מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב מציג את התערוכה הראשונה של האחים חנקין בישראל. תצלומי השחור־לבן הייחודיים שיוצגו בתערוכה, הוצגו בעבר במוזיאון הממלכתי ההרמיטז' בסנקט פטרבורג, ובפסטיבל צילום במילאנו. ארכיון האחים חנקין שנמצא בלוזאן, כולל מעל 7,500 תשלילים, והוא אוצר בלום של זיכרונות מזמנים ועולמות שאבדו. הארכיון מושך אליו חוקרי צילום, חוקרי היסטוריה יהודית ואוצרים, אולם תרומתו של הארכיון למחקר אינה רק אקדמית, אלא גם תרבותית ומוסרית.
אולגה וולת'ר, נכדתו של יעקב חנקין ונשיאת ארכיון האחים חנקין מסרה: "ארכיון האחים חנקין שמח על שיתוף הפעולה הייחודי והמקיף עם מוז"א והגשמת חלום אישי להציג את תצלומי האחים חנקין בישראל. התחלנו לעבוד על הפרויקט בשנת 2022 כשהמצב הביטחוני והפוליטי היה שונה לחלוטין. למרות המציאות הקשה והמורכבת של ימינו, בחרנו להתקדם יחד עם מוסד תרבותי גדול זה וצוותו הנפלא, ליצור קשר עם האנשים והמקום, ולהתחבר ברמה האנושית, כפי שתצלומי האחים חנקין מדגישים את ההיבטים האנושיים וההומניים של החיים גם בתקופות משובשות".
עמי כץ, מנכ"ל מוז"א מסר: "זו זכות גדולה לתת קול ולשמר סיפורים שההיסטוריה איימה להחריש. התערוכה "האחים חנקין: זיכרונות מקבילים" מחברת בין עברם הפרטי של יבגני ויעקב חנקין ובין עיצוב הזיכרון הקולקטיבי ומדגישה את יכולתה של התרבות להאיר פינות חשוכות גם כמעט מאה שנה אחרי שכבו המצלמות. אני גאה בכך שמוז"א יחשוף את הקהל הרחב ליצירתם העשירה של האחים חנקין ולתקופה שבה פעלו."
רז סמירה, סמנכ"לית מוז"א ואוצרת ראשית: ״אני מתרגשת ושמחה על כך שהתערוכה של האחים חנקין מתקיימת במוז"א. הצילום שלהם הוא הישג חשוב להבנת התרבות בתקופה שבין שתי מלחמות העולם והוא רלוונטי לתקופתנו. עבודתם של האחים חנקין, ובעיקר המבט שהם מנסחים, משקפת חיפוש אחר אנושיות בתוך עולם שהולך ומתפורר – ובכך, תרומתה למחקר אינה רק אקדמית, אלא גם תרבותית ומוסרית. אני מודה לאולגה וולת'ר ולדניס מסלוב, חברים מייסדים של אגודת ארכיון האחים חנקין על עזרתם הצמודה בכל שלבי הקמת התערוכה".
במפגש עמה מסרה רז סמירה: הם היו צלמים חובבים. תעדו את חיי היום יום ואת המקומיים. חברי משפחה, הווי, ארוחות משפחתיות, תיעוד חברתי וסולידי, פרקים ועוד. ברלין וסנט פטרסבורג – הם פועלים בנפרד ועם זאת המציאות החברתית מחלחלת לעבודותיהם.
צילומיהם כמרחב ביקורתי מול התעמולה. מבט שאינו מבטא מבט נאצי או קומוניסטי אלא שבריריות, אנושיות וחמלה. זיכרונות וקווים מקבילים – ברלין ולנינגרד. קשר להיסטוריה, זמן ארכיון.
בקטלוג צילומים שאינם בתערוכה. 7,500 צילומים צילמו. צילומי רחוב ועניין המצלמות האישיות קריטי מאוד (הנרי קרטייה ברסון). רואים דרכם את שולי ההיסטוריה. התמונות פותחו כאן מהארכיון הדיגיטלי.
אילנה מאטטוב עזרה בתערוכה. יצרה קשר עם המשפחה. גילתה שורשים -בארכיון האחים.
איתי בן יוסף לקח שש עבודות רסטורציה מדומיינת – הרחבה, צביעה והנפשה. תמונות ישנות – מודלים AI תוכניות חדשות ומעניין לראות ישן וחדש נפגשים.
טל שטרן הקטלוג. הקטלוג עשוי מכריכה שמסתירה צד אחד ומגלה את האחר בו בזמן. צד אחד מתחיל ביעקב והשני ביבגני.
