זהבה אדלסבורג, אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר-הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת, בית האמנים ראשון לציון, גבעתי 17, אוצרת: אוה והבה שטיינר עד 26.23.2022

התערוכה אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר-הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת עלתה במוצאי שבת שעבר (5.3.2022). תערוכה שהפכה לתערוכת "זכור" באשר לזהבה, האדם והאמנית המשאירה מורשת בעבודותיה בציור, פיסול, רישום, קרמיקה, אסמבלאז' ומיצב במארג של כל מה שאפיין אותה – ידע עצום בתולדות האמנות, ארכיאולוגיה, שירה, מיתוסים קדמונים ועוד… כל אלה עולים הן משם התערוכה והן מהשיר עצמו שיש בו מראות והשתקפויות  – סערות, סתירות, רגש והשלמה, ממשות וא-ממשות, התחלה ואין-סוף וידיעה בהיות האדם בר-חלוף – "אַךְ אֲנִי, שֶׁמִּשְׁתַּקְּפִים בְּנַפְשִׁי כָּל כֹּחוֹת הַיְקוּם…" ציטוט משירו של פרננדו פסואה באדיבות האוצרת אוה והבה שטיינר.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם
זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

העבודות המוצגות בתערוכה נושאות עמן את "כתב היד" הייחודי של אדלסבורג בפורמט הדיפטיך והטריפטיך (פורמט מקובל ביצירות דתיות מימי הביניים והרנסנס, על-פי רוב) בו השתמשה ביצירותיה הקודמות מחד, והרישומים האווריריים שגם בהם יש מן הציטוט וההתייחסות ל"Old Masters" הרנסנסיים, ולימים עברו, מאידך. לצד אלו מופיעים איזכורים אישיים.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

"בתהליך ההעברה", כותבת אוצרת התערוכה אוה הבה שטיינר, "הדימויים נעשו כמו מילים. צירופם השונה מקנה להם משמעויות חדשות ומאיר הדגשים אחרים. הדימויים מצולמים על גבי ניירות שקופים, גודלם משתנה והם מונחים זה על זה וזה לצד זה בקולאז'. בכל יצירה, הקולאז' מלוכד מחדש בתוספת רישום ובצבעים שקופים". (ציטוט מטקסט התערוכה)

רישום מטבעו משקף את כתב יד של הרושם/רושמת. הרישומים נעים בין הקו הדק, העדין, המעוגל, לבין הקו החד, שיש בו מן המקצב, בכיוונים שונים, לעתים מאפיל על הדימוי ומבקש מאיתנו הצופים לאמץ עיניים ולחדור מבעד לסבכת הקווים. מבטן של חלק מהדמויות נוטה מעלה, מדיטטיבי קמעה, ויש שמישיר מבט אלינו הצופים. וביניהם כמעין נבואה המגשימה עצמה – שלדים, שיש בהם ראשית ואחרית, "ממנטו מורי", מסיכות שיש בהן מן ההסתר והגלוי, דיוקנאות של גבירות מתולדות האמנות, מפלצות, דמויות היברידיות, קופים, וצמחייה. שכן גם בלב כל אלה מצויים יחדיו היופי והאימה, זמן עבר וזמן הווה – כמוזכר בציור Et in Arcadia ego (1639, לובר), של ניקולא פוסן.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

בצד הרישום מופיעות נגיעות צבע. הצבע, ככתם, נוכח נפקד בשקיפות שלו בתערוכה זו, בצבעוניות מונכרומטית מעודנת עם נגיעות של צבעי צהוב, כתום, ירוק ואדום …

ואולי נכון יותר לכתוב איקונוגרפיה שכן בצד הקומפוזיציה שיש בה מן ה-horror vacui "אימת הריק", הרי שהאיקונוגרפיה נוכחת. היא נוכחת בציור המתכתב עם יצירות אמנות מימים עברו,  בדימויים – דמויות המצוטטות בתנוחות ובג'סטות של היד המורה ומחוות הפנים, ואף ציטוט של אדלסבורג את עצמה בהכנסה של צילומי יצירות קודמות. כל אלה מאתגרים את העין ומקורות הידע: באיזו יצירה מדובר? עם מי מתכתבת האמנית?

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

מוטיבים השאולים מ"שלושת עלמות החן" המרקדות ב"פרימוורה" של סנדרו בוטיצ'לי, דימויים השאולים מתוך "יום הדין האחרון" של מיכאלאנג'לו – דמויות שריריות, מסיביות, סולמות ושברי הספינות השאולים מתוך ציוריו של פטר ברויגל הבכיר, ומאמני ארצות השפלה, הקופים, המצויים בין טבע לתרבות, (ורווחים גם ביצירות של אמניות ואמנים ישראלים כמאיה אטון, מורן קליגר, גלעד אפרת ועוד) ומזכירים לפחות לדידי את "הקופים האזוקים בשלשלות" של ברויגל הבכיר שיש בהם מן השניות שבחוכמה וערמומיות.

