לאחרונה נחנך פסל גדול ממדים של האמן בלו-סימיון פיינרו באוניברסיטת חיפה. הפסל ששמו "שם", היה שייך בעבר למוזיאון הפתוח תפן.
המוזיאון הפתוח תפן הוקם על ידי התעשיין סטף ורטהיים בשנת 1983. נכללו בו ארבעה מוזיאונים: גלריה לאמנות להצגת תערוכות מתחלפות מיצירותיהם של אמנים ישראלים ואמנים מחו"ל; "המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית" ובשמו הנוסף "מרכז מורשת הייקים"; אוסף מכוניות קלאסיות ובו כ-40 מכוניות, בבעלות התעשיין איתן ורטהיימר; "מוזיאון אומנות התעשייה" שהציג את התפתחות הכלים ומכונות החיתוך בתעשייה מימי האדם הקדמון ועד לעיבוד השבבי במאה העשרים. בנוסף, בשטח המוזיאון הוקם גן פסלים מהגדולים בארץ, ששטחו היה עשרות דונמים ובו כמאה פסלים.[1]
עם מכירת הקרקעות ע"י משפחת ורטהיים, המוזיאון הפתוח בתפן חדל מלהתקיים. מהלך זה עורר ביקורת ניכרת בעולם האמנות הישראלי, בשל התקדים הבעייתי באשר לפירוק אוספי אמנות חשובים וכתוצאה, פגיעה בנכסי תרבות לאומיים.
הפסל "שם" (עשוי באבן) מידי האמן בלו-סימיון פיינרו, פורק ונבנה מחדש, והועבר לאוניברסיטת חיפה בנובמבר אשתקד כחלק מאוסף האמנות של האוניברסיטה. הוא מוצב כפסל קבוע בטיילת הנופית בסמוך למשכן לאמנויות ומשתלב במערך המרחבי של האוניברסיטה וברציונל של פתיחת המרחב לקהילה עם בנית הרכבלית.
הפסל "שם" הוא מבנה אבן בצורת תיבה בו שני חלונות האחד בצורת האות ש' והשני בצורת האות ם'. דרך כל חלון ניתן לראות את האות השנייה והמילה "שם" מתחברת בראשו של הצופה. פיינרו מרבה להשתמש במילה "שם" ביצירות שונות המקשרות בין השפה העברית בהיבט המיסטי שלה לבין האדם.
בלו-פיינרו מספר שהמילה 'ספר' בגימטרייה מקבילה למילה 'שם'. הקשר בין המושג 'ספר' למושג 'שם' הוא הקשר בין יכולת האדם לקרוא וכינוי האדם בשם, משמעו שכל אדם הוא ספר. ובהשאלה כאשר מנסים להבין את האחר, למעשה קוראים אותו – האדם הוא ספר פתוח.
הפסל פועל באנלוגיה לשעון שמש כאשר האותיות מוקרנות על גבי הרצפה והקירות כאותיות אור בהתאם לתנועת השמש מזריחה עד שקיעה. האות והחלון הופכים לצוהר של אור אל-חומרי המוקרן גם על הסירה התלויה במרכז החלל הפנימי של המבנה. לסירה משמעות סמלית, כמסע אל מחוזות חדשים אל ה'אין סוף', אל הנשגב. בשלב מסוים מתחברות האותיות של ה-ש וה-ם ויוצרות את המושג "שם".
חלל המבנה סגור; אין בו דלת והוא ללא אפשרות כניסה. בחלל זה אין אפשרות לגעת וזאת בדומה לחלל הדביר במקדש כאשר רק אותיות האור מוקרנות פנימה, והזמן משתנה בהתאם לשעות היום ולעונות השנה.
תחושת הזמן שונה; אין היא על פי דקות או שניות אלא על-פי אותיות אור שמבטאות את תנועת השמש במעבר בזמן. היצירה מושפעת מהתפיסה היהודית שהעולם נברא מאותיות.
הפסל הוא חלק מעיסוקו של האמן בשימוש באותיות עבריות והקרנת האור דרכן כביטוי לזמן קבלי של בריאת העולם. והדבר מזכיר את שאמר בזמנו סטף ורטהיימר באשר לפסל המוצב בסביבה ומשפיע עליה,[2] כפי שניתן לראות ממהות שמו של הפסל "שם" וההקשרים הקבליסטים שלו לבורא עולם, לאור ולזמן.
קרדיט לצילום: אביטל בר-שי
תודה לבלו-סימיון פיינרו
[1] המוזיאון הפתוח בתפן, ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97_%D7%AA%D7%A4%D7%9F
[2] למוזיאון הפתוח בתפן, נחשפתי מספר פעמים, במהלך קורסים בהם נחשפו משתלמות במחלקת החינוך של מוזיאון תל אביב לתערוכות ולחללים מחוץ לתל אביב וסביבותיה. המפגש עם ורטהיימר היה במסגרת מפגש של עובדות מחלקת החינוך של המוזיאון עמו ואנשי המוזיאון בשלהי שנות התשעים.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
נהדר. מרשים וכרגיל תודה שהבאת לכאן
אהבתיאהבתי