זהבה אדלסבורג, אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר-הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת, בית האמנים ראשון לציון, גבעתי 17, אוצרת: אוה והבה שטיינר עד 26.23.2022

התערוכה אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר-הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת עלתה במוצאי שבת שעבר (5.3.2022). תערוכה שהפכה לתערוכת "זכור" באשר לזהבה, האדם והאמנית המשאירה מורשת בעבודותיה בציור, פיסול, רישום, קרמיקה, אסמבלאז' ומיצב במארג של כל מה שאפיין אותה – ידע עצום בתולדות האמנות, ארכיאולוגיה, שירה, מיתוסים קדמונים ועוד… כל אלה עולים הן משם התערוכה והן מהשיר עצמו שיש בו מראות והשתקפויות  – סערות, סתירות, רגש והשלמה, ממשות וא-ממשות, התחלה ואין-סוף וידיעה בהיות האדם בר-חלוף – "אַךְ אֲנִי, שֶׁמִּשְׁתַּקְּפִים בְּנַפְשִׁי כָּל כֹּחוֹת הַיְקוּם…" ציטוט משירו של פרננדו פסואה באדיבות האוצרת אוה והבה שטיינר.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם
זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

העבודות המוצגות בתערוכה נושאות עמן את "כתב היד" הייחודי של אדלסבורג בפורמט הדיפטיך והטריפטיך (פורמט מקובל ביצירות דתיות מימי הביניים והרנסנס, על-פי רוב) בו השתמשה ביצירותיה הקודמות מחד, והרישומים האווריריים שגם בהם יש מן הציטוט וההתייחסות ל"Old Masters" הרנסנסיים, ולימים עברו, מאידך. לצד אלו מופיעים איזכורים אישיים.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

"בתהליך ההעברה", כותבת אוצרת התערוכה אוה הבה שטיינר, "הדימויים נעשו כמו מילים. צירופם השונה מקנה להם משמעויות חדשות ומאיר הדגשים אחרים. הדימויים מצולמים על גבי ניירות שקופים, גודלם משתנה והם מונחים זה על זה וזה לצד זה בקולאז'. בכל יצירה, הקולאז' מלוכד מחדש בתוספת רישום ובצבעים שקופים". (ציטוט מטקסט התערוכה)

רישום מטבעו משקף את כתב יד של הרושם/רושמת. הרישומים נעים בין הקו הדק, העדין, המעוגל, לבין הקו החד, שיש בו מן המקצב, בכיוונים שונים, לעתים מאפיל על הדימוי ומבקש מאיתנו הצופים לאמץ עיניים ולחדור מבעד לסבכת הקווים. מבטן של חלק מהדמויות נוטה מעלה, מדיטטיבי קמעה, ויש שמישיר מבט אלינו הצופים. וביניהם כמעין נבואה המגשימה עצמה – שלדים, שיש בהם ראשית ואחרית, "ממנטו מורי", מסיכות שיש בהן מן ההסתר והגלוי, דיוקנאות של גבירות מתולדות האמנות, מפלצות, דמויות היברידיות, קופים, וצמחייה. שכן גם בלב כל אלה מצויים יחדיו היופי והאימה, זמן עבר וזמן הווה – כמוזכר בציור Et in Arcadia ego (1639, לובר), של ניקולא פוסן.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

בצד הרישום מופיעות נגיעות צבע. הצבע, ככתם, נוכח נפקד בשקיפות שלו בתערוכה זו, בצבעוניות מונכרומטית מעודנת עם נגיעות של צבעי צהוב, כתום, ירוק ואדום …

ואולי נכון יותר לכתוב איקונוגרפיה שכן בצד הקומפוזיציה שיש בה מן ה-horror vacui "אימת הריק", הרי שהאיקונוגרפיה נוכחת. היא נוכחת בציור המתכתב עם יצירות אמנות מימים עברו,  בדימויים – דמויות המצוטטות בתנוחות ובג'סטות של היד המורה ומחוות הפנים, ואף ציטוט של אדלסבורג את עצמה בהכנסה של צילומי יצירות קודמות. כל אלה מאתגרים את העין ומקורות הידע: באיזו יצירה מדובר? עם מי מתכתבת האמנית?