זהבה אדלסבורג, צילום: אבי אמסלם

כאן ושם, אמת ובדיה נוכחים במהלך יצירתה של אדלסבורג. בתערוכה "הסופר והעלמה" אותה אצר ניר הרמט  אלו הסופר והעלמה, שתי דמויות בדויות, "אלטר אגו"? המציגות ניעות בין הגברי לנשי, עידון בצד כוחנות, עלומים וזקנה. הרמט האוצר כתב: "הסופר והעלמה, שתי דמויות בדויות ופנימיות מוליכות את תערוכת היחיד של זהבה אדלסבורג. הדמויות מחזיקות בשני קטבים המתערבלים יחד לכדי ידע חדש וחוויה מצטברת.. ההליכה בתערוכה מדמה נתיב לא ליניארי המזמין למן טקס התבוננות לא רק באובייקטים ובציורים, אלא גם במה שמעבר להם, ברווחים שבין הדברים".[1]

על תערוכה זו כתבתי בזמנו כ"מייצגת שברים של חן ויופי, מקבילות, קטבים וניגודים – אמת ובדיה, ציור בצד אובייקטים פיסוליים, ציטוט/ניכוס, סדר/כאוס, הרס ובנייה מחדש. המבט משתהה על העבודות כשואל רגע, מה זה? שרידים ארכיאולוגיים, מעבדת רסטורציה? מחווה? הקשרים מעין אלו נראים לעין המתבונן בתערוכה הנוכחית".[2]

אותן דמויות בידיוניות הופיעו בתערוכה זהבה אדלבורג, "ימים רבים" באוצרותו של אריה ברקוביץ – מיצב שהורכב מעבודות בדו-ממד ותלת-ממד. תערוכה העוסקת באותם כוחות פנימיים המצויים ופועלים בקרבה בעת פעולת היצירה.[3]

ציטוט, ניכוס ומה שביניהם מופיעים ביצירות אמנות מקדמת דנא. מיכאלאנג'לו "האלוהי" "שאל" מוטיבים, תנוחות ועוד מהרומאים הקדמונים. רפאל "שאל" מכל הבא ליד. ובמודרניזם, ציטוט זו פרקטיקה שכיחה בה האמן/ת מוציא מהקשרה את יצירת המקור ובדרך זו נוצרת יצירה אחרת, חדשה.

ולבסוף, הרהורים ומחשבות על האמנית: הסופר/האמן הבורא, מיתוסים קדמונים של הולדת האדם בחומר, פיגמליון והבריאה בכללותה.

זהבה אדלסבורג    פיסול, ציור, מיצב.  חיה ויצרה בתל-אביב.

לימודים:
לימודי אמנות, המדרשה לאמנות.
בוגרת החוגים לתולדות האמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א.
בוגרת לימודי תואר שני באמנות בהצטיינות יתרה, אוניברסיטת דרום-אפריקה.
לימודים במלגת הצטיינות לתואר שלישי באמנות בת זמננו, אוניברסיטת דרום-אפריקה. 

​בעבודותיה, אדלסבורג מבקשת לעסוק בפירוק ובהרכבה תוך שימור זיכרונות של מקומות, תקופות ומיתוסים. בשנים האחרונות, עבודותיה התלת מימדיות וכן ציוריה הורכבו מחלקי יצירות ישנות יותר עליהן עמלה בעבר. יצירתה מכילה דימויים אותם היא בונה בהשראת תולדות האמנות, תרבות וטבע. 

תערוכות מרכזיות:

ימים רבים, תערוכת יחיד. אוצר: אריה ברקוביץ'. בית האמנים, תל אביב. 2019.

הסופר והעלמה, תערוכת יחיד. אוצר: ניר הרמט. גלריה BY5, תל אביב. 2018.

הסתדרתי בשורה אחת, תערוכת יחיד. אוצר: אריה ברקוביץ'. מקום לאמנות, תל אביב. 2016.

אדלסבורג לימדה אמנות והוראת אמנות במכללת לוינסקי לחינוך, עד פרישתה ב-2016.

המידע מאתר עמותת מקום לאמנות[4]

תודות: לאוה והבה שטיינר על הטקסט, לתמר לדרברג על הדימויים,

הצילומים צולמו ע"י אבי אמסלם.

הטקסט מתייחס בעיקר לעבודות הציור של זהבה אדלסבורג.


[1] זהבה אדלסבורג, הסופר והעלמה, תערוכה גלריה B.Y/5 אגודת אמני הקרמיקה, אוצר: ניר הרמט, 6.9.2018-6.10.2018  

[2] https://zivakoort.com/2018/09/22/%d7%96%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%90%d7%93%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92-%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%92%d7%9c%d7%a8/

[3] זהבה אדלסבורג | ימים רבים, אוצר אריה ברקוביץ, בית האמנים ע"ש זריצקי, אלחריזי תל אביב, 2.3.2019-7.2.2019

[4] https://www.artspacetlv.org/zehava-eldesburg

מחשבה אחת על “זהבה אדלסבורג, אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר-הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת, בית האמנים ראשון לציון, גבעתי 17, אוצרת: אוה והבה שטיינר עד 26.23.2022

  1. יהיה זכרה מבורך. יפה הצגת את עבודתה. לא היו לי הרבה שיחות איתה, הכרות שטחית. אבל בתערוכה שלה בבית האמנים עמדנו לדבר על השימוש החוזר שהיא עושה בעבודות שלה. היה מעניין לשמוע את הראש החושב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s