לבאים בשערי התערוכה "העין של אנימה" של האמנית נולי עומר בגלריה פריסקופ, מזומנת הפתעה. בדי טול צבעוניים רקומים ברקמת יד משתלשלים מהרצפה, שלובים בדימויים מעולמות החי, הצומח והדומם. אליהם חוברים דימויי עיניים המביטות בנו הצופים באשר נלך, חלקן מוקפות ברקמות עשירות, אחרות משולבות בתכשיטים. בנוסף, יצורים ימיים – מדוזות, יצורי כילאים (היברידים) ועוד, אותם היא יוצרת מחומרים מן המוכן"- כמניפות, ליפה מן הטבע, ספוגים, ענפים, נייר פצפצים, קסמי שיניים, רקמות וחרוזים צבעוניים. ויש גם "רדי מייד" משולבים – כגון העבודה בה חוברות נעליים לאחד הדימויים, מוצגים על קירות הגלריה או משתלשלים מהתקרה.
מבט העין ומגע היד הם נותני הטון בתערוכה. העין מופיעה בשלל מבעים, מתבוננת, צופה, מוסתרת בחלקה, מודבקת. העין כמשקפת את הנפש,[1] את ההתבוננות פנימה, העין הצופייה והעין בתפקידה הגשמי המאפשר לנו לראות, ליצור קשר. בנוסף, עיננו, עין הצופה המצויה בכל, נעה מעלה ומטה ואל מערך העבודות.
העיניים מייצגות עבור עומר את מגוון הרגשות שניתן לחוות – פליאה, עצב, אושר ועוד, והן כפי שמציינת ורה פלפול אוצרת התערוכה: "העיניים לרוב נמצאות כמרכז קונצנטרי, מעוטרות רקמות עשירות, שסביבן הולכות ונרקמות רשתות אורנמנטליות המתפתלות והופכות למנדלות פרועות וצבעוניות".[2]
נולי עומר
עומר נוגעת ביצירתה בעולמות תת המודע, בארכיטיפים ובמבע הנפש והרגש. עבודתה הייחודית משלבת זיקה לטבע, הניכרת בתערוכה זו בהקשרים שלה לעולמות ימיים ולצילומיו של צלם הטבע ברוס שפר. (Bruce Shaffer) Scubashaffer under water photo
מגע היד אף הוא של עומר, המחבר בין הדימויים הפנטסטיים שחלקם שואלים השראה מעולם הדמיון ובדומה כאמור מהעולם התת-מימי. לצד תגזירי הצילומים של שפר, עין המדוזה וכו', מוצגים עין קיקלופ, ואף צילומי עיניים אנושיות, עיני האמנית עצמה.
נולי עומר
דני דידרו (Denis Didrit, 1713-1784)"היה סמוך ובטוח, שצייר חושף עצמו ביצירתו בה במידה שסופר נחשף ביצירתו שלו, ואולי אף יותר ממנו".[3] אמנם דידרו דיבר על הצייר אך אמירה זו עשויה להיות רלוונטית לכל יצירה באשר היא. שכן נולי עומר, חושפת את מטעני הנפש בעבודתה, את תת המודע.
נולי עומר
במפגש עמה סיפרה עומר על הצילומים התת-מימיים שראתה, על הקסם שהילכו עליה והחיבור שלהם עם עולם הפנטזיות והתת מודע. בצילומים אלה נגלה לפניה עולם מסתורי, מרהיב מעורר סקרנות ומבעית בו בזמן. בעבודותיה בתערוכה זו ביקשה לחבר בין שני העולמות הללו. העיניים משולבות במרבית העבודות מתוך מחשבה שהפעם היא רוצה להסתכל על עולם זה שגילתה בין הוא אמת או מדמיונה; ליצור תערוכה שיש בה מן ההתבוננות וההשתאות.