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

מוטיבים השאולים מ"שלושת עלמות החן" המרקדות ב"פרימוורה" של סנדרו בוטיצ'לי, דימויים השאולים מתוך "יום הדין האחרון" של מיכאלאנג'לו – דמויות שריריות, מסיביות, סולמות ושברי הספינות השאולים מתוך ציוריו של פטר ברויגל הבכיר, ומאמני ארצות השפלה, הקופים, המצויים בין טבע לתרבות, (ורווחים גם ביצירות של אמניות ואמנים ישראלים כמאיה אטון, מורן קליגר, גלעד אפרת ועוד) ומזכירים לפחות לדידי את "הקופים האזוקים בשלשלות" של ברויגל הבכיר שיש בהם מן השניות שבחוכמה וערמומיות.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

כאן ושם, אמת ובדיה נוכחים במהלך יצירתה של אדלסבורג. בתערוכה "הסופר והעלמה" אותה אצר ניר הרמט  אלו הסופר והעלמה, שתי דמויות בדויות, "אלטר אגו"? המציגות ניעות בין הגברי לנשי, עידון בצד כוחנות, עלומים וזקנה. הרמט האוצר כתב: "הסופר והעלמה, שתי דמויות בדויות ופנימיות מוליכות את תערוכת היחיד של זהבה אדלסבורג. הדמויות מחזיקות בשני קטבים המתערבלים יחד לכדי ידע חדש וחוויה מצטברת.. ההליכה בתערוכה מדמה נתיב לא ליניארי המזמין למן טקס התבוננות לא רק באובייקטים ובציורים, אלא גם במה שמעבר להם, ברווחים שבין הדברים".[1]

על תערוכה זו כתבתי בזמנו כ"מייצגת שברים של חן ויופי, מקבילות, קטבים וניגודים – אמת ובדיה, ציור בצד אובייקטים פיסוליים, ציטוט/ניכוס, סדר/כאוס, הרס ובנייה מחדש. המבט משתהה על העבודות כשואל רגע, מה זה? שרידים ארכיאולוגיים, מעבדת רסטורציה? מחווה? הקשרים מעין אלו נראים לעין המתבונן בתערוכה הנוכחית".[2]

אותן דמויות בידיוניות הופיעו בתערוכה זהבה אדלבורג, "ימים רבים" באוצרותו של אריה ברקוביץ – מיצב שהורכב מעבודות בדו-ממד ותלת-ממד. תערוכה העוסקת באותם כוחות פנימיים המצויים ופועלים בקרבה בעת פעולת היצירה.[3]

ציטוט, ניכוס ומה שביניהם מופיעים ביצירות אמנות מקדמת דנא. מיכאלאנג'לו "האלוהי" "שאל" מוטיבים, תנוחות ועוד מהרומאים הקדמונים. רפאל "שאל" מכל הבא ליד. ובמודרניזם, ציטוט זו פרקטיקה שכיחה בה האמן/ת מוציא מהקשרה את יצירת המקור ובדרך זו נוצרת יצירה אחרת, חדשה.

ולבסוף, הרהורים ומחשבות על האמנית: הסופר/האמן הבורא, מיתוסים קדמונים של הולדת האדם בחומר, פיגמליון והבריאה בכללותה.

זהבה אדלסבורג    פיסול, ציור, מיצב.  חיה ויצרה בתל-אביב.

לימודים:
לימודי אמנות, המדרשה לאמנות.
בוגרת החוגים לתולדות האמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א.
בוגרת לימודי תואר שני באמנות בהצטיינות יתרה, אוניברסיטת דרום-אפריקה.
לימודים במלגת הצטיינות לתואר שלישי באמנות בת זמננו, אוניברסיטת דרום-אפריקה. 

