דיוויד רוקפלר, נדבן אמנות ובנקאי, מת בגיל 101

03-17_NW_DRockefeller_1.jpg

Richard Serra, left, and David Rockefeller, Sr. in 2015 at the Museum of Modern Art’s Party in the Garden.  ©PATRICK MCMULLAN COMPANY

 

דיוויד רוקפלר, פילנתרופ שהעניק יצירות חשובות למומה – המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ואשר שימש בשנותיו כיו"ר (מ-1948) ולאחר מכן כיו"ר כבוד של הדירקטוריון, והגדיל באופן ניכר ביותר את נכסי המוזיאון, מת בביתו בפוקנטינו הילס, ניו יורק, בן 101 שנה.

בהון שנצבר הן בשל ירושה והן בשל עבודה כבנקאי חשוב בצ'ייס מנהטן בנק, רוקפלר השתמש במעמדו בחברתי להבאת כסף מאספנים ומידוענים – אף שהוא עצמו גם כן, היה פעיל בהגדלת התרומות למוזיאון. ב-2005, הוא העניק 100 מיליון דולר – מענק היסטורי שאפשר סיוע לתוכניות החינוך של המוזיאון. הוא גם תרם 77 מיליון דולר לתוכנית החידוש של המומה.

רוקפלר היה בעל טעם באספנות ונודע כרוכש יצירות ממסטרים מודרניסטיים. באוסף שלו היו ציורים, רישומים והדפסים מידי פול סזאן, אנדרה דרן, וילם דה קונינג, פול גוגין, הנרי מאטיס, ג'ורג'יה אוקיף ופבלו פיקסו ואחרים.

חלק מהיצירות ניתנו למומה כ תרומה מצטברת לאורך זמן, מסיבות מיסוי. ב-1994, האוסף של רוקפלר ואשתו פגי, הוצג בתערוכה במומה.

Greenberger, A.(2017, March 20). Re: David Rockefeller, Avid Collector and Honorary MoMA Chairman, Dies at 101. Retrieved from http://www.artnews.com/2017/03/20/david-rockefeller-avid-collector-and-honorary-moma-chairman-dies-at-101/

 

מעט על אוסף הצ'ייס מנהטן בנק

התאגיד, בקניית אמנות והצגתה מבין את האפשרויות שבהשגת הכרה ציבורית ויוקרה. בנק צ'ייס מנהטן , ניו יורק, היה בין הראשונים לרכוש אמנות למשרדים בפרק אווניו 410. הצלחת המאמץ הראשוני, 1959, הובילה להצעה להציג יצירות אמנות במשרדים הראשיים והחדשים בוול סטריט. דויד רוקפלר היה זה שהרחיב את השימוש באמנות לכלל סביבות העבודה, תפיסה שדרשה מאות יצירות אמנות וצוות מיומן. מומחי אמנות מוכרים ביניהם אלפרד באר מהמומה וג'יימס ג'ונסון סוויני מהגוגנהיים, וראשי הנהלת הבנק , נרתמו  להצלחת התוכנית החדשה. בעצתו של אלפרד באר, העוזרת שלו דורותי מילר הפכה ליועצת האמנות התאגידית הראשונה. וכך נולד האוסף התאגידי הראשון.

 

"מעולם לא קראתי לעצמי אמן פוליטי; מישהו קרא לי כך. אני חושב שזהו עלבון, אך אני מקבל זאת"

download

Photo by Genevieve Hanson, courtesy of Jeffrey Deitch Inc. New York

download (3).jpg

Installation view of “Ai Weiwei 2016: Roots and Branches” at Mary Boone Gallery. Photo courtesy of Mary Boone Gallery

AIWW_NOV16_045W-1200x800.jpg 

Cast iron trees set against graphic black and white wallpaper at Lisson Gallery. Photo by Caroline Owens

אלפי פריטי ביגוד, תלויים ממתלים, מוצגים בחלל העיקרי של Deitch Projects בסוהו. הטקסונומיה מאורגנת עם תוויות וממוינת עפ"י קטגוריה וגודל: על אחד מהמתלים תלויים מעילים קטנים, במידות של ילד; באחר, בוקסרים של גברים; ועל מתלה נוסף וסטים, חולצות וסוודרים. בסמוך, על פלטפורמה מורמת, שורות צפופות של נעליים מעצבות ריבוע צר. אם לא שמים לב שחלק מהנעליים חסרות את הנעל התואמת, ניתן היה לחשוב שאלו פריטים בחנות בגדים יד שנייה. למעשה אלה בגדים שהושארו מאחור לאחר הפינוי הכפוי של מחנה הפליטים Idomeni, בגבול של יוון ומקדוניה. זו המהות של "The Laundromat" (המכבסה), התערוכה השאפתנית ביותר מבין ארבעת התערוכות החדשות של אי וויווי שנפתחו בו זמנית בניו יורק בשלהי חודש אוקטובר.

אי וויווי החולק כעת את עתותיו בין ברלין לבין בייג'ינג, הופיע באודיטוריום הצפוף במוזיאון ברוקלין, ועורר את תרעומת הצופים בשל צילום שנעשה מוקדם יותר בשנה זו, המציג אותו שוכב על סלע בחוף היווני של לסבוס. הצילום, באזכור לאימז' של אלאן כורדי, הילד הסורי בן השלוש שהפך לסמל משבר הפליטים הסורי בספטמבר 2015 – שלח חיצי בקורת בחדשות ובמדיה החברתית לאחר שרבים ראו בכך גסות רוח וטיפשות.

