שיח גלריה שבת: 17.8.2024 בשעה: 12.00
האמנית תמר לבון זקס, והאמנים יאיר דוד ואילן הלחמי מוצגים בתערוכה "הרוח, אור השמש ואני"[1], בעבודות המייחדות כל אחת ואחד מהם.
עבודותיה של תמר לבון זקס עוסקות לרוב בדיוקן, דיוקנאות מלאי הבעה ומשחקי אור וצל הפונים אל הצופים וכאילו מנהלים עימם שיח. חלק קטן מעבודותיה עוסק בציורי טבע דומם.
לבון זקס מתחילה את עבודותיה בצילום. בצילומיה היא מנסה "ללכוד" רגעים, מחשבות, אנשים, מבט העיניים והנפש. אותו רגע חולף של התבוננות הוא שמאתגר אותה ליצירה. בדרך כלל אין זו דמות מסוימת אלא השראה מתצלומים ומכתבות בעיתונים ובמגזינים. "אני מתרכזת בציור פורטרטים. הדמויות נולדות מתוך התבוננות בעולם הסובב אותי, באנשים ובצילומים מהארץ ומהעולם".
"Dasein בגרמנית פירושו להיות שם, להיות בתוך העולם (in der Welt sein). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם."[2]
האוצרת טובה אוסמן: "העבודות לוקחות אותי פנימה". אמירה מעין זו נותנת ללבון זקס את הדחף להיכנס לסטודיו ולהמשיך לעבוד, שכן היא מבקשת "לגעת" במתבוננים בעבודותיה.
המבט נוכח בכל עבודותיה של תמר לבון זקס. היא מתמקדת בהתבוננות בעיניים, בהבעות הפנים של הדמויות, חושפת ומקלפת את שכבות הנפש תוך כדי בניית שכבות בצבע כחומר. הדמויות פרונטליות או מוצגות נוטות קמעה לצד.
לבון זקס מציינת שהיא מתחילה מהרקע ולאחר מכן הדמות נולדת מתוכו. הצבע הוא אלמנט מהותי בציוריה, והוא מבנה אותם בגוונים ובחומריות משתנה: הטיפול בצבע בפניהן של כמה מהדמויות שהיא מציירת יוצר מרקם חומרי וגושי מאוד, ואילו הטיפול בגֵו (טורסו) נותר לעיתים קרובות חלק ופתוח. לבון זקס משתמשת במכחול ובשפכטל. העבודה בשמן ופחם יחדיו מאפשרת לה ביטוי מגוון של טקסטורות וצבעוניות.
יצירותיה כוללות עבודות "אלה פרימה" (alla prima)[3] שהסתיימו בישיבה אחת, לצד עבודות שניכר בהן תהליך של עבודה מתמשכת בסטודיו. העבודה שלה טוטלית הן בתהליך והן בהתייחסות שלה למהותה ולזהותה המקצועית – ציירת. היא עובדת באופן אינטואיטיבי, והתוצאה: רובד וממד המתווספים ליצירתה.[4]
ציורי נוף, מייחדים את העשייה של יאיר דוד.[5] יאיר היה מתלמידיו של אביגדור סטימצקי ובעת שהותו באנגליה למד במהלכה של תקופה ממושכת אצל האמן מרטין גריפית מויילס, שם נחשף והתמחה בטכניקת ציורי האקוורל בה השתמשו ציירים בריטיים משלהי המאה -18 ולאחריה.
בעבודותיו של יאיר מוצגים נופיה של ארץ ישראל ונופים מחו"ל, הנעשים בהתבוננות רגישה וחוקרת, במכחולים דקיקים, עפרונות וצבעי מים. ציורו ניכר ברגישות רבה, והקומפוזיציה בנויה על משמעות של קו האופק.[6]
בספרו מציין יאיר דוד את התמקדותו בציורי הנוף הפתוח. "היה זה שילוב של אהבתי לטבע ולנוף, להתבוננות ולסקרנות. התבוננות ממקומי ועד לאופק, להיכן שהעין הסקרנית נמשכת, להיכן שהצבעים החמים הולכים ונמוגים והצורות הברורות הולכות ומטשטשות".[7]
מאירה פרי-להמן מציינת בקטלוג התערוכה שלה: " ציור בצבעי מים הוא מדיום בעל ייחוד משלו. צבעי המים, יותר מכל מדיום אחר, שימשו לתיאור העולם הנראה – הטבע והנוף. בהיותם מדיום ציורי ולא קווי, הם מתאימים בעיקר לתיאור התרשמות כללית, ומאפשרים לבטא תפיסה של המציאות תוך הסתכלות פנימה, לעומק. כדברי הצייר ראול דופי: "… יותר מכל זוהי אמנות הכוונה".
