הסטודנטים/יות אוצרי התערוכה
קריסטינה אלבז, ג'וליאן בקר, אמה גבאקן, מריאנה דמסקינידו, עינת טמיר, בלה ליטבק, נתן סקופ, שרלין פונדגנז, סונה פטרוסיאן, אנסטסיה פוטס, אריאלה (ללי) פלינט גור, עפיף שליוט
בתערוכה "חלומות בתיאטרון" המוצגת בגלריה האוניברסיטאית נחשפים חומרים נדירים מארכיונים של תיאטרון ישראלי ובינלאומי, לצד פרשנויות עכשוויות של סטודנטים/יות מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת קלן, גרמניה.
בתערוכה זו נוצרים מפגשי גומלין בין התיאטרון לבין זיכרון קולקטיבי ואישי, היסטוריה, יצירה ומחזות המתועדים ושמורים בארכיבים ונגלים לעין החוקר/ת.
ראשית ברצוני להתייחס למושג ארכיון: ארכיון[1] הינו אוסף תעודות, מסמכים ואֵפֵמֵרָה (Ephemera)[2] לסוגיהם שנאספו בידי פרט, מוסד או כל ישות אחרת. סוגיית-הארכיון רבת-פנים היא: הארכיון משמר זיכרון-אישי מצד אחד, וזיכרון קולקטיבי מצד שני. הוא מגוון בהרכבו, ועשוי למשל לנוע בתווך בין היות אוסף מוסדר ותמטי ובין היות מצבור פריטים נעדרי סדר שיטתי, הקולט אליו בכל זמן פריטים חדשים. הארכיון מגלם בתוכו שאלות אתיות הנוגעות לזיקה שבין מקור להעתק ובין נוכחות להיעלמות.
המקורות ההיסטוריים בהקשרי תיאטרון הם המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת תל אביב, ארכיון התיאטרון TWS בקלן, גרמניה, ארכיון התיאטרון הלאומי "הבימה", אוסף ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי בספריית שער ציון – בית אריאלה, וארכיון האקדמיה לאמנויות בברלין. במסגרת הפרויקט הסטודנטים בחנו סוגיות הקשורות למחקר ואוצרות של מקורות ארכיוניים והנגשתם סביב הנושא חלומות בתיאטרון.
בטקסט התערוכה מצוין: "התיאטרון הוא מרחב לדמיון וחלימה קולקטיביים. בעוד שחלומות אינדיבידואליים מציגים חזיונות אישיים, חלומות בתיאטרון שהנם בעלי ממד חומרי, קולי וחזותי, מפעילים את הדמיון הקולקטיבי ומהווים מכניזם שלוקח חלק בגיבוש תפישת המציאות בזמן ומקום נתונים. כמו החלום, כך גם האירוע התיאטרוני הוא ארעי. מקורות ארכיוניים של תיאטרון מספקים לנו הצצה אל העבר, כשהם משמרים שרידים ממופעים שחלפו ומשמשים גם כעדויות לתהליכי יצירה, תכנון, עיצוב והתקבלות של הצגות".[3] וכאן עולה בדעתי הפילוסוף פול ריקר (Paul Ricœur) המתייחס אל העבר אשר אינו עוד נגיש בעבורנו, אלא באמצעות העֲקֵבוֹת (עקיבותיו); שכן רק באמצעות העקיבות יש באפשרותנו לנסות לייצג את העבר בזיכרון פרטי או קולקטיבי. [4]
מחקר הבוחן ייצוג והצגה של חלומות בתיאטרון חושף את האופנים בהם התיאטרון עוסק בסוגיות היסטוריות, תרבותיות, סגנוניות ואמנותיות ובהצטלבות שלהם בנקודות זמן ומרחבים תרבותיים-פוליטיים משתנים.
לפרויקט נבחרו שלושה מחזות שהפקותיהם מתועדות בארכיוני התיאטרון: חלום ליל קיץ מאת ויליאם שייקספיר (1595-96), חלום יעקב מאת המחזאי הווינאי-יהודי ריכרד בר-הופמן (1918), והילד חולם מאת חנוך לוין (1993). התערוכה מבקשת להתייחס ולחקור את ייצוג החלום בשלושת המחזות שלעיל, את ממד הזמן והמפגש בין עבר להווה, ואת הסוגיות הרעיוניות, האסתטיות והדרמטורגיות בייצוג של כך על הבמה.
