ליאור גריידי, כ חול, אוצרת: דרורית גור אריה, גלריה אחד העם 9, סמינר הקיבוצים, הכניסה לגלריה מרחוב השחר 5 19.3.2022-27.1.2022

הצבע הכחול על מטען האסוציאציות שנושא עמו  בצד פריטי ריהוט מהווים את ליבת תערוכת היחיד של ליאור גריידי, "כ חול" בגלריה אחד העם 9. תערוכה מינימליסטית, מושגית באופייה המנהלת דיאלוג עם הצופה הנכנס אל המרחב.

ליאור גריידי, מראה הצבה, קרדיט צילום: דניאל חנוך

הכחול כמעין "מלכודת דבש" הצדה את מבטו של הצופה הנכנס לחלל התערוכה. וממנו נפנית העין אל העבודות הקטנות המפעימות, בהן מופיע איזכור לחפצים דוגמת כורסא, קובייה או שמא אלו משיכות מכחול חופשיות במספר צבעים שאף הם נושאים עמם משמעות.

ליאור גריידי, מראה הצבה, קרדיט צילום: דניאל חנוך

הכחול אצל גריידי הוא אותו כחול מוחלט המופיע בכתובים – כחול השמיים, הכחול המסמל את השמיימיות ביהדות ואת מלכות השמיים בבגדה של הבתולה מריה, אך גם מלכות ארצית. כחול כאחד משלושת צבעי היסוד (אדום, כחול, צהוב), כחול כצבע בו בחר איב קליין בעבודותיו (למשל, "המוכנוכרום הכחול" ואחרות).

בתערוכת זו מבקש גריידי לבחון  את משמעות החיפוי ו"ההעלמה" לכאורה של חפץ, או פסל באמצעות רהיטים וחפצים פונקציונליים המהווים לרוב חלק מחלל ביתי אישי או ציבורי. מרחב התערוכה הופך מקום בו מציג האמן את חפציו ומעלה שאלות ותהיות על המשמעות של בחירות סובייקטיביות.

לעטוף חפץ, בית, משכן… מעלה על הדעת את כריסטו יבשב ובת זוגו ז'אן קלוד, שנהגו לעטוף חפצים, מבנים, גשרים, איים צפים ועוד הנושאים עמם מטען היסטורי או סתמי לעתים. הרייכסטאג הגרמני, איים צפים בפלורידה, ה"פונט נף" בפריז או "שער הניצחון" בפריז שבקיץ האחרון נעטף בבד כסוף למשך שבועיים, פרויקט אותו הגו בני הזוג, אך לא מומש על ידם אלא כמחוות זיכרון.

Le Plein et le Vide – המלא והחסר  – אותם פריטים אישיים – ארון, ארונית, שידת מגירות הופכים יחדיו ל"אחד" – ניבטים לצופה, עטויים בקטיפה כחולה, ומנגד, הרהיטים בחזית הקדמית שלהם מתגלים בעירומם, ישנים, נושאים עמם זיכרונות וביוגרפיה אישית.

גריידי "מלביש" בדומה את הדימויים המופיעים בסדרת רישומים על נייר שיצר לתערוכה, דימויי הרהיטים בכיסויים בגוני כחול, צהוב, ורוד, אדום וזהב – צבע המסמל מלכות שבו הוא מרבה להשתמש.   דרורית גור אריה מציינת בטקסט התערוכה: "כנגד פעולת ההלבשה עומד מעשה ריקון. זה הרגע שבו האובייקט, רהיט  או הפיסול נפרד מתפקודו השימושי, פושט צורה והופך לנטול גוף. האיון מהדהד בחלל .

וילון קטיפה התלוי על קיר, מרוקן מתפקידיו. הווילון מהדהד לגוף עבודתו של גריידי, בין שהיה וילון העשוי משמונה-עשרה חצאיות פליסה המאלץ את הצופה "להציץ" מתחת לחצאיותיו כדי להיכנס לחלל באחת מתערוכותיו הקודמות ובין שהוא מצע לטקסט רקום כפרוכת שהועתק ממרחבו של ארון קודש אל מסגרת חלון המכסה על החוץ הניו יורקי. הווילון הוא גם אנדרטה, או ארכיב חי כאותו וילון שעליו הודפס בעבר דימוי של שדרת עצי דקל שצילם גריידי בשכונת מרמורק ברחובות.

ליאור גריידי, מראה הצבה, קרדיט צילום: דניאל חנוך

ה"בית" של גריידי הוא חלל "מלא" והוא חלל "ריק". הוא שואף לייצר אינטימיות לצופה הבא בין כיסויי הקטיפה הכחולים, הווילון היתום על קיר ורהיטים שהם ישנם ואינם. אך זהו פנים המאזכר בית דומם שננטש".[1]

מבעד לחלונות הקומות הגבוהות ב"מגדל שלום" בו נמצאת הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים ניבט הים על שלל מופעיו, נינוח, תכול, קודר וקוצף בהתאם למזג האוויר ותהפוכותיו. כחול הים וכחול השמיים וכחול הקטיפה בתערוכה.

ליאור גריידי, מראה הצבה, קרדיט צילום: דניאל חנוך

התערוכה בשיתוף התואר השני באוריינות חזותית והיחידה למעורבות חברתית

גלריה "אחד העם 9"

רחוב אחד העם 9 , תל אביב

שעות פעילות הגלריה: יום חמישי 16:00-20:00

יום שישי ושבת : 11:00-14:00

הכניסה לגלריה מרחוב השחר 5


[1] מטקסט התערוכה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s