מה יש בה במונה ליזה שגורם לאנשים להגיב אליה בצורות שונות – לגנוב, לפגוע…

אתמול, בבית, הראו לי את הצילום של המונה ליזה והעוגה…אה… אמרתי זה נראה כמו "פייק ניוז". ניסיתי במהלך היום למצוא במגזינים אזכור לכך, מאום! פרסומים באתרים שאיני מכירה וזהו. והנה לאחר חצות הסתבר שאכן "כצעקתה".

איש שהתחפש לאישה זקנה יושבת על כיסא גלגלים החליט להעיף עוגה על המונה ליזה. את מעשיו תירץ ב"תחשבו על כדור הארץ".

אז מי היא המונה ליזה? סקירה ממש ממש קצרה על דמות איקונית, ההיסטוריה שלה, החיקויים שנעשו לה, והמאה העשרים שהגדילה לעשות באין סוף עבודות המתייחסות לדמותה, מאלילות או מנמיכות, בציור, צילום, וידיאו, פרסומות ועוד.

המונה ליזה הינה עבודה אחת משלוש, אותן לקח עמו ליאונרדו עת הגיע לעבוד עבור פרנסוא ה-1 מלך צרפת. אי לכך היא רכושה הרשמי של צרפת שלא כמו יצירות אחרות, שהוחרמו, נגנבו וכדומה במהלך המאות.

המונה ליזה, חידה לא פתורה! כבר בפירנצה בסטודיו של האמן, וכנראה עדיין לא מוגמרת עוררה חיקוים. במחצית המאה ה-16 הוכרזה כאלוהית יותר מאשר אנושית בשלוותה. במחצית המאה ה-19 היתה מטרה לעולי רגל וכאובייקט לפולחן שעירב דתיות רומנטית עם ארוטיות ורטוריקה.

למודת התנכלויות כמעט מהרגע בו נוצרה – בבית המרחץ של המלוכה הצרפתית, נחשפה ללחות. ב-1911 היא נגנבה. העבודה התגלתה כשהגנב ששמו היה ויצנצו פרוג'ה ניסה למכור אותה לדילר עתיקות פלורנטיני שפרסם מודעה ב-1913 על רצונו לקנות יצירות אמנות לשם הצגתן בתערוכה. אותו ויצנצו עבד זמן קצר בלובר, והחליט לגנוב את העבודה כנקמה בצרפת שגנבה אותה לדעתו, וגם משום שנתפסה בעיניו כיפה ביותר. העבודה הוחזרה ללובר לאחר שהוצגה באופיצ'י.

ועדיין אין זה סוף דבר. בדצמבר 1956, בוליביאני מזוקן החל להשחית את התמונה; השליך עליה אבן והרס חלק מפיגמנט קרוב למרפק השמאלי של המונה ליזה. כיום התמונה מוגנת ע"י זכוכית משוריינת. ב-1974, הוצגה בטוקיו יפן, עת צעירה התיזה ספריי על העבודה, וב-2009, הושלך לעברה תיון.

וכעת… העוגה שהושלכה!

באשר למונה ליזה האיכויות הנקשרות למהותה הינן בלתי נפרדות מכוחו וקסמו של היוצר  – ליאונרדו דה וינצי', והתקופה בה חי ופעל. מאחורי המיתוס של המונה ליזה ישנו המיתוס של האמן, ומאחורי זה המיתוס של הרנסנס האיטלקי.

אינפורמציה רבה בנדון מופיעה בביוגרפיה הקצרה של ג'ורג'יו וזרי שפורסמה בפירנצה ב-1550, 31 שנה לאחר מות ליאונרדו ובמהדורה נוספת ב-1568 שם נאמר עליו שבורך ע"י השמיים ביופי, חן וכשרון.

שבח דומה ניתן ע"י ססיליה גלרני, פילגשו של לודוביקו ספורצה, דוכס מילנו, שהכירה את ליאונרדו בעת ששהה במילאנו בעשור 1480. "איני חושבת", היא כותבת באחד ממכתיבה "שניתן למצוא לו מקבילה". (את ססיליה צייר ליאונרדו, אך על כך בפעם אחרת). בדומה, צ'רלס ד'אמבוא השליט הצרפתי של מילנו כתב לגונפלוניירה הפלורנטיני ב-1506 והדגיש את יצירותיו הנעלות של אמנותו של ליאונרדו.

ובאשר לזהות המונה ליזה. האם היא ליזה דל ג'קונדו, אשת הסוחר הפיורנטיני, או שמא זו איזבלה ד'אסטה שאת דיוקנה רשם ליאונרדו בפחם בעת ביקורו במנטובה ב-1499. הרישום שהיה באוספים שונים באיטליה נרכש ב-1860 ע"י הלובר, וזוהה כדיוקנה של איזבלה ד'אסטה, מרקיזת מנטובה.

ואיני נכנסת כאן לטכניקת הספומטו ברקע, לחיוך שמזכיר פיסול ארכאי ועוד ועוד.

נעשו לה וריאציות על ידי תלמידי ליאונרדו וממשיכיו,  והגדיל לעשות מרסל דושאן עם האותיות המופיעות בתחתית L.H.O.O.Q שבעת שהוגים אותן נשמעות כ "חם לה בתחת". סלבדור דאלי שצייר אותה עם השפם, אנדי וורהול, המונה ליזה בעירום, ז'קלין קנדי כ"מונה ליזה" ועוד אין סוף וריאציות.

ועכשיו כאמור העוגה…