בתערוכת הזיכרון והמחווה "טוביה בארי מקום אחר" לאמן שנפטר לפני שנה בגיל 93, מוצגות עבודות מתקופות שונות במבט רטרוספקטיבי: עבודות מן השנים הראשונות בהן עבד בצבעי שמן על בד בסגנון שנע בין פיגורטיבי ואקספרסיבי למופשט, עבודות אקוורל ואקריליק קטנות ממדים שגם הן בסגנונו הייחודי, ובעיקר יצירות ההדפס שלו – פרי יצירתו הבשלה.
בארי, יצר אלפי עבודות והרבה להציג בארץ ובעולם. תערוכה זו מבקשת להאיר מחדש את יצירתו של בארי, אמן מודרני בעל קול ייחודי וצלול באמנות הישראלית ורב-אמן בתחום ההדפס, אשר יצירתו זכתה בעבר להכרה בשדה האמנות הישראלית (בעיקר בהדפס) ועם השנים מקומו וזכרו התעמעמו ומיצבו אותו כמוכר בעיקר למומחי אמנות ואספנים.
טוביה בארי (טוביאס בראון) נולד בשנת 1929 בסלובקיה. ב-1942 על רקע גירוש יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה, נמלטה משפחתו מטופולצ'אני, עיר הולדתו. כחלק ממסכת תלאותיו כפליט בזמן המלחמה, הוא נאלץ לבצע עבודות כפייה בפירוק תחמושת עבור הצבא הרוסי, ואיבד את אמת ידו השמאלית בפיצוץ. כל משפחתו הקרובה של בארי הושמדה בשואה למעט עמו, עימה הגיע לישראל בשנת 1948. הוא היה ממקימי קיבוץ להבות חביבה, ושם החל ליצור לראשונה.
בארי, החל לצייר בשנות ה-50, למד הוראת אמנות בסמינר "אורנים" בין השנים 1960-1957, ועם מוריו נמנו מרסל ינקו, יחיאל שמי וכן יעקב וכסלר, ממנו למד את יסודות אמנות ההדפס. לאחר מכן, בשנתיים שבהן חי בארי בפריז, הוא יצר והשתלם בסדנתו של אמן ההדפס הצרפתי-גרמני ג'וני פרידלנדר – מחשובי האמנים האירופאים בתחום בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ומורה משפיע ביותר.[1] ב-1963 חזר בארי לישראל.[2]
ד"ר חיים גמזו ציין בטקסט התערוכה "בארי": " תוך קצת יותר מ-15 שנה מאז תערוכתו הראשונה בארץ, בגלריה כץ בתל-אביב, נודע, טוביה בארי בישראל לא רק כאחד השולטים במלאכות-התחריט, על כל פרטיהן ודקדוקיהן, אלא גם כאמן שיש לו עולם משלו, אשר את המפתח אליו קיבל בבית האולפנא של אחד מגדולי היוצרים בתחום התחריט ובמיוחד האקווטינטה בזמננו, הריהו ג'והני פרידלנדר. השפעתו של המורה החשוב על תלמידו ניכרת ממבט ראשון, אך מבט שני מגלה גם את השוני שביניהם, את המייחד את טוביה בארי, המבטא עצמו בשפת צורות וצבעים משלו.
…זהו אמן התחריט ואיש החזון".[3]
ההדפסים הראשונים של בארי, בעיקר האקווטינטות, (1961-1960) נטו לסגנון המופשט ה"לירי", וסולם הצבעים שלהם נטה בדרך כלל לגוני האפור. החל מאמצע שנות השישים של המאה העשרים תופסת האקווטינטה הצבעונית מקום מרכזי ביצירתו האמנותית. באותה תקופה התגבש גם סגנונו הבשל של בארי. מציינת אותו הנטייה העקיבה להתמקד בערכי הצורה והמבנה כאלמנטים המכתיבים את תוכנה האמנותי של היצירה.[4]
לעבודותיו המוקדמות כשם שהבשלות של בארי נלווית לעתים לצורת העיגול וצורות גיאומטריות אחרות, משמעות הקושרת אותן לגרמי שמיים כגון שמש, לבנה וכוכבים. מאוחר יותר ניתן לראות צורות מעין אלו כשהן אפופות משטחי צבע אמורפיים המעניקים להם תחושת ריחוף ומסתורין. יצירותיו כוללות גם אזכורים לנופים ארציים ממשיים, אף שהם לאמיתו של דבר נופי דמיון. הניעות היא בין צורות מופשטות לבין פיגורטיביות. על כל אלה הוא כופה אחדות ומשמעת, ובונה קומפוזיציה בנויה בקפידה ובה ניתן משקל לכל אחד ממרכיבים אלה.
