איזה אורקסטרה! אורנה בן-עמי מרתכת עבר להווה, אוצרות: אפי גן, וקרן וייסהוז, גלריה עירונית לאמנות ראשון לציון בית גורדון-לונדון, אחד העם 8 ראשל"צ, 13.8.2022-אוקטובר 2022

עבודותיה של האמנית אורנה בן-עמי בתערוכת היחיד "איזה אורקסטרה! אורנה בן-עמי מרתכת עבר להווה" נעות בין הציר האישי לבין הקולקטיבי, ובין ימים עברו לזמן הווה. שתי פרקטיקות מובחנות: מהאישי/פרטי אל הכללי. לשם כך היא שואלת דימויים ומרכיבים ממקורות התיעוד ההיסטורי, ובמקרה שלפנינו, צילומים מארכיון המוזיאון ההיסטורי של העיר ראשון לציון החוגגת 140 שנה להיווסדה.

אורנה בן-עמי, איזה אורקסטרה, 2022, ברזל מרותך מוצמד לצילום על P.V.C, קרדיט צילום אבי חי

"בתערוכה", מציינת אפי גן, "התיעוד ההיסטורי נשען על צילומים תקופתיים שנעשו בידי צלמים, מרביתם אנונימיים מראשית ההתיישבות הציונית בראשון לציון". לקראת התערוכה נעשה שיתוף פעולה בין בן-עמי לבין ארכיון המוזיאון ההיסטורי של העיר המכיל כ-30 אלף צילומים תקופתיים.[1]

אמנות, ארכיון וקשרי הגומלין ביניהם מעסיקים אמניות ואמנים בארץ כשלושה עשורים ואף יותר. באירופה, בריה"מ לשעבר וכיום רוסיה, אנגליה וארה"ב מתקיימים קשרים והקשרים מתחילת המאה העשרים. לשם כך ברצוני להתייחס בקצרה לסוגת הארכיון והמהות שלו – מה הוא מכיל, ומה תפקיד הצילומים בו (ארכיון צילומים הינו פרקטיקה "צעירה" יחסית לארכיון המסמכים ששנותיו אלפי שנים).

הארכיון –   ארכיון[2] הנו אוסף תעודות, מסמכים ואֵפֵמֵרָה (Ephemera)[3] לסוגיהם שנאספו בידי פרט, מוסד, או כל ישות אחרת.

סוגיית-הארכיון רבת פנים היא. הארכיון משמר זיכרון-אישי, מצד וזיכרון קולקטיבי, מצד. הוא מגוון בהרכבו ועשוי למשל, לנוע בתווך של בין היות אוסף מוסדר ותמטי ובין היות מצבור פריטים נעדרי סדר שיטתי, הקולט אליו בכל זמן פריטים חדשים ללא הבחנה. הארכיון מגלם בתוכו שאלות רבות הנוגעות לזיקה של בין מקור להעתק, ובין נוכחות להיעלמות. מטבע הדברים, סוגיית הארכיון העסיקה היסטוריונים וחוקרי תרבות, אמנים בצד פילוסופים, בעיקר מאז ראשית העת החדשה בתולדות המערב.

באולם הכניסה הצופה נחשף לשתי עבודות –"בכרם" ו"איזה אורקסטרה". בן-עמי בחרה שני תצלומים מארכיון ראשון לציון, שיש בהם מן ההדהוד לסיפורה ההיסטורי והייחודי של ראשון-לציון כמניחה של התשתית לתרבות וללאומיות הישראלית. בשתי העבודות פעלה בן-עמי על גבי הצילום ההיסטורי שנבחר מארכיון המוזיאון, הודפס והוגדל. על הצילום המודפס בחרה האמנית לפסל פרטים שונים מהצילום.

אורנה בן-עמי, איזה אורקסטרה, 2022, ברזל מרותך מוצמד לצילום על P.V.C, פרט

"בכרם", 2022. בצילום האידילי בו בחרה האמנית מוצגים אם ושני ילדיה על רקע יקב ראשון-לציון. האם, ברכה הירשפלד, שבניגוד למוסכמות התקופה, הצליחה לחדור את חומות המגדר הגברי. האם, ברכה הירשפלד היתה בעת הצילום (1924) אלמנה מבעלה, צבי הירשפלד שהלך לעולמו ממחלת הטיפוס בשנת 1917 והוא בן 35 בלבד.

