אמני התערוכה: עדנה אלשטיין, לבון ביס, אסנת בן דב, דרור בן עמי, ויויאן הירש בירקנפלד, מעין הראל בר ציון, נגה הראל, סימה לוין, מוטי מזרחי, ענת מיכאליס לוי, חנה נוה, נטליה נוסוב, מירי נשרי, אינגה פונר קוקוס, אנה פרומצ'נקו, ראובן קופרמן, דורית קדר, דפנה קפמן, רוני ראובן, חנן שפיר

החרקים הם יצורים זעירים עתיקי ימים, הקיימים במגוון עשיר של מינים. המאפיינים והמראה שלהם עלולים לעורר בעתה אך גם להקסים ולרתק. מחזור חיי החרקים, יכולת הישרדותם, צורניותם ומטאפורות הנקשרות בהם הם מקור ההשראה לאמנים המציגים בתערוכה "חרקים: ממד קטן/גדול". 

בטקסט המלווה את התערוכה כותבת האוצרת אירית לוין:

"אוכלוסייתם הגדולה כוללת כ-70% מן היצורים בעולם[i], המגוון המוכר לנו מתרחב בלי הרף בעקבות התגליות החדשות במחקר. החרקים זוכים לייצוגים רבים בתרבויות העולם – באמונות, במיתוסים ובאסתטיקה, כמו גם בשירה, בספרות, באמנות, בקולנוע ועוד".

לוין דנה במאמרה בהיבטים מדעיים, מיתיים וחזותיים באשר לחרקים.

היבט מדעי

"האבולוציה יוצרת מגוון, והחרקים הם האורגניזמים המגוונים ביותר בתולדות החיים. לפיכך חרקים עשויים לספק תובנות עומק בתחום האבולוציה. האתגר הוא להתחקות אחר 400 מיליון שנות הקיום של החרקים בניסיון להסביר כיצד הפכו לצורת החיים המשגשגת ביותר […], צורות החיים היבשתיות הקדומות ביותר […]. המספר המרשים של סוגי חרקים נתגלה בזכות מאמציהם של חוקרי טבע".[2] מחקרים כאלה החלו עוד בימי אריסטו(Aristotle)  במאה ה-4 לפנה"ס, נמשכו בלינאוס(Linnaeus)  במאה ה-18 לספירה, ועד לשיטות טקסונומיות (סיווג) עדכניות המבוססות על מיון פילוגנטי, השם דגש עיקרי על ההיסטוריה האבולוציונית.

החרקים הם מחלקה במערכת פרוקי הרגליים,  בעלי שלד חיצוני, גוף המחולק לשלושה חלקים (ראש, חזה, ובטן) ושלושה זוגות רגליים, יש ביניהם בעלי כנפיים וחסרי כנפיים, מעופפים או מהלכים על האדמה ומתחתיה, מפגינים יכולות ניווט מרשימות, עמידות וכושר הישרדות בקור ובחום. הם מעוררים התפעלות בשיתופי פעולה חברתיים, ובאורח חיים דינמי ומשתנה. לחרקים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית כמאביקי צמחים וכמפרקי פסולת ופגרים. אולם יש המזיקים כטפילים בחקלאות וכמפיצי מחלות לאדם ולחי.[3]

היבטים מיתיים

ב"מטמורפוזות" מאת המשורר הרומי אובידיוס (Ovid) מובאים מיתוסים המערבים חרקים, ברוב המקרים הנושא הוא שינוי צורה מאדם לחרק ומחרק לאדם, כחלק מענישה או נשגבות רוחנית.

בני האדם מנהלים מערכת יחסים מורכבת ואמביוולנטית עם החרקים, הנעה בין הערצה לסגידה לבין סלידה ובעתה. החרפושית במצרים העתיקה הייתה סמל של התחדשות ולידה מחדש, התגלמות אל השמש רע, וזכתה למעמד של קדושה. ניתן למצוא עדות לכך בממצאים ארכאולוגיים רבים – תכשיטים, חותמות מלכותיות וקמעות להגנה בחיים ובמעבר לעולם הבא.[4]

על פי התנ"ך והברית החדשה חרקים מסמלים לרוב רוע ואת חטא האדם. (ההתייחסויות לעיל מטקסט התערוכה)

היבטים חזותיים

הציור "חיפושית האייל" משנת 1505, עבודתו החלוצית של אמן הרנסנס הגרמני אלברכט דירר (Dürer; 1471–1528), היה בין הראשונים שנתן מקום של כבוד לחיפושית ביצירת אמנות. הציור הריאליסטי צויר מהתבוננות, לפני המצאת המיקרוסקופ. החיפושית מקבלת בו את מרכז הבמה,  תפיסה תרבותית מהפכנית בתקופה שבה חרקים נתפסו כיצורים דחויים, הנמוכים ביותר בתרבות המערבית על פי היהדות, הנצרות והאסלאם.[5] 

המצאת המיקרוסקופ בסוף המאה ה-16 חוללה מהפכה בחקר החרקים ובתיעודם החזותי. דרך העדשה נחשפו "מיקרו-עולם" מרהיב ופלאי ומורכבות אנטומית, וחוקרי חרקים נזקקו לאיורים כדי לתעד את ממצאיהם. היו שאיירו בעצמם, אחרים נעזרו במאיירים מקצועיים.

