בספרה "הצילום כראי התקופה" מציינת סוזאן סונטאג: "באמצעות תצלומים, כל משפחה מעצבת כרוניקה של דיוקנאות של עצמה, הצילום כמבנה ומייצג של תא משפחתי וחברתי. ברם הצילום הוא גם שריד, דבר מה הלקוח במישרין מהמציאות, בדומה לעקבות[1] התערוכה "היסטוריה אישית" המוצגת בסלון משותף לאמנות, מבוססת על צילומיה של קרול גלאובר צלמת והיסטוריונית צילום שעבודותיה הוצגו בתערוכות …
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 