צבעי המים מתייחדים גם בהיותם מדיום בעל חיים משלו. הם דורשים שליטה מרבית במכחול, בשל אי-היכולת למחוק או לתקן, ומכאן מחויבות מוחלטת מצד האמן.
תכונות המהירות והספונטניות של צבעי המים, הליריות, האקספרסיביות והרוחניות המאפיינות אותם, כמו גם הניידות המאפשרת עבודה בנוף, וכן ממדיהם הצנועים בדרך כלל של הציורים, משווים להם תחושה של אינטימיות – כל אלה תרמו לפופולריות של המדיום".[8]
בחלון הגלריה מוצג מיצב של אילן הלחמי. טובה אוסמן ציינה בשיחה עמה שזהו מיצב שני של אילן הלחמי, אמן/אדריכל המוצג בחלון הגלריה. החומרים בהם בנה את המיצב הם אלומיניום צבוע באדום וחתוך בלייזר וקרטונים אותם הוא רושם במחשב וחותך בלייזר. דימויי גלגלי שיניים הם באנלוגיה לגלגלי זמן כדבריה, ודימוי הקרטונים הנוזליים בצורתם אף הוא מביע את הזמן החולף.[9]
[1] שיבטה טויו, הרוח, אור השמש ואני, הוצאת לוקוס, 2017.
[2] מהערך "היות שם (בפילוסופיה)", מתוך האתר "האנציקלופדיה של הרעיונות" מאת דוד גורביץ ודן ערב. https://haraayonot.com/idea/dasein/
[3] מוויקיפדיה: "ציור אלה פרימה הוא תרגום כלאיים של המונח האיטלקי ‘pittura alla prima’, אשר משמעו המילולי ציור ראשוני. מונח זה הוטבע במאה ה-16." ציור אלה פרימה – ויקיפדיה (wikipedia.org)
[4] תמר לבון זקס ילידת 1963. יוצרת מגיל צעיר. בוגרת מגמת אמנות פלסטית בבית הספר ע"ש תלמה ילין. בעברה הייתה מאפרת מקצועית בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה ומעצבת פנים. כיום מציירת בסטודיו הפרטי שלה, ובשנתיים האחרונות לומדת בבית הספר לציור פיגורטיבי 'התחנה' של דוד ניפו וארם גרשוני. חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן ובעמותת אמני פתח תקווה.
[5] יאיר דוד היה נווט קרב, סגן אלוף בחיל-האוויר, אחד מלוחמיה האמיצים ביותר של מלחמת ההתשה ויום כיפור, חתן פרס ביטחון ישראל על יוזמה ופיתוח של מערכת לחימה לחיל האוויר ובעל תואר שלישי. ב-30 ביוני 1970, זמן מלחמת ההתשה, כששני מטוסי פנטום הופלו על-ידי טילי קרקע-אוויר מעבר לתעלת סואץ. יאיר היה הנווט באחד מהם. הוא הצליח לנטוש את מטוסו, לצנוח ולחמוק מעיניהם של המצרים שדלקו אחריו, עד שחולץ והועבר לארץ במסוק חיל האוויר. לאחר מכן, במלחמת יום כיפור, נטש בחופי לבנון וחולץ פעם נוספת. מטקסט התערוכה, כתבה: אורית לוטרינגר
[6] דורית קידר, פמלה סילבר ודוד יאיר, גלריה מבט, על המשמר 20.7.1990.
[7] יאיר דוד, נופי ישראל בצבעי מים, תל אביב: אל בול, 1994, עמ' 11.
[8] מאירה פרי-להמן, "האם יש לצבעי המים גוון ישראלי?" בתוך פרי-להמן, טובל במים, טובל באור: מאה שנות צבעי-מים בישראל ירושלים: מוזיאון ישראל, 1998, עמ' 11-10.
[9] אילן הלחמי נ. 1969, חי ועובד בתל אביב. הלחמי הוא בוגר לימודי הנדסה מאוניברסיטת בן גוריון (1992) ולימודי ניהול והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב (1996). הוא פועל כמעצב פנים מאז 2004, אז סיים את הכשרתו בסטודיו ברזין שוהם, תל אביב. במהלך עבודתו עיצב הלחמי פרויקטים מרכזיים וייחודיים בישראל, ביניהם ביתו של פרופ' ירום ורדימון, חתן פרס ישראל לעיצוב ודיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר, ובתים רבים נוספים של בכירי המשק בארץ. https://sites.google.com/view/gallerylevinsky
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 