במאה ה-16 ובמאה ה-17 חרקים מופיעים בציור ההולנדי והפלמי בהקשר לתימת ה"וניטאס" (מלטינית: Vanitas), ריקנות רוחנית. אמנים שונים עסקו בכך בהתייחס לארעיות הקיום החומרי ובנוגע לחשיבות הרבה שעל המאמין להקדיש לחיי יושרה, כדי לממש את התחברותו לאל לאחר המוות. לצד זאת, היו אמנים שעסקו בטבע כמקור להתבוננות ולפליאה, כשבסצנות מופיעים בנוסף כלים מוזיקליים וטבע דומם.

האופנה הוויקטוריאנית במחצית השנייה של המאה ה-19 הרחיקה לכת עד להפיכת החרקים החיים עצמם לתכשיטים. בתקופה זו גברה ההתעניינות בסמלים מהטבע ובתרבויות אקזוטיות בין היתר בהשראת הממצאים הארכאולוגיים ממצרים.[6]

תנועת האר-נובו (Art Nouveau) בסוף המאה ה-19 התהוותה כתשובה למהפכה התעשייתית ולשינויים החברתיים שקרו בעקבותיה והתבטאו ביום יום, לצד השפעה ממקורות אמנותיים יפניים. העקרונות האסתטיים כללו בין היתר קווים מתעקלים וזורמים והשראה מהטבע בתכשיטים הופיעו חרקים כמו פרפרים, שפיריות, דבורים וחיפושיות בחדשנות חומרית. צורניות החרקים, תמות של מטמורפוזה, חופש ויופי ארעי אפפו סוד ומסתורין והשרו קסם.

עשרים האמנים והאמניות בתערוכה פותחים צוהר לעיסוק מרתק בחרקים במישרין או בעקיפין, ממגוון נקודות מבט. חלקם מתכתבים עם אמני עבר, מתפעמים מהם, מהדהדים סמלי יופי. הם נוגעים בנושאים כמו המעבר בין החיים למוות, הישרדות, הכחדה, זיכרונות ילדות, זיקה בין מדע לאמנות, אמונות ומיתוסים, מחשבות ופרשנויות אישיות. 

העבודות בתערוכה מוצגות במגוון טכניקות: ציור, צילום, פיסול, רישום, הדפס, זכוכית, צורפות, קרמיקה ואיור מדעי. בין החרקים המופיעים בעבודות בתערוכה: דבורים, צרעות, נמלים, פרפרים, חיפושיות, שפיריות, יתושים, זבובים, גמלי שלמה. החרקים עשויים להיות משל לתזוזה התמידית ביקום מהיבט האבולוציה, כמו גם מהיבט תרגומה בידי תרבויות שונות לאורך תולדות האדם.

הערה: ההתייחסויות הן לטקסט התערוכה שכתבה אירית לוין, האוצרת.
סיוע בתכנים: ד"ר דורית קדר, ועל כך התודה

בנוסף מצוין בטקסט שספרו של  דרור בורשטיין "עולם קטן: דיוקנאות של חרקים (תל אביב: בבל, 2021) היווה מקור השראה לתערוכה זו.

תודה לאירית לוין על הטקסטים וחומרי התערוכה

צילום חלל: אבי אמסלם.

---

[1] Nigel E. Stork, “How Many Species of Insects and Other Terrestrial Arthropods Are There on Earth?”, Annual Review of Entomology 63, no. 1 (2018): 31–45, https://doi.org/10.1146/annurev-ento-020117-043348

[2] David Grimaldi and Michael Engel, Evolution of the Insects (Cambridge: Cambridge University Press, 2005), 19–22

[3] “Special Exhibition: Insect MANIAC (National Museum of Nature and Science)”, Art and Culture Information in Taito, accessed May 22, 2025, https://www.culture.city.taito.lg.jp/en/reports/34390

[4] Jenny Knott, “Bugs and Minibeasts in Jewellery”, Doerr Dallas Valuations (blog), February 1, 2022, https://doerrvaluations.co.uk/2022/02/01/bugs-and-minibeasts-in-jewellery/

[5] Silvia Tomasi, “The Annoying Fly and Symbolic Paintings”, Conceptual Fine Arts Srl, March 12, 2021, https://www.conceptualfinearts.com/cfa/2021/03/08/the-annoying-fly-and-symbolic-paintings/

[6] Amelia Soth, “Insect Jewelry of the Victorian Era”, Cabinet of Curiosities, JSTOR Daily, January 16, 2020, https://daily.jstor.org/insect-jewelry-of-the-victorian-era