הצילום נושא עמו מסר ציוני לצד מסר מגדרי. בשנת 1913 עת יצא צבי הירשפלד, להקים את אחוזת המטעים ברוחמה שבנגב. טרם נסיעתו הפקיד מכתב יוצא דופן אצל ועד המושבה וזו לשונו: "אתכבד בזה להודיע לכם כי אשתי מרת ברכה … היא היא הממלאה את מקומי כל זמן שהיא תחיה בלי שום מפריע, והרשות בידה לעשות עם הנחלה כחפצה וכרצונה ואין שום רשות למי שהוא … להתערב ולחוות דעה בלי הסכמתה".[4] ברכה הירשפלד זכתה למעמד עצמאי אל מול ועד המושבה, שכולו היה מורכב מגברים בתקופה שבה נשים לא זכו לבחור, להיבחר ולחוות דעתן מעל הבמה הציבורית. עם מותו של צבי הירשפלד (1917), ברכה, אלמנתו, ניהלה במקומו את חוות רוחמה וזאת בנוסף על הטיפול במשק המשפחתי בראשון לציון. כמו-כן היתה פעילה בענייני ציבור בראשל"צ, ומהווה סמל לאישה העברייה העצמאית ושוות זכויות.

אורנה בן-עמי, למעלה, בכרם,2022, ברזל מרותך מוצמד לצילום על P.V.C ;
למטה, סל קש, 2010, ברזל מרותך

"איזה אורקסטרה", 2022. בשנת 1895 יזמו אנשי המושבה יחד עם פקידות הברון רוטשילד את הקמת התזמורת של ראשון-לציון היא "האורקסטרה" הנודעת. צילום זה בו  בחרה בן-עמי מייצג את הפן התרבותי מוסיקלי שבתרומתה של ראשון-לציון לעיצוב התרבות והלאומיות הישראלית. התזמורת הורכבה מנגנים חובבים וערכה קונצרטים בבית העם של ראשון-לציון, במושבות העבריות, במקווה ישראל וביפו. הפעילות כללה ערבי שירה, נגינה וקריאה.[5] בצילום מוצגות דמויות שונות: נגנים, גברים, נשים, ילדים, ערבים ויהודים, שיח עולץ ומסעיר.

בשתי העבודות שלעיל בחרה בן-עמי בשתי פרקטיקות שונות: האחת, עיבוד פיסולי של פרטי לבוש, כלי נגינה, סלים, הנוצר מתוך ועל גבי צילומים היסטוריים שהוגדלו. וכך תרבוש, או כובעי קסקט בתלת-ממד, משולבים בצילום ומנהלים "שיח" מעניין עם הדו-ממד של הצילום. באחרת, היא בוחרת לפסל אובייקטים המוצגים בחלל התערוכה: "סל קש", 2010, מהעבודה "בכרם" ו"כובע שייטים", 2022, מהעבודה "איזה אורקסטרה". ברם כפי שמציינת אפי גן, אין הכוונה בכך לנאמנות מוחלטת למופיע בצילום. "אופן הטיפול הפיסולי מייחד את מבטו של הצופה, משהה אותו. בן-עמי יוצרת בתלת-ממד על גבי דו-ממד, מחייה באופן מקורי את העבר והופכת אותו למוחשי"… "היא לא מסתירה את מקור הצילום, לא מוחקת את העבר, אלא משאירה אותו ובונה מעליו 'קומה נוספת'. התוצאה משאירה את שני האמנים שמשתתפים בו: הצלם ואמנית הברזל – כנוכחים".[6]

בר-עמי עושה שימוש מעניין בברזל – כופפת אותו לצרכי היצירה – יש שהוא משולב כפי שאנו רואים לעיל, ויש שהוא מופיע כמסה כבדה, או כקו רשום במרחב, שלי לפחות מזכיר את פול קליי באמירתו "לקחת את הקו לטיול" וכך הברזל הינו כחומר ביד היוצר.