"אני אמן, איני נזיר", אמר אי וויווי לקהל, קולו מרעים בתגובה לתגובות הביקורתיות. "אני מעלה שאלה, אני שואל את עצמי שאלות אלה, ואם לא היה אכפת לי, לא הייתי הופך לאמן".

אי וויווי מחויב פוליטית, ונושא הילדים קרוב לליבו (יש לו ילד בן שבע). הביקורת הקשה מאוד שלו כנגד הממשל הסיני התחילה לאחר המשחקים האולימפיים של 2008 והתפשטה באמצעות המדיה החברתית ותערוכות בכל רחבי העולם, ושיאה היה בבידודו והחרמת הדרכון שלו. מאחר ונאלץ להישאר בסין באותה שנה, הוא החל לעבוד עם פליטים שהפכו כעת לעיקר הפרקטיקה שלו. הפרויקט הראשון שלו, לביאנלה ה-56 בוונציה עם קרן Ruya,היה תצוגה של רישומים שנוצרו ע"י פליטים ממחנה Shariya בעירק (הוא עצמו לא יכול היה לבקר במקום, ושלח אסיסטנטים לשם לעבוד עם האנשים).

אי וויווי המשיך לעסוק בנושא (לאי וויווי עבר כילד פליט; משפחתו הוגלתה מבייג'ינג למחנה עבודה מרוחק שכן אביו נתפס כעוין לשלטון) אף לאחר שהדרכון שלו הוחזר לו ב-2015. כשעבר לברלין ביולי, פגש פליטים סוריים והתעמק בסיפורים שלהם.

"The Laundromat" נותן חשיפה גדולה לעבודה שאי וויווי עשה בחודשים האחרונים לחקור, לתעד, ולהתנסות במשבר הפליטים, בעיקר באידומני. בחלל התערוכה, ב-Deitch Projects מוצג סרט שמדגיש את סיפורם של הפליטים, וכן אפשרות לשיתופי פעולה עם ערוץ ה-WeChat של האמן בו הוא חולק עם אחרים מקום מרכזי לאיסוף ממצאים חדשים, אימז'ים, ומאמרים העוסקים במשבר הפליטים.

בתערוכות ב-Mary Boone וב-Lisson הצופים ימצאו את העבודה שאנו מצפים מהפיסול השאפתני, ותמות העוסקות בטבע ובמסורות האומנויות הסינית, עם קטעי ביקורת. ב-Lisson, תשע יציקות ברזל בגודל ניכר של גזעי עץ מוצגות בחלל הקובייה הלבן האוורירי, ומשמרות את המסורת האסיאתית הרוחנית של איסוף קטעי עצים יבשים. אותה מסורת נוכחת בחלל Mary Boone, בחדר המכוסה במוטיבים קלידוסקופים בו מוצב עץ בן 25 רגל. העבודה שעמדה קודם לכן בגנו של אי וויווי בסטודיו שלו בבייג'ינג, מתבססת על פרגמנטים של עצים מתים שנמצאו בדרום סין. כל צורות העץ הללו, שעשויות מחלקים מובחנים רבים, יכולות לסמל את סוגי האתניות השונים שיוצרים את סין המודרנית כיום, או ג'סטה מלאת תקווה לעתיד חזק, מאוחד העולה מהאפר.

הטפט בשחור לבן שמכסה את הקיר המערבי בגלריה ליסון מתחבר יותר למיצב Idomeni. יש בכך אזכור לסגנון של האפריזים היווניים הקדומים והעיצובים על האמפורות, ורצועות חוזרות המתארות סצנות מפורטות של לוחמה ומשבר הפליטים: אנשים במחנות עם סימנים על גדרות בהם כתוב "#safepassage", "no one is illegal", "open the border"; שורות של גברים הצועדים עם רובים; נשים וילדים הנושאים את מטלטליהם בשקים על ראשיהם; סירות צפופות  מפליגות במים הגליים; הליקופטרים מרחפים מעל עיר.

בחלל של מרי בון, החדר העיקרי עטוף בטפט עם אחד מאותם אלמנטים שנמצאים בליסון – זה של זרוע קטועה המושיטה אצבע משולשת. זה משתקף בעבודה המרכזית, מיצב של 40,000 פיות פורצלן מקנקני תה סינים עתיקים, שהופשטו מהפונקציה שלהם ופוזרו בטבעת מושלמת סביב עמוד מרכזי. הג'סטה של האצבע המשולשת אינה חדשה לאמן, שבמשך שנים הציב את סדרות "Study of Perspective"  שלו (1995-2003) שלו באתרים טעונים באופן פוליטי כמו כיכר טיאנאנמן , בניין רייכסטאג, מגדל אייפל והבית הלבן. אי וויווי גם העלה את הג'סטה ל-264,000 עוקבי אינסטגרם שלו, בהפנותו אצבע משולשת לכיוון מגדל טראמפ בדיוק שבוע קודם הבחירות בארה"ב.

עירוב זה של ביקורת ממשלתית וחוסר כבוד הם שהביאו לו את פרסומו כ"אמן בדלן", או אפשר האמן הפוליטי החזק ביותר החי כיום. אך אי אינו כה מרוצה מהכותרת. "מעולם לא קראתי לעצמי אמן פוליטי; מישהו קרא לי כך. אני חושב שזהו עלבון, אך אני מקבל זאת", הוא אמר במוזיאון ברוקלין.  "כל אמנות צריכה להיות פוליטית. אם אינה פוליטית, אין היא אמנות".

 

Lesser, C. (2016, November 8). Re:  Ai Weiwei Returns to New York with Powerful Shows at Deitch Projects, Mary Boon and Lisson. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-ai-weiwei-returns-to-new-york-with-four-powerful-shows