​בעבודותיה, אדלסבורג מבקשת לעסוק בפירוק ובהרכבה תוך שימור זיכרונות של מקומות, תקופות ומיתוסים. בשנים האחרונות, עבודותיה התלת מימדיות וכן ציוריה הורכבו מחלקי יצירות ישנות יותר עליהן עמלה בעבר. יצירתה מכילה דימויים אותם היא בונה בהשראת תולדות האמנות, תרבות וטבע. 

תערוכות מרכזיות:

ימים רבים, תערוכת יחיד. אוצר: אריה ברקוביץ'. בית האמנים, תל אביב. 2019.

הסופר והעלמה, תערוכת יחיד. אוצר: ניר הרמט. גלריה BY5, תל אביב. 2018.

הסתדרתי בשורה אחת, תערוכת יחיד. אוצר: אריה ברקוביץ'. מקום לאמנות, תל אביב. 2016.

אדלסבורג לימדה אמנות והוראת אמנות במכללת לוינסקי לחינוך, עד פרישתה ב-2016.

המידע מאתר עמותת מקום לאמנות[4]

תודות: לאוה והבה שטיינר על הטקסט, לתמר לדרברג על הדימויים,

הצילומים צולמו ע"י אבי אמסלם.

הטקסט מתייחס בעיקר לעבודות הציור של זהבה אדלסבורג.


[1] זהבה אדלסבורג, הסופר והעלמה, תערוכה גלריה B.Y/5 אגודת אמני הקרמיקה, אוצר: ניר הרמט, 6.9.2018-6.10.2018  

[2] https://zivakoort.com/2018/09/22/%d7%96%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%90%d7%93%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92-%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%92%d7%9c%d7%a8/

[3] זהבה אדלסבורג | ימים רבים, אוצר אריה ברקוביץ, בית האמנים ע"ש זריצקי, אלחריזי תל אביב, 2.3.2019-7.2.2019

[4] https://www.artspacetlv.org/zehava-eldesburg

חנאן אבו חוסיין Memory in the flesh/ ذاكرة الجسد זיכרון הגוף; בל שפיר הגוף המופיע – The Body is Present, אוצרת: ויויאן בירקנפלד, בית האמנים ראשון לציון, גבעתי 17, מרץ-17 באפריל 2021

התערוכות "זיכרון הגוף" של חנאן אבו חוסיין, ו"הגוף המופיע" של בל שפיר המוצגות בבית האמנים, ראשון לציון מפעימות, כל אחת בפני עצמה ובהלימה מושלמת זו עם זו. הגוף, במישרין ובעקיפין מופיע בהן ועמו סוגיות של זהות וזיכרון.

חנאן אבו חוסיין Memory in the flesh/ ذاكرة الجسد זיכרון הגוף;

סיפור אישי, מבט נשי וייחודי מהווים חלק משמעותי מהשיח אותו מעלה בעבודותיה חנאן אבו חוסיין, ילידת אום אל-פחם. העבודות האמיצות של אבו חוסין עוסקות בגוף הנשי, הגוף המיוסר, המדוכא. עבודותיה לאורך זמן עוסקות במצבה של האישה הערבייה ובמעמדה במארג המשפחה המסורתית/פטריארכלית, בדיכוי במרחב הביתי שאמור להיות זה שמעניק ביטחון, בהשתקה והסתרה.

ויויאן בירקנפלד האוצרת: "כמו זבובים לאור אנו נמשכים לעבודותיה המרהיבות של חנאן אבו חוסיין אך האור הזה מסתבר כקטלן חשמלי, ברגע שהתקרבנו די אנו מקבלים מכת חשמל שמכווצת את הבטן".

המיצבים המוצגים בחלל התערוכה, מנהלים "שיח" זה עם זה, מפתים אותנו להתקרב ולחוות מקרוב, אזי נגלה לנו השבר והדיסוננס אותם מעלה אבו חוסין בלא לחוס על הצופה.