מכאן עובר הצופה אל חדרים פנימיים בגלריה שעניינם זיכרון אישי. בעבודות בחללים אלה נעה בן-עמי בין המסה הכבדה והחומרית של הברזל לבין הקו ורישומו במרחב. אחד החדרים מוקדש לאימה של אורנה שנהגה לתפור בבית. ובדומה לאימה אותה היא זוכרת תופרת, רוקמת, נלחמת בקשיי החיים ומרככת אותם. כך האמנית יוצקת רכות בברזל הקשה, ומנציחה את היצירתיות של האם בחומר. בחדר זה דימוי של תופרת הרוכנת על מכונת תפירה מתוצרת 'זינגר'. תך תפירה העשוי ברזל ו'נתפר על הקיר'. על הרצפה שמיכת ברזל ושמלת ילדות עשויה ברזל תלויה על קיר.

אורנה בן-עמי, אימא, 2022, ברזל, חיתוך פלסמה  ידני, וריתוך
אורנה בן-עמי, שמיכת טלאים, 2022, ברזל חתוך ומרותך

בחלל תצוגה אחר מוצג שולחן אוכל אשר מרכיביו נקטעים ומחייבים הישענות של חלקיו זה על גבי זה כדי ליצור יציבות, בדומה לבני משפחה העוזרים ונעזרים זה בזו. בדומה, כיסא הנדנדה אינו שלם, וגם הוא מצוי בתפר שבין מציאות לרישומה. הספרייה מעין סימולקרה של המציאות, אינה באמת יכולה להכיל את הספרים, מהווה מעין סימן בחלל.

אורנה בן-עמי, ארוחה משפחתית, 2022, ברזל מרותך
אורנה בן-עמי, ספרייה, 2013, ברזל מרותך

ומכאן אל עבר וזיכרון אישי השזורים בהווה, והפעם ברישומי פחם על קנבס. רישום פחם של נכדתה של בן-עמי הרוקדת בקבוצה ומתעמלת, והקשר בינה לבין אבי האמנית- ספורטאי (שהיה אלוף פלשתין בריצה בשנות ה-30 של המאה ה-20).

אורנה בן-עמי, קו התחלה, 2022, ברזל, חיתוך פלסמה ידני וריתוך
אורנה בן-עמי, קו סיום, 2022, ברזל, חיתוך פלסמה ידני וריתוך

וכך, זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי (הן של האמנית והן של המושבה ראשון לציון) חוברים יחדיו לזיכרונות שלנו הצופים, ולסיפור האתוס הציוני שהינו גם סיפור של רבים מאתנו.

תודה כתמיד על החומרים והשיח


[1] אפי גן, אורנה בן-עמי, מרתכת עבר להווה, איזה אורקסטרה, אורנה בן-עמי מרתכת עבר להווה, ציטוט מטקסט התערוכה.

[2] מקור המושג ארכיון archeion (arkheion) הנו ביוונית, שבה הייתה משמעותו ביתו של הארכון בו נשמרו מסמכים שנמצאו באחריותו.

[3] משמעות המילה "אפמרה" ביוונית היא "בשביל יום". אלה הם פרסומים אשר נועדו מעצם ​טיבם להתקיים זמן קצר. למשל: כרזות, עלוני פרסום והסברה, סטיקרים, כרטיסי כניסה לאירועים ולמופעים, כרטיסי נסיעה, אגרות ברכה לחגים או לשמחות משפחתיות. מסע בזמן: מיטב פריטי האפמרה הישראלית, הספרייה הלאומית https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/digitallibrary/time_journey/pages/default.aspx

[4] יונה שפירא, בציר לצלילי האורקסטרה, על מנהיגות נשית ותרבות עברית, ציטוט מטקסט התערוכה. שפירא מציינת "עבודתה של אורנה בן-עמימוסיפה נדבך למגמת המוזאון המציג בעשור האחרון תערוכות המשלבות היסטוריה עם אמנות כאמצעי נוסףלהמחשת סיפורה של ראשון-לציון ולחשיפתו לקהלים חדשים.

