דימויי נשים, תמה המופיעה לעתים קרובות בעבודתה של היאם מוסטפא בצד משיכות מכחול הנוטות להפשטה, נוכחים בתערוכה "בדרך שלהן" של האמנית בבית האמנים. מוסטפא, חיה ויוצרת בדלית אל כרמל. ביצירות הייחודיות שלה מוצגת גלריה של נשים חלקן בגבן אל הצופה, אחרות ניבטות אליו; דמויות שרב בהן הנסתר מן הנגלה, מצויות בתפר שבין היותן כאן ועכשיו לבין היותן סימן ומסמן של דמות הנמוגה ברקע.

כאמנית החיה בחברה הדרוזית הנתפסת כשמרנית, מוסטפא מתמודדת עם הדיכוטומיה שבה היא מצויה; מחד, החברה הישראלית המודרנית, ומאידך, העדה הדרוזית בעלת התרבות הייחודית אליה היא שייכת. מוסטפא פורצת בעבודותיה גבולות ומוסכמות כאחד. ציורי נשים עטויות בכסות המופיעות כ"דבוקה" אחת, מתמזגות ברקע, גבן אלינו הצופים לעתים על רקע של מוטיב המאזכר סורג או אורנמנטיקה, בצד ציורי נשים עירומות, משוחררות מכבלי המסורת והדת ניבטות אל הצופה ללא חת. בדומה לעדה אליה היא שייכת, הדמויות ביצירתה צופנות סוד, בעיקר אלה בגבן המופנה אלינו, בציור ההופך לעתים לכתם ונע בין  אזכור לפיגורטיביות לבין ההיעלם שלו.

בטקסט של האמנית ג'ניפר בלוך המלווה את התערוכה מצוטטת מוסטפא: "כאישה דרוזית, אני מנסה להעביר תחושותיה של אישה שחיה בחברה סגורה, חברה שמקדשת את האישה, לכן היא מנסה לגונן עליה בזה שהיא מבודדת אותה מכל מה שמתרחש בעולם סביבה..

"אני נכנסת לנפשן של נשים מסוג אחר, נשים שפורצות גבולות ומורדות בהרבה מהמוסכמות והחוקים החברתיים. הנשים המסורתיות מצוירות תמיד מאחור, כמפנות גב לקידמה, נשים חסרות פנים, כמעט כרוחות רפאים. לעומתן הנשים בעירום, פונות אל הצופה באופן פרונטלי, ללא ניסיון להסתרה של תוויהן או גופן".

פיצול זהויות זה ניכר גם באופן העבודה של מוסטפא. בדים גדולים אליהם היא מעבירה  את הדימוי במחוות יד בוטחת, באופן המאזכר את ציירי ה-Action Painting (ציור פעולה). מחוות היד המשוחררת והנועזת ניכרת בעבודות בהן דמויות הנשים מוצגות ככתם שיש בו מן האזכור לדמות, ללא פרטים מזהים. הריק שכאן הופך להיות מייצג רב עוצמה. בנוסף ניתן למצוא בעבודות מופעי ביטוי נוספים: שקיפות בצד אטימות, כיסוי וגילוי, כתם בצד טפטוף וזליגת הצבע, צבעוניות מצומצמת הנוטה למונוכרומטיות.

פריצת גבולות הינה שיג ושיח מתפתח בתודעה ובאופן פיזי כאחד; היא בו בזמן תיאור מצב קיים, רצון להתוות הגדרות של זמן, מקום ומרחב. מוסטפא פורצת גבולות ביצירה ובאמירה: הן בתמה, והן בכתב היד המשוחרר שלה. לצייר בדרכה היא, "בדרכן שלהן" כשם התערוכה, משמעו להתמודד עם היותך מעתה חשופה, להיות בו בזמן נושא ומושא.