מפל של סיכות ביטחון, אותן סיכות המחברות בין יחידה ליחידה, יוצרות מארג המשתרע מהקיר אל הרצפה. המילה סיכת ביטחון מסמנת אמביוולנטיות – מחד, מאפשרת סגירה, חיבור בין מרכיב אחד למשנהו או כמו בעבודה שלפנינו, מאות סיכות החוברות אחת למשניה ויוצרות מעין "וילון" כשם שאנלוגיה לגוף אנוש. ומאידך, סיכה בהיותה פתוחה עשויה לדקור ולפצוע.

שני מיצבים נוספים עוסקים בגוף הנשי, הגוף המאוים, פירוק והרכבה, בובות/תינוקות ההופכות לבובות מאיימות, מסורסות. מיצב נוסף – המורכב מצורות מעוגלות, משתבללות, צורות המחברות בין מרכיב אחד למשנהו באמצעות סיכות ביטחון, מתגלה במבט מקרוב כעשוי מגרבי ניילון, פריט חיוני במלתחה הנשית אך גם נושא עמו אזכורים פתייניים ולחילופין גם מאיימים של חנק ואימה.

"העבודה עוסקת בגוף הנשי, גוף בית, גוף שטיח, אישה שטיח. המיצב, אשר נוצר במיוחד לחלל בית אמני ראשון לציון, עוסק בקונפליקט שהאישה חווה בגלל היותה אישה. היא זו שדורכים עליה. מודעת לאלימות ולדיכוי שהיא חווה דווקא בתוך הבית, המקום שאמור וצריך להגן עליה" אומרת אבו חוסיין.

"האמנות שלי מתייחסת למעמד האישה בציבור הערבי. יש לי כפל זהויות – השורשים שלי הם של ערביה פלסטינית, ומן הצד השני אני פועלת בתוך הסצנה האמנותית בישראל. אני נמצאת בין שני העולמות וחשוב לי לתת מקום והד לכך בתוך שדה האמנות. העבודות שאני מציגה עוסקות במעמד האישה. באמצעות העבודות אני מעוניינת לעורר דיון ולקיים דיאלוג ביני לבין המקום שבו אני מציגה". (מטקסט התערוכה)

בל שפיר הגוף המופיע – The Body is Present 

הגוף על מופעיו השונים מופיע באמנויות הפלסטיות, בשירה, ספרות, פילוסופיה ועוד מקדמת דנא ועד היום. הגוף השלם, המושלם, הגוף על חלקיו השונים והגוף המיוסר על המשמעויות השונות שהוא טומן בחובו.

דימוי הגוף העכשווי מאכלס מאפיינים חדשים של סביבה שבה זמן ומרחב חוברים יחדיו. סביבה שבה תפיסת הגוף העצמי שלנו משתנה. בל שפיר עוסקת בשנים האחרונות בפרפורמנס (עבודות מיצג) בהן הגבולות בין הגוף למרחב הסובב אותו חופפים ומטשטשים. כך קורה בעבודת הווידיאו המוקרנת על רצפת חלל הגלריה, כמעין בור אליו אנו נשאבים ואל העבודה המוקרנת על דלת הכניסה של המעלית, מעלית המשמשת לעליה וירידה ל/ומחלל הגלריה; עבודה שיש בה מן הנוכח וההיעדר עת דלתות המעלית נפתחות ונסגרות.

 עבודה התלויה על הקיר, מארג של לולאות סרוגות בקרושה מאזכרת עבודות קודמות של שפיר. יש בהן מן האמביוולנטיות שבגוף ההיברידי – השואל השראה מצורות ביומורפיות, כמעין קורי עכביש הנוצרים ונפרמים במציאות ובתודעה.

זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי חוברים ביצירתה של שפיר לאורך השנים, ובדומה, בעבודת הנייר על הקיר המציגה נקודת מבט של האמנית כיום כאדם בוגר לעברה של הילדה הקטנה שהיתה, ואל חוות הסוסים של משפחתה. "מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים" נאמר ביצירתו הקנונית של פול גוגן אך לא רק. בעבודה זו שעניינה השילוב בין צילום (כמשמר עקבות הזמן, ומכאן הזיכרון) לבין הנייר שעשוי להיות "פגיע" לזמן החולף, תם ונשלם המעגל.