[5] הצילום בו בחרה בן עמי מתעד את התזמורת של ראשון-לציון בחגיגות הפסח ברחובות  (1913), כשהיא צועדת בראש התהלוכה החגיגית ואחריה תלמידי הגימנסיה הרצליה מתל אביב, חברי המכבי שהגיעו מרחבי הארץ והעולם והקהל. יונה שפירא, שם.

[6] אפי גן, שם.

עמק הפרחים, תערוכה מקיפה על כרם התימנים, אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק: איילת ביתן שלונסקי, עיצוב והקמה: סטודיו נעם בר, בית העיר, ביאליק 27, תל אביב, 30.11.2021-17.6.2021

במהלך חודש ספטמבר בית העיר יהיה פתוח בימים ובשעות אלו:

רביעי – חמישי 2-1 בספטמבר – 17:00-9:00

שישי – שבת 4-3 בספטמבר – 14:00-10:00

חמישי 9 בספטמבר – 17:00-9:00

שישי – שבת 11-10 בספטמבר – 14:00-10:00

שני – שלישי 14-13 בספטמבר – 17:00-9:00

שישי – שבת 18-17 בספטמבר– 14:00-10:00

רביעי – שבת 25-22 בספטמבר (חוה"מ סוכות)  – 14:00-10:00

רביעי – חמישי 30-29 בספטמבר – 17:00-9:00

"עמק הפרחים", תערוכה מקיפה ומרגשת על "כרם התימנים", על המתרחש בשכונה בציר הזמן משנת 1881, (אכן כן, עוד לפני אנשי "העלייה הראשונה"!) על מהותה של השכונה, הייחוד התרבותי שלה, על  אנשיה, "על הדבש ועל העוקץ".

התערוכה מחולקת לפרקים המשיקים ומצטלבים אלה באלה, באופן כרונולוגי ותמטי כאחד. חומרים שונים וביניהם חומרי ארכיון חוברים יחדיו בתערוכה זו לכדי מסמך מרתק.

על הפרק:

החלוצים הראשונים * חיי הדת והמסורת * צמיחתה של המוסיקה המזרחית * הפשע המאורגן הראשון * מסעדות הפתיליה * שמשון תל אביב

*'הכרם' סדרת אודיו בת חמישה פרקים – ראשונה מסוגה בעולם!
כתיבה ובימוי: אור מצא ואלכסה לרנר

בהשתתפות:

יהודה קיסר, אוולין הגואל, אורי גבריאל, יניב ביטון, גבי עמרני,  נטע גרטי ועוד

שמה של התערוכה, 'עמק הפרחים', נלקח מתוך שירה של אהובה עוזרי ז"ל. בכניסה לתערוכה מחווה לעוזרי המופיעה בדמותה של כלה תימנייה. עוזרי אף מיוצגת בכל הנושאים בהם עוסקת התערוכה.

אהובה עוזרי, בתלבושת כלה תימנייה, צילום תום פורת
אהובה עוזרי, צילום פטר פן סטפנסקי
דימוי מקיף מהתערוכה
צילום בועז לניר

זמר, מסעדנות, פשע ופוליטיקה. ערב רב של דמויות כל אלה חוברים יחדיו בתערוכה ומעניקים לה רבדי משמעות נוספים. לכך חוברים סרטי וידאו ספרי קודש ושירה מקודשת בצד פריטים חומריים דוגמת קסטות, תקליטים, כלי מטבח ועוד. "העולם הזה" בחר בזמנו לסקר את ההתרחשויות בכרם. ובתערוכה, מוצגות כתבות מהעיתון.

צילום עוזי קרן _ רחמים גומדי אהרוני וטוביה אושרי
קטעי עיתונות

איילת ביתן שלונסקי, אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק מציינת: "בתערוכה נחשפת לראשונה תרומתם של תושבי כרם התימנים להקמת המדינה ולחיי החברה. קהילת יוצאי תימן התיישבה באזור זה שבין יפו לתל אביב, בתחילת המאה הקודמת: קהילה מרתקת וחדורת אמונה משיחית כמעט לגאולת ישראל, שחוותה עוני ומחסור, דיכוי וקיפוח מראשית ימיה, אך למרות זאת מצליחה להרים תרומה ייחודית ועצומה לתרבות ישראל.

