בתערוכה "סופרת צעדים" מוצגות עבודותיה של האמנית פאני הורוביץ שעניינן היער, השוטטות בו וההתאחדות עם הטבע.
ההשראה לגוף עבודות זה מציין אוצר התערוכה ניר הרמט, הגיעה מתוך רצון למצוא איזון בתוך מציאות מורכבת. החיבור ליער כמקום מפלט מרעשי היום יום, והשהייה בו באמצעות כל החושים. הורוביץ "נתקלה" במושג מקלחת יער או ביפנית שירין-יוקו (shinrin-yoku) : מסורת יפנית שכוונתה היא לשהייה ביער, שיטוט ללא מטרה, נשימה והתאחדות עם הטבע.
היער על מרחביו מופיע בספרות, שירה, הגות ואמנות פלסטית כמרחב אפוף סוד ומסתורין, מושך ומאיים, אפל ומסתורי בעת ובעונה אחת. עדות לכך ניתן לראות בין השאר בציוריהם של ניקולא פוסן הצרפתי בן המאה ה-17, בציורי ה"נשגב" של האמן הגרמני קספר דוד פרידריך בן המאה ה-19, בציורי "אסכולת ברביזון" הצרפתית משלהי המאה ה-19 ואמנים מודרניים כאנסלם קיפר הקורא תיגר ביצירותיו על מיתוסים גרמניים באשר ליער, לקרבות ועוד. אזכורים ליער מופיעים באגדות עם אירופאיות כשלגייה ושבעת הגמדים, כיפה אדומה, הנזל וגרטל, בכתיבתו של וולפגנג פון גתה ("שר היער") והוגים וכותבים נוספים.
היער בהיותו בין הסיפים, כמסמן את הדיכוטומיה בין "טבע" ל"תרבות", נתפס לעתים כטבע שאינו מתורבת, ומנגד כאתר להתבוננות פנימה, חלימה ומקום מפלט בו מתקיימת מערכת המערבת קשרי גומלין בין הצומח לחי.
היצירה של הורוביץ החלה בדימויי נוף פיגורטיביים שהיער עומד במרכזם, ובמהלך העבודה התרחקה מהיערות כמקור השראה אל עולם סמוי הנוטה יותר למופשט, שמישורי הצבע שבו מהווים מעין מסך מחפה. העבודות בתערוכה מצויות בין אלו הנוטות לאקספרסיביות, לקיטוע, ומיעוטן אפלות קמעה, לבין עבודות בהן ניכרת ההנכחה של משיכות מכחול הנוטות למופשט. בחלקן דימויי עצים המופיעים במלואם, ובחלקן גזעים, ענפים וכיוצא בזה. השוטטות שיש בה מן האישי והאינטימי, מערבת תיעוד מהלך זה בציורים, וככזו מנכיחה אותם.
"בדומה לאקט האמנותי, המפתח הוא בחושים. התערוכה עוסקת בפעולה עצמה – פעולת הציור כמו ההליכה המודעת ביער, מאפשרת הסתכלות פנימה, שתיקה, התבוננות והקשבה. אלו מוצאים את ביטויים בשפה האמנותית המושפעת ממראה עיניים כשם שמתחושות הנפש".(מטקסט התערוכה)
בשוטטות יש מן האינטימיות: מפגש אישי בין אדם למקום המתקיים ברובו בתנועה. השאלות העולות הן מה לתעד, אך גם למה לתעד? והאם עצם פעולת התיעוד אינה חותרת תחת רעיון השוטטות? ומנגד, מה ערך לשיטוט שאינו מתועד?
פאני הורוביץ מציינת: "בפברואר התחלתי לצייר את הסידרה – 'סופרת צעדים'. עברתי בתוכה את הדרך מהיער שכפי הצטייר בעיני מסיפורי הילדות שסיפרו לי – אפל, מאיים, מפחיד. מקום שמאבדים בו את הדרך ונופלים לידיהם של ה׳רעים׳, אל היער שאני מכירה מהמסעות הרגליים שלי. המקום שמאפשר למצוא את החוזק הפנימי תוך כדי ההתמודדות עם האתגרים שהוא מציב. כמו 'יוסף הרוכל' של ש״י עגנון, וכיפה אדומה ועמי ותמי שורה ארוכה של גיבורים ספרותיים ומיתולוגיים שחוו את הייעוד הכפול של היער – לאיים ולהציל".
אי-לכך, הציורים מהווים חלופה לעולם הממשי ובו בזמן מבטאים את הטבע ואת הנפש על כל מרכיביה. צופנים בחובם את הלא נודע, אך גם את האפשרות לידיעה עצמית ולמימושה.
ובאשר למהות המשוטט– המשוטט ימיו מקדמת דנא. המשוטט, ההלך, שורשיו המודרניים במאה ה-19. בכתיבתו של שארל בודלר, ה-Flâneur, נע בין אזורים עירוניים הצומחים ועולים במאה ה-19, ולעתים אזכור למשוטטים באזורי ספר. ובדומה, בכתיבתם של ולטר בנימין, ז'ורז' פרק ועוד.
ברם כאן בתערוכה זו אנו נדרשים ל"משוטטת" ביער. אותו מרחב טבע אינסופי, מסתורי העשוי לשמש כמרחב מטיב, כאתר למפגש בין האדם לעצמו בטבע, המבקש לעצמו גאולה שיש בה מן הגעגוע ונוסטלגיה, אך גם עשוי להיות מאיים.
"פעולת הציור" כותב הרמט "נדמו בעיניה לשוטטות חסרת תכלית ביער. מקום לנשימה עמוקה ולפתיחות לאפשרות של רק "להיות", להיכנס לתוך הזמן של בד הציור".
להיות שם" Dasein בגרמנית, להיות בתוך העולם ("in der Welt sein") הוא מונח שטבע הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר אשר השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם.[1]
באשר לאופן שבו משתלבת השוטטות עם הזיכרון האישי/תרבותי של המשוטטת? האפשרית שוטטות המגיבה אל המוכר והאהוב?
"להיות נוכחת ברגע הזה ללא מטרה, רק לחוות אותו.
להתמכר לריחות האדמה והטחב והפריחה.
לבהות בדמויות ובצבעים של העצים והשרכים והאבנים.
לחוש את המרקמים של הגזעים והסלעים.
להאזין לקולות הצרצרים והציפורים והעלים שנעים קלות ברוח ולמי המפל שניתכים לאדמה.
וללא מחשבות וללא מטרה, להיטמע בתוך החוויה החושנית שהטבע מציע.
זאת הסיבה שאני יוצאת לטרקים ביערות ובהרים. וזה הכוח שהניע אותי לצייר את סידרת העבודות שתוצג בתערוכה – סופרת צעדים". (פאני הורוביץ)
תודה על חומרי התערוכה והדימויים
[1] Heidegger, M. [1927] 1980: Being and Time, trans. J. Macquarrie and E. R. Robinson, Oxford, Basil: Blackwell.מתוך אנציקלופדיה של הרעיונות, היות שם (בפילוסופיה) Dasein, https://haraayonot.com/idea/dasein/
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 