תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של אדוה דרורי, "מלכת העצב", באשכול התערוכות "מה שהלב רוצה," מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, היא מיצב מדיה המבקש מאתנו הצופות והצופים להתקרב, לשחק, לגעת, להלך בה, ומציע חוויה כולית- אפופה בחושים, עוטפת ומרגשת. חלל הגלריה משנה את פניו: הרצפה מכוסה דשא מלאכותי המזכיר את ילדותה של דרורי, על הקירות עבודות ליבוד מצמר כבשים, במרחב עצמו מוצבים עבודות ואובייקטים פיסולים פרי יצירתה של האמנית, בבגדי ילדים ורדי מייד, וחוטי צמר תלויים הממלאים את החלל. כל אלה יחדיו,יוצרים מכלול המזמין את הקהל להתערסל ולהיטמע ביצירות הרכות והעוטפות.

החוויה מכוונת כאמור למגוון חושים: מגע, ראייה, ותנועה, וליצירת מרחב המעודד רוגע ואינטימיות. עבודותיה של דרורי עשויות מבגדי ילדים, שנאספו בין היתר מקיבוצים, ומשלבות זיכרונות ילדות אישיים עם סיפורים קולקטיביים. התערוכה מייצרת דיאלוג בין אינטימיות פרטית לנרטיב ציבורי, ומטפלת בזיכרון, טראומה ותהליכי ריפוי. מאפיין בולט הוא המכלול השלם שבתערוכה המורכב מסה"כ חלקיו, ומעורר רגשות של אמפטיה והזדהות. בד בבד, התערוכה נוגעת במושג זיכרון – זיכרון אישי כילדה בקיבוץ, דהיינו הביוגרפיה האישית שלה כילדה וכנערה, זיכרון  המשיק לקולקטיבי –ההתיישבות, הקיבוצים, המדינה. וכמו כן עומדת בלב התערוכה שלה ותערוכות אחרות שלה הבקשה לדייק ולחדד את הקשר שבין האמנות לריפוי, וכאמצעי לתובנות על החברה בה אנו חיים.

אדוה דרורי (1975), ילידת קיבוץ שריד, היא אמנית רב-תחומית ומטפלת באמנות, היוצרת חוויות אמנותיות המשלבות בין אישי לקולקטיבי, ומעניקות עומק ומשמעות למגוון קהלים. היא בעלת תואר שני בטיפול באמנות, תואר ראשון בהוראת אמנות, ותעודת בוגרת מצטיינת מבית הספר לתיאטרון חזותי. כמו כן, סיימה בהצטיינות לימודי טיפול באמנות לפי הגישה האנתרופוסופית ב-Tobias School of Art & Therapy.