זוהי תעודה חזקה ומרתקת שתציע לראשונה מבט יוצא דופן על כוחה של השכונה בכלל ועל עושרה העצום של שכונת כרם התימנים בפרט. בעשרים שנות כהונתי כאוצרת ומנהלת מתחם ביאליק, עסקתי בעיקר באוונגרד – אמנות פורצת דרך – ובתרבות המערב בהשראת המשורר הלאומי האהוב ח.נ ביאליק. השנה זכיתי לסמן ולהתעמק בשכונת כרם התימנים שנמצאת ממש כאן, מעבר לרחוב אלנבי – בעמק שממול. ומכאן גם שם התערוכה 'עמק הפרחים' ששלפתי משירה של היוצרת הדגולה אהובה עוזרי."

על התערוכה
התערוכה סוקרת את פועלם של יושבי שכונת כרם התימנים לאורכן של שלושת הקומות בבית העיר, החל מהחלוצים הראשונים – עולי תימן שמגיעים לארץ ישראל בעליית 'אעלה בתמר' כבר בשנת 1881 (עוד לפני אנשי 'העלייה הראשונה'), אך מעולם לא הוגדרו 'ראשונים'. תרומתם להקמת המדינה ומעורבותם במחתרות האצ"ל, הלח"י וההגנה, דרך דמותה של גאולה כהן שנולדה בכרם.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא d7a7d799d7a8-d795d7a2d79cd799d795-d7a6d799d79cd795d79d-d791d792d799d79f-d795d7a2d795d793.jpg

חיי הדת והמסורת דרך ריבוי בתי הכנסת שהוקמו בכל פינה בכרם, שמירה אדוקה על השבת הקדושה וחגי ישראל, וסיפורו של  ה'דיוואן'- ספר החיים יקר הערך שנכתב על ידי רבי שלום שבזי וכולל שירי אהבה מהמקורות, געגוע, טקסים אירועים ומשפחה. ה'דיוואן' הועתק בכתב יד על ידי כל משפחה ומשפחה ששמרה עליו כעל בבת עינה, אך נבזז ממשפחות רבות בהגיעם ארצה, מה שנתפס בעיני רבים כעבירה חמורה לא פחות מחטיפת ילדי תימן.

הדיוואן
"אם ננעלו", ר' שלום שבזי
"איילת חן", ר' שלום שבזי
פרט, ספר קודש, וידיאו בתערוכה

בהמשך תצוגה זו מוצגות עבודות החרוזים של בניה אבהר, סבתו של אוהד חדד, המעצב.

עבודותיה של האמנית בנייה אבהר

לידתה וצמיחתה של המוסיקה המזרחית ותרבות החפלות מהשכונה ועד למצעד הפזמונים… דרך אהובה עוזרי ז"ל. מוסיקאית ויוצרת אדירה שנהנתה בשנים האחרונות לחייה ממעמד של גיבורה מוזיקלית, חברתית ומגדרית. היא כתבה, הלחינה, ניגנה, שרה ואף לימדה פיתוח קול (בין תלמידיה היו גם זהר ארגוב, שי צברי, רון שובל ועוד) , ויש המגדירים אותה 'אריק איינשטיין של מוזיקת המזרח'. עוד בין יוצרי הכרם לדורותיהם נמצא את העמרנים, הפרברים, צלילי הכרם: דקלון ובן מוש, השובלים: משה משומר, שלמה מורי ושלום שובלי, רון שובל, בעז שרעבי, חופני, יזהר כהן, סולימאן הגדול, צלילי העוד, רמי דנוך, יהודה קיסר ועוד.

בתערוכה מוצגים פריטים אותנטיים וביניהם 'העוד' ששימש ככלי נגינה לעוזרי.

