שלמה ישראלי, "אספקלריה רגשית", אוצרת : רונית רוט חדד, גלריה ND עוזיאל 52, רמת גן 26.6.2022-1.6.2022

שלמה ישראלי

שלמה ישראלי מציג בתערוכתו "אספקלריה רגשית" מקבץ עבודות צילום המנהלות דיאלוג עם מדיום הציור, הרישום והתחריט בתפר שבין דימוי הנוטה להיות קונקרטי וניתן לקריאה באופן מיידי לבין זה שהופך כמעט למופשט.

שלמה ישראלי

"הצילום כמדיום, במקרה זה", כותבת אוצרת התערוכה רונית רוט חדד, "מאבד את תפקידו כמתעד רגע ומקום בזמן ומקבל ממד של אספקלריה נפשית, רוחנית, אליו נטמעים עולמות נוספים – מלבד המבט המתבונן, נוסף מבט חווה, מרגיש …"

בשיחה עמו סיפר ישראלי שאקט הצילום לדידו אינו דף ריק. "כשאני מצלם, אני מתחיל עם משהו נתון, מטען כלשהו שיהיה שלי ולא מה שעין המצלמה לכדה". ברם הצילום אינו רק תמונת מראה או פרשנות, יש בו הדהוד לדבר מה שנלקח ישירות מהמציאות כמו אותם רגעים שהוא 'לוכד' מראש, למשל, רגע שעלה בעת ביקור במוזיאון תל אביב; השתקפות על פסל ברונזה מוזהב שעיוותה את הדמויות המתבוננות בו.

שלמה ישראלי

אמיל זולא הצהיר ב-1901 "לדעתי אינך יכול לטעון שבאמת ראית משהו עד שלא צילמת אותו".[1] מבטו של ישראלי אינטואיטיבי, והדימויים העולים משקפים ומשתקפים מתוך עולמו האישי – התרבותי, האסתטי ולעיתים תיאטרלי. "הצילום בשבילי הוא ביטוי אמנותי אישי. אני משתדל ללכוד את התנועה ואת הקיפאון, את הסיפור ואת המסתורין, את האור ואת הצל, את הגלוי ואת הלא ברור" הוא אומר.[2]

שלמה ישראלי

סוזאן סונטאג ציינה: "התצלומים לא זו בלבד שהם שבים ומפרשים לנו את החומר הגולמי של ההתנסות היומיומית (אנשים, דברים, אירועים, כל מה שרואות עיננו – אם גם באופן טבעי לעתים קרובות בלי משים בראייה הטבעית), אלא אף מוסיפים לנו כמויות חומר גדולות שברגיל סמויות הן מעינינו.[3]

"ישראלי מחפש את הסיפור שבתוך ההתרחשות המצולמת, לעתים מזיז בכוונה את המצלמה או מצלם תוך כדי תנועה. כך נוצרות בעבודות מעין "משיכות מכחול", המייצרות תחושה של טקסטורה בתוך הצילום הנתמכת בתאורה וצל טבעיים ובעצמים שנמצאים בסביבה".[4]

העיסוק בקומפוזיציה בעבודות הצילום של ישראלי, מבנה, צורה איזון צבעוני, דחיסות, חיתוך, נעשה על פי רוב לאחר פעולת הצילום.

"התצלום הריהו סוד על אודות סוד, ככל שהוא מספר לך יותר כן אתה יודע פחות" (דיאן ארבוס). וכך בעבודותיו של ישראלי חלק מהסודות נגלים בעין הצופה, וחלקם נסתרים כמעין סוד. יש צילומים בהם עולה דימוי מעורפל, מבליח ונעלם, ישות כלשהי במרחבי הרקיע, ויש שהדמות והרקע המתועדים בהם חדים וברורים. קו שחור נחרץ בעזות שבו בצד מארג קורים ערטילאי, קומפוזיציות בהן ניכר המתח בין הדימוי המרובע המקובע לבין הקוים האלכסוניים היוצרים קצב ותנועה ומשחקי אור וצל.

תודה לרונית רוט חדד


[1] סוזאן סונטאג, הצילום כראי התקופה, תל אביב: ספרית אפיקים-עם עובד, 1979.

[2] רונית רוט חדד, ציטוט מטקסט התערוכה

[3] שם, עמ' 153.

[4] ציטוט מטקסט התערוכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s