האחים יבגני (1900–1938) ויעקב (1903–1941) חנקין היו צלמים חובבים יהודים שפעלו בשנות ה־20 וה־30 של המאה העשרים, הם פעלו במקביל בשתי בירות תרבות: ברלין הקוסמופוליטית של רפובליקת ויימאר ולנינגרד הסובייטית (היום סנקט פטרבורג). מצלמות הלייקה וה־ FED(הגרסה הסובייטית של לייקה) הקטנות שבהן השתמשו אפשרו להם לצלם את חיי היום־יום: זוג מתנשק על גדת תעלה, ילדים משחקים בסירות בנויות מחול, מצעדים ותהלוכות רחוב, ארוחות ערב משפחתיות, חופשות קצרות בכפר. אוצר סמוי של פנאי.
בעשורים שבין מלחמות העולם, קהילות יהודיות ברחבי אירופה, ובייחוד בערים מרכזיות כמו ברלין, וינה, מוסקבה ולנינגרד, חוו תקופה של השתלבות, ועם זאת היו תחת איום הולך וגובר. יהודים השתלבו באוניברסיטאות, בתרבות, בעיתונות ובמקצועות החופשיים, והחיים העירוניים אפשרו להם לאמץ אורח חיים בורגני – חופשות, חיי פנאי, חינוך חילוני, צרכנות, תרבות גוף וספורט. הצילום בכלל ושל האחים חנקין בפרט שיקף את התהליך הזה – מצד אחד כאידאל בורגני, ומצד שני כביטוי אנושי חופשי. עם זאת, תקופה זו הייתה גם רצופת מתחים: עליית הלאומנות בגרמניה ועליית הקומוניזם בברית המועצות הפכו את הזהות היהודית למרכיב חשוד, לעיתים מודחק. ברוסיה הסובייטית, היהודים עמדו בפני דילמה מורכבת בין השתייכות לפרויקט הסוציאליסטי לשמירה על סממני זהות. בגרמניה, הגם שהשתלבו לעיתים קרובות באליטות התרבותיות, יהודים הפכו מטרה קלה לדה־לגיטימציה ותויגו כ"זרים" בלב המודרניות הגרמנית.
בשנת 1925 עזב יבגני חנקין את רוסיה לטובת ברלין, שם פיתח את אהבתו לאומניות הבמה, בעיקר מוזיקה, וחקר אמנות ניסיונית. הוא צילם רגעים של שלווה בורגנית – משפחות מבלות בגנים ציבורים, בבתי קפה. בתצלומיו אפשר לאתר סימנים מאיימים: כתובות אנטישמיות על בתי עסק של יהודים, מודעה של מפלגתו של היטלר לקראת הבחירות שנערכו בשנת 1933, ילדים מתרוצצים מתחת לדגל הנאצי ועוד.
אחיו, יעקב חנקין פעל בברית המועצות בזמן ששלט בה סגנון הריאליזם הסוציאליסטי שהציב את האדם העובד, החקלאי, הפועל והחייל במרכז התמונה והדגיש הישגים תעשייתיים, חקלאיים וחברתיים. התמונות האינטימיות והאישיות שצילם יעקב הציעו אלטרנטיבה לשיח הציבורי הרשמי, והביעו מבט אנושי ואותנטי על החיים תחת המשטר.
ב־1936 חזר יבגני לברית המועצות. ב־1937 נעצר במסגרת "הטיהורים של סטלין" ובתחילת 1938 הוצא להורג ונקבר בקבר לא מסומן. בשנת 1941, כשהגרמנים פלשו לברית המועצות, התנדב יעקב לצבא האדום. הוא שירת בחזית לנינגרד, נפצע קשה במהלך הקרבות, מת מפצעיו ונקבר בבית קברות צבאי בפרברי העיר.
התערוכה מלווה בקטלוג עשיר בתצלומי שחור־לבן שצילמו האחים חנקין, מאמר מקיף על עבודתם הצילומית מאת אוצרת התערוכה וטקסטים נוספים בעברית ובאנגלית.
מוז"א מודים לתורם האנונימי שהאמין בתערוכה, תודה לקרן Le Cédre ובמיוחד לנשיא הקרןElias Kulukundis על הנחישות לקיים את הפרויקט ולקרן ליאוניד סולובייב ואלנה זיסקינד על תמיכתם בהפקת הקטלוג הראשון של האחים חנקין באנגלית ובעברית.
כל הזכויות על התצלומים והעבודות של האחים חנקין שמורות לאגודת ארכיון האחים חנקין (HBAA) (שוויץ).
כתובת: מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב
תודה למוז"א על החומרים
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 