'העוד'
מזנון עם תקליטים
קסטות

שנות ה- 70 וה- 80 הסוערות והעוצמתיות שבמהלכן סימנה התקשורת את עולם הפשע בכרם כ'פשע המאורגן הראשון בישראל'… מה זה פשע מאורגן? סמים, בתי הימורים, הברחות, שחיטה שחורה, אלכוהול, דמי חסות, הלבנת כספים  ועוד, מנוהל על ידי קבוצה מאורגנת המנהלת במקביל עסקים חוקיים 'ארוכי זרועות', כהסוואה לעסקים הבלתי חוקיים. חלק מאנשי עולם הפשע מקיים אז קשרים עם פוליטיקאים ואלופים בצה"ל ומככב במדורי הרכילות. ביניהם:  טוביה אושרי, רחמים אהרוני (גומדי) גואל תנעמי,  עודד קפליצקיעמוס אוריון ישראל דנוךשאול 'צלקת' ועוד.

מסעדות הפתיליה שהפכו לאייקונים תיירותיים, תרבותיים וחברתיים, דרך צדוק חבורה ז"ל ומסעדת 'מגנדה', קבוצת הכדורגל 'שמשון תל-אביב' וכוכביה, 'התחדשות עירונית' המטשטשת את עקבות המורשת ומשנה את פני השכונה ואופייה ועוד.

שמשון צילום דוד רובינגר, 1977

'הכוורת'         

סדרת אודיו בת חמישה פרקים –  שנכתבה ובוימה על ידי היוצרים אור מצא ואלכסה לרנר עבור התערוכה, בהשראת פרשיות הפשע של כרם התימנים בעשורים אלו.

בסדרה מגלמים שחקנים מן השורה הראשונה דמויות מובילות מהכרם, כמו: אורי גבריאל (טוביה אושרי), גבי עמרני (רחמים גומדי), אוולין הגואל (אהובה עוזרי), מתי סרי ויניב סוויסהנטע גרטי, יניב ביטון, הישאם סלימאן, מיקי לאון ויורם ארבל.

כל פרקי הסדרה הוקלטו בטכנולוגיה החדשנית D8 (סאונד היקפי מדמה מציאות), לשם יצירת סדרה עלילתית מתוסרטת, של סצנות ייחודיות במקומות המקוריים בהם קרו האירועים עצמם.

ביצירת פסקול הסדרה השתתף היוצר והזמר יהודה קיסר, מאבות הגיטרה הים תיכונית וממייסדי הז'אנר המזרחי שהתאפיין בכרם. את שיר הנושא לסדרה מבצעים רמי דנוך סולן להקת צלילי העוד המיתולוגית, ודקלון סולן להקת  צלילי הכרם. זהו איחוד יוצא דופן של שני ענקי הזמר בליוויו של קיסר בקטעי נגינה מקוריים שנכתבו עבור סדרת ה'כוורת'.

יהודה קיסר, צילום תום פורת

וכפי שמצוין בטקסט התערוכה: כל אלו ועוד, נוצרים וחיים בכרם התימנים בכפיפה אחת, זה לצד זה. דלת ליד דלת. שכן לצד שכן. כך גם בתערוכה, יופיעו זה לצד זה, הדמויות המרכזיות וביניהן אלה הקונטרוברסיאליות והצבעוניות כל כך שבנו אותה. בתערוכה המרגשת והחדשנית הזו ניתן יהיה לעקוב אחרי התפתחותה של המנגינה הזו ולהציץ גם בתחומי עיסוק שנויים במחלוקת שתרמו גם הם לעושר התרבותי שייצרו אנשי השכונה, אם מבחירה או מכורח המציאות דלת האמצעים, שמן הסתם דחפה אחדים ממנה לפשע. עושר תרבותי ממנו קרוצים סרטים שמטלטלים את היסודות ומסעירים את הדמיון.

תודה לאיילת ביתן שלונסקי, אור מצא ואלכסה לרנר על חוויה אופפת חושים זו. על האירוח והמפגש.

תודה למירה בינרט ולעדה לחובר

ומבט אישי – כמי שגדלה בדרום תל אביב – בתפר שבין שכונת שפירא לקריית שלום, שכונת התקווה היתה השכנה על המסעדות, הקבבים והפיתות, וכן, גם "החראקות". אבל לתערוכה זו יש גם עניין מיוחד עבורי כמי שמכירה מבית אבא את בגדי הכלות האפגניות! בגדים דומים לאלו התימנים וטקס 'החינה', ותיעוד חיי עדה.

תודה!