תהליך העבודה על הפרויקט החל בסדרה של מפגשים מקוונים במהלכם למדו יחד את המחזות וגיבשו את העקרונות והרעיונות המנחים של התערוכה. ובנוסף חשבו יחדיו על אוצרות והנגשה של חומרי ארכיון ועל האופן בו אלו יכולים לשמש צוהר אל יצירות תיאטרון מן העבר. שיאו של תהליך זה היה בנובמבר 2024 בסיור לימודי של קבוצת תלמידי המחקר הישראלי לארכיון TWS בקלן, במהלכו ניסחו יחדיו את הסוגות המרכזיות בתערוכה ובחרו את האובייקטים המוצגים בה.
המוצגים הארכיוניים בתערוכה הם העתקי פקסימיליה (נאמנים למקור) של חומרי הארכיון. בצד סרטוני וידאו המתעדים את הצגת הילד חולם חלק מסרטוני הוידאו המוצגים בתערוכה נוצרו על ידי הסטודנטים כחלק מן הפרויקט ומתוך ניסיון לחשוב על אפשרויות הנגשה של מקורות ארכיוניים בעידן דיגיטלי.[5]
מימין עבודות לעיצוב במה, משמאל, סקיצות לעיצוב תלבושות
המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, אשר הוקם באוניברסיטת תל אביב בשנת 1970, הוא האוסף הגדול ביותר בישראל של רשומות תיאטרון עבריות וישראליות. הארכיון מכיל מאות תיקי הצגה של הפקות תיאטרון, ארכיונים אישיים ומוסדיים, וספרות מקצועות על אודות התיאטרון היהודי והישראלי, משלהי המאה ה-19 ועד היום. הארכיונים הארכיון משרת חוקרי תיאטרון, סטודנטים ואמנים: הוא מארח סמינרים וכנסים מקומיים ובינלאומיים. הארכיון פועל תחת מרכז אמנויות ישראל בפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב.
אוסף התיאטרון באוניברסיטת קלן (TWS) שהוקם בשנת 1919, הוא אחד הארכיונים הגדולים ביותר להיסטוריית תיאטרון של המחבר הדובר גרמנית באירופה. שמורים בו אוספים מגוונים הקשורים לאמנות התיאטרון (עיצובים לבמה, תלבושות, פוסטרים, צילומים, עיתונות) כמו גם אובייקטים (מסכות, בובות ומודלים) ואוספים של פריטי מדיה עתיקים. ה-TWS משמש גם כמכון מחקר של היסטוריה של תיאטרון ומתקיימים בו כנסים בינלאומיים וסמינרים לתלמידי מחקר. לצד אלה, מתקיימים בו פעילות מחקרית ענפה, אוצרות תערוכות, ופרויקטים היסטוריים-דיגיטליים של תיאטרון.[6]
מנחי הפרויקט: פרופ' פטר מרקס, פרופ' שרון אהרונסון-להבי, ד"ר רותי אבליוביץ
תודה על החומרים
[1] מקור המושג או הניב התיאורי ארכיון archeion (arkheion) הינו ביוונית, שבה הייתה משמעותו ביתו של הארכון, שבו נשמרו מסמכים שנמצאו באחריותו. בשער הראשון מוצג דיון בנוגע לכך.
[2] משמעות המילה "אפמרה" ביוונית היא "בשביל יום". אלה הם פרסומים אשר נועדו מעצם טיבם להתקיים למשך זמן קצר, כגון כרזות, עלוני פרסום והסברה, סטיקרים, כרטיסי כניסה לאירועים ולמופעים, כרטיסי נסיעה, אגרות ברכה לחגים או לשמחות משפחתיות.ראו: מסע בזמן: מיטב פריטי האפמרה הישראלית, הספרייה הלאומית https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/digitallibrary/time_journey/pages/default.aspx (מעבודת הדוקטור שלי בנדון).
[3] ציטוט מטקסט התערוכה.
[4] . Encyclopaedia Universalis (Paris, 1968) 2:231; Encyclopaedia Britanica (Chicago, 1971) 2:36-3B.
[5] התייחסויות ולעתים ציטוטים מתוך הטקסט.
[6] ציטוט מטקסט התערוכה.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 