בסלון לאמנות מוצגת התערוכה המרשימה The Fall של האמנית ויויאן הירש בירקנפלד המתכתבת עם שתי תמות חשובות בהיסטוריה של האמנות: תמה אחת שואלת השראה מהאיקונוגרפיה שעניינה ישויות מלאכיות המוזכרות לעתים קרובות בספרי הקודש ביהדות, בנצרות, ובאסלאם, כשם שבמיתולוגיות קדמוניות. תמה שנייה מתייחסת לאופן העבודה של האמנית על יריעות טפט על נייר. העבודות נעשו מלכתחילה על-מנת להיות מוצגות בחלל הגלריה משתלשלות מהתקרה, ומסתלסלות כמעין מגילות ארוכות, והמוטיב הבולט בהן הוא נפילתן של הדמויות מטה.
בשיחה עמה מציינת הירש בירקנפלד – "זו תערוכה רב-חושית – שמיעה, נגיעה, תנועה… אופן ההצבה כמבקש מאתנו הצופים להסתובב ולנוע בין העבודות התלויות לאלו המוצגות בצד, בחלקו התחתון של הקיר כמעין מיצב המורכב מסה"כ חלקיו".
"המלאכים הם מן היצורים היפים ביותר שברא האדם", כותב אריאל הירשפלד במאמרו 'מלאכים הרהור קצר על בני- אדם וכנפיים'. יפים מדי לפעמים; מופתיים עד קפאון… בני אדם מכונפים. המלאכים אינם עשויים אור או רוח. אם היו עשויים אור, לא היו זקוקים לכנפיים. הכנפיים מזכירות כי המדובר הוא בגוף בשר ודם שיש לו נפח וכובד. ויש צורך באברות ענק כדי להרימו באוויר".[1]
מקור המילה מלאך בעברית ובשפות המערב השואלות את "המלאך" מ-Angelos היוונית, אינו מרמז על כנפיים וגם לא על יופי מיוחד. מלאך הוא שליח למעשה או לדיבור. "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו." (בראשית ל"ב). [2]
המלאכים המתוארים בעבודותיה של הירש בירקנפלד ברובם בעלי חזות גברית ומסיבית. מרביתם נטולי כנפיים, להוציא אזכור לכנפיים אצל אחת הדמויות. (יש לציין שמלאכים נתפסים לעתים בתרבויות שונות, כחסרי הגדרה מגדרית).
ויויאן הירש בירקנפלד, The Fall, קרדיט צילום אבי אמסלם
מלאכים מוזכרים וזוכים לייצוג ניכר. מרביתם נתפסים כמסמלים טוב וכעושי טוב. המלאך מוזכר בתנ"ך – הן בהופעת המלאכים לפני אברהם, או ב"חלום יעקב" וכהנה וכהנה. מלאך מופיע בסיפור "הבשורה למריה", ומתואר לעתים קרובות ביצירות אמנות מימי הביניים, הרנסנס, הבארוק (בין האמנים: פרה אנג'ליקו, בוטיצ'לי, ליאונרדו דה וינצ'י, רפאל ועוד ועוד), ובתקופות מאוחרות יותר. מלאכים על מאפייניהם השונים מופיעים גם באמנות הישראלית בעבודותיהם של אריה ארוך, יוסל ברגנר, ציונה שמשי, יעקב דורצין ואמנים/יות נוספים. ברם, יש מלאכים אשר מרדו וסרו מדרך הישר, ועליהם אנו שומעים בספר חנוך א', מבין "הספרים החיצוניים כ"מלאכים הנופלים" או "נפילת המלאכים". בנפילתם מטה הם נושאים עמם את קלקול המידות ארצה.
ספר חנוך א', אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה השלישית לפני הספירה על-ידי מחבר יהודי או קבוצת מחברים בשפה הארמית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ולכן נחשב לספר חיצוני. הספר נקרא על שם חנוך, הדמות המקראית מספר בראשית (בראשית, פרק ה', י"ח-כ"ד).
אבות הכנסייה ובראשם אוגוסטינוס מהיפו (430-354) ציינו את המסורות אודות המלאכים שחטאו מיד לאחר הבריאה.[3]
דימויים של "נפילת המלאכים" מופיעים ביצירות אמנות שונות, וזו של פיטר ברויגל האב (הבכיר) היא בין הידועות ביותר. יצורי כלאיים, מהומה, רעש שכמעט ניתן לשמוע אותו עולה מן היצירה, הינם חלק ממאפייניה. בעוד המלאכים הטובים ובראשם המלאך מיכאל מביסים אותם. וישנה גם האורטוריה "נפילת המלאכים" מידי פרנצ'סקו רוסי בן המאה ה-17.
הירש בירקנפלד משתמשת בסיפור הנפילה כמטאפורה. בשיחה עמה היא מציינת שתחילת העבודה על סדרה זו מספר חודשים לפני ה- 7.10 כתגובה למחאות שהתחוללו בכל הארץ ולזעזוע הניכר שחוו רבים עם ההודעה על המהפכה המשפטית שהוציאה מוחים רבים לרחובות. העבודות נוצרו מתוך השבר הזה. שבר שהגיע לשיאו ב -7.10, יום קשה ביותר בהיסטוריה של העם במדינה זו. אירועי תקופה קשה ביותר לעם ישראל ומעציבה זו, העניקו לסדרה משנה תוקף ומשמעות חדשה. העבודה היחידה שנעשתה לאחר פרוץ המלחמה היא זו המצוירת בצבע כחול.
ויויאן הירש בירקנפלד, The Fall
ובחזרה לאופן ההצבה המעניק כאמור דגש נוסף ומשמעותי לעבודות. הדמויות המוצגות בשלבים שונים של נפילה מטה, מצוירות במיומנות בהקצרה, יש ביניהן המתוארות כשריריות, יש שהינן מעודנות יותר או מוחצנות ואקספרסיביות בהבעתן. חלקן מביטות אל הצופה, מבטאות מצוקה ולעתים השלמה עם גזר דינן. הן מצוירות על פי רוב באפורים ושחורים, וחלקן בתוספת צבעי אדום וכחול. המדיה היא מדיה מעורבת של צבעי שמן, אקריליק ופחם שממנו גורעת האמנית את הדמויות מהרקע. חלקן מודגשות בצבעי פנדה. יש שעשויות בדיו ופנדה עם טרפנטין ויש שנעשו בפחם ואקריליק.
ויויאן הירש בירקנפלד, The Fall
תודה לויויאן הירש בירקנפלד על השיח עמה.
קרדיט צילום: אבי אמסלם (אלא אם כן לא מצוין)
[1] אריאל הירשפלד, מלאכים הירהור קצר על בני-אדם וכנפיים, מלאכים, קטלוג תמרה ריקמן,רמת גן, מוזיאון לאמנות ישראלית, 1993.
[2] אריאל הירשפלד, שם.
[3] ספר חנוך א', ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9A_%D7%90%27
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 