ב"דרך השבר", התערוכה של גילית לוין רונן מספר מדיה – מיצב, צילום/ציור, עבודות פורצלן ועבודת וידיאו בממדים קטנים.

מיצב הווידיאו פרפורמנס "מנפצת" מהווה את לב התערוכה. בעבודה המוקרנת על רצפת החלל, מוצגת האמנית בפעולת ניתוץ כלי קדרות. בשיחה עמה מציינת לוין רונן את ההחלטה לנתץ כלי קדרות "לא מושלמים" שהצטברו בסטודיו שלה. על ההחלטה הספונטנית לשבור את הכלים, ממש כמו בשיר הילדים המוכר, "לא משחקים שוברים את הכלים…" וכך, אקט הניתוץ והשבירה מופיע במיצב זה.

"להדיר" כלים שאין בהם מן השלמות, מזכיר את "ההדרה אל הארכיון, וממנו חזרה" (באקט נוסף הבא לידי ביטוי בעבודה "חובקת" לעיל). לוין רונן, קרמיקאית בהכשרתה מרחיבה כאן את מנעד הפעולה שלה, ומתייחסת לשלם ולרצון לפגיעה ופירוק של כך, אך גם לשבירת דיכוטומיות – אמנית/אומנית, קדרית, אמנית קרמיקה…

"שלם ושברו", מתקשרים גם לטקסים ביהדות, לניתוץ הכוס בעת החופה, להשארה של אלמנט לא מושלם בתקרת הבית ועוד. וכמובן באנלוגיה ל"שבירת הכלים" בקבלה.[1]

על הקיר עבודות צילום, ציור וצילום ושילוב בין שתי המדיה שנלקחו ממיצב הווידיאו שלעיל.

בעבודת וידיאו נוספת "חובקת", מוצגת פעולה קטנה בודדה בה האמנית מחבקת את השברים. יש בכך מן הסמלי בחלקים שהופכים לשלם.

בחלל מוצגים גם ארבעה פסלי פורצלן לבנים מעוגלים העוטפים חלל כהה. כלים דוממים ושבריריים אלה מהווים עדות לשלמות השברים המוצגים בעבודות הווידיאו. והנה בעת הביקור בתערוכה, "חרזו" להם חלק מכלים אלה סצנריו משלהם, חלקם נפלו מהקיר עליו הם מוצגים ונשברו.

ולי זה הזכיר את "הזכוכית הגדולה" של דושאן ואת השבר שחל בה והחלטתו של דושאן להשאירו במצבו. באיזה אקט ינקטו גילית לוין רונן והאוצרת שלי ליבוביץ קלאורה?

---

[1] שבירת הכלים הוא מושג יסודי בקבלה, מעשה בריאת העולמות וכלל סידורם מעליון לתחתון לפי דרגות התכונות האלוהיות המכונות ספירות, תוך הפיכת עולם האצילות שבו אירע לדרגה העליונה בארבעת עולמות היסוד הרוחניים, וכן כיסוד הנדרש והמחויב להשתלשלות בריאת העולם הגשמי . המושג הופיע לראשונה אצל האר"י.

שבירת הכלים, מתוך ויקיפדיה, https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D