקפות סיפרה: שנים עשתה יומן רקפות, חתכה ניירות המשמשים לציור וציירה רקפת או שתיים מדי פעם. הסמל של הקיבוץ הוא רקפות הצומחות בהר באזור בו נמצא הקיבוץ. גד הניחה את הרקפות על מדף תצוגה עליו מופיע דגל של אומות העולם, אות הקוממיות ועוד. היה לה חשוב החיבור לקהילה ולמקום, ושהתערוכה תהיה טובה.
בנוסף סיפרה גד בשיחה עמה על הגלריה – גלריה מענית, בקיבוץ מענית. את הגלריה מובילות בהתנדבות שתי נשים: האם, אביטל דיכטר משמשת כמנהלת הגלריה, ובתה, תמר דיכטר אלקובי, האוצרת. השתיים בחרו להביא אמנות ותרבות לקהילה למרות ועל אף ימים קשים אלה. תודה להדר גד על חומרי התערוכה ועל השיחה עמה.
[1] הדר גד, מרחק אדמה, גלריה קיבוץ לוחמי הגטאות, אוצרים: מיכל הורביץ וקובי סיבוני, 13.7.2024-8.6.2024
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
זיוה יקרה, נהדר שהגעת לגלריה היפה במענית. עבודותיה של הדר גד בהחלט מהדהדים את מה שכתבת, במיוחד בחלל הזה בזמן הזה. תערוכה מרגשת
אהבתיאהבתי
תודה איריס יקרה, הדר נפלאה, וכך גם עבודותיה. מכירה אותה ואת משפחתה שנים רבות.
אהבתיאהבתי
תודה רבה זיוה יקרה!
אהבתיאהבתי
תודה לך הדר יקרה, על הכל. מאוד מעריכה
אהבתיאהבתי