ציוריו של בארי בצבעי מים החל משנת 1965, אופיינו במבנה חופשי שיש בו מן הדינמיות. ציורי האקריליק של בארי, צוירו ברובם במשך העשור האחרון של המאה העשרים. ציורים אלה, מזכירים בקומפוזיציה ובאוצר הצורות והדימויים שלהם את האקווטינטות מאותה תקופה, ובדומה הם קטני ממדים, אף שהקומפוזיציה שלהם מורכבת יותר וגדושה בפרטים.[5]
בטקסט התערוכה מצוין: "ברבות מיצירותיו גופים הנדסיים כמו כדור או פירמידות, שטים ברחבי הדף כאובייקטים מטאפיסיים חסרי משקל, חלקם אפילו פורצים החוצה מן התמונה או בוקעים משוליה בדרכם פנימה, מאיינים את גבולותיה, כמו היו הבד והדף רק תחנות בדרך למקום הנסתר מן העין. הקומפוזיציה שלעתים גם מאזכרת את נופי הארץ או המדבר, מפורקת לכדי מבנים פנטסטיים, מתעתעים, המורכבים משברי גופים ונוף.
התנועה הווירטואוזית בין הממשי למתעתע, בין מרקם אוורירי כנוצה ובין חומריות גרגירית ופריכה כמעט, היא הכוח של בארי לברוא מרחבים דמיוניים חדשים. הוא ספק נטוע ברחבי הקוסמוס, ספק בנופי הארץ הממשית, קולוסאלי אך בה בעת זעיר. גם כאשר בארי מעניק למרחבים בעבודותיו שמות של מקומות אמיתיים, נדמה שהם והוא עצמו, זרים ושייכים בו-זמנית למרחבים דמיוניים שמכאן ולא מכאן, למקום אחר.[6]
בארי היה מאמני התחריט החשובים ביותר בארץ ולזכותו יש לזקוף את פופולריות טכניקת התחריט בישראל. טוביה בארי פיתח וקידם את סדנת התחריט בבית הספר לאמנויות בצלאל. בשנת 1965, הוא הקים את הסדנה במכון אבני והיה מהראשונים שלימדו את התלמידים את תורת פיתוחי הנחושת. באותה שנה, ייסד את סדנת התחריט באגודת הציירים והפסלים – בית האמנים של תל אביב, מהוותיקות והחשובות בארץ.[7]
תודה ליקיר שגב על השיחה עמו והחומרים. ותודה על העשייה המרגשת בעבודה בגלריה, החקר והרצון.
[1] בארי התמחה בטכניקת האקווטינטה, טכניקת הדפס ציורי מורכבת המאפשרת שימוש בשטחים ובכתמים בצבעוניות מגוונת ומדורגת וכן ביצירת מרקמים. שליטתו הווירטואוזית של בארי בה הפכה לסימן ההיכר של יצירתו.
[2] ציטוט מטקסט התערוכה, טוביה בארי, מקום אחר תערוכת זיכרון 2022-1929
[3] ד"ר חיים גמזו, בארי, מוזיאון תל אביב לאמנות, כסלו-טבת תשל"ז.
[4] אברהם רונן, טוביה בארי – האחדות שברבוי, אוצר ועורך הקטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
[5] אברהם רונן, שם.
[6] ציטוט מטקסט התערוכה, טוביה בארי, שם.
[7] טוביה בארי, ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%99
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
תערוכה טובה.
גם העבודות וגם האוצרות.
אהבתיאהבתי
תערוכה יפה יפה ומכובדת ביותר. למי שלא הכיר את פועלו ויצירתו ממש ממליץ. מקווה ותהנו כמוני מהפרספקטיבות השונות, מהצורות והצבעים
אהבתיאהבתי