בתערוכה "מציירים את הצין, מצילים את הצין" אירוע להצלת המעיינות עין צין ועין עקרבים בנחל צין בצפון הערבה מוצגים ייצוגי טבע הנעים בין הנשגבות שלו לבין ייצוגים שיש בהם מן ההרס האקולוגי מעשה ידי אדם.

רויטל סליברמן גרין אוצרת התערוכה, מציינת: "ייצוגים של טבע באמנות גילמו מאז ומעולם את היחסים המשתנים בין בני אדם לסביבה. יחד עם ההתפעמות לנוכח הטבע, לאמנות הכח גם להביע את השבריריות ואת הידרדרות המרחב הטבעי כתוצאה מהתערבות אנושית ומן הנזקים שמסב האדם לסביבת חייו".[1]

דימויי נופים מופיעים באמנות מקדמת דנא, באימפריות הקדומות דוגמת רומי, כנלווים לדימויי קדושים בנוף האמור לסמל את ערש הנצרות, ועוד. ועם זאת ציורי נוף כסוגה מועדפת ניתן למצוא בעיקר בשלהי המאה ה-16 ובמאה ה-17 בהולנד הפרוטסטנטית כחלק מהמעבר מתמות מקודשות לציור נופים (עם בני אדם ובלעדיהם). האדרת הנוף ברומנטיציזם ונוף נטול אידיאולוגיה בריאליזם במאה ה-19. ציורי נוף מופיעים באופן משמעותי במודרניזם –  באימפרסיוניזם, פוסט אימפרסיוניזם, הגשר, פוב ועוד. (טבע ונופים עירוניים, אף שגם קודם לכן ניתן להם ייצוג באמנות הפלסטית).

יש לציין שכבר בעת העתיקה היו געגועים ל"תור הזהב" שבו האנשים חיו עדיין בהרמוניה עם הטבע; אך אין בכתבי אותה תקופה, או בתרבות הנוצרית של ימי הביניים, למיטב ידיעתי זכר לחשש מפני הרס הסביבה.

מודעות אקולוגית המבקשת לגונן על הטבע מפני ההשפעות ההרסניות המתגברות של מעשי ידי אדם עולה במאה ה-18. תיאורטיקנים, סופרים ומשוררים "המחפשים" אחר נופי בראשית חפים מסימנים מעשה ידי אדם; נופים שיש בהם תחושה של הנשגב ושל ריחוק סמבולי ופיזי כאחד. ביטוי לכך ניתן לראות בדמות האידיאלית שטבע ז'אן ז'אק רוסו – "הפרא האציל" העוסק בעבודת אדמה וברעיית הצאן. ארנסט הקל (1919-1834) הגדיר את המושג "אקולוגיה" כמכלול קשרי ויחסי הגומלין בין כלל החיים (בני אנוש, חיות, צמחיה ועוד) בסביבה מסוימת, מתאימים את עצמם אליה ומכירים בכך שהם תלויים זה בזה לצורכי קיום ומחיה.  

וכאן לענייננו!  ברצוני לציין, בנוף כשם שבישות האנושית ישנו זיכרון המוטבע בו: נופים של קדושה, נופים מיתיים ושל אידיאולוגיה ועוד. סילברמן גרין מציינת: "המעיינות עין צין ועין עקרבים בנחל צין בצפון הערבה היו בעבר נאות המדבר הגדולות בארץ וקשה להפריז בחשיבותן האקולוגית שנבעה ממיקומן בליבו של איזור מדברי צחיח, מרוחק מאתרי יישוב וממקורות מים נוספים. חורשות הדקלים היפות שצמחו ליד המעיינות גוועו כמעט כולן בעקבות זיהום תעשייתי מתמשך שנגרם בארבעים השנים האחרונות מדליפות בבריכת הבוצה במפעלי הפוספטים. האמנים המשתתפים בתערוכה "מציירים את הצין מצילים את הצין" לוכדים את המאפיינים הטופוגרפיים, הגיאולוגים והבוטנים של נאות המדבר הנאבקות על קיומן בטכניקת הציור באוויר הפתוח .(plein air) ביצירות יש מתח בין הרגישות האמנותית לטבע המדברי וההתפעמות ממנו לבין החורבן וההרס האקולוגי שהתרחש בידי האדם. העבודות מוצגות באולם רוזנטל במרכז ספיר שבערבה התיכונה על מנת לחזק את המודעות לחובתם של המפעלים המזהמים לשקם את הנחלים והצמחייה ולהימנע מנזקי טבע נוספים".[2]

לינק לקטלוג התערוכה https://pleinairapp.com/zin/?fbclid=IwAR2463nNE0uZcKJjx6tTs2qPw6XMgQlO7nXo1s2f7SH69tKKLzg8580KV-g

ההכנסות ממכירת הציורים תתרמנה לטובת המאבק לשיקום ושימור נחל הצין.

---

[1] מצילים את הצין, אוצרת רויטל סילברמן גרין, ציטוט מהטקסט שלה לתערוכה.

[2] שם, ציטוט מטקסט התערוכה.