הטייט מודרן הוא בהחלט חוויה. ללונדון שמורה בליבי חיבה גדולה. עיר זו המשלבת ארכיטקטורה נפלאה, מוזיאונים נהדרים, נימוס בריטי ובכלל סוף סוף לא מתעקשים לדרוס אותך במעבר החציה. הכל באיפוק…תחבורה מצוינת והפלא ופלא אוכל טוב ומחירים שפויים!

אמנם שתיים מבין שלושת התערוכות שאני סוקרת כאן בקצרה כבר ירדו, והשלישית יורדת ב-9 ביוני, ועדיין שווה לאזכר.

 פייר בונאר, "צבעו של הזיכרון"  Pierre Bannard The Colour of Memory  תערוכה בטייט מודרן 6.5.2019-23.1.2019

לפייר בונאר (1947-1867) שמורה לי חיבה מיוחדת. את הדרכת הניסיון שלי לעבודתי במחלקת החינוך במוזיאון תל אביב לאמנות עשיתי בנוגע לעבודה שלו "המנורה" או "ארוחת הערב" או "חדר האוכל", 1913 באוסף מאייר.

מאות אנשים התקהלו באולמות התערוכה "פייר בונאר, צבעו של הזיכרון" ובאנלית The Colour of Memory. כן Colour  כפי שכותבים הבריטים ו(לא (Color וכפי שניתן למצוא במסמכי ארכיון מעתות השלטון הבריטי בארצנו.

ותערוכת פייר בונאר כמו תמיד מצוינת. ב-2001 היתה לנו תערוכה במוזיאון מיצירותיו של פייר בונאר ואז כבטייט מודרן, הקהל הגיב ברגליים. מאות אנשים מילאו את האולמות מדי יום…

התערוכה בטייט מודרן התפרסה על פני מספר אולמות. בונאר אמן אינטימיסט אפשר בציוריו מבט אל עולמו הפרטי, תיאר את החיים הדומסטיים עם זוגתו, מרת דה מליני.    (סגנון הציור המכונה אינטימיזם – יצירות השמות דגש על היבטים ביתיים יומיומיים, ללא דרמה).[1]

פרנץ ווסט Franz West תערוכה בטייט מודרן 2.6.2019-20.2.2019 

פרנץ וסט (2012-1947) איחד גישה שיש בה מן העליצות אך גם מן האי-רלוונטיות בפיסול, ריהוט וקולאז' יחד עם עניין בפילוסופיה, ספרות ומוזיקה. הוא הוקסם מיצירותיהם של אמנים אחרים ושיתף עמם פעולה בדרכים שונות.

במחצית שנות ה-70, ווסט יצר פסלים קטנים (Adaptives) שאנשים יכלו לשחק בהם. אלה היו אחדים מהפסלים האינטראקטיביים הראשונים באמנות המאה ה-20. במחצית שנות ה-80, הציב Legitimate Sculptures על פדסטלים. הוא החל ליצור רהיטים, שהיו לדידו גם פסלים. בעבודתו שילב לעתים קרובות חומרים הקשורים במחשבתנו עם גני ילדים (אך לא רק!) כמו פפייה משה יחד עם בקבוקי אלכוהול ריקים וכדומה.

ווסט חי בווינה והעבודות של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין והספרות הניסיונית הווינאית קסמו לו. ובדומה, האווירה בבתי הקפה והמורשת של הפסיכואנליסטים כפי שנהגתה ע"י זיגמונד פרויד.

האמנית הבריטית שרה לוקס היתה ידידתו של ווסט, והם שיתפו פעולה במספר הזדמנויות. היא עיצב שרפרפים, קירות ועוד בתערוכה זו – דוגמא לכך עד כמה ווסט נשאר משמעותי וחשוב לאמנים כיום.[2]

דורותיאה טנינג Dorothea Tanning תערוכה בטייט מודרן 9.6.2019-27.2.2019

בדורותיאה טנינג (2012-1910) עסקתי במסגרת מחקרים וקורסים על סוריאליזם ואמניות סוריאליסטיות. היצירות הסוריאליסטיות שלה הותירו בי חותם עד היום, ולמעשה כשאני חושבת עליה כאמנית זה מה שעולה בזיכרוני.

התערוכה בטייט מודרן הינה תערוכת רטרוספקטיבה ומאירה והאירה לי צדדים אחרים, חלקם מוכרים פחות ושונים. "היצירות שלנו נאמר מבקשות מאיתנו להסתכל מעבר למה שנראה כברור". כאמנית צעירה בעשור 1930 בניו יורק היא גילתה את הזרם הסוראליסטי ואת מה שהיא תיארה כ"הרחבה של גבולות האפשר". התנועה הסוראליסטית כאמור שעלתה בפריס בעשור 1920, חקרה את פעולת התת-מודע כמקור לאמנות ולכתיבה. טנינג שפעלה בארה"ב ובצרפת, שאלה רעיונות מתנועה זו באופנים חדשים ואחרים. התערוכה מתמקדת בתמות חשובות ובהתפתחותה של טנינג לאורך השנים.[3]

 

ולא הזכרתי את החדרים הנהדרים עם אוצרות האמנות המודרנית והעכשווית – קטרין אופי, ינקה שוניברי, גרהרד ריכטר, ג'יימס רוזנקוויסט, ברברה קרוגר ועוד ועוד.

תודה לטייט מודרן על המידע.

[1] https://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/cc-land-exhibition-pierre-bonnard-colour-memory

[2] https://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/franz-west

[3] https://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/dorothea-tanning