מועד פתיחה: 16 בנובמבר 2024 – נעילה 19.4.2025
פיסות זיכרון – קרן טאב ונהונד ג'בארין; אוצרת: אירית לוין
התייחסות וציטוט מטקסט אוצרת התערוכה
התערוכה "פיסות זיכרון : קרן טאב, נהונד ג'בארין", באוצרותה של אירית לוין היא חלק מאשכול תערוכות בגלריה אום אל פחם (אשר קיבלה לאחרונה אישור להפוך למוזיאון מוכר בישראל) המבקשות לעורר שיח על תרבות, זיכרון, זהות אישית ולאומית, דרך מבטם של אמנים יהודים וערבים ומציגות מבט על ההיסטוריה, המורשת, הזהות והתרבות המקומית.
שתי האמניות המוצגות – קרן טאב ונהונד ג'בארין, מגיעות מרקעים שונים – דור, לאום תרבות וארץ. המפגש ביניהן לפני כשנתיים, הניב תערוכה משותפת שעניינה סוגות של זיכרון וזהות אישית וקולקטיבית, והמשכן של מסורות משפחתיות והעברת ידע בן-דורי באמצעות היצירה בסריגה, תפירה והטלאה.
יצירות במלאכת הסיב או בתפירה, באריגה ובסריגה שויכו בעבר למחוזות נשיים, לאמנות עממית או לתחום האומנויות השימושיות. עם זאת בעשורים האחרונים של המאה ה-20 אמנויות אלו אשר נתפסו כ"אומנות נמוכה" וחסרת יוקרה, עברו תמורות, חדרו למגדל השן של האמנות העכשווית, והפכו לאמצעי ביטוי להעברת מסרים אישיים, ביקורתיים וקהילתיים הן בתנועה הפמיניסטית בארה"ב (אמניות כג'ודי שיקגו, מרים שפירו ואחרות), והן באמנות העכשווית בשנות ה-80 של המאה ה-20, ולאחריהן.
קרן טאב, ילידת 1965, חילקה את חייה בין שלוש יבשות: היא נולדה בדרום אפריקה, בגיל 8 עלתה עם משפחתה לישראל, וכבר 25 שנה היא מתגוררת ויוצרת בארצות הברית (ברקלי, סטנפורד ובוסטון). היא עוסקת רבות בזיכרון, ומשלבת בעבודותיה אלמנטים וטקסטים בעלי מסרים הומניים, חברתיים ופוליטיים, הנוגעים בביוגרפיה האישית, בזכויות נשים ומיעוטים, בבריאות הנפש ועוד. טאב מאמינה בכוחה של האמנות להיות שיח או גשר בין-חברתי.
טאב קשורה ליהדות. סבה מצד אימה היה ראש הקהילה היהודית ביוהנסבורג בדרום אפריקה. היא עצמה בחרה בזרם היהדות הרפורמית, והיא פעילה ונכונה ברוחה לשמר מסורת זו. את ההשראה לעבודותיה היא שואבת מפריטים כמו שולחן שבת; מפות ומפיות רקומות; מתכונים יהודיים מבית סבתה הצופנים מסורת בישולים; פריטי טקסטיל בצבע לבן, המסמל ביהדות טוהר (לבוש לבן במועדים ובטקסים, כיסוי בסדין לבן ובתכריכים בדרך האחרונה בקבורה היהודית המסורתית). "אני מסכימה ונלחמת עם היהדות, מאמינה בערכים ההומניסטיים שלה", אומרת טאב.
נהונד ג'בארין, ילידת 1994, מתגוררת כל חייה בעיר אום אל-פחם בישראל. ברקע עבודותיה הכפר הערבי-פלסטיני ח'ובַּייזה, שבו חיו אבי אביה ובני משפחתו, עד שנמלטו ממנו בשנת 1948. מאז הייתה בת ארבע או חמש, הצטרפה לבני משפחתה שפקדו את אדמות הכפר בכל שישי או שבת בחורף ובאביב.