מלי לסקר, "אקפראסיס", אוצרת: חניתה אליצור, בית האמנים גבעתי 17, ראשל"צ עד 28.11.2020

הכניסה לחלל התערוכה "אקפראסיס"[1] של האמנית מלי לסקר בבית האמנים ראשל"צ נושאת עמה אזכור לכניסה למעין משכן באופן ההצבה של שני המעמדים מימין ומשמאל הנושקים למעמד האמצעי. בעבודות  בציור ופיסול המוצגות בתערוכה יש מן "ההתכתבות", ההומאז' (מחווה), ציטוט או "אקפראסיס" כדברי חניתה אליצור האוצרת:  אקפראסיס הוא כלי לתיאור יצירת אמנות – ציור, פסול וכדומה, ולהעשרתה באמצעות כלי אמנותי אחר, שירה, פרוזה, יצירה קולנועית או מוזיקלית. ציור עשוי לתאר פסל, שיר יכול לתאר תמונה וכדומה.

קיר ימין   – שדרת ציורים המגיבים ליצירות פיסול.

IMG_20201123_124637

קיר שמאל – מאוורר יותר. עבודות חדשות של האמנית שנעשו כמעט כולן בזמן קורונה, ובהן כתב היד חופשי וחומרי יותר.

שכבות הזמן (1)

בין לבין שזורות עבודות הפיסול של לסקר.

DSCN9420

 

תקשורת

ממד הזמן נוכח בעבודות – עבר והווה, קלאסיקה ועכשוויות, זמן ומקום – ניעות בין תקופות ומקומות שונים, ואזכורים לסיפורי המיתולוגיה היוונית והרומית המקבלים משמעות חדשה. נוכחות הזמן מקבלת משנה תוקף בשעון שזכה "טיפול" בידי האמנית, והוא החותם את התערוכה בקיר שמאל. אזכור לזמן מופיע גם בחלק מכותרות העבודות.דיוקן

לסקר מציירת ומפסלת. כ-40 שנה היא מתייחסת ליצירות פיסוליות בציוריה וחוזרת לכך שוב ושוב, אף שעוסקת גם בתימות אחרות. בשיחה עמה היא מציינת את אהבתה לפיסול, באפשרות "ההעתקה של האנושי אל הפיסול". בעבודות אלו היא מבקשת להציג יחסי גומלין בין הפסל לבין המציאות הנוכחית.חרוט_1

התייחסות לכך באה לידי ביטוי גם בעבודות כגון זו שבה מופיע גלגול הנייר המקבל טוויסט עכשווי. בכל עבודה היא משתדלת לתת "קריצה" עכשווית.

DSCN9412

לאהבה זו יש תימוכין אוטוביוגרפיים. בגיל 12 נסעה האמנית עם הוריה לביקור ברומא. את עתיקותיה של רומא, עיר הנצח הנושאת עמה מטעני עבר וזמן הווה, את גדולתה של האימפריה הרומית, ואת הרנסנס והבארוק ומאות מאוחרות יותר היא מציינת כחוויה מכוננת שהותירה בה את חותמה.

IMG_20201123_124624

בחלק מהציורים מופיעים חיבורים פנימיים – שלושת הגרציות החוזרות ומופיעות ב"להטוטן" בקיר האמצעי. פסל "ונוס ממילו" החוזר שוב ושוב. פרשנויות שונות, זמנים שונים, ונקיטת עמדה אישית בשילוב עם תכנים חדשים בסגנון שיש בו מכתב היד הריאליסטי בשילוב השראה מהעת הקלאסית, ולעתים אף התייחסויות סוריאליסטיות.

וונוס_2

תודה לאמנית מלי לסקר ואוצרת התערוכה חניתה אליצור על המפגש עמן

[1] תיאור רטורי של יצירת אמנות, תיאור בכלי ספרותי או פרשנות מילולית של יצירת אמנות חזותית. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A7%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A1