בתערוכה "נורא, יפה'" של הדר גד בגלריה רוטשילד אמנות חוברים יחדיו שני מושגים – "נורא" (נורא יפה, נורא קשה) ו"יפה", שללא הפסיק החוצץ עשוי להיות "נורא יפה". תערוכה שכשמה "נורא, יפה". העבודות המהלכות קסם על הצופה, מפתות להתקרב ולהבי מה מתואר בהן, וה-subtext, העיסוק ב"יצירות מוחרמות" ע"י הנאצים ומשתפי הפעולה עמם בגרמניה ובארצות שנכבשו באותה עת.

אלה עבודות שגד ציירה במקביל ובהמשך להכנת התערוכה Afterlives: The Lost Stories of Looted Art, שהוצגה במוזיאון היהודי בניו יורק עד ינואר 2022 .

התערוכה בניו-יורק התחקתה אחר קורותיהן של מספר עבודות, במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, כחלק מהעיסוק הגובר בבירור ההיסטוריה של יצירות שנבזזו או נמכרו בכפייה בשנות השלטון הנאצי. לצד האובייקטים שנבזזו, הוצגו עבודות של ארבעה אמנים עכשוויים, ובהם גד.

גד התמקדה בציוריה בגורל ספריות ואוספי אמנות יהודיים ולא יהודיים וכן במרכזי הצלת העבודות והשבתן, שבעלות הברית הקימו בתום המלחמה.

"כשכותבים על נושא השואה, צריך לדמיין שאנו בנוכחות של ילדים בוערים." הצהרה זו ע"י ההיסטוריון יהודה באואר Bauer, הוקראה בכנס של Art Dealers Association of American symposium on the subject of war loot, וזה שלח רעד בקהל. הדובר, Jonathan Petropoulos, היסטוריון בקולג' Loyola בבולטימור, רצה לבטא את תחושתו באשר לאופי המוסרי הייחודי של אמנות שנבזזה במהלך מלחמת העולם השנייה. "זהו גורל שקשור לעתים קרובות באופן בלתי ניתן להפרדה עם השמדת העם," הוא אמר. נישול וגירוש קדמו לרצח. אמנות זו אינה רכוש בלבד… היא חלק מפשע מרושע ביותר בהיסטוריה. זה דורש שיקול מיוחד, טיפול מיוחד."

פטרופולוס קרא לשיתוף פעולה בין דילרים, אספנים, אנשי מוזיאונים וחוקרים לחקור את מקור יצירות האמנות ולהחזירן, אם הן נבזזו, לבעלים החוקיים שלהם.

המאמץ להשבת יצירות אמנות מורכב ומתעתע. גרמניה הניעה מאמצים רבים בנדון; ויש מדינות ששיתפו פעולה בנדון, ויש שלא ממש… [1]

בתערוכה עולות סוגות שעניינן זיכרון, זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי, ומהו ואיך מנכיחים אותו. סוגה בה עוסקים ולטר בנימין, פייר נורה, יוסף חיים ירושלמי ועוד רבים וטובים.

אוצרת התערוכה ד"ר סמדר שפי מציינת: "גד אינה מעתיקה חפצי תרבות אלא הופכת אותם לתבניות זיכרון: ההיסטוריה המחרידה נוכחת אך עם זאת ערמות הספרים או היצירות המצופפות הן נוכחות יציבה, שאינה קמלה או נעלמת. גד נוגעת במקום שבו תרבות וסמלי תרבות מהווים נשמה יתרה, חוצים את הפיזי אל המטאפיזי.

בעבודותיה, הספרים המוצגים על המדפים נושאים שמות אמנים שנרצחו:: קטלוגים לציורים שלא צוירו…" (מטקסט התערוכה)[2]

נורא, יפה, הופך לנורא יפה! רב הוד בעבודותיה של גד המוצגות בתערוכה. עבודות על נייר ובציורי השמן.

תודה לענבר כהן, באשר לטקסט התערוכה והדימויים

---

[1] מאמר זה הינו חלק ממחקר מתמשך שלי והרצאות בנוגע ליצירות אמנות וספרים מוחרמים, וזיכרון Sylvia Hochfield,  Do the Right Thing, Artnews, Feb. 1998 p.66

[2] ד"ר סמדר שפי, הדר גד נורא, יפה, ציטוט מטקסט התערוכה.