ג'בארין, אישה מוסלמית מסורתית, מתפללת באדיקות חמש תפילות ביום, ומושפעת גם ממטפיזיקה. בעבודותיה היא משתמשת במוטיבים מעולם הצומח, בצבעוניות ובאורנמנטיקה המהדהדת ערבסקות ואת מסורת הטקסטיל והרקמה הפלסטינית. ביצירתה הקולוריסטית נמצאת הדואליות של היופי הקיים לעומת החסר, הרצון לאינטגרציה ואי אינטגרציה, ואת הקיטוע של הגוף החסר, העשוי גם לרמז על מורכבות מעמד האישה."
העבודה של קרן טאב "Fabric Of Humanity – Repairing My World", שמיכת טלאים בת כ-1,500 יחידות, נוצרה בתקופת מגפת הקורונה מפיסות בד ומפריטי טקסטיל בעלי משמעות שביקשה וקיבלה מחברים וקרובים. כך כתבה בקטלוג תערוכתה: "הקונספט הזה קשור מאוד למושג 'תיקון עולם' מן היהדות. העבודה שלי 'מארג האנושות' הפכה לכמוסת זמן חיה ונושמת של תקווה, אהבה ואופטימיות. בסטודיו שלי הרגשתי כאילו אני מאחה בידיי את השסעים העמוקים הקיימים בעולמנו. תפרתי מבעד לכאב, לפגיעות ולפילוג, שהם מתחלואיה של ארצות הברית בעשורים האחרונים(…)".[1] לדבריה, העבודה היא מעין דיוקן אישי.
גם העבודה "מפלט" של נהונד ג'בארין, עבודת שטיח מעוגלת, החלה בתקופת הקורונה, והיא נמשכת עד היום. השטיח הצבעוני לוכד בתוכו קשת תחושות ורגשות של האמנית. חללים ריקים בשטיח מסמלים רגשות שליליים ושרוולים היוצאים מתוכו – מקום מפלט. "השטיח הוא ביטוי למעגליות החיים, למעגליות שגרת היום-יום ולסתירות של החיים", היא אומרת. "תפוצות, מלחמה, הפרדה, חלקים – אלה מילים הנושאות רגשות ומשמעויות רבות. הן מתארות את מצב ההפרדה של אנשים זה מזה – פזורה גאוגרפית, פזורה חברתית, פזורה תרבותית, פזורה רוחנית".
מדיה וטכניקה
קרן טאב משתמשת בטכניקות של חיתוך, ליפוף, רקמה, תיפור, הטלאה וחיבור פיסות בד זו לזו ליצירת קומפוזיציה ויזואלית עשירה בצבעים, בצורות, במרקמים ובחומריות; גוף אורגני המסתיר וחושף סיפורי חיים ופיסות זיכרון אישיים וקולקטיביים, הנאגדים יחדיו למארג אנושי.
נהונד ג'בארין מדמה בציוריה חצאיות מוטלאות על ידי חיבור של פיסות בד עם מוטיבים צמחיים ססגוניים לפיסות בד חלקות או עם מוטיבים גאומטריים עדינים. כל אלה משתלבים למלאכת מחשבת עם פרח הח'ובייזה הסגלגל ביד האמנית.
את התערוכה מלווה סרטו של גילי דנון שצולם בח'ובַּייזה, כפר הולדתו של אבי אביה של ג'בארין. הסרט מתעד דיאלוג בין האמניות על משמעות היצירה, המקום והזיכרון, ועל התכת שפת האמנות, המלאכה והביוגרפיה יחדיו.
אירית לוין, אוצרת
ד"ר דורית קדר, סיוע בתכנים
[1] מתוך קטלוג תערוכתה של קרן טאב Caron Tabb))"Humanity Is Not a Spectator Sport" , נובמבר 2021 עד ינואר 2022
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 