העולמות התת מימיים והניסיון להגיע עדיהם (וגם אל גרמי השמיים Ad Astra ) קוסמים לאנושות מקדמת דנא. צילומיו של שפר מאפשרים הצצה אל עולמות קסומים אלה, אשר היוו כאמור השראה לעבודות בתערוכה.
כל אלה חוברים יחדיו במארג שהעלה בזיכרוני את הקבינטים של הטבע Nature Cabinets ו"קבינטים של המוזרויות" Cabinets of Curiosities, שראשיתם באירופה במאה ה-15.
באוספים אלו, הושם דגש על יצורי כלאיים (היברידים), אבנים בצורה של חורבות, מאובנים, פוחלצים, קורלים, שנהבים, כלים מוזיקליים וכלים מדעיים ועוד שבטבעם הצהירו על קשרים שהיו קיימים בין ממלכות הטבע השונות. ידיעת הטבע סימלה את כוחו של האדם על הטבע, והקבינטים אף שימשו כארסנל של אלכימיה והכילו חומרים שנתפסו כבעלי כוחות מאגיים.[4]
באשר למתודת העבודה – עומר לא מתכננת בד"כ מראש, אלא עובדת באופן אינטואיטיבי. הפעם נתנה לעצמה "לזרום" עם צורות וחומרים. צילום, רקמה. סטריפים, חרוזים, דמעה מזכוכית. שילוב של מספר מדיה שביחד יוצרים דימוי אחד.
בדי הטול הצבעוניים מאתגרים את העין ואת חוש המגע, להתקרב, לגעת, ובה בעת קורצים הדימויים העולים מן הקירות, פונים כלפינו, מפנים מבט. העבודה עמלנית ומיומנת.
אל עבודה הרקמה בה עסקה בנעוריה, חזרה לפני מספר שנים. והיא כאמור נוכחת בבדי הטול, עומדת בפני עצמה או כמקיפה דימוי עין, חרוזים, נצנצים וכדומה. בנוסף מוצגות בתערוכה צלחות שהן תוצר של מספר חומרים – ציור, צילום פלוס הדבקה.
נולי עומר, קרדיט צילום יוסי וקסמן
באשר למנדלה מציינת פלפול: "בדומה לשותפות החזותית והתמטית שעבודותיה של עומר חולקות עם החיים שבמעמקים מתבררת זיקה נוספת שהיא תוכנית וצורנית כאחת. זוהי הזיקה למנדלה, סמל העצמי, ולפעולה החזרתית של ציורי המנדלה; ציורים שהופיעו בספר האדום ליונג. פרקטיקת ציור המנדלה היוותה עבור יונג ריטואל של עבודת מדיטציה יומיומית שנועדה לחבר את האדם למקור העצמי. בשיחותינו מספרת נולי, כי במהלך העבודה על פרויקט זה, נבנה אצלה ריטואל ומערך התייחסות והתבוננות בעומק העומקים, שהתחבר לתת המודע הפרטי ומטבע הדברים גם הקולקטיבי. "אני מבקשת להראות את פלא החיים מתוך השתאות, פליאה, והזדהיתי עם דבריה של רות נצר[5] על היכולת להיות בכאוס נטול לוגיקה ובהגיון שהוא פרדוקסלי ורב ערך. זהו כאוס קרנבלי שבו שולטת שמחת החיים, וההומור שמשמר את עיקרון ההיפוך החתרני והמאתגר שמפתח את התודעה וההתחדשות". (ציטוט מטקסט התערוכה).
[1] Anima – נפש, לדוגמה, באיטלקית La mia amima – "הנפש שלי".
[2] ורה פלפול, אורפה סנוף פלפול, נולי עומר – העין של אנימה, ציטוט מטקסט התערוכה.
[3]דני דידרו, כתבים אסתטיים, מבחר, מוסד ביאליק ירושלים, עמ' 151.
[4] Patrick Mauriès, Cabinets of Curiosities, London: Thames and Hudson, 2002.
[5] רות נצר, עליזה בארץ הפלאות, נפש הספרות – מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 